רבקה פלדחי
רבקה פֶלְדחַי (נולדה ב-3 בספטמבר 1947) היא פרופסור אמריטה במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל אביב.
 | |
| לידה |
3 בספטמבר 1947 (בת 76) תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| ענף מדעי | פילוסופיה, היסטוריה |
| מקום מגורים | ישראל |
| מקום לימודים | |
| מנחה לדוקטורט |
יהודה אלקנה |
| מוסדות |
אוניברסיטת תל אביב |
| תלמידי דוקטורט |
יצחק בנימיני, עמוס אדלהייט, רז חן-מוריס |
  | |
ביוגרפיה עריכה
רבקה פלדחי נולדה בשנת 1947 בתל אביב, בת בכורה לצבי ושושנה אוביל, שעלו לארץ ישראל מפולין. למדה בתיכון אליאנס ברמת אביב. בשנת 1965 התגייסה לצה”ל ושירתה כסמלת חינוך ותרבות בקריה בתל אביב.
בשנת 1970 קיבלה תואר ראשון בהיסטוריה, באנגלית ובספרות אנגלית מאוניברסיטת חיפה. בשנת 1972 קיבלה תעודת הוראה מאוניברסיטת חיפה. בשנת 1982 קיבלה תואר שני בהיסטוריה של המדע מהאוניברסיטה העברית בירושלים. את עבודת המוסמך עשתה בהנחייתם של פרופ' יהודה אלקנה וד"ר מיכאל הד, וכותרתה "מדע ודת בחייו של רוברט בויל". בשנת 1986 קיבלה שם תואר דוקטור בהיסטוריה של המדע, על עבודה בהנחייתו של פרופ' אלקנה שכותרתה "השורשים הרעיוניים והמוסדיים של הדיאלוג בין גליליאניזם ואנטי-גליליאניזם: 1540-1616".
בשנת 1989 מונתה למרצה במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל אביב, בשנת 1990 עלתה לדרגת מרצה בכיר ובשנת 1997 עלתה לדרגת פרופסור חבר. בשנים 1997–2003 עמדה בראש מכון כהן. עומדת בראש קבוצת המחקר "ידע בנדידה" שפועלת במרכז מינרבה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב.[1] תחומי המחקר וההוראה שלה עוסקים בידע, דת ואמונה בתחילת העת החדשה; זרמים אינטלקטואליים ברנסאנס; קופרניקוס וגלילאו; חינוך מדעי באירופה הקתולית. עם תלמידיה לתואר דוקטור נמנים יצחק בנימיני ועמוס אדלהייט.
כיהנה כעמיתה במרכז סטנפורד למדעי הרוח (1987–1988), במכון ללימודים מתקדמים בברלין (1988–1989), במרכז המחקר הבינלאומי ללימודי תרבות בווינה (1994), במכון דיבנר ב-MIT, במכון מקס פלאנק להיסטוריה של המדעים בברלין (1997) וב-Collegium Helveticum של ETH בציריך (2001). בשנים 1994–1998 עמדה בראש פרויקט מחקר על "אירופה והמזרח התיכון: מושגי מפתח פוליטיים בדיאלוג בין תרבויות" במכון ון ליר בירושלים, בשיתוף עם המכון ללימודים מתקדמים בברלין.
פלדחי מתנגדת לשליטת ישראל בשטחים, ובין השאר חתמה (עם כ-360 חברי סגל אקדמי בישראל) על עצומה התומכת בסרבנות שירות בשטחים[2] ועל עצומה המתנגדת להקמת אוניברסיטה באריאל. בשנת 2012 הוזמנה על ידי שגרירות גרמניה בישראל להשתתף, יחד עם כעשרה אנשי אקדמיה ישראלים וגרמנים נוספים, במפגש בין ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו וקנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, שנערך בברלין, אולם השתתפותה בוטלה ברגע האחרון בהוראתו של היועץ לביטחון לאומי, יעקב עמידרור, עקב תמיכתה בסרבנות.[3]
חיים אישיים עריכה
בשנת 1968 נישאה ליורם פלדחי, ולזוג נולדו שני ילדים. בשנת 1998 התגרשו. בשנת 2006 נישאה לפרופ' מרדכי קרמניצר.
ספריה עריכה
- R. Feldhay, Galileo and the Church: Political Inquisition or Critical Dialogue?, Cambridge University Press, 1995
- רבקה פלדחי ועמנואל אטקס, חינוך והיסטוריה - הקשרים תרבותיים ופוליטיים, הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים, ה'תשנ"ט
קישורים חיצוניים עריכה
- רבקה פלדחי, באתר מכון כהן להיסטוריה ולפילוסופיה של המדעים והרעיונות
- רבקה פלדחי, באתר הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב
- רבקה פלדחי, באתר של מכון ון ליר
- דליה קרפל, פרופ’ רבקה פלדחי, חברה של כבוד ברשימה השחורה, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2012
- מכתב תמיכה בפרופ' רבקה פלדחי, באתר "העוקץ", 22 בדצמבר 2012
מכּתביה:
- רבקה פלדחי, דרש נשי, תיאוריה וביקורת 2, קיץ 1992
- לילה רתוק, ויכוח ספרות נשים: תגובה ל"אשה קוראת אשה" ול"דרש נשי", תיאוריה וביקורת 5, סתיו 1994
- רבקה פלדחי, ויכוח ספרות נשים: תגובה, תיאוריה וביקורת 5, סתיו 1994
- רבקה פלדחי, להסתכל, לראות, להבין, אודיסאה 3, אפריל 2009
רבקה פלדחי, כשאין גבול להשתקה, באתר הארץ, 12 בינואר 2014
רבקה פלדחי, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ ידע בנדידה, באתר של מרכז מינרבה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב
- ^ גילוי דעת של חברי סגל מהאוניברסיטאות והמכללות, באתר "אומץ לסרב"
- ^ ברק רביד, בוטלה השתתפות פרופ' ישראלית במפגש נתניהו-מרקל בשל ביקורת שהשמיעה, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2012
ברק רביד, בנוכחות מרקל, הטיחו החוקרים הישראלים בנתניהו: אתה פוגע בחופש האקדמי, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2012