רכיבה במשחקים האולימפיים

ענף במשחקים האולימפיים

רכיבה היא ענף במשחקים האולימפיים מאז אולימפיאדת פריז (1900), וברציפות מאז אולימפיאדת סטוקהולם (1912). זהו הענף היחיד שבו אין כל הפרדה בין גברים לנשים, ואולם עד אולימפיאדת לונדון (1948) היו התחרויות פתוחות לגברים בלבד.

הרוכב הצרפתי דומיניק גרדר, במהלך תחרויות הקפיצה לגובה באולימפיאדת פריז (1900), בהן זכה במדליית זהב
הרוכב השוודי קארל בונדה, האלוף האולימפי ברכיבה אומנותית באולימפיאדת סטוקהולם (1912), במהלך המשחקים
הרוכב הצרפתי ז'אן קאריו, האלוף האולימפי בקפיצות ראווה באולימפיאדת סטוקהולם
נבחרת הולנד, זוכת מדליית הזהב באיוונטינג באולימפיאדת אמסטרדם (1928)
הרוכבת האוסטרית אליזבט תוירר, זוכת מדליית הזהב ברכיבה אומנותית באולימפיאדת מוסקבה (1980), במהלך המשחקים
הרוכב הקנדי אריק למייז, האלוף האולימפי בקפיצות ראווה באולימפיאדת בייג'ינג (2008), במהלך המשחקים
הרוכבת הבריטית שארלוט דוז'רדן, זוכת מדליית הזהב ברכיבה אומנותית באולימפיאדת לונדון (2012)

היסטוריה עריכה

באולימפיאדה הראשונה בה נערכו תחרויות רכיבה, באולימפיאדת פריז (1900), נערכו 3 תחרויות, כולן ליחידים: קפיצות ראווה, קפיצה לרוחק וקפיצה לגובה. האלוף האולימפי הראשון בקפיצות ראווה היה הבלגי אמה האגמן. באותה העת, הורשו להשתתף בתחרויות רק "קציני צבא וג'נטלמנים". רבים מהרוכבים במחצית הראשונה של המאה ה-20 התחרו כשהם לבושים במדי צבא.

בשתי האולימפיאדות הבאות לא נערכו תחרויות רכיבה, והן הוחזרו לתוכנית האולימפית באולימפיאדת סטוקהולם (1912). במשחקים אלו נערכו שלוש תחרויות רכיבה: קפיצות ראווה, איוונטינג ורכיבה אמנותית. האלוף האולימפי הראשון באיוונטינג היה השוודי אקסל נורדלנדר והאלוף האולימפי הראשון ברכיבה אומנותית היה השוודי קארל בונדה. בקפיצות הראווה והאיוונטינג, נצברו הנקודות של ארבעה רוכבים מכל מדינה לכדי דירוג קבוצתי, ומדליות הוענקו גם עבור הדירוג הקבוצתי. באולימפיאדת אנטוורפן (1920) נערכו באופן חד-פעמי תחרויות וולטינג, ואף בהן ניתן גם דירוג קבוצתי. באולימפיאדת פריז (1924) הופחת מספר המשתתפים בדירוג הקבוצתי של קפיצות הראווה לשלושה, בעוד שבאיוונטינג נותר על ארבעה.

החל מאולימפיאדת אמסטרדם (1928) הוחל בדירוג קבוצתי גם ברכיבה האומנותית (בהשתתפות שלושה רוכבים), והוא נערך בכך האולימפיאדות שהתקיימו מאז, למעט אולימפיאדת רומא (1960). בנוסף, החל מאולימפיאדת אמסטרדם הופחת גם מספר המשתתפים בדירוג הקבוצתי באיוונטינג מארבעה לשלושה.

באולימפיאדת הלסינקי (1952) הורשו לראשונה נשים להתחרות ברכיבה, אך בשלב זה רק ברכיבה אומנותית. אחת מהן, הדנית ליס הרטל, זכתה במדליית הכסף. בנוסף, בוטלה המגבלה שהתירה רק ל"קציני צבא וג'נטלמנים" להתחרות, וכל אזרח גבר שהשיג את הקריטריון האולימפי להשתתפות היה רשאי להתחרות.

חוקי ההסגר הנוקשים של אוסטרליה מנעו את הבאתם של סוסים למדינה באולימפיאדת מלבורן (1956). משכך, נערכו תחרויות הרכיבה במסגרת משחקים אלו בסטוקהולם, כחמישה חודשים לפני פתיחתם של המשחקים. את המשחקים ליוותה שערוריית שיפוט, כאשר שופטי הרכיבה האומנותית משוודיה ומגרמניה המערבית העניקו ניקוד גבוה באופן קיצוני לרוכבים ממדינותיהם. הוועד האולימפי הבינלאומי איים בעקבות זאת שלא לכלול עוד את הענף במשחקים. פדרציית הרכיבה הבינלאומית החליטה בשל כך לבטל את דירוג הרכיבה האומנותית הקבוצתי באולימפיאדת רומא (1960) ולערוך רפורמה באופן השיפוט. הדירוג הוחזר בסופו של דבר באולימפיאדת טוקיו (1964).

באולימפיאדת טוקיו (1964) הותרה השתתפותן של נשים גם באיוונטינג, אם כי רק אישה אחת התחרתה בפועל. באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968), הרוכבת הגרמנייה ליזלוט לינזנהוף הייתה לאישה הראשונה בהיסטוריה שזוכה במדליית זהב אולימפית ברכיבה, יחד עם עמיתיה לנבחרת גרמניה המערבית ברכיבה אומנותית. באולימפיאדת מינכן (1972) הייתה לאישה הראשונה שזכתה במדליית זהב בתחרויות האישיות. הרוכבת הבריטית מארי גורדון-ווטסון הייתה לרוכבת הראשונה שזוכה במדליית זהב באיוונטינג, יחד עם נבחרת בריטניה (בדירוג האישי דורגה רביעית).

באולימפיאדת מינכן עלה מספר המשתתפים בדירוג הקבוצתי באיוונטינג ובקפיצות ראווה משלושה לארבעה. באולימפיאדת סיאול (1988) הועלה המספר גם ברכיבה האומנותית. באולימפיאדת אתונה (2004) הועלה מספר המשתתפים בדירוג הקבוצתי באיוונטינג לחמישה, בעוד שבאולימפיאדת בייג'ינג (2008) הוחזר מספר המשתתפים בדירוג הקבוצתי ברכיבה אומנותית לשלושה.

מדליות עריכה

לאורך השנים, זכו רוכבים מ-32 מדינות שונות במדליות אולימפיות. גרמניה ושוודיה הן המדינות הבולטות בענף.

זהב כסף ארד סך הכל
1. גרמניה  גרמניה 25 13 14 52
2. שוודיה  שוודיה 17 12 14 43
3. צרפת  צרפת 14 13 10 37
4. ארצות הברית  ארצות הברית 11 21 20 52
5. בריטניה  בריטניה 11 11 13 35
6. גרמניה המערבית  גרמניה המערבית 11 5 9 25
7. הולנד  הולנד 10 13 3 26
8. איטליה  איטליה 7 9 7 23
9. ברית המועצות  ברית המועצות 6 5 4 15
10. אוסטרליה  אוסטרליה 6 3 3 12
11. שווייץ  שווייץ 5 10 8 23
12.
 
המשלחת הכלל-גרמנית
5 5 4 14
13. בלגיה  בלגיה 4 2 6 12
14. ניו זילנד  ניו זילנד 3 2 4 9
15. קנדה  קנדה 2 2 3 7
16. מקסיקו  מקסיקו 2 1 4 7
17. פולין  פולין 1 3 2 6
18. ספרד  ספרד 1 2 1 4
19. אוסטריה  אוסטריה 1 1 1 3
20. ברזיל  ברזיל 1 0 2 3
21. יפן  יפן 1 0 0 1
צ'כוסלובקיה   צ'כוסלובקיה 1 0 0 1
23. דנמרק  דנמרק 0 4 2 6
24. צ'ילה  צ'ילה 0 2 0 2
25. רומניה  רומניה 0 1 1 2
26. ארגנטינה  ארגנטינה 0 1 0 1
בולגריה  בולגריה 0 1 0 1
נורווגיה  נורווגיה 0 1 0 1
29. פורטוגל  פורטוגל 0 0 3 3
30. ערב הסעודית  ערב הסעודית 0 0 2 2
31. אירלנד  אירלנד 0 0 1 1
הונגריה  הונגריה 0 0 1 1

קישורים חיצוניים עריכה