רוזיקה שווימר
רוזיקה "רוז'קה" בג' שווימר (Rosika Schwimmer; 11 בספטמבר 1877 – 3 באוגוסט 1948) הייתה פציפיסטית, פמיניסטית וסופרג'יסטית יהודייה-הונגרייה. הייתה מראשונות החברות בתנועה הפדרליסטית העולמית (World Federalist Movement).
.jpg) | |
| לידה |
11 בספטמבר 1877 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
3 באוגוסט 1948 (בגיל 70) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
הונגריה |
| תקופת הפעילות |
מ-1895 |
| תפקיד |
ambassador of Hungary to Switzerland (19 בנובמבר 1918–ינואר 1919) |
| השקפה דתית |
אתאיזם |
  | |
תחילת דרכה עריכה
רוזיקה שווימר נולדה למשפחה יהודית בת המעמד הבינוני בבודפשט, הונגריה. היא למדה מוזיקה ושפות, אך כשהמשפחה נקלעה לקשיים כלכליים ב־1896, היא החלה לעבוד כמנהלת חשבונות.
מתוך ניסיונה כאישה עובדת התגבשה תודעתה הפמיניסטית וב־1897 שווימר ייסדה את הארגון הפמיניסטי ההונגרי ולקחה חלק בהקמת מועצת הנשים הלאומית ההונגרית ובהמשך (1903) הקימה את איגוד הנשים המקצועי הראשון בהונגריה והייתה חברת הנהלה בהתארגנות לשלום ההונגרית. מתוך פעילותה בארגונים למען זכויות האישה, היא פעלה למען שוויון כלכלי, פוליטי וחברתי לנשים. כמו כן היא לקחה חלק במאבקים פוליטיים לרפורמה בנישואים, למען אמצעי מניעה ונגד העסקת ילדים[1]. ב־1913 היא מונתה למזכירת העיתונות של ברית הנשים הבינלאומית למען זכות הצבעה (IWSA). שווימר הרצתה ביחד עם קארי צ'פמן קאט ברחבי אירופה על זכות הבחירה של נשים וסופרג'יזם.
פעילותה על רקע מלחמת העולם הראשונה עריכה
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה היא עברה ללונדון ועבדה כעיתונאית עבור מספר עיתונים אירופאים והמשיכה להיות מזכירת העיתונות של ברית הנשים הבינלאומית למען זכות ההצבעה[2] . שווימר לא יכלה לחזור להונגריה בזמן המלחמה והחלה לפעול למען סיום המלחמה והאלימות. היא הפכה לפעילה פציפיסטית. ב־1914 היא נסעה לארצות הברית לדרוש מהנשיא, וודרו וילסון, לפעול לכינוס ועידה נייטרלית לסיום המלחמה[3]. באותה נסיעה היא ייסדה ביחד עם ג'יין אדמס את מפלגת הנשים לשלום[2].
בליגת נשים בינלאומית לשלום ולחרות שהתרחש ב־1915 בהאג, אומצה הצעתה של שווימר לכינוס ועידה של המדינות הנייטרלית להמשך גישור בין הממשלות היריבות. בהמשך תמך בהצעה התעשיין האמריקאי הנרי פורד, אשר שלח ספינת שלום לסטוקהולם[4][3]. כאשר מאמץ זה לא עלה יפה, היא החליטה ליזום את הוועדה הבינלאומית לגישור מיידי (יוני 1916). לאחר שהוכרזה שביתת נשק, שווימר מונתה לסגנית הנשיאה של ליגת הנשים הבינלאומית לחירות ושלום[5].
לאחר המלחמה, כשהונגריה הופרדה מאוסטרו-הונגריה וזכתה בעצמאות (1918), ראש הממשלה, מיהאי קארואי, מינה את שווימר לשגרירה בשווייץ. כאשר הקומוניסטים תפסו את הממשל ב־1919 היא התנגדה להם ונרדפה על ידם. ב־1920, כאשר מיקלוש הורטי תפס את השלטון, היא ברחה לווינה ומשם, שנה מאוחר יותר, לארצות הברית.
הגירתה לארצות הברית עריכה
שווימר השתקעה בשיקגו ושם נשארה עד סוף ימיה ומעולם לא חזרה להונגריה[3][2]. אחרי מלחמת העולם הראשונה, פמיניסטיות ופציפיסטיות תויגו כחתרניות; ובפרט, הנשים המעורבות בהקמת ליגת נשים בינלאומית לשלום וחירות. הן הואשמו בחוסר נאמנות בגלל פעילותן הבינלאומית. מכיוון ששווימר היה בין המייסדות, היא הוגדרה כגורם מסוכן בדוח לוסק. דוח לוסק חקר אנשים וארגונים במדינת ניו יורק בחשד להסתה ושווימר הוגדרה בדוח בולשביקית ופמיניסטית מסוכנת[6]. צ'פמן קאט שותפתה, התרחקה משווימר במטרה לא לפגוע בקמפיין שהובילו לזכות בחירה לנשים. הדבר גרם לאחרונה כאב ותחושת נטישה.[3] גם הקהילה היהודית שקיבלה את פניה לפני המלחמה, ראתה בשווימר, אחראית, במידת מה, להשתלחויות האנטישמית של פורד באמצעות העיתון שלו The Dearborn Independent. אם כי פורד, שהכיר אותה מספינת השלום, מעולם לא טען זאת.[3]
ב־1927 כאשר הגישה בקשה להתאזרחות בארצות הברית הצהירה שווימר שהיא חסרת דת וסירבה להישבע (כחלק מהתהליך קבלת האזרחות) שתשתמש בנשק על מנת להגן על המדינה. פטריוטים שמרנים כינו אותה בוגדת והיא תויגה סוציאליסטית עקב אמונותיה הפציפיסטיות.
שווימר הואשמה, על ידי העיתונאי הרפובליקני, פרד ריצ'רד מרווין, בריגול לטובת גרמניה ובכך שלכאורה שימשה כסוכנת בולשביקית. היא תבעה תביעת דיבה וזכתה ב-17,000$ פיצויים[7].
שווימר הפסידה בתביעת האזרחות שהגישה לבית המשפט העליון בארצות הברית ב־1929. ב־1946, הפסיקה התהפכה ובית המשפט הכיר בדרישה של סרבני מצפון לשרת המדינה בדרכים אחרות[8].
בהמשך היא ניסתה ליזום הקמת ממשלה עולמית. ב־1935 היא ייסדה את המרכז העולמי לארכיונים של נשים יחד מרי ריטר בירד. שווימר קבלה את פרס השלום העולמי ב־1937. באותה שנה היא ייסדה את הקמפיין למען ממשלה עולמית יחד לולה מווריק לויד, שהיה לארגון הפדרלי הראשון במאה ה-20. הארגון הצליח הוביל לייסוד בית הדין הפלילי הבינלאומי. שעל היווסדו שווימר, לרוב, לא זוכה להכרה. ב־1948 היא הייתה מועמדת לפרס נובל לשלום[8], אך הפרס לא חולק כלל באותה השנה.
רוזיקה שווימר נפטרה ב-3 באוגוסט 1948 מדלקת ריאות בניו יורק.
קישורים חיצוניים עריכה
- רוזיקה שווימר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Beth Wenger, Rosika Schwimmer | Jewish Women's Archive, jwa.org
- ^ 1 2 3 Kinga Frojimovics, Schwimmer, Rózsika
- ^ 1 2 3 4 5 Beth S. Wenger, Radical Politics in a Reactionary Age: The Unmaking of Rosika Schwimmer, 1914-1930, Journal of Women's History 2, 1990, עמ' 66–99 doi: 10.1353/jowh.2010.0133
- ^ Peace Ship
- ^ Ruttum, Laura ). (PDF). New York Public Library., Lola Maverick Lloyd Papers: 1856-1949, The New York Public Library, October 2005
- ^ Dagmar Wernitznig, Ingrid Sharp & Matthew Stibbe (ע), Out of her Time? Rosika Schwimmer’s Transnational Activism after the First World War, Women's international activism during the inter-war period, 1919-1939, London: Routledge, 2017, ISBN 1-138-29615-5
- ^ Snodgrass, Mary Ellen., Civil disobedience : an encyclopedic history of dissidence in the United States, Armonk, NY: Sharpe Reference, 2009, עמ' 119, ISBN 978-0-7656-8127-0
- ^ 1 2 Mary Ellen Snodgrass, Civil Disobedience: An Encyclopedic History of Dissidence in the United States, Routledge, 2008