שובל (קיבוץ)

שובל
מדינה	ישראל
מחוז	הדרום
מועצה אזורית	בני שמעון
גובה ממוצע	‎207 מטר
תאריך ייסוד	1946
תנועה מיישבת	התנועה הקיבוצית
סוג יישוב	קיבוץ
מוצא המייסדים	פולין ודרום אפריקה
	נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022
- אוכלוסייה	901 תושבים
- שינוי בגודל האוכלוסייה	‎3.6% בשנה
	נתוני קיבוץ
ייסוד הגרעין	1944
תנועת אם	הקיבוץ הארצי השומר הצעיר
זרם	התנועה הקיבוצית
ענפי ייצור	מפעל Seal Jet, רפת, לול וגידולי שדה.
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת מערב הנגב רגילה) שובל31°24′50″N 34°44′39″E / 31.4138588385457°N 34.7440412197474°E מפת היישובים של מועצה אזורית בני שמעון; באדום - שובל; בירוק - מיקום בניין המועצה
מדד חברתי-כלכלי - אשכול; לשנת 2019	8 מתוך 10

שוֹבָל הוא קיבוץ בצפון הנגב ליד העיר רהט השייך למועצה אזורית בני שמעון. הקיבוץ משתייך לקיבוץ הארצי. נוסד ב-6 באוקטובר 1946, במסגרת מבצע 11 הנקודות והוקם על ידי גרעין חברי השומר הצעיר בישראל ומחוצה לה ועל ידי מעפילים מהאונייה "פאטריה".

מיקום עריכה

קיבוץ שובל שוכן בין קריית גת לבאר שבע והגישה אליו היא דרך כביש 264. הקיבוץ ממוקם בדיוק במרכז ישראל בין הנקודה הצפונית ביותר בחרמון (33.20 צפון) לנקודה הדרומית ביותר באילת (29.29 צפון).

מקור השם עריכה

חברי הקיבוץ רצו לקרוא לקיבוץ בשם "אילת" משום שרצו להתיישב ליד הים באזור אילת, אולם המוסדות המיישבים בחרו בשם שובל, כגרסה עברית של ישוב בשם "סובילא", המופיע במפת מידבא. יישוב זה מזוהה עם "ביר זבאלה", חורבה הסמוכה לקיבוץ, בה הייתה נקודת שיטור בריטית^[3].

היסטוריה עריכה

בניית מגדל המים ליד חדר האוכל של קיבוץ שובל בשנת 1947

הקיבוץ ב-1958

הקיבוץ הוקם על ידי גרעין של השומר הצעיר ותנועת הקיבוץ המאוחד אשר התיישב תחילה ב"מצפה הים" שבצפון נתניה, ביוני 1944, כקיבוץ "אילת". הגרעין כלל קבוצה של ילידי הארץ וקבוצה של עולים חדשים מדרום אפריקה, שקיבלו הכשרה בקיבוץ עין השופט^[4]^[5].

הקיבוץ עלה לקרקע באדמות קרן קיימת לישראל ב"ביר זבאלה" במוצאי יום כיפור, 6 באוקטובר 1946, במסגרת מבצע 11 הנקודות^[6]. במקום הוקמו 3 צריפים ומגדל מים. שטח הקרקע שקיבל הקיבוץ בעת הקמתו היה 1,713 דונם, מתוכם 701 דונם היה אדמות שרכשה הקרן הקיימת במרחק של 5 ק"מ מנקודת ההתיישבות. את אספקת המים קיבל הקיבוץ במכליות מקיבוץ רוחמה^[7]. חלק מחברי הגרעין נשארו ב"מצפה הים" בנתניה עד יולי 1949, ורק אז הצטרפו ליתר חברי הקיבוץ בשובל^[8].

עם הקמתו יצרו אנשי הקיבוץ קשר טוב עם הבדואים משבט אל הוזייל ובראשם השייח' סלמאן אל הוזייל. בית השיח' אל הוזייל ממוקם על גבעה סמוך לקיבוץ. בעת שיטפונות שניתקו את הקיבוץ בחורף 1947, סייע השבט באספקת מזון ומים ורקם יחסי רעות עם הקיבוץ. השבט סייע גם בהנחת צינור מים לאזור, ובמהלך מלחמת העצמאות סייע לצה"ל. לאחר הקמת מדינת ישראל, למרות היחסים הטובים עם בני השבט, נדרשו מחצית מאנשיו לעבור לבקעת ערד. אנשי השבט הנותרים הושמו תחת משטר צבאי ונאסר עליהם לעזוב את מקום מושבם (האזור שבו הוקמה העיירה רהט). במספר מקרים נעצרו או נקנסו בני השבט שבאו לקיבוץ לתקן ציוד במסגריה שלו או לרכוש אספקה. חבר הקיבוץ, יוסף צור, שהיה איש הקשר עם בני אל הוזייל, גם נקנס על ידי הממשל הצבאי, על שנכנס לתחום השבט שהוכרז שטח צבאי סגור^[9]^[10]. חבר קיבוץ נוסף נעצר כאשר חרש וזרע שדה עבור אל הוזייל, בסוף 1954^[11].

בתחילת 1953, על רקע משפטו של מרדכי אורן, חבר השומר הצעיר שהואשם בפראג כמרגל מערבי, וחילוקי הדעות במפ"ם בין המצדדים בגישה הסובייטית בהנהגת משה סנה לבין המצדדים בזכאותו של אורן, הזדהו מספר חברי הקיבוץ עם משה סנה ו"חטיבת השמאל" במפ"ם. מזכירות תנועת הקיבוץ המאוחד העבירה החלטה בה נקבע^[12]:”חברים המשתייכים לארגונים פוליטיים מפלגתיים הנוגדים את יסודות הציונות הסוציאליסטית של הקיבוץ, והמצדיקים את דין פראג על הציונות ומדינת ישראל - אינם יכולים להיות חברים בקיבוץ המאוחד”. במרץ 1953, נאלצו חברים אלו לעזוב את הקיבוץ^[13].

ב-28 בינואר 1954 אירע אסון בקיבוץ, כאשר מטוס ריסוס של חברת "כים אויר" פגע והרג חבר קיבוץ, ופצע קשה חניך עליית הנוער, בעת שסימנו למטוס את תוואי השדה שעליו לרסס^[14].

בשנת 1956, עשר שנים לאחר הקמתו, היה הקיבוץ עצמאי מבחינה כלכלית, הוא עיבד 1,000 דונם שלחין, 20,000 דונם של פלחה, החזיק לול ובו 10,000 מטילות ורפת שהייתה אז בעלת תפוקת החלב הגבוהה בישראל^[15]^[16].

במרץ 1961, קיבל חבר הקיבוץ, יהודה באואר, תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית. הוא היה הקיבוצניק הראשון בישראל שקיבל תואר דוקטור במדעי הרוח, והמשיך להיות חבר הקיבוץ במהלך הקריירה האקדמית שלו, בו כיהן פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית^[17].

בשנות ה-60, הקימו חברי הקיבוץ מסגרת חינוכית לילדי הבדואים בסביבה, וסייעו בהקמת בית הספר התיכון הראשון לבדואים בנגב^[18]. במאי 1972 הונחה אבן הפינה לעיירה הבדווית רהט, שהוקמה סמוך לקיבוץ^[19].

בשנים הראשונות הופעלה בקיבוץ "קומונה א'" אשר ביטאה את מידת השיתוף הגדולה של החברים בכך שלמעשה לא היה רכוש פרטי כלל. אולם בשנות החמישים בוטלה שיטה זאת ובהדרגה לאורך השנים הופחתה רמת השותפות והעזרה הדדית. עד לסוף שנת 1990 (עד פרוץ מלחמת המפרץ) הייתה בשובל לינה משותפת, אולם לאור דרישות החברים היא הופסקה למעט פנימייה בה יכלו התלמידים בתיכון להיות במסגרת המוסד החינוכי מבואות הנגב.

בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 עבר הקיבוץ תהליכי שינוי רבים, מהפרטת המזון אשר בעבר היה מחולק על פי הצורך, דרך תשלום אישי על חשמל ועד לשינוי הגדול שהתרחש ביוני 2008, בו התקבלה החלטה לשינוי המודל השיתופי למודל דיפרנציאלי עם רשת ביטחון. זאת לאחר שנת הרצה בה קיבלו החברים משכורות דיפרנציאליות. משמעותו של שינוי זה בשובל הוא מתן תמריץ לחברים להשתכר יותר, תוך כדי שמירה על הערבות ההדדית באמצעות רשת הביטחון אשר עשויה לתמוך במי שיזדקק לסיוע מהקהילה הקיבוצית. בשנת 2010 החלה תוכנית לבניית שכונה חדשה בקיבוץ שיועדה לאכלס משפחות של חברים אשר ברובם היוו תוספת חדשה לקיבוץ על מנת להגדיל את האוכלוסייה ולתמוך בקהילה הקיימת. בניגוד לשכונות קהילתיות ביישובים רבים אחרים, התנאי לקליטה לשכונה החדשה היה חברות בקיבוץ. אכלוס השכונה החדשה הסתיים בשנת 2017 עם 50 יחידות דיור כחלק מפרויקט קליטת 80 משפחות. במסגרת הפרויקט הגדיל הקיבוץ את מספר חבריו ביותר מ-50%, מ-230 חברים ל-360 חברים^[20].

חינוך עריכה

בתחום הקיבוץ הוקם בית הספר התיכון מבואות הנגב בשנת 1963 ובו לומדים בני הקיבוץ בכיתות ז' עד י"ב. מערכת החינוך בקיבוץ כוללת גם גנים לגיל הרך ותלמידי היסודי לומדים בקיבוץ בית קמה בניצני הנגב. בשובל פועל גם אולפן ללימוד עברית אשר תלמידיו מתגוררים ועובדים בקיבוץ. בשנת 2007, מכינת נחשון פתחה קבוצה נוספת בקיבוץ שובל. המכינה נמצאת בתוך הקהילה החינוכית מבואות הנגב. ילדי הקיבוץ בכיתות ד'-י"ב פעילים בקן המקומי של תנועת השומר הצעיר, בו כ-100 חניכים ומדריכים.

כלכלה עריכה

לקיבוץ שלושה מקורות הכנסה עיקריים:

חקלאות - בקיבוץ פועלת רפת שהיא אחת מהגדולות באזור ופועלת בשותפות עם קיבוץ נען. ישנו ענף גידולי שדה (גד"ש) אשר מנצל את השטחים הנרחבים אשר מסביב לקיבוץ בעיקר לגידולים חקלאיים ללא השקיה כחיטה ושעורה אך גם לגידולים מושקים כתפוחי אדמה. בנוסף לקיבוץ מספר לולי תרנגולות. עד שנות השמונים היו בקיבוץ שטחי מטע גדולים בהם גודלו פקאנים, תפוזים ופירות נשירים אחרים אך לאור חוסר הכדאיות הכלכלית והמחסור במים המטעים נעקרו.
בקיבוץ פועל מפעל שמייצר אטמים לתעשייה - מפעל סיל ג'ט (Seal Jet).
חברי קיבוץ רבים עובדים מחוץ לקיבוץ והכנסתם מהווה חלק חשוב בפעילות הכלכלית של הקיבוץ.

אנרגיה סולארית עריכה

בשנת 2009, נחתם הסכם להקמת תחנת כוח פוטו-וולטאית של חברת ערבה פאוור קומפני בשטח הקיבוץ^[21]. התחנה בעלת כושר ייצר של 6.4 מגוואט חשמל ירוק, משתרעת על שטח של 96 דונם וכוללת 22,100 פאנלים פוטו-וולטאיים של חברת JA Solar. היא החלה לפעול בשנת 2012, לאחר השקעה של כ-90 מיליון ש"ח, כולל השקעה של 17.8 מיליון ש"ח הון עצמי על ידי ערבה פאוור, קרן נוי וקק"ל. במהלך עשרים שנות הפעילות של התחנה היא צפויה לחסוך הפקה של כ-162,000 טון מטרי של פחמן דו-חמצני^[22].

ב-2021 נחנך בקיבוץ מתקן אגירת אנרגיה מסוג מגה-פק של חברת טסלה בשיתוף חברת "נופר אנרגיה". המתקן מאפשר לקיבוץ את אגירת האנרגיה הסולארית העודפת, לשימוש בשעות החושך, ומאפשר לקיבוץ לספק כמעט את כל צורכי האנרגיה שלו^[23].