ראן

ראן (יפנית: 乱; מילולית: תוהו ובוהו, מלחמה, מרד) הוא סרט קולנוע זוכה פרס אוסקר משנת 1985 שנכתב ובוים על ידי היפני אקירה קורוסאווה.

ראן
乱

כרזת הסרט
מבוסס על	המלך ליר
בימוי	אקירה קורוסאווה
הופק בידי	קצומו פורוקאוה
תסריט	אקירה קורוסאווה הידאו אוגוני
עריכה	אקירה קורוסאווה
שחקנים ראשיים	טצואה נאקאדאי מיאקו האראדה
מוזיקה	טורו טקמיצו
צילום	אסאקאזו נאקאי
מדינה	יפן, צרפת
חברת הפקה	Asmik Ace Entertainment, Kadokawa Daiei Studio
חברה מפיצה	גריניץ' פילם
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	1985 ביפן 1985 בארצות הברית
משך הקרנה	160 דקות
שפת הסרט	יפנית
סוגה	סרט מלחמה, סרט דרמה
תקציב	$12,000,000
הכנסות באתר מוג'ו	ran
פרסים	פרס אמנדה לסרט הזר הטוב ביותר פרס אוסקר לעיצוב התלבושות הטוב ביותר (Emi Wada)
דף הסרט ב־IMDb

הסרט הוא דרמה תקופתית המתארת את נפילתו של הידטורה איצימונג'י, מצביא מזדקן מתקופת סנגוקו שמחליט לוותר על כתרו לטובת שלושת בניו. העלילה מבוססת על אגדות של הדאימיו מורי מוטונארי וכן של הטרגדיה השייקספירית "המלך ליר".

"ראן" היה סרטו הגדול האחרון של קורוסאווה. בתקציב של 12 מיליון דולר, היה זה הסרט היקר ביותר שהופק ביפן עד אותה שנה. קורוסאווה ביים שלושה סרטים נוספים לפני מותו, אך אף אחד מהם לא היה באותו סדר גודל. הסרט התקבל בהתלהבות בזכות צילומיו העוצמתיים והשימוש בצבע - מעצבת התלבושות אמי ואדה קיבלה פרס אוסקר לעיצוב תלבושות על עבודתה ב"ראן".

פסקול הסרט, שהשראת המוזיקה של גוסטב מאהלר ניכרת בו בבירור, מנוגן בנפרד, ומובלט על רקע רעשי סביבה מעומעמים (בייחוד במהלך הקרב על הטירה השלישית).

עלילה

לפי סטיבן פרינס, "ראן" הוא "כרוניקה חסרת רחמים של תאווה בסיסית אחר כוח, בגידה באב על ידי בניו ומלחמות שמתפשטות והורסות את כל הדמויות העיקריות".

זהו סיפור על נפילתו של בית איצימונג'י רב-העוצמה לאחר שהפטריארך הידטורה מחליט להעביר את השליטה על ממלכתו לשלושת בניו, טארו, ג'ירו וסאבורו. טארו, הבכור, יקבל את הטירה הראשונה היוקרתית ויהפוך למנהיג שבט איצימונג'י, ובה בעת יקבלו ג'ירו וסאבורו את הטירות השנייה והשלישית בהתאמה. על ג'ירו וסאבורו לתמוך בטארו, והידטורה מדגים זאת על ידי שימוש בצרור חצים. הידטורה יישאר המנהיג בתוארו וישמור על התואר של הלורד הגדול. סאבורו מותח ביקורת על ההיגיון שבתוכניתו של הידטורה ומזכיר לאביו שהוא הגיע לכוחו תוך שימוש בבגידה, מלחמה ושפיכות דמים, אך בטיפשותו מצפה מבניו לנאמנות אליו. הידטורה מפרש בצורה שגויה הערות אלו כאיומים וכאשר עוזרו טאנגו יוצא להגנת סאבורו, הוא מדיח את שניהם.

לאחר שהידטורה מוותר על כס השלטון, קאידה, אשתו של טארו, מתחילה לדחוף את טארו להשתלט במישרין על שבט איצימונג'י ומתכננת קרע בין טארו להידטורה. קאידה היא אישה נקמנית ומניפולטיבית, שמשפחתה נטבחה על ידי הידטורה בתהליך עלייתו לשלטון, והקדישה את חייה להביא לנפילתו של שבט איצימונג'י.

העניינים מתחילים להתגלגל כאשר הידטורה הורג את אחד משומריו של טארו לאחר שזה האחרון מאיים על ליצן החצר, השוטה קיואמי. כתוצאה מכך דורש טארו מהידטורה שיאשרר את מעמדו החדש (של טארו) על ידי חתימה על מסמך בדמו. הידטורה נענה בחוסר רצון ויוצא בסערה מהטירה. הוא נוסע לארמונו של ג'ירו ומגלה שג'ירו מעוניין להשתמש בו ככלי במשחק הכוחות שלו. באותה הזדמנות מבקר הידטורה את אשתו של ג'ירו, הגברת סואה. בדומה לקאידה, משפחתה נרצחה על ידי הידטורה שאף עקר את עיני אחיה, טצורומארו, אך היא אימצה את בודהיזם הארץ הטהורה וסולחת לו. בו בזמן, נציגו של טארו, אוגורה, מגיע לטירה השלישית כדי להשתלט עליה. בסרבם לשרת אותו, עוזבות פלוגותיו של סאבורו את הטירה כדי להצטרף לאדונם בגלות.

בינתיים הפמליה של הידטורה נאלצת להקים את המחנה שלה בשממה, כאשר סכנת רעב מאיימת עליה משום שהאיכרים, באיומי טארו כי מי שיסייע להידטורה מות יומת, לקחו את כל המזון ונמלטו להרים. טאנגו, שעקב אחר הידטורה כאשר הוא בתחפושת, מגיע למחנה כדי לשכנע את אדונו להיפגש עם סאבורו. הידטורה, הגם שהוא מבויש מטעויותיו, לא מוותר על גאוותו ותחת השפעת יועצו איקומה מצווה על הסמוראים שלו לשרוף את הכפרים כעונש. הוא מחליט ללכת לטירה השלישית. כאשר קיואמי משתמש בבדיחה כדי לבקר את החלטת אדונו, הוא ננזף קשות ומושאר מאחור יחד עם טאנגו. הידטורה נוטל לידיו את השליטה על הטירה השלישית ומתיישב בה. מיד לאחר מכן הידטורה ובני לווייתו נלכדים במארב של הכוחות המשולבים של טארו ושל ג'ירו. שומרי הראש של הידטורה ופילגשיו נטבחים, הטירה מועלית באש והידטורה מושאר כדי לבצע ספוקו. לחרדתו מגלה הידטורה כי חרבו נשברה ואין באפשרותו לבצע ספוקו. במקום להרוג את עצמו, הידטורה משתגע ונמלט מהטירה הבוערת. בשעה שכוחותיהם של טארו ושל ג'ירו נכנסים בסערה לטירה, מפקד הכוחות של ג'ירו רוצח את טארו.

הידטורה נמלט מהטירה הבוערת

במקביל לשריפה של הטירה, הידטורה המופרע משוטט במהלך סופה בשדות של ההרים הסמוכים, שם מאתרים אותו טאנגו וקיואמי שהם היחידים שנשארים נאמנים להידטורה. השלושה מוצאים מקלט מהסערה בביתו של איכר, ומגלים שהאיכר הוא טצורומארו, אחיה של גברת סואה, שאת עיניו עקרו בפקודת הידטורה לפני שנים.

עם חזרתו מהקרב, בהתאם לתוכנית שהתווה עם המפקדים שלו, ג'ירו מביך באופן פומבי את קאידה. כאשר מאוחר יותר היא מברכת אותו - לכאורה - על מעמדו החדש, היא מצליחה להשתלט עליו. בעזרת פגיון המכוון לצווארו, קאידה מחלצת מג'ירו את האמת לגבי מות טארו, סוחטת אותו והופכת למאהבת שלו. היא הופכת במהירות לכוח שמאחורי שלטונו במסגרת מאמציה הסודיים להרוס את בית איצימונג'י. היא תובעת מג'ירו לעזוב את אשתו, וכאשר ג'ירו מציע להתגרש מאשתו הגברת סואה ולהתחתן עם קאידה, זו האחרונה דורשת שיהרוג את סואה. קורוגאנה מקבל את הפקודה להרוג את סואה, אך הוא מסרב לפקודה בפומבי ומזהיר את ג'ירו שלא לבטוח בקאידה.

איקומה הבוגדני ואוגורה נתנו לג'ירו שירות טוב, כמפקדים שלו במערכה מול הלורד הידטורה. כעת הבוגדים נבגדים בעצמם, כאשר ג'ירו מציע להם מתנות תודה אך גם מתנות פרידה, ומשלח אותם בטיעון שמי שבגד באדון אחד, עשוי לבגוד גם באדון אחר. במהלך נדודיהם עם גירושם, הם מתגלים ונהרגים על ידי טאנגו, שמגלה שג'ירו מתכוון לרצוח את אביו אם זה ישוב לשפיות דעתו. טאנגו וקיואמי מחליטים שכדי להבטיח את שלומו של הידטורה, עליהם לקחת אותו לסאבורו, אבל הבושה הגדולה מונעת מהידטורה מלרצות להתאחד עם בנו. לפיכך, מחליט טאנגו להביא את סאבורו להידטורה. קיואמי נשאר עם הלורד הגדול כאשר שיגעונו של זה מעמיק יותר ויותר, תועה בחורבות הטירה של אביה של סואה, טירה שהידטורה עצמו השמיד.

הגברת סואה בורחת מהטירה השנייה, נפגשת עם אחיה טצורומארו ושניהם נמלטים לחורבות הטירה של אביהם. ביחד עם עוזר הם מצליחים - בקושי - להימלט מכוחות האויב שנשלחו על ידי ג'ירו. לפתע נזכר טצורומארו שהוא שכח את חלילו. הוא מנסה לשכנע את אחותו שאין לו צורך בחליל, אבל סואה חוזרת בכל זאת, ומשאירה עם טצורומארו מגילה בודהיסטית, עם תמונת הבודהה. היא נהרגת על ידי כוחות ג'ירו שעורפים את ראשה, וטצורומארו נשאר לבדו בחורבות הטירה.

כאשר מקום הימצאו של הידטורה הוא בגדר תעלומה והפורענות שקרתה לו ידועה, צבא סאבורו חוצה שוב את גבול הממלכה כדי למוצאו. מודאג מפעולות אחיו ומודע לברית שיש לו עם מצביאים יריבים שמעוניינים להשתלט על אדמות איצימונג'י, מגייס ג'ירו במהירות את צבאו הגדול בהרבה כדי לעצור אותם. שני הכוחות נפגשים בשדה האצימאן.

צבא סאבורו (בכחול) נפגש עם צבא ג'ירו (באדום) בשדה האצימאן

המצביא פוג'ימאקי, התומך בסאבורו, צופה שיהיה קרב קשה ומצעיד את כוחותיו לעבר הגבול. מצביא נוסף, אייבה, מופיע גם הוא עם צבאו שלו. לאחר שסיכם על הפסקת אש עם אחיו ג'ירו, נוטל סאבורו עשרה חיילים ויוצא לחפש את הידטורה. ג'ירו מפר את הפסקת האש, שולח חטיבה עם כלי נשק חמים אחרי סאבורו ומורה על תקיפת יתרת הכוחות של סאבורו. למרות העליונות המספרית של כוחות ג'ירו, צבאו מושמד באש צבא סאבורו.

סאבורו מוצא לבסוף את הידטורה, שחוזר לחושיו. בשעה שהאב והבן רוכבים שבעי רצון יחדיו על גב סוס, נורה סאבורו על ידי צלפי ג'ירו. מוכה צער, מתמוטט הידטורה על גופתו של סאבורו ומת.

השמועה שצבאו של אייבה צועד לעבר הטירה הראשונה מגיעה לאוזניהם של ג'ירו וקורוגאנה. רק אז מבין ג'ירו שהצבא שראה על ראש ההר לא היה אלא הטעיה. צבאו של ג'ירו מתפורר במהירות ונמלט לטירה. במהלך הקרב מול כוחות אייבה מתעמת קורוגאנה עם הגבירה קאידה לגבי פעולותיה; היא מודה שהיא עצמה תכננה את האירועים לכל אורך הדרך, וקורוגאנה הורג אותה על אתר. הגנות הטירה השנייה נפרצות במהירות על ידי כוחות אייבה ומותו של ג'ירו ונפילת צבאו נרמזים.

בשעה שכוחות סאבורו אבלים על מות מנהיגם, הסרט מסתיים בתמונה בה רואים את טצורומארו עומד לבדו על ראש הטירה ההרוסה. בעוורנו הוא משוטט וכמעט נופל מקצה הטירה ותוך כדי כך מפיל את המגילה שניתנה לו על ידי אחותו.

רקע

כאשר קראתי ששלושה חצים יחדיו לא ניתנים להבסה, זה לא נכון. התחלתי לפקפק, ואז התחלתי לחשוב: הבית שגשג והבנים היו אמיצים. מה אם לאדם המרתק הזה היו בנים רעים?

— אקירה קורוסאווה, יולי 1986

קורוסאווה הגה את הרעיון שהפך לסרט "ראן" באמצע שנות השבעים, כאשר קרא משל על מורי מוטונארי, מצביא מתקופת סנגוקו שהיה ידוע בזכות שלושת בניו, שלושתם נאמנים בצורה שלא תיאמן וכולם מוכשרים בזכות עצמם. קורוסאווה החל לדמיין מה היה קורה לו היו רעים.

למרות הדמיון למחזהו של שייקספיר, "המלך ליר", קורוסאווה לא היה מודע לדמיון עד לאחר שהחל את שלב התכנון. לפי דבריו, הסיפורים של מורי מוטונארי והמלך ליר שזורים זה בזה באופן שהוא מעולם לא הצליח להבין עד תום. הוא כתב את התסריט זמן קצר לאחר שצילם את הסרט "דרסו אוזלה" בשנת 1975 ואז הקפיא אותו למשך 7 שנים. במהלך שנים אלו צייר קורוסאווה תמונות של כל סצנה שצולמה בסרט, ובמקביל חיפש מקורות למימון הצילומים. לאחר ההצלחה שלו עם הסרט "קגמושה", שלעיתים כינה אותו "חזרה כללית" ל"ראן", קורוסאווה הצליח להבטיח את תמיכתו של המפיק הצרפתי סרג' סילברמן. הציורים שצייר פורסמו מאוחר יותר ביחד עם התסריט והם מצויים במהדורת ה-DVD של הסרט.

קורוסאווה אמר פעם "הידטורה הוא אני" וישנה עדות כלשהי בסרט לכך שהידטורה משמש כ"ממלא מקום" לקורוסאווה. הסמל של הידטורה הוא השמש והירח, והקנג'י הסיני של שמו הפרטי של קורוסאווה "אקירה" הוא צירוף של הקנג'י שפירושו שמש וזה שפירושו ירח. רוג'ר איברט מסכים[7], וטוען ש"ראן" "עשוי לעסוק בחיי קורוסאווה באותה מידה כמו מחזה של שייקספיר". "ראן" היה הסרט האחרון של "התקופה השלישית" של קורוסאווה (1965–1985), תקופה בה סבל מקשיים להשיג תמיכה ומימון עבור סרטיו, ונאלץ לעיתים קרובות לבקש תמיכה כספית ממקורות חיצוניים ליפן. הוא ביים למעלה מ-20 סרטים בשני העשורים הראשונים של הקריירה שלו, אך בשני עשורים אלו - רק ארבעה. לאחר שביים בשנת 1965 את "אדום הזקן", קורוסאווה גילה שהוא נחשב למיושן ולא עבד כלל במשך חמש שנים. הוא מצא עצמו נאבק מול הטלוויזיה, שהקטינה את קהל הצופים היפני משיא של 1.1 מיליארד בשנת 1958 לפחות מ-200 מיליון בשנת 1975. בשנת 1968 הוא פוטר מפוקס המאה ה-20 - לדבריו, בגין חילוקי דעות אמנותיים לגבי הסרט "טורה! טורה! טורה!". אחרים אמרו שהסיבה הייתה פרפקציוניזם, שאיפה לשלמות שגבלה באי-שפיות. קורוסאווה ניסה להפעיל קבוצת הפקה עצמאית חדשה יחד עם שלושה במאים אחרים, אך סרטו "דודסקאדן" משנת 1970 היה כישלון קופתי והביא לפשיטת רגל של החברה. רבים מיריביו הצעירים התרברבו שהוא מחוסל. שנה לאחר מכן, לאחר שלא הצליח להשיג משאבים ביפן, ובהיותו חולה, ניסה קורוסאווה להתאבד על ידי חיתוך ורידיו. אף על פי שנותר בחיים, מזלו הרע המשיך להציק לו עד שנות ה-80 המאוחרות. בזמן שביים את "ראן" היה קורוסאווה עיוור כמעט לחלוטין, וצרה נוספת ניחתה עליו כאשר אשתו מזה 40 שנה נפטרה במהלך ההפקה.

המלך ליר

המלך ליר, ציור מאת ויליאם דייס

מה שתמיד הפריע לי ב"מלך ליר" הוא ששייקספיר לא נתן לדמויותיו עבר. בראן ניסיתי לתת לליר היסטוריה

— אקירה קורוסאווה [8]

הגם שקורוסאווה אמר ש"ראן" אינו עיבוד ישיר של המלך ליר, הוא הסכים שהיה מושפע מהמחזה וכלל אלמנטים רבים ממנו ב"ראן". שניהם עוקבים אחר מצביא מזדקן שמחליט לחלק את ממלכתו בין צאצאיו. במקום בנותיו של ליר להידטורה יש שלושה בנים - טארו, ג'ירו וסאבורו (שמקבילים לגונריל, רגן וקורדליה, בהתאמה). בשתי היצירות המצביא מנדה בטיפשותו כל מי שלא מסכים עמו משום גאוותו - במלך ליר אלו האציל מקנט וקורדליה, וב"ראן" - טאנגו וסאבורו. העימות בשני המקרים הוא בכך ששניים מילדי המצביא יוצאים נגדו, בשעה שהשלישי תומך בו, הגם שבניו של הידטורה אכזריים הרבה יותר מגונריל ורגן. הן המלך ליר והן "ראן" מסתיימים במותה של כל המשפחה, כולל המצביא חסר המזל.

עם זאת, ישנם מספר הבדלים משמעותיים בין השניים. המלך ליר הוא מחזה על סבל הנגרם לאנשים שלא ראויים לו, וליר הוא לכל היותר שוטה. הידטורה, לעומתו, היה לוחם אכזר במשך מרבית שנותיו, אדם שרצח גברים, נשים וילדים באכזריות וללא רחמים כדי להשיג את מטרותיו. בסרט, הגבירה קאידה, הגבירה סואה וטצורומארו הם כולם קורבנות של הידטורה. שעה שבמלך ליר עיניו של האציל מגלוסטר נעקרות על ידי הדוכס מקורנוול, מאויביו של ליר, ב"ראן" הידטורה עצמו הוא זה אשר מורה לעקור את עיניו של טצורומארו. קורוסאווה גם מרחיב את התפקיד של השוטה לתפקיד מרכזי (קיואמי) ובו בזמן הופך אותו לדו-משמעי מבחינה מינית (את התפקיד גילם "פטר" - בדרן שהתפרסם בגין נטייתו ללבוש את בגדי המין השני). התוספת המשמעותית השנייה היא הגבירה קאידה, שהיא ההפך הקוטבי מקיואמי. הגם שקורוסאווה ביסס אותה כנראה על דמותה של גונריל, הרי שקאידה היא דמות הרבה יותר חשובה ומורכבת בסרט.

הפקה

קודם לצילום בילה קורוסאווה 10 שנים בציור כל אחת מהסצנות שהתעתד לצלם. בציור הזה מוצגת הטירה השלישית עם הגיעו של הידטורה.

"ראן" היה סרטו הגדול האחרון של קורוסאווה והיקר שבסרטיו. בתקציב של 12 מיליון דולר, היה זה הסרט היקר ביותר שהופק ביפן עד אותה שנה. בסרט היו כ-1,400 ניצבים, כאשר לכל אחד מהם יוצרו מדים ושריונים אשר עוצבו על ידי אמי ואדה וקורוסאווה, ונתפרו ידנית על ידי חייטים-אומנים במשך למעלה משנתיים. בסרט השתמשו ב-200 סוסים, שאת חלקם היה צריך לייבא מארצות הברית. קורוסאווה אהב לצלם באתרים רחבים ושופעים, ומרבית הסרט צולם למרגלות ההרים והמישורים של הר אסו, הר הגעש הפעיל הגדול ביותר ביפן. קורוסאווה קיבל אישור לצלם בשניים מהאתרים המפורסמים ביותר ביפן, הארמונות העתיקים בקומאמוטו וטירת הימג'י. עבור הארמון של משפחת הגבירה סואה הוא השתמש בחורבות ארמון אזוסה. הטירה השלישית של הידטורה, שנשרפה עד עפר, הייתה מבנה אמיתי שקורוסאווה בנה על מדרונות הר פוג'י. לא נעשה שימוש במיניאטורות לצורך קטע זה, והסצנה כולה צולמה ברצף אחד. קורוסאווה רצה לכלול סצנה שדרשה התזת צבע זהב על שדה שלם; הקטע הוסרט, אך לבסוף ניפה אותו קורוסאווה מהגרסה הסופית של הסרט.

קורוסאווה צילם לעיתים קרובות סצנה תוך שימוש בשלוש מצלמות בו-זמנית, כאשר לכל אחת עדשות שונות ובכל אחת זוויות הצילום שונות. בסרט ישנן תמונות רבות מטווחים ארוכים ורק מעט מאוד תמונות תקריב. במספר הזדמנויות הוא השתמש במצלמות קבועות ולפתע הביא את ההתרחשויות לתוך התמונה, ולא השתמש במצלמה כדי לעקוב אחר ההתרחשויות. הוא גם השתמש בחיתוך תוך כדי דילוג כדי לקדם סצנות מסוימות, וכך שינה את הקצב של הפעילות לצורך האפקט הקולנועי.

אשתו של קורוסאווה מתה במהלך הפקת הסרט. הם היו נשואים 39 שנים. קורוסאווה הפסיק את הצילומים למשך יממה כדי להתאבל עליה ולמחרת המשיך את העבודה.

סגנון המשחק

מרבית הדמויות בסרט מגולמות בטכניקות משחק רגילות, אך בשתיים מהן ניתן להבחין בהשפעה ניכרת של תיאטרון הנו היפני. זאת ניתן לראות באיפור הכבד דמוי רוח הרפאים שעוטה דמותו של הידטורה, הדומה למסכות שעוטים על פניהם שחקני נו מסורתיים. שפת הגוף שמפגינה אותה דמות אופיינית לתיאטרון הנו: פרקי זמן ארוכים של שקט ומצבים סטטיים, ולאחריהם שינוי פתאומי, ולעיתים אלים, בתנוחה הגופנית. ביצוע דמותה של הגבירה קאידה מושפע אף הוא מהופעות של תיאטרון הנו. היבטים אלו בשתי הדמויות מדגישים את טבען חסר הרחמים, מלא התשוקה והנחרץ.

צוות המשתתפים

"ראן" היה מהסרטים המאוחרים של קורוסאווה ולכן חסר רבים משחקניו הקבועים בסרטים מוקדמים כגון טקאשי שימורה וטושירו מיפונה. התיאור של הידטורה בתסריט הראשון היה מבוסס על מיפונה שהתרחק מקורוסאווה מאז הסרט "אדום הזקן". מסיבות שונות ניתן התפקיד לטצואה נאקאדאי ששיחק במספר תפקידי משנה בסרטים קודמים של קורוסאווה. משום שהתפקיד נכתב עבור מיפונה, מצא עצמו נאקאדאי משחק את טושירו מיפונה משחק את הידטורה. שני שחקנים ותיקים של קורוסאווה ששיחקו ב"ראן" הם היסשי איגאבה בתפקיד קורוגאנה ומאסאיוקי יואי בתפקיד טאנגו, שניהם שיחקו בסרט "חלומות" ובסרט "מאדאדיו". יואי הופיע גם בסרט קגמושה ואיגאבה ברפסודיה באוגוסט.

רבים מהשחקנים האחרים הופיעו גם בסרטים מאוחרים של קורוסאווה כמו ג'ינפאצי נאזו (ג'ירו) ודאיסוקה ריו (סאבורו) בקגמושה. אחרים עדיין לא שיחקו אך הופיעו בסרטים הבאים של קורוסאווה כמו אקירו טאראו (טארו) ומייקן האראדה (הגבירה קאידה) בחלומות. הוא גם צירף שני קומיקאים לרגעים קלילים יותר: שינוסוקה "פטר" איקהאטה כשוטה של הידטורה, קיואמי, והיטושי אואקי כמצביא היריב, נובוהירו פוג'ימאקי.

הידטורה איצימונג'י

טצואה נאקאדאי בתפקיד הלורד הגדול הידטורה

טצואה נאקאדאי ראש שבט איצימונג'י והדמות הראשית בסרט. על פי הידטורה הוא נולד בטירה השלישית בזמן שהייתה לחימה בלתי פוסקת. בגיל 17 הוא ירש שליטה על המרחב שלו והחל את מלחמות הכיבוש. במהלך 50 שנים הוא נלחם לאחד את שטחי המישורים, רצח את משפחות הגבירה קאידה, הגבירה סואה וטצורומארו (שאת עיניו עקר כדי למנוע ממנו להפוך לאיום בעתיד). כאשר הגיע לאמצע שנות השישים שלו לבסוף איחד את המחוז שלו והחל להילחם באייבה ופוג'ימאקי. בתחילת הסרט שלושת המצביאים נפגשו כדי לחתום על הסכם שלום, כאשר הידטורה מחליט לפרוש מתפקידו. בהמשך מתברר שזו טעות גורלית. הגבירה קאידה משכנעת בהדרגה את טארו לגרש את הידטורה מארמונו, וג'ירו מנסה לשים אותו במעצר. לבסוף הידטורה בורח מהטירה השלישית, שם צרים עליו ג'ירו וטארו שהורגים את כל נאמניו של הידטורה. זה מושאר בטירה למות בשריפה בטירה הבוערת. בשלב זה משתגע הידטורה ובורח מהטירה. טאנגו וקיואמי מוצאים אותו. לבסוף סאבורו מאתר אותו ומלווה אותו למקום בטוח כאשר סאבורו נרצח. מוכה יגון, הידטורה מת כאשר הוא בוכה על גופת סאבורו.

טארו טאקאטורה

אקירה טאראו מגלם את בנו הבכור של הידטורה, שבידיו מפקיד הידטורה את הטירה הראשונה ואת הבעלות של כל אדמותיו, מיוצג על ידי הצבע הצהוב. הוא מסכים בשלווה להחלטתו של הידטורה לחלק את אדמתו באופן לא שוויוני בין שלושת בניו (חלק הארי יגיע אליו - טארו). במהלך שלטונו כל החלטותיו מושפעות על ידי אשתו, הגבירה קאידה. הוא נרצח על ידי קורוגאנה, אחד מיועציו של ג'ירו שירה בגבו של טארו בשעה שזה צפה בטירה השלישית בוערת ולאחר מכן שיקר בנושא כדי להשיג לג'ירו את העמדה של הלורד הגדול.

ג'ירו מאסאטורה

ג'ינפאצי נאזו מגלם את בנו השני של הידטורה, המיוצג בצבע האדום. הוא יועץ להידטורה לשקול מחדש את החלטתו להשאיר את מרבית אדמותיו לטארו, אך הוא איננו גס רוח בפנייתו. לאחר שהוא מקבל את הידיעה על מות טארו ללא מצמוץ עין הוא מקבל על עצמו את תואר הלורד הגדול ומתגרש מאשתו הגבירה סואה כדי להתחתן עם אלמנתו של טארו הגבירה קאידה. זו האחרונה ממשיכה את התהליך של השחתת ג'ירו באופן דומה לזה שנקטה עם טארו: היא מצווה לכרות את ראשה של הגבירה סואה ומקניטה אותו לגבי היותו פחדן מכדי להכריז מלחמה על אחיו סאבורו. ג'ירו נהרג כפי הנראה בקרב מול המצביא אייבה והלורד פוג'ימאקי. (גם אם לא מת למעשה, תוצאת הקרב האחרון מאיינת את כוחו של שבט איצימונג'י לצמיתות בכל מקרה).

סאבורו נאוטורה

דאיסוקה ריו מגלם את בנו הצעיר של הידטורה, המיוצג בצבע הכחול. הוא מתנגד בעוצמה להחלטת הידטורה להעביר את מרבית אדמותיו לטארו בטענה שאם הידטורה בנה את האימפריה שלו באמצעות שפיכות דמים ובגידות אין דרך שבה הוא יוכל לצפות שבניו יהיו נאמנים אליו וזה אל זה. לאחר התפרצות זו, הוא הוגלה מיידית וטירתו, הארמון השלישי, ננטשה על ידי צבאו. סאבורו נעדר ממרבית הסרט עד לסצנות האחרונות אז הוא חוזר מהגלות כדי לחלץ את אביו בצורה שלווה. ג'ירו, בהשפעת הגבירה קאידה מורה לרצוח אותו. לרוע המזל, הרצח מתרחש בדיוק לאחר שסאבורו והידטורה מתפייסים.

הגבירה קאידה

מיאקו האראדה מגלמת את הגבירה קאידה. בתחילה היא אשתו של טארו, ולאחר מכן של ג'ירו. היא הייתה בתו של אציל שנהרג על ידי הידטורה. הארמון של אבותיה הוא זה שטארו עושה בו שימוש. היא מהווה שילוב של ליידי מקבת', יגו מאותלו ופָם פָטָל (אישה בעלת השפעה הרסנית על גברים), ומיישמת תוכנית נקמה נגד שבט איצימונג'י על ידי הריסתו מבפנים. תוכניתה מצליחה לבסוף, אך היא לא זוכה ליהנות ממנה שכן קורוגאנה הורג אותה לאחר שכוונותיה מתבררות ממש בסופו של הסרט.

הגבירה סואה

יושיקו מיאזאקי מגלמת את הגבירה סואה, אַנְטִיתֶזָה לגבירה קאידה. כמו קאידה, היא גם בתו של מנהיג שבט יריב לשעבר. היא אשתו של ג'ירו, אך לאחר נישואיה מחק הידטורה את השבט של משפחתה, תוך הריגת כל משפחתה למעט אחיה הצעיר טצורומארו שהיה ילד באותם ימים. בניגוד לקאידה תאוות הנקם, סואה פונה לבודהיזם וסולחת לאלו שהרעו לה ולמשפחתה. בתחילת הסרט היא כבר פרודה מג'ירו (אם כי הזוג לא התגרש) ולמעשה חיה בגפה כבודהיסטית, כשלצידה רק האומנת הזקנה שלה. נראה כאילו הידטורה מראה מידה מסוימת של רחמים עליה. לאחר שקאידה הופכת לאשתו של ג'ירו, סואה נמצאת בסכנת מוות. הרוצח הראשון שנשלח אליה, קורוגאנה, חס על חייה ודואג לכך שתברח. לקראת סוף הסרט רוצחים נוספים שנשלחים על ידי קאידה הורגים אותה.

שורי קורוגאנה

היסאשי איגאה מגלם את משרתו האישי של ג'ירו, שאף על פי שמצטייר כנבל בוגדני (שעצתו לג'ירו היא להרוג את אחיו טארו ולהגלות את אביו הידטורה) הרי שיש לו כבוד עצמי מסוים, למשל כאשר הוא נרתע מלהרוג את הגבירה סואה והוא גם נגד התחבולות והתכנונים המָנִיפּוּלָטִיבִיים של הגבירה קאידה. הנחת הצופה בסרט שהוא נהרג ביחד עם ג'ירו בקרב האחרון בטירה הראשונה בסוף הסרט. פירוש השם קורוגאנה ביפנית הוא ברזל שחור, דהיינו פלדה.

קיואמי

קיואמי, ליצן החצר והבדרן של הידטורה

בהשוואה למלך ליר, קיואמי הוא השוטה. הוא ליצן החצר והבדרן של הידטורה, ומתלווה אליו עד לסוף המר של הסרט. הגם שתכנן לנטוש את אדונו מספר רב של פעמים במהלך התקופה בה הסתתרו, הוא היה נאמן לאדונו ולא מסוגל לעזוב אותו. הוא צופה במותם של סאבורו ושל הידטורה.

אלוהים! האם אתה כה משועמם שאתה נהנה לראות אותנו, בני האנוש סובלים?! מדוע לא תניח לאדם אומלל זה לחיות באושר עם בנו! איזה מין אלוהים אתה, מוחץ אותנו כאילו היינו נמלים?!

— קיואמי

טאנגו היראיאמה

מאסאיוקי יואי מגלם את דמותו של טאנגו, גנרל אמיץ ומוכשר ששירת את לורד הידטורה וגם נאמן לסאבורו. הידטורה מגלה אותו ביחד עם סאבורו לאחר שטאנגו מגן עליו, ושניהם הולכים לשבט פוג'ימאקי. בשלבים האחרונים של הסרט טאנגו מפקד באופן אישי על צבא ומנצח בקרב מרכזי מול כוחות ג'ירו בשעה שסאבורו מחלץ את הידטורה; הוא גם עד למותם של סאבורו ושל הידטורה.

הפסיקו לנאץ! האם אינכם חושבים שהאלים בוכים עלינו?! האלים כבר בוכים עלינו מתחילת האנושות! במקום אהבה, בחרנו במוות ובהרס! אנחנו אפילו חוגגים את הרצח!

— טאנגו לאחר שראה את מותם של סאבורו ושל הידטורה.

טצורומארו

מאנסאי נומורה מגלם את אחיה הצעיר של הגבירה סואה, שחי כנזיר בכפר. עיניו נוקרו בפקודת הידטורה בעבר, והוא מנגן בחליל.

סייגי אייבה

ג'ון טאזאקי מגלם את אייבה, מצביא יריב להידטורה. הוא מופיע בפתיחה ברצף של 'שוטים' המתאר את הציד, ומציע להשיא את בתו לסאבורו, אך נסוג מהצעתו לאחר התקרית בה מוגלה סאבורו. אף על פי שדמותו לא מופיעה בהמשך הסרט, לקראת הסוף ישנה נוכחות שלו, דרך צבאו שנושא את הסמל שלו ויוצר מלכודת טקטית שמושכת את ג'ירו להאריך את הקווים של כוחותיו. מרומז כי הוא משתלט על הטירה הראשונה ומשמיד את שארית הכוחות של שבט איצימונג'י תחת פיקודו של ג'ירו והגנרלים שלו.

נובוהירו פוג'ימאקי

היטושי אואקי מגלם את פוג'ימאקי שבדומה לאייבה הוא מצביא יריב להידטורה שמופיע במהלך הציד. גם הוא מציע להשיא את בתו לסאבורו אך בניגוד לאייבה, מתברר כי הצעתו נשארת בתוקף במהלך סצנה משעשעת מיד לאחר הגליית סאבורו. פוג'ימאקי מתרשם מאומץ הלב ומהיושר של סאבורו, ומציע לארח אותו בחצרו. לאחר מכן הוא מופיע כתומך במערכה של סאבורו לחילוץ הידטורה.

נושאים

כָּאוֹס

הרצח של הפילגשים של הידטורה במהלך הטבח בטירה

מוצגת מגילה נוראית של הגיהנום שמתארת את נפילת הטירה. אין צלילים אמיתיים כאשר המגילה נפרשת כמו חלום בלהות באור יום. זוהי תמונה של רוע אנושי, הדרך של האלה הדמונית, כפי שנראית על ידי בודהה שטוף הדמעות. המוזיקה שנמצאת ברקע של התמונות נמדדת, כמו ליבו של בודהה, במקצב של ייסורים עמוקים, של שירה של נעימה מלאת עצב שמתחילה בדומה לבכי ועולה בהדרגה ככל שהיא חוזרת על עצמה, בדומה למחזורים של קארמה, ולבסוף נשמעת כמו קינת אבל של אינסוף בודהות. (מהתסריט של "ראן")

כפי שהכותרת מציעה, כאוס מתרחש שוב ושוב בסרט; בסצנות רבות קורוסאווה מתריע על כך מראש על ידי צילום ענני קומולונימבוס מתקרבים, שהופכים לסופה משתוללת במהלך הטבח בטירה. הידטורה הוא שליט יחיד שנוכחותו החזקה שומרת על אחדות ושלום המחוז. ויתורו על כסאו משחרר דמויות אחרות, כגון ג'ירו והגבירה קאידה, להשיג את מטרותיהן שלהן, דבר שהן עושות בחוסר רחמים מוחלט. הכותרת היא כמעט בוודאות רמיזה להחלטת הידטורה לוותר על כיסאו ותוהו ובוהו שנוצר כתוצאה מכך, ישנן דוגמאות נוספת של חוסר הסדר בחיים. הרצח של טארו על ידי קורוגאנה מעלה את הגבירה קאידה לעמדת כוח והופך אותו לכלי חסר רצון בתוכניותיה. החלטתו של סאבורו לחלץ את הידטורה מושכת לבסוף שני מצביאים יריבים ומובילה לקרב לא רצוי בין ג'ירו לסאבורו, שתוצאתו השמדתו של שבט איצימונג'י.

הדוגמה המשמעותית ביותר של הכאוס הוא העדרם של האלים. כאשר הידטורה רואה את הגבירה סואה, בודהיסטית אדוקה והדמות הדתית ביותר בסרט, הוא אומר לה "בודהה נעלם מעולם אומלל זה". סואה, חרף אמונתה באהבה ובמחילה, מתוגמלת בכריתת ראשה. כאשר קיואמי טוען שהאלים לא קיימים או שהם הגורם לסבל של האנושות, טאנגו עונה ש"האלים לא יכולים להציל אותנו מעצמנו". קורוסאווה חוזר על הנקודה ואומר ש"האנושות צריכה להתמודד עם החיים בלי להסתמך על האל או על בודהה."

התמונה האחרונה בסרט מציגה את טצורומארו עומד בראש ההריסות של טירת משפחתו. הוא לא רואה, ומועד בקצה ההריסות עד שכמעט נופל מהן. הוא מפיל את המגילה של בודהה שקיבל מאחותו ורק עומד שם "אדם עיוור בקצה המצוק, משולל מאלוהיו, בעולם הולך ומחשיך". ייתכן וזה מסמל את התפיסה המודרנית של מותו של אלוהים, כפי שקורוסאווה טען ש"האדם לגמרי לבדו... טצורומארו מייצג את האנושות המודרנית".

ניהיליזם

מה שרציתי להשיג בראן, וזה היה כבר משלב התסריט, היה שהאלים או אלוהים או כל מי שצופה בהתרחשויות של בני אנוש יחוש עצב על איך שבני האנוש הורסים זה את האחר, וחוסר האונים שלהם להשפיע על בני האנוש

— אקירה קורוסאווה

בנוסף לאלמנטים הכאוטיים, "ראן" מכיל גם אלמנט של ניהיליזם (שלילה מוחלטת של ערכים ומוסכמות בחברה) שניכר החל מהקטע הראשון בו הידטורה צד בחוסר רחמים חזיר בר ועד הסצנה האחרונה עם טצורומארו. רוג'ר איברט מתאר את הסרט כך:

סרט של המאה ה-20 שממוקם בימי הביניים, שבהם אדם זקן מגיע לסוף חייו לאחר שניצח בכל הקרבות בהם השתתף ובטיפשותו חושב שיש לו עדיין את הכוח לקבוע את הדברים לדור החדש. החיים דוהרים קדימה ללא כל כבוד לרצף ההיסטורי, לילדיו יש את הרצונות שלהם ואת הזעם שלהם. רצונו אינו רלוונטי, והם מחלקים את השלל כמו כלבים שקורעים את הנבלה.

— רוג'ר איברט

כאן ניכרת התרחקות רדיקלית מסרטים קודמים של קורוסאווה, שרבים מהם מלאי תקווה ותחושת גאולה. אפילו קגמושה, אף על פי שהוא מתעד את השמדתו של מעמד הסמוראים, מסתיים בנימת חרטה ולא ייאוש. לעומת זאת העולם של "ראן" הוא עולם הובסיאני שבו החיים הם מעגל אינסופי של סבל וכל אחד הוא נבל או קורבן, ובמקרים רבים גם נבל וגם קורבן. גיבור כמו סאבורו עשוי לעשות את הדבר הנכון, אך בסופו של דבר גם גורלו נחרץ. בניגוד לגיבורים אחרים של קורוסאווה, כמו קיקושיו משבעת הסמוראים או וטאנאבה מאיקירו שמתים תוך ביצוע פעולות גדולות, סאבורו מת ללא כל מטרה. לדמויות זוממות כמו ג'ירו או הגבירה קאידה לא ניתנה מעולם הזדמנות לכפר על חטאיהם והם נידונים לחיי רוע ולבסוף למוות אלים.

לוחמה

כל ההתקדמות הטכנולוגית של השנים האחרונות רק לימדה את בני האדם איך להרוג זה את זה ביתר מהירות. קשה לי מאוד להישאר עם מבט אופטימי על החיים בנסיבות אלו.

— אקירה קורוסאווה

לדברי מיכאל וילמינגטון, קורוסאווה אמר לו שרוב הסרט הוא מטפורה למלחמה גרעינית ולפחד של עידן פוסט-הירושימה.

קורוסאווה האמין שלמרות כל ההתקדמות הטכנולוגית של המאה ה-20 כל שהאנשים למדו זה איך להרוג זה את זה ביעילות רבה יותר. ב"ראן" כלי ההשמדה של "יום הדין" הוא הארקבוז, כלי ירייה פרימיטיבי שהוכנס לשימוש ביפן בסביבות שנת 1500. הארקבוז חולל מהפכה בלוחמת הסמוראים ועידן החרבות ולוחמה של דו-קרבות בין יחידים פסה במהירות מהעולם. עכשיו לוחמת הסמוראים ניתנת לאפיון על ידי צבאות גדולים שמתעמתים זה מול זה מטווחים ארוכים יותר. קורוסאווה טיפל כבר בנושא זה בסרטו הקודם קגמושה, עם הרס חיל הפרשים של טאקדה בעזרת הארקבוז של שבטי אודה וטוקוגאוה.

ב"ראן" הקרב בשדה האצימאן הוא דוגמה מצוינת לשיטת לוחמה חדשה זו. צלפי הארקבוז של סאבורו משמידים את חיל הפרשים של ג'ירו ומגרשים את חיל הרגלים שלו מהיער, מקום בו הפרשים אינם יכולים להסתכן. באופן דומה, רצח סאבורו על ידי צלף מראה שניתן להרוג בקלות גיבור בשדה הקרב המודרני. קורוסאווה גם מאייר שיטת לוחמה זו בעזרת המצלמה שלו. במקום להתמקד על הצבאות הלוחמים, הוא מקבע את המוקד מעבר לפעולה, כך שבסרט הצבאות מופיעים כישויות מופשטות.

הצלחה כלכלית

כאשר "ראן" הוקרן לראשונה ביפן ב-1 ביוני 1985 הוא זכה לתגובות חיוביות מרוב המבקרים, אך הצלחתו הכלכלית הייתה בינונית. ההכנסות היו כ-12 מיליון דולר, וכיסו את עלות ההפקה. ההכנסות בארצות הברית, בה הקרנת הבכורה התקיימה מחצית השנה מאוחר יותר, היו 2–3 מיליון דולר ובשנת 2000 עוד כ-337 אלף דולר. [9], [10].

גם בהיבט הפרסים לא הייתה ל"ראן" הצלחה מרשימה: הוא הושלם מאוחר מדי מכדי להיכלל בפסטיבל הקולנוע בקאן והבכורה שלו הייתה במהלך פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בטוקיו .

קורוסאווה לא הגיע לבכורה, ובכך קומם רבים מתעשיית הסרטים ביפן; כתוצאה מכך "ראן" לא הוגש כמועמד בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר לפרס האוסקר. סרג' זילברמן ניסה להגישו כשותפות צרפתית יפנית אך כשל. הבמאי האמריקאי סידני לומט ארגן מסע מוצלח להגיש את מועמדותו של קורוסאווה לפרס הבמאי הטוב ביותר.

"ראן" היה מועמד גם בקטגוריות ניהול אמנותי, הצילום הטוב ביותר ועיצוב התלבושות (בקטגוריה זו זכה בפרס). "ראן" היה מועמד גם לפרס גלובוס הזהב בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. [11]. ביפן בלט "ראן" בכך שלא היה מועמד לסרט הטוב ביותר בטקס חלוקת הפרסים של האקדמיה היפנית, אך בכל זאת זכה בשני פרסים על הניהול האמנותי בטוב ביותר ועל המוזיקה הטובה ביותר וכן היה מועמד בארבע קטגוריות נוספות (הצילום הטוב ביותר, התאורה הטובה ביותר, הצליל הטוב ביותר ושחקן המשנה הטוב ביותר - היטושי אואקי על גילום פוג'ימאקי, פטרונו של סאבורו). "ראן" זכה בשני פרסים מהאקדמיה הבריטית לסרטים ולאמנות הטלוויזיה על הסרט הזר הטוב ביותר בשפה הזרה ועל האיפור האמנותי הטוב ביותר והיה מועמד בעוד ארבע קטגוריות נוספות. [12]

קישורים חיצוניים

• "ראן", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "ראן", באתר נטפליקס
• "ראן", באתר AllMovie (באנגלית)
• "ראן", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "ראן", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "ראן", באתר Metacritic (באנגלית)
• "ראן", באתר אידיבי
• "ראן", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• Michael Wilmington, מאמר על הסרט, criterion.com
• תמליל הסרט (בתרגום לאנגלית, script-o-rama.com
• קטעים מהסרט כפרסומת ל-DVD, videodetective

ביקורות

• מאיר שניצר, עכשיו מתחילים הספקות, חדשות, 22 בינואר 1986
• ניקו ניתאי, המלצה - "ראן" -סרט קולנוע, חדשות, 23 בינואר 1986