רבן שמעון בן גמליאל הזקן

רַבַּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן (רשב"ג הראשון) – (נפטר לערך בשנת 70) היה תנא בשלהי הדור הראשון של התנאים ונשיא הסנהדרין סמוך לחורבן בית שני. צאצא למשפחת הלל הזקן, ואחד מעשרת הרוגי מלכות. היה מראשי השלטון בירושלים, יחד עם הכהנים הגדולים חנן בן חנן ויהושע בן גמלא.

רבן שמעון בן גמליאל הזקן

קבר רבי שמעון בן גמליאל בכפר כנא
לידה	ירושלים בתקופת בית שני
הוצאה להורג	70 (לערך) כ"ה בסיוון (מסורתי) ג'תת"ל (לערך)
תקופת הפעילות	דור ראשון לתנאים
רבותיו	רבי שמעון בן הסגן
תלמידיו	רבן גמליאל דיבנה
אב	רבן גמליאל הזקן
צאצאים	רבן גמליאל דיבנה אימא שלום
נשיא הסנהדרין ה־8 50–70 (כ־20 שנה) → רבן גמליאל הזקן רבן יוחנן בן זכאי ←

משפחתו

רבן שמעון היה נין של הלל הזקן. הוא מילא את מקומו של אביו, רבן גמליאל הזקן, כנשיא הסנהדרין.

בנו היה רבן גמליאל דיבנה. בתו, אימא שלום, נישאה לרבי אליעזר בן הורקנוס, מגדולי תלמידי רבן יוחנן בן זכאי (בבלי, בבא מציעא נט ע"ב).

שמו – שמעון – זהה לשם סבו, שמעון בן הלל, וגם לשם נכדו, רבן שמעון בן גמליאל (השני). בספרות התורנית נקרא "רבן שמעון בן גמליאל הזקן" או "רשב"ג הנהרג", כדי להבדילו מנכדו. עם זאת, יש שהוא מופיע גם בשם "רבן שמעון בן גמליאל" ללא תוספת, והדבר יוצר בלבול וקושי בהבחנה בינו לבין נכדו.

המנהיג והתקופה

רבן שמעון בן גמליאל נולד בירושלים. הוא נתמנה לנשיא כ-18 שנה לפני החורבן, והיה אחרון הנשיאים בתקופת בית המקדש. התלמוד (בבלי, שבת טו ע"א) מביא ברייתא בזו הלשון: ”הלל ושמעון, גמליאל ושמעון (הוא רשב"ג הזקן), נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה.”

בתקופתו מקום מושבה של הסנהדרין היה בירושלים, אבל לא במקום הטבעי, לשכת הגזית, אלא ב"גלות" הראשונה של הסנהדרין – חנויות שבהר הבית, לשם נדדה הסנהדרין בימי אביו.

יוסף בן מתתיהו מתאר אותו באוטוביוגרפיה שלו: ”בן למשפחה רמת היחש מכת הפרושים... הוא היה איש חכם ונבון, וידע בחכמתו ליישר הדורים ולמצוא מוצא גם בעניינים מסובכים”.

במרד הגדול

בתקופת נשיאותו היה המרד הגדול נגד הרומאים. רבן שמעון בן גמליאל נמנה עם מחנה המתונים, יחד עם רבן יוחנן בן זכאי, והיה מקורב לממשלת המרד המתונה שהוקמה בתחילתו. לפי יוסף בן מתתיהו, תמך רבן שמעון במרד, אף־על־פי שנמנה עם מחנה המתונים:

”והאנשים נשואי הפנים בקרב העם, גוריון בן יוסף ושמעון בן גמליאל, הקהילו את כל העם לאספה והעתירו עליו דברים וגם חילו את פני כל איש ואיש להחיש נקמה בשונאי החירות ולטהר את בית המקדש משופכי הדם”.

יוסף בן מתתיהו כתב את שבחיו לעיל על שמעון, אולם מיד לאחריהם הוא מספר כי שמעון פעל להדחתו מתפקידו כמושל הצבאי של הגליל מטעם ממשלת המרד. לדבריו, היו אז בינו ובין שמעון חילוקי דעות. שמעון היה "רעו ומיודעו" של יוחנן מגוש חלב, יריבו של יוסף, ושמעון נענה לבקשתו ושכנע את הכהנים הגדולים חנן בן חנן ויהושע בן גמלא ואחרים, להדיח את יוסף מתפקידו, אולם חנן החליט שאין למהר לעשות זאת ללא הוכחות. לטענת יוסף, שמעון לא ויתר על מאמצו להדיחו, והוא אף מאשים אותו במזימה: שמעון הורה לאחיו של יוחנן לשלוח מתנות לחנן וחברי סיעתו כדי שישנו את דעתם, ואלה החליטו בעקבות זאת לשלוח שליחים לגליל, ללא ידיעת הממשלה, כדי להדיח את יוסף. לטענתו, שליחת השליחים לגליל ללא ידיעת הממשלה, עוררה בירושלים זעם גדול על שמעון וחנן. ממשלת המרד המתונה לא החזיקה מעמד זמן רב, והופלה על ידי הקנאים.

רשב"ג נהרג במהלך המרד, כפי שמובא במקורות הגאונים: ”רבן גמליאל הזקן, ורבן שמעון בנו שנהרג בחורבן בית שני, ורבן יוחנן בן זכאי, כולן נשיאים”.

ממעשיו המפורסמים והנהגותיו

במקורות נמסרו רק דברים מועטים בשמו של רבן שמעון, אך חלק מתורתו מובא כדברי "בית הלל".

דבריו במסכת אבות

המאמר הבא במסכת אבות מיוחס לרבן שמעון:

שמעון בנו אומר: כל ימיי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. ולא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא

— מסכת אבות א', ט"ז או י"ז בחלק מן המהדורות.

זיהוי זה מקורו בפירוש התוספות יום טוב למשנה זו, שמדגיש כי מדובר בבנו של רבן גמליאל הזקן, להבדיל מרבן שמעון בן גמליאל השני.

שמחת החג

מפורסמת השתתפותו של רבן שמעון בשמחת בית השואבה, שנערכה בבית המקדש בחול המועד סוכות. וכך מסופר בתלמוד:

אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל, כשהיה שמח שמחת בית השואבה - היה נוטל שמונה אבוקות של אוּר (אש), וזורק אחת ונוטל אחת, ואין נוגעות זו בזו. וכשהוא משתחווה - נועץ שני אגודליו בארץ, ושׁוחה (מתכופף) ונושק את הרצפה, וזוקֵף, ואין כל ברִייה יכולה לעשות כן.

— תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ג, עמוד א'

הוזלת מחיר הקינים

מן המפורסמות שבפעולותיו של רבן שמעון, הייתה הוראתו בנושא הקינים. "קן" היא זוג תורים או בני יונה, שנדרשים לקרבן של יולדת, מצורע ועוד.
מספרת המשנה (כריתות א, ז): מעשה שעמדו קינים בירושלים בדינרי זהב – מחירו של כל קן (זוג עופות) היה דינר זהב, מחיר מופקע במושגים של אותם ימים (שווה ל-25 דינרי כסף).
אמר רבן שמעון בן גמליאל (הזקן): המעון הזה! (לשון שבועה בבית המקדש), לא אלין הלילה עד שיהו בדינרין – לא אלך לישון עד שיהיה המחיר זול ויהיה כל קן נמכר בדינרי כסף, כלומר בזול.
נכנס לבית דין ולימד: האשה שיש עליה חמש לידות ודאות או חמש זיבות ודאות (לא בספק), מביאה קרבן אחד – על לידה אחת או זיבה אחת, קן שהוא עולה וחטאת, ואוכלת בזבחים – נטהרה ויכולה לאכול בבשר קדשים, ואין השאר עליה חובה – אינה חייבת להשלים קרבנותיה של ארבע לידות או זיבות. דבר זה הוא הוראה יוצאת דופן, שכן לפי הדין המקורי (שמביאה המשנה לפני המעשה) חייבת היא להשלים שאר הקרבנות. ואולם רשב"ג הקל בהוראה זו, והסתמך על הכלל – "עת לעשות לה' הפרו תורתך", כדי להביא להוזלת הקינים, וכדי למנוע מצב שבו חייבי הקרבנות יימנעו מהבאת הקרבנות לגמרי, בשל מחירם המופרז.
(קיים פירוש אחר הגורס שלא הייתה כאן כל חריגה מההלכה, אלא הנשים טעו בתחילה בחושבן שאינן טהורות עד להקרבת כל חמשת הקרבנות. ורשב"ג עמד ופרסם את ההלכה, שלעניין טהרה מספיק קרבן אחד, "ואין השאר עליה חובה" לצורך טהרה לאכול בקדשים.)
מסכמת המשנה: ועמדו קינים בו ביום ברִבעתיים – הוזלו הקינים באופן משמעותי, וכל קן נמכר עתה ברבע דינר כסף (הוזלה פי מאה) או – לפירוש אחר – בחצי דינר כסף (הוזלה פי חמישים).

הריגתו

על פי האגדה, ניבא שמואל הקטן בשעת פטירתו את מותו של רבן שמעון, וכה אמר: ”שמעון וישמעאל לחרבא, וחברוהי לקטלא, ושאר עמא לביזא, ועקן סגיאן עתידן למיתי על עלמא.” (בבלי, סוטה מח ע"ב). בתרגום לעברית, על פי פירוש רש"י: רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול – ייהרגו בחרב, וחבריהם להריגה בשאר מיתות, ושאר העם לביזה, וצרות גדולות עתידות לבוא על העולם.

רבן שמעון הוּצא להורג, על פי המסורת, יחד עם רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, בתאריך כ"ה בסיוון (טור אורח חיים סימן תקפ).

הרב אהרן הימן משער שרבן שמעון הוצא להורג על ידי הקנאים, בהיותו מתנגד לדרכם, אך אין לכך מקור בדברי חז"ל.

במסכת שמחות, מן המסכתות הקטנות (פרק ח), מסופר, שלפני הוצאתם להורג בכה האחד. שאל אותו רעהו: מפני מה אתה אתה בוכה? הרי "לשתי פסיעות אתה נתון בחלקם של צדיקים", כלומר: מרחק שתי פסיעות בלבד מבדיל בינך ובין הצדיקים שבגן עדן; ואתה בוכה?! אמר לו: אני בוכה על שאנו נהרגים כעובדי עבודה זרה, כמחללי שבתות, כמגלֵּי עריות וכשופכי דמים. אמר לו: רבי, שמא סועד היית או ישֵן, ובאה אישה לשאול על נידתה ועל טומאתה וטהרתה, ואמרת לה: המתיני עד שאישן; והתורה אמרה "כל אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו ... והרגתי אתכם בחרב".

במקור קדום יותר מסופרים דברים דומים:

וכשתפשו את רבן שמעון בן גמליאל ואת רבי ישמעאל ליהרג, היה רבן שמעון בן גמליאל יושב ותוהה בדעתו ואומר: אוי לנו, שאנו נהרגין כמחללי שבתות וכעובדי עבודה זרה וכמגלי עריות וכשופכי דמים... והיו מתחננין לאספקלטור: זה אמר אני כהן בן כהן גדול, הרגני תחלה ואל אראה במיתת חברי. וזה אמר לו אני נשיא בן נשיא, הרגני תחלה ואל אראה במיתת חברי. אמר להם: הפילו גורלות. והפילו, ונפל הפור על רבן שמעון בן גמליאל. מיד נטל החרב וחתך את ראשו. נטלו רבי ישמעאל בן אלישע והניחו בחיקו, והיה בוכה וצועק: פה קדוש, פה נאמן, פה קדוש, פה נאמן, פה שמוציא סנדלפונין טובות ואבנים טובות ומרגליות, מי הטמינך בעפר, ומי מילא לשונך עפר ואפר. עליך הכתוב אומר (זכריה יג) "חרב עורי על רועי ועל גבר עמיתי". לא הספיק לגמור הדבר עד שנטלו החרב וחתכו את ראשו.

— אבות דרבי נתן נוסח א', פרק ל"ח, ג'

השמועה על מותם הגיעה לרבי עקיבא ולרבי יהודה בן בתירא, והם חגרו מתניהם שׂק וקרעו בגדיהם ואמרו: ”אחינו ישראל, אילו טובה הייתה לעולם תחילה - לא היו מקבלים (אותה) אלא רבן שמעון ורבי ישמעאל, ועכשיו - גלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שסוף פורענות גדול עתיד לבוא לעולם, ולפיכך נסתלקו אלו מן העולם (שלא יראו את הפורענות).”

הרומאים לא הסכימו לאפשר לבנו, רבן גמליאל, לרשת את התפקיד, ואף רצו להורגו. רבן יוחנן בן זכאי ביקש מהם להימנע מכך, ונענה בהסכמה. עם הריגתו של רבן שמעון, תפס רבן יוחנן בן זכאי את תפקיד הנשיא למשך שנים אחדות, שבהן תיקן תקנות והרים מעט את רוח העם לאחר החורבן, תוך שהוא מעביר את בירת התורה מירושלים החרבה ליבנה. לאחר מכן מסר את התפקיד לבנו של רבן שמעון, רבן גמליאל דיבנה.

קברו

על פי מסורת מאוחרת, קברו מצוי בכפר כנא, אשר בגליל. במהלך מהומות אוקטובר 2000 הוצת הקבר.

לקריאה נוספת

• בנימין לאו, "רבן שמעון בן גמליאל", בספרו: חכמים, כרך ראשון: ימי בית שני, ידיעות ספרים, 2006, עמ' 284-281.

קישורים חיצוניים

• הרב אהרן הימן, "רבן שמעון בן גמליאל הזקן", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג, עמוד 1162, באתר היברובוקס
• רבן שמעון בן גמליאל הראשון, באנציקלופדיה יהודית "דעת".