רוסה
רוּסֶה (בבולגרית Русе, בטורקית עות'מאנית רוֹסְצ'וּק) היא עיר נמל בבולגריה והחמישית בגודלה מבחינת כמות אוכלוסין במדינה. רוסה היא בירת מחוז רוסה ושוכנת בצפון המדינה, על גדות הדנובה, בסמוך לגבול עם רומניה, 251 קילומטרים מהבירה סופיה.
| |||
 | |||
| מרכז רוסה במבט מהאוויר | |||
| מדינה |
 בולגריה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז | רוסה | ||
| ראש העיר | בוז'ידאר איבאנוב יוטוב | ||
| שטח | 127.124 קמ"ר | ||
| גובה | 45 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 156,964 (15 במרץ 2024) | ||
| ‑ במטרופולין | 167,585 (2011) | ||
| קואורדינטות | 43°49′N 25°57′E / 43.817°N 25.950°E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
| http://www.ruse-bg.eu | |||
.JPG)
היסטוריה עריכה
העת העתיקה וימי הביניים עריכה
שרידי התיישבות מאורגנת ומצודה שנמצאו באזור מתוארכים למאה ה-3 לפנה"ס, עידן הממלכה התראקית. בתקופת אספסיאנוס הקימו הרומאים במקום מצודה, כחלק מביצורי הגבול הצפוני של מואסיה. שמה של המצודה - סקסגינטה פריסטה (Sexaginta Prista) בא מעירוב של לטינית ויוונית ומשמעותו העיר בת 60 הספינות. לאחר הפיצול באימפריה הרומית עברה המצודה לחזקת האימפריה הביזנטית ובמהלך המאה ה-6 הוחרבה בפשיטות של שבטים אווארים וסלאבים. במהלך המאה ה-13 תקופת האימפריה הבולגרית השנייה, הוקמה בסמוך לשרידי המצודה הרומית, מצודת דרכים חדשה שנקראה רוּסִי והיוותה חלק ממערך ההגנה של האימפריה הבולגרית.
התקופה העות'מאנית עריכה
ב-1388 נפלה מצודת רוסי בידי צבאותיו של מוראט הראשון סולטאן האימפריה העות'מאנית. ב-1595 נכבשה העיר על ידי מיכאי האמיץ נסיך וולאכיה ולאחר כיבושה מחדש הרחיבו העות'מאנים את ביצוריה ובמהלך המאה ה-18 היא הפכה לאחת ממצודותיהם המרכזיות. בתקופה בה שלטה במקום האימפריה העות'מאנית נקראה העיר רוסצ'וק (Rusçuk) וכך היא קרויה על ידי היהודים יוצאי בולגריה עד ימינו. ב-1864 נקבעה העיר כמקום מושבו של הפחה וכבירת פלך הדנובה של האימפריה. בתקופה זו עברה העיר מהפכה חינוכית ותרבותית, כאשר נבנו בתי ספר עצמאיים, הופץ עיתון בשפה הבולגרית ונפתחו קונסוליות של מדינות אירופיות.
לאחר עצמאות בולגריה עריכה
ב-20 בפברואר 1878, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878), נכבשה העיר בידי צבא האימפריה הרוסית ולאחריה נכללה מתוקף סיכומי קונגרס ברלין בשטחה של נסיכות בולגריה. בשלהי המאה ה-19 התפתחה רוסה לכדי מרכז כלכלי ותרבותי אזורי ואוכלוסייתה הורכבה מתמהיל אתני שכלל 43.36% בולגרים, 39.2% טורקים ו-7.43% יהודים. לאחר מלחמת הבלקן השנייה איבדו הבולגרים את חבל דרום דוברוג'ה לממלכת רומניה ורוסה שהייתה מרכז כלכלי אזורי לחבל, איבדה מחשיבותה וסבלה ממשבר כלכלי חריף. במהלך מלחמת העולם השנייה שימשה העיר בסיס לוגיסטי לורמכט ומצבורי הדלק שבה היוו יעד להתקפות פרטיזנים.
רוסה מחוברת אל העיר הרומנית גיורגיו (Giurgiu) באמצעות גשר שנחנך ב-1954 המכונה "גשר הידידות" ומתוח מעל הדנובה. רוסה ידועה בשל מבני המגורים והציבור שבה שחלקם נבנו בסגנונות אדריכלות הבארוק ורוקוקו וכן בשל הטיילת שלאורך החוף, הפנתיאון לזכר מרד אפריל הבולגרי ומספר מוזיאונים.
כלכלה ותחבורה עריכה
רוסה היא מרכז תעשייתי ולוגיסטי בבולגריה. בפאתי העיר 2 אזורי תעשייה ואחסנה מרכזיים וכן 2 מרכזי דיוטי פרי. בסמוך לעיר תחנת כוח תרמודינמית המייצרת חשמל בהספק של 600 מגה וולט אמפר ונמצאת בבעלות חברת אנרגיה מסלובניה. ענפי התעשייה המרכזיים ברוסה הם עיבוד מזון, טקסטיל, תעשייה כימית וזיקוק נפט. בנמל העיר קיימת מספנה ובה מתחזקים ומתקנים ספינות. רוסה ממוקמת במרכז צומת מסילות רכבת בבולגריה. קו הרכבת הראשון לעיר נחנך עוד ב-1867 ובימינו היא מקושרת לסופיה, וארנה ובוקרשט בקווים מהירים. כ-15 קילומטרים דרומית מזרחית לעיר ממוקם נמל התעופה שְטְרָאקְלֶבוֹ המשמש לתעבורת סחורות ונוסעים פנים-בולגרית.
דמוגרפיה עריכה
אוכלוסיית העיר מצויה במגמת קיטון בשל שיעור תמותה העולה על שיעור הילודה ובשל הגירה שלילית שנבעה מהמשבר הכלכלי שחוותה בולגריה לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי. בעשור הראשון של המאה ה-21 קטנה אוכלוסיית העיר ב-14.48%.
אקלים עריכה
ברוסה שורר אקלים ממוזג מתון. ברצועה צרה לאורך הדנובה קיימים מאפיינים מסוימים של אקלים ים-תיכוני. הטמפרטורה השנתית הממוצעת עומדת על 12oc וערכי הקיצון הממוצעים נעים מ-0oc בינואר ועד 23oc ביולי. כמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על 112 מילימטרים.
הקהילה היהודית עריכה
ערך מורחב – יהדות רוסה
הקהילה היהודית ברוסה נוסדה בשלהי המאה ה-18 על ידי פליטים יהודים מבלגרד. במהלך המאה ה-19 הותקפה הקהילה מספר פעמים על ידי חיילי צבא האימפריה הרוסית במסגרת המלחמות בין העות'מאנים לרוסים. יהודי העיר נטשו אותה מספר פעמים, נמלטו לבוקרשט, וחלקם שבו מאוחר יותר. בראשית המאה ה-20 מנתה הקהילה 4,000 נפשות. בעיר פעלה מערכת חינוך יהודית מפותחת ובה כיתות גן, בית ספר יסודי ופרו גמנסיה. בקרב בני הקהילה נרשמה פעילות ציונית ענפה לצד פעילות קומוניסטית.
בספטמבר 1939 גורשו כמה מאות מיהודי העיר במסגרת המסע לגירוש נתינים זרים, ובינואר 1940 הוחל על בני הקהילה החוק להגנת האומה, שדמה במתכונתו לחוקי נירנברג. ב-10 במאי 1943 תוכנן גירושם של 477 מיהודי רוסה וראזגרד למחנות ההשמדה כמכסה ראשונית לקראת גירוש כל בני הקהילה, אך הוא לא יצא לפועל. ביולי 1943 גורשו כמה מאות מיהודי העיר וחלקם נשלחו לשלושה מחנות ריכוז שהיו פזורים בשטח ממלכת בולגריה ופעלו עד ספטמבר 1944. מרבית יהודי העיר עלו למדינת ישראל לאחר הקמתה.
ערים תאומות עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של רוסה- מצלמות רשת מהעיר
- רוסה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
רוסצ'וק (בולגריה), דף שער בספרייה הלאומית
| דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 סופיה .jpg) פלובדיב | |||||||||
| 1 | סופיה | סופיה | 1,183,454 | 11 | שומן | שומן | 67,971 |  וארנה  בורגס | |
| 2 | פלובדיב | פלובדיב | 319,612 | 12 | חאסקובו | חאסקובו | 65,829 | ||
| 3 | וארנה | וארנה | 310,664 | 13 | בלגואבגרד | בלגואבגרד | 62,534 | ||
| 4 | בורגס | בורגס | 189,741 | 14 | ימבול | ימבול | 61,766 | ||
| 5 | רוסה | רוסה | 124,787 | 15 | וליקו טרנובו | וליקו טרנובו | 58,507 | ||
| 6 | סטארה זאגורה | סטארה זאגורה | 122,536 | 16 | פאזארדז'יק | פאזארדז'יק | 55,716 | ||
| 7 | פלבן | פלבן | 92,101 | 17 | וראצה | וראצה | 50,666 | ||
| 8 | סליבן | סליבן | 80,467 | 18 | אסנובגראד | פלובדיב | 45,943 | ||
| 9 | דובריץ' | דובריץ' | 73,895 | 19 | גברובו | גברובו | 45,940 | ||
| 10 | פרניק | פרניק | 68,259 | 20 | קאזאנלק | סטארה זאגורה | 42,208 | ||