רויאל ראמבל (2009)
| רויאל ראמבל (2009) | ||
|---|---|---|
 הפוסטר הרשמי של האירוע בכיכובם של מגוון מתאבקים | ||
| מידע | ||
| ארגון | WWE | |
| מותג (ים) | Raw סמאקדאון ECW | |
| תאריך | 25 בינואר 2009 | |
| עיר | דטרויט, מישיגן | |
| אולם | ג'ו לואיס ארנה | |
| מספר צופים | 16,685 | |
| שיר (י) הנושא | "Let It Rock" בביצוע קווין רודולף וליל ויין | |
| סדרת אירועי שלם וצפה של ה-WWE | ||
| ארמגדון | רויאל ראמבל (2009) |
אין דרך החוצה |
| סדרת אירועי רויאל ראמבל | ||
| 2008 | רויאל ראמבל (2009) |
2010 |
רויאל ראמבל (2009) היה אחד מאירועי השלם וצפה של ארגון ההיאבקות האמריקאי, ה-WWE. האירוע כלל את שלושת המותגים (Raw, סמאקדאון ו-ECW) ונערך ב-25 בינואר 2009, בג'ו לואיס ארנה שבדטרויט, מישיגן. האירוע היה האירוע ה-22 בסדרת אירועי רויאל ראמבל.
שישה קרבות התנהלו באירוע, כולל אחד ששימש כקרב חושך (קרב שלא שודר בטלוויזיה). בקרב המרכזי, רנדי אורטון ניצח בקרב הרויאל ראמבל לאחר שהדיח אחרון את טריפל H. עוד ברשימת הקרבות, ג'ון סינה ניצח את ג'ון "בראדשו" לייפילד ושמר על אליפות העולם במשקל כבד, אדג' ניצח את ג'ף הארדי בקרב ללא פסילות וזכה באליפות ה-WWE, וג'ק סוואגר ניצח את מאט הארדי ושמר על אליפות ECW.
הפקה עריכה
רקע עריכה
הרויאל ראמבל הוא אירוע שלם וצפה שנתי, המופק על ידי ה-WWE במתכונת של חודש ינואר מאז שנת 1988. הוא אחד מארבעת אירועי השלם וצפה המקוריים של הארגון, לצד רסלמניה, סאמרסלאם וסדרת ההישרדות; אירועים המכונים "ארבעת הגדולים". שם האירוע נקרא על שם קרב הרויאל ראמבל המסורתי, שהוא מעין קרב באטל רויאל משופר, שבו המשתתפים בקרב נכנסים אליו בזמנים שונים בניגוד לקרב באטל רויאל רגיל, שבו המשתתפים נמצאים בזירה מהתחלה. בדרך כלל, קרב הרויאל ראמבל כולל 30 משתתפים. כמיטב המסורת, המנצח בקרב הרויאל ראמבל מקבל הזדמנות להתחרות על תואר אליפות לבחירתו. לשנת 2009, המנצח בקרב היה יכול להתחרות על אליפות העולם במשקל כבד של Raw, אליפות ה-WWE של סמאקדאון או אליפות ECW באירוע רסלמניה 25.
עלילות עריכה
האירוע כלל קרבות שנבעו מעלילות מתוסרטות מהתוכניות השבועיות: Raw, סמאקדאון ו-ECW.
היריבות הראשית מהמותג Raw הייתה בין ג'ון סינה לג'ון "בראדשו" לייפילד (JBL) על אליפות העולם במשקל כבד. JBL הרוויח את הזכות להתחרות על תואר זה לאחר שניצח בקרב הדחות מרובע את כריס ג'ריקו, רנדי אורטון ושון מייקלס ב-29 בדצמבר 2018.
היריבות המרכזית במחלקת הנשים הגיעה מהמותג Raw כאשר מלינה איתגרה את בת' פיניקס לקרב על אליפות הנשים של ה-WWE שלה. ב-29 בדצמבר 2018, מלינה ניצחה בקרב באטל רויאל אשר קבע את הטוענת לכתר לאליפות זו וכתוצאה מכך הקרב ביניהן הפך רשמי לאירוע הרויאל ראמבל.
היריבות הראשית מהמותג סמאקדאון הייתה בין ג'ף הארדי לאדג' על אליפות ה-WWE. באירוע החולף, ארמגדון, הארדי גבר על האלוף לשעבר, אדג', ועל טריפל H בקרב משולש וכתוצאה מכך זכה באליפות. ב-2 בינואר 2009, ויקי גררו, ששימשה כדמות הסמכותית של התוכנית סמאקדאון, קבעה שהארדי יגן על תוארו נגד אדג' באירוע הרויאל ראמבל.
היריבות הראשית מהמותג ECW הייתה בין ג'ק סוואגר למאט הארדי על אליפות ECW. ב-13 בינואר 2009, סוואגר ניצח את הארדי והפך לאלוף ECW. שלושה ימים לאחר מכן בתוכנית סמאקדאון, נקבע שסוואגר יגן על התואר נגד הארדי בקרב חוזר באירוע הרויאל ראמבל.
אירוע עריכה
| תפקיד: | שם: |
|---|---|
| צוות השידור באנגלית | מייקל קול (Raw) |
| ג'רי "המלך" לולר (Raw/קרב הרויאל ראמבל) | |
| ג'ים רוס (סמאקדאון/קרב הרויאל ראמבל) | |
| טאז (סמאקדאון) | |
| טוד גרישם (ECW) | |
| מאט סטרייקר (ECW) | |
| צוות השידור בספרדית | קרלוס קבררה |
| הוגו סבינוביץ' | |
| מראיין | טוד גרישם |
| כרוזים | ליליאן גרסיה (Raw) |
| ג'סטין רוברטס (סמאקדאון/קרב הרויאל ראמבל) | |
| טוני צ'ימל (ECW) | |
| שופטים | צ'ארלס רובינסון |
| מייק קיודה | |
| צ'אד פטון | |
| מרטי אליאס | |
| ג'ק דואן | |
| סקוט ארמסטרונג |
לפני שהאירוע שודר בשיטת ה"שלם וצפה", התקיים קרב חושך (קרב שאינו שודר בטלוויזיה), שבו ג'ימי וואנג יאנג ניצח את פול בורצ'יל.
קרבות מקדימים עריכה
האירוע עצמו נפתח בקרב שבו ג'ק סוואגר הגן על אליפות ECW נגד מאט הארדי. הקרב החל כשהשניים התחמקו מהמהלכים אחד של האחר עד שסוואגר פצע את כתפו השמאלית של הארדי ושם לעצמו למטרה לפגוע בה לאורך הקרב. לבסוף, סוואגר ניצח את הארדי לאחר שביצע עליו את מהלך הגאטרנץ' פאוורבומב. כתוצאה מכך, סוואגר הגן בהצלחה על התואר.
בקרב שבא לאחר מכן, בת' פיניקס (שלוותה לקרב על ידי סנטינו מארלה) הגנה על אליפות הנשים של ה-WWE נגד מלינה. בסיום, כשפיניקס ניסתה לבצע על מלינה את מהלך הגלאם סלאם, האחרונה התחמקה מכך והפכה זאת להצמדה מוצלחת, שהעניקה לה זכייה בחגורת האליפות.
לאחר מכן, ג'ון סינה הגן על אליפות העולם במשקל כבד נגד ג'ון "בראדשו" לייפילד. העובד של JBL, שון מייקלס, ליווה אותו לזירה והתערב לראשונה בקרב כשהשופט לא היה נוכח פיזית בקרב; הוא הגיע לזירה וביצע את מהלך הסיום שלו, הסוויט צ'יין מיוזיק, גם על JBL וגם על סינה. לאחר מכן, הוא עזב את הזירה, כשידו של JBL הייתה על גופו של סינה. לעומת זאת, כשהשופט ביצע את ניסיון הספירה, סינה הצליח לצאת בזמן לפני ספירת שלוש. אז, סינה ביצע על JBL את מהלך הסיום שלו, אטיטיוד אדג'סטמנט, כדי לנצח בקרב ולהגן על התואר בהצלחה.
בקרב הלפני אחרון, ג'ף הארדי הגן על אליפות ה-WWE נגד אדג'. לפני שהקרב החל, ויקי גררו הגיעה והכריזה שהקרב יהיה קרב ללא פסילות. לאחר מכן, אדג' הודיע שצ'אבו גררו יעמוד בפינתו. במהלך הקרב, הארדי הוציא סולם וסידר אותו מול שולחן השדרנים הספרדי. כשצ'אבו ניסה להתערב, הארדי הניח אותו על השולחן ואז קפץ עליו מהסולם. הארדי היה יכול לנצח בקרב לאחר שביצע על אדג' את מהלך הסוונטון בומב, לעומת זאת, ויקי מנעה מהשופט, סקוט ארמסטרונג, לבצע את ניסיון ההצמדה שבא לאחר מכן ולהשלימו לספירת שלוש. אז, אחיו של ג'ף, מאט הארדי, הגיע לזירה והניח כיסא מתחת לראשו של אדג'. כשהיה נראה שמאט בדרכו לבצע את מהלך ה"קונצ'יירטו", שבו הוא צריך לחבוט בראשו של אדג' עם כיסא אחר (מהלך האופייני לאדג' לאורך הקריירה), הוא חבט בעזרת הכיסא בראשו של ג'ף, מה שאיפשר לאדג' להצמיד את ג'ף לניצחון, שהפך אותו לאלוף ה-WWE החדש.
הקרב המרכזי עריכה
הקרב המרכזי היה קרב הרויאל ראמבל אשר קבע את הטוען לכתר לאחת מאליפויות העולם ברסלמניה 25. ריי מיסטריו וג'ון מוריסון היו השניים הראשונים בזירה שפתחו את הקרב. ששת המתאבקים האחרונים שנשארו בזירה היו ביג שואו, אנדרטייקר, טריפל H וקבוצת לגאסי (קודי רודס, טד דיביאסי ורנדי אורטון). בזמן שאנדרטייקר וביג שואו החליפו ביניהם מהלומות, כשעמדו על דופן הזירה החיצוני, אורטון הדיח את ביג שואו בעזרת מהלך ה-RKO. לעומת זאת, זה לא הפריע לביג שואו להדיח את אנדרטייקר, למרות שכבר הודח מהקרב. למרות יחסי הכוחות, טריפל H הצליח להדיח את דיביאסי ורודס. כשטריפל H היה צמוד לחבלי הזירה, אורטון ביצע עליו את מהלך הקלוזליין, שגרם לטריפל H לעבור מעל החבל העליון והקנה לאורטון את הניצחון בקרב. ניצחון זה הקנה לאורטון את הזכות להתחרות על אליפות עולם לבחירתו ברסלמניה 25.
תוצאה לאורך זמן עריכה
ב-26 בינואר בתוכנית Raw, קבוצת לגאסי יצאה החוצה ביחד עם שני עורכי דין ומטפל. אורטון חשף שהוא סובל מהפרעת התפרצות לסירוגין אשר גורמת לו לחוות התפרצויות אלימות בזמן נתון. לדברי אורטון ועורכי דינו, אורטון אמר לסטפני מקמהן שבמידה והוא יפוטר, הוא ייקח איתו גם את דיביאסי ורודס בנוסף לכל חדר ההלבשה. בנוסף לכך, הוא יגיש תביעה נגד החברה.
במותג Raw הכריזו על סדרת קרבות העפלה לקרב תא ההדחות באירוע הבא, אין דרך החוצה. קופי קינגסטון ניצח את קיין, ריי מיסטיריו ניצח את ויליאם ריגל וכריס ג'ריקו ניצח את CM פאנק. בקרב הרביעי, שון מייקלס הפסיד לג'ון סינה וכתוצאה מכך איבד ל-JBL את הזכות להתחרות במקומו בקרב תא ההדחות.
הפיוד בין ג'ק סוואגר למאט הארדי על תואר האליפות הובא לסיומו לאחר שהדמות הסמכותית, טדי לונג, הודיע שב-27 בינואר, מאט הארדי הגיש בקשה לעבור למותג סמאקדאון. סוואגר חווה בעיות אחרות, כשחגורת האליפות שלו נגנבה על ידי הורנסווגל. כשאביו של האחרון כחלק מהעלילה, פינלי, הפציר בהורנסווגל להחזיר לסוואגר את חגורת האליפות, סוואגר דחף את הורנסווגל לקרקע. מעשה זה גרם לפינלי להכות את סוואגר בעזרת חגורת האליפות של האחרון.
ב-30 בינואר בתוכנית סמאקדאון, מאט הארדי הצהיר שאין בו חרטה על כך שהכה את אחיו, ג'ף, בראשו וגרם לאיבוד תואר אליפות ה-WWE שלו. לאחר מכן, הוא הודיע שהוא לא רואה בג'ף יותר כשותף או כאח. התקיימו שלושה קרבות העפלה לאירוע אין דרך החוצה ובהם אנדרטייקר ניצח את מארק הנרי, ביג שואו ניצח את פסטוס, וטריפל H ניצח את קאלי הגדול וולדימיר קוזלוב בקרב משולש.
תוצאות עריכה
| מס' | תוצאות | התניות | זמן |
|---|---|---|---|
| D1 | ג'ימי וואנג יאנג ניצח את פול ברצ'יל | קרב יחידים[1] | - |
| 2 | ג'ק סוואגר (א) ניצח את מאט הארדי | קרב יחידים על אליפות ECW[2] | 10:27 |
| 3 | מלינה ניצחה את בת' פיניקס (א) (עם סנטינו מארלה) | קרב יחידים על אליפות הנשים של ה-WWE[3] | 05:56 |
| 4 | ג'ון סינה (א) ניצח את ג'ון "בראדשו" לייפילד (עם שון מייקלס) | קרב יחידים על אליפות העולם במשקל כבד[4] | 15:29 |
| 5 | אדג' (עם צ'אבו גררו) ניצח את ג'ף הארדי (א) | קרב ללא פסילות על אליפות ה-WWE[5] | 19:22 |
| 6 | רנדי אורטון ניצח בקרב הרויאל ראמבל לאחר שהדיח אחרון את טריפל H | קרב רויאל ראמבל של 30 משתתפים אשר קבע את הטוען לכתר לאחת מאליפויות העולם ברסלמניה 25[6] | 58:37 |
| (א) - מתייחס למתאבק/מתאבקים שהגיעו לקרב כאלוף/אלופים D - מציין שהקרב היה קרב חושך (קרב שלא שודר בטלוויזיה) | |||
סדר הכניסות וההדחות בקרב הרויאל ראמבל עריכה
| מתאבק ששייך ל-Raw |
| מתאבק ששייך לסמאקדאון |
| מתאבק ששייך ל-ECW |
| עצמאי |
| זוכה |
| כניסה מספר | כניסה | מותג | הדחה מספר | הודח על ידי | זמן | מספר הדחות |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | ריי מיסטריו | Raw | 20 | דרו מקינטייר | 49:26 | 1 |
| 2 | ג'ון מוריסון | ECW | 5 | טריפל H | 19:35 | 0 |
| 3 | קרליטו | סמאקדאון | 3 | ולדימיר קוזלוב | 06:11 | 0 |
| 4 | מונטל וונטביוס פורטר | סמאקדאון | 2 | ולדימיר קוזלוב | 03:52 | 0 |
| 5 | קאלי הגדול | סמאקדאון | 1 | ולדימיר קוזלוב | 01:30 | 0 |
| 6 | ולדימיר קוזלוב | סמאקדאון | 4 | טריפל H | 02:40 | 3 |
| 7 | טריפל H | סמאקדאון | 29 | רנדי אורטון | 50:00 | 6 |
| 8 | רנדי אורטון | Raw | — | זוכה | 48:30 | 3 |
| 9 | JTG | Raw | 7 | אנדרטייקר | 11:59 | 0 |
| 10 | טד דיביאסי | Raw | 27 | טריפל H | 45:11 | 1 |
| 11 | כריס ג'ריקו | Raw | 23 | אנדרטייקר | 37:17 | 1 |
| 12 | מייק נוקס | Raw | 19 | ביג שואו | 32:42 | 0 |
| 13 | המיז | ECW | 6 | טריפל H | 01:20 | 0 |
| 14 | פינלי | ECW | 21 | קיין | 30:00 | 0 |
| 15 | קודי רודס | Raw | 28 | טריפל H | 37:01 | 2 |
| 16 | אנדרטייקר | סמאקדאון | 26 | ביג שואו[א] | 32:30 | 4 |
| 17 | גולדאסט | Raw | 8 | קודי רודס | 01:11 | 0 |
| 18 | CM פאנק | Raw | 18 | ביג שואו | 22:29 | 1 |
| 19 | מארק הנרי | ECW | 9 | אנדרטייקר וריי מיסטיריו | 03:14 | 0 |
| 20 | שלטון בנג'מין | סמאקדאון | 10 | אנדרטייקר | 04:17 | 0 |
| 21 | ויליאם ריגל | Raw | 11 | CM פאנק | 04:23 | 0 |
| 22 | קופי קינגסטון | Raw | 12 | דה בריאן קנדריק | 06:58 | 0 |
| 23 | קיין | Raw | 24 | קודי רודס, רנדי אורטון וטד דיביאסי | 18:21 | 3 |
| 24 | R-טרות' | סמאקדאון | 17 | ביג שואו | 12:06 | 0 |
| 25 | רוב ואן דאם | עצמאי | 22 | כריס ג'ריקו | 13:56 | 0 |
| 26 | דה בריאן קנדריק | סמאקדאון | 13 | טריפל H | 00:15 | 1 |
| 27 | דולף זיגלר | Raw | 14 | קיין | 00:21 | 0 |
| 28 | סנטינו מארלה | Raw | 15 | קיין | 00:01 | 0 |
| 29 | ג'ים דאגן | Raw | 16 | ביג שואו | 02:50 | 0 |
| 30 | ביג שואו | סמאקדאון | 25 | רנדי אורטון | 09:32 | 6 |
- ^ ביג שואו הדיח את אנדרטייקר לאחר שביג שואו הודח כבר על ידי רנדי אורטון
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של רויאל ראמבל (באנגלית)
