רמוס קופלר

רמוס קופלר (Remus Koffler;‏ 5 ביולי 1902 - 17 באפריל 1954) היה פעיל קומוניסטי מחתרתי יהודי רומני שהיה קרבן לטיהורים בתוך המפלגה הקומוניסטית בשנות ה-50 של המאה ה-20, הועמד למשפט יחד עם יתר "קבוצת פטרשקנו", נידון לעונש מוות והוצא להורג.

קורות חייו

קופלר נולד בגאלאץ, רומניה, במשפחה של סוחר יהודי, אך הוטבל לנצרות קתולית ולמד בבית ספר לותרני. הוא עמד בבחינות הבגרות בציריך, שווייץ ונשלח ללמוד כימיה בברלין, גרמניה, אך שם התוודע לכתבי קרל מרקס והתקרב לקומוניזם. הוא חלה בעגבת ונזקק לטיפולים עד שנת 1948. ב-1920 נישא וב-1925 נולדה לו בת. הוא עבר קורס של הקומינטרן וביצע שליחויות עבור המפלגה. הוא התרועע עם לוקרציו פטרשקנו. ב-1927 עבר לגרמניה, שם, מ-1930, היה חבר במפלגה הקומוניסטית של גרמניה. ב-1932 חזר לרומניה.

מ-1937 עד 1944 עמד בראש הוועד המרכזי הפיננסי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית, אחראי למימון המפלגה. בנוסף לדמי החבר של חברי המפלגה, קופלר השיג תרומות של אנשים מבוססים ואפילו עשירים, בעיקר יהודים, דוגמת אמיל קלמנוביץ' או יהודים שהתנצרו, דוגמת מקס אאושניט. ב-1941 הפך לידיד ותומך קרוב של שטפאן פוריש וב-1944 הודח בעקבות הדחתו של פוריש.

קופלר היה מיודד עם חוגו של הפסיכואנליסט אגון וייגל ורעייתו של וייגל, לילי, הייתה המאהבת שלו. מפגשים לא זהירים בין המאהבים הביאו לחשיפת בית בטוח של המפלגה הקומוניסטית, שהשתמשו בו ומעצרה של לילי. קופלר הפעיל קשרים, אחיו (יהודי מומר כמוהו) היה עורך דין מיודד עם הרופא הראשי של הסיגורנצה ובעזרתו הצליח להוציא את אהובתו למפגשים ולהעביר לה חבילות. לילי נידונה לעשר שנות מאסר וזה נחשב לעונש קל וקופלר לא נעצר.

בדצמבר 1949, כשהקומוניסטים שלטו ברומניה, קפלר נעצר, יחד עם קומוניסטים נוספים ונחקר ובהמשך נשפט במסגרת מה שכונה "פרשת פטרשקנו". קופלר עונה בחקירה והודה בכל מיני מעשים כולל היותו סוכן של סיגורנצה, גנבת כספי מפלגה ומעשים מיניים סוטים, אך במשפטו, ב-1954, חזר בו מההודאות. הוא נידון לעונש מוות יחד עם פטרשקנו באשמה שיחד עם פטרשקנו ופוריש ניסו להרוס את המפלגה הקומוניסטית הרומנית בתקופת המחתרת. הוא סירב להגיש בקשת חנינה והיא הוגשה מטעם המדינה ונדחתה - הוצא להורג כעבור עשרה ימים מיום מתן פסק הדין.

לקריאה נוספת

• ולדימיר טיסמניאנו, Stalinism pentru eternitate, היסטוריה פוליטית של הקומוניזם הרומני, הוצאת Humanitas, בוקרשט, 2014.

קישורים חיצוניים

• Editorial: Omul lui Foris (ברומנית)
• Arhiva Sfera Politicii (ברומנית)