שונג'ה, קיסר סין

הקיסר שׁוּנְגְ'ה (במנדרינית: 順治帝;‏ 15 במרץ 1638 – 5 בפברואר 1661) היה הקיסר השלישי של שושלת צ'ינג והקיסר הראשון ממוצא מנצ'ורי ששלט על סין בצורה רשמית מאז שנת 1644 ועד למותו. בגיל 5 בחרו בו נסיכים מאנצ'ורים לרשת את אביו הואנג טאיג'י במטרה לסיים משבר ירושה בעוד מונו לצידו שני אחיינים של נורהאצ'י (סבו של שׁוּנְגְ'ה) לשמש כעוצרים עד אשר הפך שׁוּנְגְ'ה למבוגר מספיק בשביל לשלוט. בין השנים 1643 ועד 1650 רוב הכוח היה בהחזקתו של העוצר דורגון אשר תחת שלטונו נכבשו רוב שטחי שושלת מינג ושׁוּנְגְ'ה הוכתר רשמית לקיסר סין בבייג'ינג הבירה. כל זאת בזמן שעדיין נאבקו כוחות מינג בדרום סין על נכונותם לשליטה על כל סין (מנדט השמיים).

שׁוּנְגְ'ה, קיסר סין
順治帝

לידה	15 במרץ 1638 הארמון הקיסרי בשן-יאנג, אימפריית צ'ינג הגדולה
פטירה	5 בפברואר 1661 (בגיל 22) Hall of Mental Cultivation, העיר האסורה, שושלת צ'ינג
שם לידה	ᡶᡠᠯᡳᠨ
מדינה
מקום קבורה	Xiaoling Mausoleum (Qing dynasty)
בן או בת זוג	Erdeni Bumba Consort Dao Consort Shu, of the Chen clan Empress Xiaoxian Duanjing Consort Zhen Empress Xiaohuizhang Empress Xiaokangzhang Consort Shuhui
שושלת אייסין גיורו, קיסרי צ'ינג
אב הואנג טאיג'י, קיסר צ'ינג אם Empress Dowager Xiaozhuang צאצאים Niuniu Qishou Longxi Yonggan Changning קאנגשי, קיסר סין Prince Rong Fuquan Princess Heshuo Gongchi
קיסר שושלת צ'ינג 8 באוקטובר 1643 – 5 בפברואר 1661 (17 שנים) → הואנג טאיג'י, קיסר צ'ינג קאנגשי, קיסר סין ←
קיסר סין 6 ביוני 1644 – 5 בפברואר 1661 (16 שנים) → צ'ונגג'ן, קיסר סין קאנגשי, קיסר סין ←
חתימה

השם הפרטי והמנצ'ורי של הקיסר הוא אייסין גיורו פוג'ין (במנצ'ורית: ᡶᡠᠯᡳᠨ). הקיסר שׁוּנְגְ'ה נפטר בגיל 22, עקב מחלת האבעבועות שחורות שהכתה באותה העת את עיר הבירה בייג'ינג. בנו של שׁוּנְגְ'ה ויורשו, קאנגשי, קיסר סין, הפך מאוחר יותר לגדול שליטי השושלת והיה הקיסר שסיים את כיבוש סין בידי שושלת צ'ינג.

ביוגרפיה

רקע וצעירותו

בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-17 החלה מלחמת מינג–צ'ינג כאשר נורהאצ'י, מנהיג שבטי במנצ'וריה טען לנכונות שושלתו, שושלת האייסין גיורו והוא בראשה, למנדט השמיים, משמע שטען לשליטה על כל סין ובכך קרא תיגר על קיומה של שושלת מינג, אשר שלטה בסין עוד מאז המאה ה-14 אך הייתה בתהליך ממושך של היחלשות מזה עשרות שנים. לאחר שנהרג נורהאצ'י בשדה הקרב מפגיעת תותח פורטוגזי, ירש אותו אחד מבניו, הואנג טאיג'י, אשר היה מצביא מכונן ופוליטיקאי מוכשר.

הואנג טאיג'י לא היה בכור בניו של נורהאצ'י, דבר אשר מאוחר יותר גרר משברי ירושה. הואנג טאיג'י, במהלך מסעות המלחמה שלו במלחמה נגד שושלת מינג, הצליח להכניע את שושלת ג'וסון ששלטה בחצי האי הקוריאני והפך אותה למדינת חסות ומאוחר יותר צלח בכיבוש מונגוליה הפנימית, שהייתה מפולגת בין מדינות חסות הנאמנות לשלטון מינג. הואנג טאיג'י ידע כי כדי להשיג שליטה על כל סין יהיה עליו לוותר על ההפרדה האתנית בין המנצ'ורים לבני ההאן, שהיו רוב תושבי סין. בכל הוא קרא לבני האן לשרת בחצר המלוכה שלו והכריז על הקמתה של שושלת צ'ינג, שאמנם הייתה בהנהגתם של מנצ'ורים אך הייתה בעלת רוב תושבים שהיו בני האן.

אייסין גיורו פוג'ין, יליד 1638 היה בנו התשיעי של הואנג טאיג'י והרביעי מנישואיו עם העלמה הקיסרית בומבוטאי (או בשמה הסיני: שְׂיַאו-גְ'װַאנְג). פוג'ין נולד וגדל בתוך הארמון הקיסרי בשן-יאנג, הממוקם בעיר שן-יאנג (דאז נודעה בשמה המנצ'ורי מוּקְדֶן), בירת שושלת צ'ינג וחונך בידי מורים פרטיים שהעסיק אביו הואנג טאיג'י וזאת אף על פי שלא היה בנו הבכור והיורש הצפוי. כאשר נפטר הואנג טאיג'י ב-21 בספטמבר 1643 מבלי שקבע לעצמו יורש, פגשה שושלת צ'ינג הגדלה במשבר ירושה קשה. לכס הקיסרות של הואנג טאיג'י עלו מספר מתחרים, בהם חלק מבניו הגדולים אך גם בניהם של אחיו המבוגרים של הואנג טאיג'י.

לבסוף נקבע היורש המוסכם להיות פוג'ין הצעיר, שגילו הצעיר אפשר גם את העלאתם של עוצרים שימשלו בקיסרות בפועל עד אשר יגיע לגיל בגרות. נקבעו שני עוצרים שיפעלו מבחינה רשמית תחת פוג'ין הצעיר אך בפועל ינהלו את השושלת, עוצרים אלו היו דורגון - בנו ה-14 של נורהאצ'י וג'ירגלאנג, אחד מאחייניו של נורהאצ'י. שני אלו היו בעלי השפעה רחבה בחצר הקיסרית והנהיגו את הפלגים השבטיים המרכזיים של השושלת והיו בעלי ניסיון פוליטי רחב. לדורגון תחילה הוצע הכתר הקיסרי אך הוא סירב מכיוון שטען כי הכתר צריך לעבור לאחד מבניו של הואנג טאיג'י.

ההחלטה על העוצרים ועל מינויו של פוג'ין לקיסר החדש התקבלה על ידי מועצת חכמים שהורכבה מראשים שבטיים רבי ניסיון פוליטי וסמכות בשושלת. פוג'ין הצעיר הוכתר רשמית כקיסר שושלת צ'ינג ב-8 באוקטובר 1643, בגיל 5. הוחלט שהוא ימלוך בשם הקיסרי "שׁוּנְגְ'ה", בכך היה הקיסר המנצ'ורי הראשון שניתן לו שם קיסרי סיני במקורו. הסיבה לתמיכתו של דורגון בפוג'ין הצעיר הייתה לא ברורה אך ישנה טענה כי היה בקשר רומנטי עם אמו של פוג'ין הצעיר, הקיסרית האלמנה שְׂיַאו-גְ'װַאנְג.

שיאו-ג'וואנג, הקיסרית האלמנה, אמו של הקיסר שונג'ה.

עוצרות דורגון

ב-17 בפברואר 1644, ג'ירגלאנג המזדקן, שהיה מנהיג צבאי מוצלח אך לא היה עוד מעוניין בניהול ענייני המדינה, הניח מרצונו את כל סמכויותיו כעוצר לידי דורגון, שבכך הפך לעוצר היחיד והשליט בפועל של שושלת צ'ינג. לאחר שנחשפה מזימה שהונהגה בידי הוג'ה, אחיו הבכור של שׁוּנְגְ'ה לעלות לכוח ב-6 במאי באותה שנה, הוא הוגלה משושלת צ'ינג והורד מתואר הנסיך הקיסרי. כמו כן שותפיו לקשר הוצאו להורג. דורגון החליף במהרה את תומכיו של הוג'ה בתומכיו שלו, ובכך קיבל שליטה רבה עוד יותר על החצר הקיסרית וסמכותו גברה. בתחילת יוני 1644 דורגון היה בשליטה איתנה על ממשלת צ'ינג וצבאה.

בתחילת 1644, בדיוק כשדורגון ויועציו הרהרו כיצד לצאת במתקפה נגד שושלת מינג, התמרדו האיכרים ברחבי סין נגד שלטון מינג הקורס. מרד איכרים אחד, שהורכב בעיקר מגנבים ובוזזים והונהג בידי לִי דְזְה-צֶ'נְגּ תקדם לעבר בייג'ינג, בירת שושלת מינג. ב־24 באפריל באותה שנה, פרץ צבא המורדים את שערי בייג'ינג וקיסר שושלת מינג, צ'ונְגְגֶ'ן, קיסר סין, התאבד לנוכח כיבוש הבירה ואיבוד התמיכה בשלטונו. חדשות על כיבוש הבירה של שושלת מינג בידי צבא איכרים הגיעו לאוזני החצר הקיסרית של שושלת צ'ינג ודורגון קיבל את ההחלטה לצעוד בראש צבא שושלת צ'ינג לכיבוש בייג'ינג דרך מעבר צר בין החומה הגדולה של סין לים בוהאי. המעבר הונהג בידי מוצב סיני של צבא מינג. מפקד המוצב, ווּ סָאנְגְווֵי, אשר חשש לחייו עקב הכיבוש של הבירה בייג'ינג בידי האיכרים, ערק עם כוחותיו לצבא שושלת צ'ינג בהנהגתו של דורגון. ווּ סָאנְגְווֵי כיוון את צבאו של דורגון לעבר המעבר. כוחותיו של לִי דְזְה-צֶ'נְגּ שנכחו בבירה באותה העת איבדו את סדרם לכדי ביזה ועל כן לא העמידו התנגדות סדירה ובעלת כוח אל מול התקדמותם של כוחות צבא צ'ינג.

כיבוש בייג'ינג

לאחר שישה שבועות של התעללות בידי כוחות המורדים, אוכלוסיית בייג'ינג שלחה ועדה של זקנים ופקידים מממשל מינג המתפורר במטרה לברך את משחרריהם ב-5 ביוני. הם נבהלו כאשר במקום לפגוש את ווּ סָאנְגְווֵי ואת יורש העצר של מינג, ג'וּ צְהלַאנְג, הקיסר דַּאו המיועד, הם ראו את דורגון המנצ'ורי וצבאה של שושלת צ'ינג, מציג את עצמו כעוצר הקיסר הסיני הראוי לירושת "מנדט השמיים". באמצע המהפך הזה, התיישב דורגון בארמון וויינג, הבניין היחיד בתוך העיר האסורה שנותר שלם פחות או יותר לאחר שלִי דְזְה-צֶ'נְגּ הצית את מתחם הארמון באש ב-3 ביוני, לאחר שבזז את רוב אוצרות המלוכה של שושלת מינג. הכוחות המנצ'ורים הצטוו בהוראתו של הקיסר שׁוּנְגְ'ה לא לבזוז את העיר; משמעתם הפכה את המעבר של העיר לשלטון צ'ינג "חלק להפליא." עם זאת, במקביל לטענתו לבוא לנקום במינג, דורגון הורה להוציא להורג את כל התובעים לכס הקיסרות הסינית (כולל צאצאי הקיסר האחרון של מינג) יחד עם תומכיהם.

ב-7 ביוני, יומיים בלבד לאחר כניסתם לעיר, הוציא דורגון כרוזים מיוחדים לפקידים ברחבי הבירה, והבטיח להם שאם האוכלוסייה המקומית תסכים לגלח את מצחם (בדומה למנצ'ורים), ללבוש חליפות בסגנון מנצ'ורי ולהיכנע לשלטון המנצ'ורי, מקומם החברתי לא יפגע והם לא יפגעו משינוי שלטון זה. הוא ביטל את הפקודה הזו כעבור שלושה שבועות לאחר שהתפרצו כמה מרידות איכרים סביב בייג'ינג, ואיימו על שליטת צ'ינג על אזור הבירה. דורגון בירך את הקיסר שׁוּנְגְ'ה בשערי בייג'ינג ב-19 באוקטובר 1644, כאשר זה נכנס בשערי הבירה בטקס רשמי. ב-30 באוקטובר הקיסר שׁוּנְגְ'ה בן השש הקריב קורבן במזבח השמיים. כהני דת קונפוציאנים חדשים נקבעו בידי הקיסר ומינויים הרשמי של הקיסר שׁוּנְגְ'ה ודורגון אושר בתאריך 31 באוקטובר בידי כהנים אלו. טקס ההכתרה הרשמי של פוג'ין נערך ב־8 בנובמבר, במהלכו השווה הקיסר הצעיר את הישגיו של דורגון לאלה של הדוכס ג'ואו, מייסדה הקדום של שושלת ג'ואו האדירה מסוף האלף השני לפנה"ס. במהלך הטקס הועלה התואר הרשמי של דורגון מ"הנסיך העוצר" ל"דוד התומך, הנסיך העוצר". בהמשך השתקן הקיסר הצעיר בתוך העיר האסורה והחל רשמית את שלטונו בתור קיסר סין הראשון דה יורה שהיה ממוצא מנצ'ורי.

ההנהגה המנצ'ורית הייתה מפולגת מבחינה שבטית לכדי שמונה מחנות, ידועים לרוב כשמונת הבאנרים. מנהיגי הבאנרים החלו לעבור לבייג'ינג, ובכך הפכו אותה לבירה המנהלית של שושלת צ'ינג במקום שן-יאנג בצפון-מזרח. בהמשך התבצעה חלוקת אדמות בין האצולה המנצ'ורית וכדי למנוע התנגדות לכך מצד האוכלוסייה הסינית המקומית, דורגון הוריד מיסים על האוכלוסייה העירונית והחל תשתיות בנייה נרחבות למען פיתוח העיר. בשנת 1646, דורגון גם הורה להקים מחדש את הבחינות האזרחיות לבחירת פקידי ממשל שיכהנו במשרות אזרחיות. מכאן ואילך נערכו בחינות באופן קבוע כל שלוש שנים כפי שאירע קודם לכן תחת המינג. בבחינת הקבלה לפקידים הראשונה שהתרחשה תחת שלטון צ'ינג בשנת 1646, נשאלו מועמדים, שרובם תושבי צפון-סין, כיצד ניתן לגרום למנצ'ורים והסינים בני ההאן לעבוד יחד למטרה משותפת. שאלה זאת באה במטרה של הממשל של דורגון להבין את רצון בני ההאן ובכך להתגבר על ההפרדה האתנית.

תחת שלטונו של הקיסר שׁוּנְגְ'ה, מספר עוברי הבחינות הממוצע בכל שנה ביחס האוכלוסייה המטרופולינית של הבירה היה הגבוה ביותר בכל ההיסטוריה של שושלת צ'ינג, עד 1660 כאשר נקבע מס נמך בהרבה לאוכלוסייה המקומית, זאת לאחר שקיסר מינג האחרון, צ'ונְגְגֶ'ן, העלה את המיסים במטרה להעלות את התקציב לצבא, פעולה שבעקיפין רק גרמה למריות איכרים ולגדילת הריחוק בין המשטר של מינג לבין האוכלוסייה האזרחית. כדי לקדם הרמוניה אתנית, בשנת 1648 אפשר צו קיסרי שגיבש דורגון לאזרחים הסינים בני האן להינשא לנשים ממוצא מנצ'ורי, זאת באישור מועצת החכמים המנצ'ורית ובאישור משפחתה של האישה המנצ'ורית. החלטה זאת, שנתמכה בידי הקיסר שׁוּנְגְ'ה הצעיר, נועדה גם היא כדי לחזק את הקשרים בין המנצ'ורים לבני ההאן.

כיבוש סין

דורגון, נסיך רוי, עוצר שושלת צ'ינג.

תחת שלטונו של דורגון - שהיסטוריונים רבים כינו אותו "המוח הכובש של צ'ינג" ו"הארכיטקט הראשי של מפעל המנצ'ו הגדול"- הכניע צבא שושלת צ'ינג כמעט את כל סין ודחק את הכוחות הנותרים נאמנים לשושלת מינג דרומה לנאנג'ינג, בירתם הדרומית ולאזור הדלתה נהר היאנגצה. סין הייתה מפולגת בין כוחות הצ'ינג בצפון והמרכז, מינג בדרום, לִי דְזְה-צֶ'נְגּ במערב וקבוצות מורדים רבות מסביב. כמו כן, מוסלמים הנאמנים לשלטון שושלת מינג החלו במרידה נגד צ'ינג בגאנסו. באמצע שנת 1645, לִי דְזְה-צֶ'נְגּ נסג מבירתו הזמנית של שיאן, אשר נכבשה בידי צבאות שושלת צ'ינג ונהרג זמן קצר מאוחר יותר בנסיבות לא ברורות. במותו התפרק מרד האיכרים שהנהיג והשטחים עליהם שלט התחלקו בין כוחות המינג הדרומיים וכוחות צ'ינג. לאחר כיבוש אזור שאנדונג וחנאן רוב המאבק בין המינג לצ'ינג עבר להתרכז על עמק נהר היאנגצה, איפה שהיה על הכוחות המנצ'ורים להתרגל למאבק באקלים לא מוכר. בעוד המנצ'ורים מקורם בערבה האסייתית היו מורגלים להילחם באקלים צחיח ויבש, היה עליהם להסתגל למאבק נגד כוחות מינג באקלים הטרופי של מרכז ודרום סין.

מרידות איכרים לא נפסקות ביחד עם סדרת עריקות מן הצבא המתפרק של כוחות מינג מנעו מכוחות מינג הדרומיים לצאת במתקפת נגד יעילה אל מול המנצ'ורים ולא הצליחו להתקדם מעבר לאזור חוביי. כמה צבאות צ'ינג סחפו דרומה, לקחו את עיר המפתח שוז'ו צפונית לנהר הואי בתחילת מאי 1645 וריכזו כוחותיהם לעבר ליאנגג'ו, העיר הראשית בקו ההגנה הצפוני של כוחות מינג הדרומיים. לאחר שבוע של מצור כוחות מינג המשיכו להילחם על העיר והיה על המנצ'ורים להשתמש בארטילריה במטרה להביס את כוחות מינג המוצבים בעיר. אחיו של דורגון הנסיך דודו הורה אז לבצע טבח וביזה בכל האוכלוסייה העירונית של ליאנגג'ו. כמתוכנן, טבח זה הטיל אימה על ערים אחרות באזור ואלו בתגובה נכנעו לכוחות צ'ינג הקרבים ללא קרב ושפיכות דמים. ואכן, נאנג'ינג נכנעה ללא קטטה ב-16 ביוני לאחר שמגניה האחרונים הבטיחו לדודו כי ייכנעו ללא קרב בתמורה שלא יפגע באוכלוסייה האזרחית. הצ'ינג כבשו עד מהרה את שטחיה הרחבים של קיסרות מינג ברחבי מרכז סין וסבסדו את שליטתם על מרכז סין.

ב-21 ביולי 1645, לאחר שליאנגג'ו והאזור סביבה נכבשה לגמרי והוסדרה חלק מן שושלת צ'ינג, הוציא דורגון צו חריג ביותר שהורה לכל הגברים הסינים לגלח את מצחם ולסדר את שאר שיערם בצמה ארוכה זהה לאלה של המנצ'ורים. העונש על אי-ציות היה מוות. מדיניות זו של כניעה סמלית עזרה למנצ'ורים לסבסד את סמכותם על האוכלוסייה הסינית. עם זאת, עבור פקידי האן ולומדי הספרות, התספורת החדשה הייתה מבישה ומשפילה (מכיוון שהיא הפרה את ההנחיה הקונפוציאנית המשותפת לשמירה על גופם שלם). מכיוון שהיא איחדה את הסינים מכל הרקעים החברתיים להתנגדות נגד שלטון צ'ינג, הפיקוד על חיתוך שיער הפריע מאוד לכיבוש סין בידי שושלת צ'ינג.

האוכלוסייה המתריסה בערים ג'יאדינג וסונג-ג'יאנג נטבחה על ידי גנרל מינג לשעבר שערק לשורות הצ'ינג. העיר ג'יאנגיין החזיקה מעמד נגד כ-10,000 חיילי צ'ינג במשך 83 יום. כאשר נפרצה סופית חומת העיר ב-9 באוקטובר 1645, צבא צ'ינג בראשות עריק מינג ליו ליאנגג'ואו טבח באוכלוסייה כולה והרג בין 74,000 ל-100,000 איש. מעשי טבח אלה סיימו את ההתנגדות המזוינת נגד שלטון צ'ינג באגן היאנגצה התחתון. כמה נאמנים מחויבים לשלטון מינג הפכו לנזירים, בתקווה כי פועלם הדתי יסמל את התנגדותם לשלטון מנצ'ורי זר. לאחר נפילת נאנג'ינג, יצרו שני בני משפחה נוספים בחצר הקיסרות של מינג משטרי מינג דרומיים שונים, ובכך החלו מלחמת ירושה פנימית בתוך שושלת מינג, מה שהפך את סיכוייהם להרים התנגדות אזרחית מוצלחת נגד שלטון צ'ינג אפילו להיות נמוכים מבעבר.

בסוף 1646 התפלגו תומכי מינג הדרומיים לכדי מרידות עממיות נוספות באזור גואנגג'ואו הדרומי. מרד זה, אשר איים על שליטת האימפריה הפורטוגזית במקאו, הוביל לסגירת המסחר בין הפורטוגזים לכוחות מינג. שני משטרי המינג הללו נלחמו זה בזה עד 20 בינואר 1647, כאשר כוח פרשים רטן בשירות שושלת צ'ינג שהובל על ידי לי צ'נג-דונג כבש את גואנגג'ואו, הפיל את כוחותיו של טוען הכתר שוואוו והותיר את מתנגדו, יונגלי, כעת הטוען לכתר מינג הכי חזק.

יונגלי דאז נסוג מכוחות צ'ינג וביסס את כוחו בגואנגשי. עם זאת, במאי 1648, פנה לי צ'נג-דונג כנגד הצ'ינג, והמרד המקביל של גנרל מינג אחר שערק קודם לכן לשורות צבא צ'ינג בג'יאנגשי עזר ליונגלי להשיב לכוחותיו את רוב דרום סין. הקיסר שׁוּנְגְ'ה זעם על דורגון על כך שסמך במפקדים עריקים לכדי כך שיכלו אלו להפתיע את צבא צ'ינג בצור שכזאת ולהשיב לכוחות מינג שטחים נרחבים. תחייה זו של תקוות הנאמנים לשלטון שושלת מינג הייתה קצרת מועד. צבאות צ'ינג חדשים הצליחו לכבוש את המחוזות המרכזיים של הוגאנג (חוביי וחונאן של ימינו), ג'יאנגשי וגואנגדונג בשנת 1649 וב-1650, והקיסר יונגלי ברח שוב. לבסוף ב-24 בנובמבר 1650, כוחות צ'ינג כבשו את גואנגג'ואו וטבחו את אוכלוסיית העיר והרגו עד כ-70,000 איש.

בתוך כך, באוקטובר 1646 הגיעו צבאות צ'ינג בראשות הוג'ה (אשר תוארו הושב לידו לאחר שקיבל הכרה מאחיו הקיסר שׁוּנְגְ'ה) לסצ'ואן, שם משימתם הייתה להשמיד את ממלכתו של מנהיג השודדים ג'אנג שיאנג-ג'ונג. ג'אנג נהרג בקרב נגד כוחות צ'ינג ליד שיצ'ונג במרכז סצ'ואן ב-1 בפברואר 1647. כמו כן בשלהי שנת 1646, באזור גאנסו ומדבר גובי, כוחות שהורכבו על ידי מנהיג מוסלמי הידוע במקורות סיניים בכינוי 'מיליין' התמרדו נגד שלטון צ'ינג. עד מהרה הצטרף אליו מנהיג מוסלמי נוסף בשם דינג גודונג. בהכרזה רשמית כי הם פועלים להחזיר את שלטון המינג, הם כבשו מספר עיירות בגאנסו, כולל בירת המחוז לנצו. נכונות המורדים הללו לשתף פעולה עם סינים שאינם מוסלמים רימזה להנהגת החצר הקיסרית של צ'ינג כי הם לא רק מונעים על ידי דת. גם 'מיליין' וגם דינג גודונג נפלו בשבי ונהרגו על ידי מנג קיאופנג בשנת 1648, ובשנת 1650 נמחצו המורדים המוסלמים במערכות צבאיות באזור מדבר גובי שגרמו לנפגעים כבדים.

שלטון עצמאי

טיהור פוליטי

אובאי, מתומכיו של דורגון בחייו וממתנגדיו העיקריים במותו.

מותו הבלתי צפוי של דורגון ב-31 בדצמבר 1650 במהלך מסע ציד עורר תקופה של מאבקים פלגיים עזים בתוך חצר הקיסרות של שושלת צ'ינג ופתח את הדרך לרפורמות פוליטיות עמוקות. היה חשד כי במהלך מסע הצייד שבסופו התבשר על מות דורגון הוא למעשה נרצח בהתנקשות פוליטית. מכיוון שתומכיו של דורגון עדיין היו בעלי השפעה בבית המשפט, דורגון הועלה במותו למעמד שווה ערך ביוקרתו לזה של קיסר והועלה לאחר מכן למעמד "הקיסר הצדיק". אולם עוד באמצע ינואר 1651, כמה מראשי הפלג של הבאנרים הלבנים בראשות אובאי, תומכו לשעבר של דורגון, עצרו את אחיו של דורגון אג'יג' מחשש שהוא יכריז על עצמו כעוצר הכתר החדש; לאחר מכן קבעו אובאי ואנשיו את עצמם בתור שרים ראשיים של מספר משרדים והתכוננו להשתלט על הממשלה.

בינתיים, ג'ירגלאנג, שהתרחק מרצון מתואר העוצר שלו בשנת 1647, אסף תמיכה בקרב מנהיגי הבאנרים שגורשו מתפקידם במהלך שלטונו של דורגון. מה שקרא בהמשך היה טיהור פוליטי שהנהיגו ג'ירגלאנג והקיסר שׁוּנְגְ'ה נגד פלג הבאנרים הלבנים במטרה לנטרל את תומכיו של דורגון מכל כוחם וכדי לסבסד את כוחו ואחריותו השלטונית של הקיסר שׁוּנְגְ'ה, שהיה באותה העת כבר בן 12. ב-1 בפברואר הודיע ג'ירגלאנג כי הקיסר שׁוּנְגְ'ה, שעומד להיות בן שלוש עשרה, יקבל כעת סמכות אימפריאלית מלאה ויהפוך לשליט דה פקטו של שושלת צ'ינג. העצומה לחלוקת הכוח בין העוצרים שנחתמה במותו של הואנג טאיג'י בוטלה אפוא רשמית.

ג'ירגלאנג ואנשיו יצאו בהתקפה נגד מתנגדי שלטונו של שׁוּנְגְ'ה. בין סוף פברואר לתחילת מרץ 1651 הקיסר שׁוּנְגְ'ה הוציא תביעה משפטית נגד דורגון המת על כך שסירב לקבל סדרת דרישות והנחיות אימפריאליות שהורה עליהם שׁוּנְגְ'ה עצמו. דורגון נמצא אשם וכל כבודו ותאריו הוסרו אף על פי שכבר היה מת. ג'ירגלאנג המשיך לטהר חברים לשעבר מהקליקה של דורגון ולהעניק דרגות גבוהות ותארים באצולה על מספר גדל והולך של חסידים בשלושת הבאנרים הקיסריים שתמכו בהעלאת סמכותו השלטונית של הקיסר שׁוּנְגְ'ה, כך שעד לשנת 1652 נהרגו כל תומכיו לשעבר של דורגון או הוצאו מהממשלה בפקודת גירוש.

יחסים עם טיבט

לקראת סוף שנת 1652 ביקר הדלאי לאמה ה-5 בבייג'ינג לאחר מסע שלו מטיבט. שׁוּנְגְ'ה הורה על טקס רשמי לקבלתו של הדלאי לאמה בשערי העיר וניתן לו להשתכן בארמון בתוך העיר האסורה. מעל חודשיים נותר הדלאי לאמה ה-5 בייג'ינג עד אשר החל לנוע בחזרה ללהסה בטיבט במהלך אביב שנת 1653. הקיסר שׁוּנְגְ'ה העניק לדלאי לאמה אוצרות רבים לקראת עזיבתו. הקיסר העניק לו גם תואר מכובד, תעודת מינוי מוזהבת וחותם מוזהב המסמל את סמכות הקיסר. תעודה מוזהבת זאת יצרה תקדים לדלאי לאמה לדורות המאוחרים יותר לקבל את תפקידם באופן רשמי מחצר הקיסרות. להלן נוסח תעודת המינוי המוזהבת שהעניק הקיסר שׁוּנְגְ'ה לדלאי לאמה החמישי:

טענו בפני שאחד בעל מזל טוב שואף לעשות דברים לטובת אחרים ואילו מי שסובל מתסכול מקדיש יותר תשומת לב לטיפוח עצמי. אלו עושים דברים בדרך אחרת. בין אם מישהו לוקח משרה רשמית או מקדיש חייו לנזירות לוקח התהליך דרישה דומה. אתה, הדלאי לאמה, רחב אופקים ומתהדר ברבבות חסרת גבולות, שואף לטפח גם מהלה וגם מהלה. משליך את הדיכאון, אתה מתרכז בהפצת תורות בודהיסטיות בקרב אוכלוסייה בורה. אז, הבודהיזם פורח במערב ונהנה מטוב התהילה במזרח. הקיסר שׁוּנְגְ'ה כה שמח לדעת את כל אלו לכדי כך שהוא שלח שליח מיוחד שיזמין אותך לחצר הקיסרית. קראת את רצון השמיים, הבטחת להגיע בשנת 1652. כשאני עליתי לשלטון ברצון שמיים, אתה באת. ההופעה שלך כאן מראה שהגעת לתחום הפראג'נה ["חוכמה"]. אני מעריך את המאמצים שלך להאיר אנשים, שצריך לנקוט בצעדים המובילים לראש ההר ולסירה הנושאת אנשים לרוחבי הים. אני מעניק לך בזאת את תעודת המינוי המוזהבת ואת חותמת הסמכות המוזהבת, מה שהופך אותך לדלאי לאמה, המשגיח על האמונה הבודהיסטית על פני כדור הארץ תחת הבודהה הגדול המטיב עם גן העדן של המערב.

— הקיסר שׁוּנְגְ'ה

יחס לישועים

הקיסר שונג'ה ביחד עם המיסיונר יוהאן אדם של.

יוהאן אדם של פון בל (בגרמנית: Johann Adam Schall von Bell) היה מיסיונר ישועי ואסטרונום שהגיע לסין בשנת 1622. הוא הוכשר ברומא, מדינת האפיפיור, במערכת האסטרונומית של גלילאו גליליי, ואנשי החצר הקיסרית בשושלת מינג התרשמו מעליונותה של האסטרונומיה המערבית והעניקו לו משרה רשמית בחצר הקיסרות בבייג'ינג בתרגום ספרים אסטרונומיים מערביים למנדרינית ולביצוע רפורמה בלוח השנה הסיני הישן. בשנת 1644, כאשר כבשו המנצ'ורים את בייג'ינג והסדירו את סמכותה של שושלת צ'ינג, מונה של לראש הוועד הממלכתי לאסטרונומיה. לאחר שריפא חבר החצר הקיסרית ממחלה שהייתה זרה לרופאים המנצ'ורים שנכחו בחצר הקיסרית, החלו המנצ'ורים להכיר גם כן בטכנולוגיה האירופאית ויוהאן אדם של הפך לאחר מכן ליועצו האישי ואיש סודו של הקיסר הצעיר שׁוּנְגְ'ה, שכינה את של בכינוי "מאפא" ("סבא"). הקיסר התיר לשל לבנות את הכנסייה הראשונה בבייג'ינג בשנת 1650 והשתתף בעצמו בהתכנסויות לתפילה נוצרית קתולית ולפולחן מספר פעמים. האינטימיות של שאל עם הקיסר אפשרה לישועים לנהל את עבודת המיסיון שלהם בגלוי, ונאמר כי 500,000 סינים התנצרו לאורך תקופת שלטונו של שׁוּנְגְ'ה. עקב המחלוקת על הטקסים הסיניים, רבים בחצר הקיסרות המנצ'ורית ראו את המיסיונרים כמטרד אך לאורך שלטונו של שׁוּנְגְ'ה הם היו בפועל מוגנים.

המלחמה בשחיתות

ב-7 באפריל 1651, בקושי חודשיים לאחר שעלה בפועל לסמכויות השלטון, הוציא קיסר שׁוּנְגְ'ה צו שהודיע כי הוא יטהר את השחיתות מן השלטון בחצר הקיסרית ובכלל שושלת צ'ינג. צו זה עורר עימותים פלגיים בקרב החצר הקיסרית, עימותים שמולם נאבק הקיסר עד מותו. אחת הפעולות הראשונות שלו במטרה "לטהר את החצר הקיסרית מן השחיתות" הייתה לפטר את האקדמאי הגדול פנג קוואן, בן האן מצפון סין שהיה בעל תפקיד מרכזי בחצר הקיסרית של שושלת מינג ולאחר כיבוש הבירה בידי צבא הצ'ינג בשנת 1645 הורשה להישאר בתפקידו על ידי הנסיך העוצר דורגון.

קיסר שׁוּנְגְ'ה החליף את פנג בצ'ן מינג-שיה (1601–1654), אקדמאי מדרום סין רב השפעה שהיה בעל קשרים חזקים עם חברות הספרות בג'יאנגנן. אף כי בהמשך בשנת 1651 הודח צ'ן גם הוא באשמת השפעה על רוכלות, אך הוא הוחזר לתפקידו בשנת 1653 כאשר התגלו הטענות נגדו כשקריות ועד מהרה הפך ליועץ אישי צמוד של הריבון. הוא אפילו הותר לו לנסח צווי אימפריה בדיוק כמו שהיה פעם פועל במזכירות השלטון של שושלת מינג. נוסף על כך בשנת 1653, החליט הקיסר שׁוּנְגְ'ה להשיב למקומו את פנג קוואן לאחר שזה בויש בהדחתו, אך במקום לאזן את השפעתם של פקידי צפון ודרום סין בחצר הקיסרית כפי שהתכוון הקיסר, חזרתו של פנג קוואן רק הגבירה את המחלוקת העובדתית בין האקדמאים. בכמה מחלוקות בחצר הקיסרית בשנת 1653 ו-1654, הקימו הדרומיים פלג אחד המתנגד לצפוניים ולמנצ'ורים. באפריל 1654, כאשר צ'ן מינג-שיה שוחח עם השליחות הרשמית הצפונית בראשות נינג וון-וו על תמיכתו בהשבת סגנון הלבוש של חצר הקיסרית מתקופת מינג, נינג הוקיע את צ'ן באופן מיידי לקיסר והאשים אותו בפשעים שונים, לרבות לקיחת הונאות, נפוטיזם, סיעתיות, והתחברות עם פלגים שונים הפועלים להדיח את הקיסר שׁוּנְגְ'ה. צ'ן הוצא להורג בתלייה ב-27 באפריל 1654.

בנובמבר 1657 פרצה שערוריית רמאות גדולה במהלך הבחינות למינוי פקידים לחצר הקיסרית בבייג'ינג. שמונה מועמדים מג'יאנגנן, שהיו גם קרובי משפחה של פקידי בייג'ינג, שיחדו בוחנים בתקווה שידורגו במקום הגבוה ביותר בתחרות. שבעה מפקחי בחינות שנמצאו אשמים בקבלת שוחד הוצאו להורג, וכמה מאות אנשים נידונו לעונשים שנעו בין הדחה מתפקידם לגלות והחרמת רכוש. השערורייה, שהתפשטה במהרה למעגלי הבחינות של נאנג'ינג, חשפה את השחיתות ורוכלות ההשפעה הרווחות בבירוקרטיה הסינית, וכי גורמים רשמיים רבים מהצפון ייחסו לקיומם של מועדוני ספרות דרומיים נחיתות אל מולם, דבר שהביא לקרע במערכת השלטונית הפנימית.

שלטון בסגנון סיני

הקיסר שונג'ה בשנות העשרים לחייו.

בתקופת שלטונו הקצרה, עודד קיסר שׁוּנְגְ'ה את בני ההאן הסינים להשתתף בפעילות ממשלתית והחיה מוסדות רבים בסגנון סיני שבוטלו או נדחקו על ידי המשטר בתקופת דורגון. הוא דן בהיסטוריה, בספרות ובפוליטיקה עם אקדמאים גדולים כמו צ'ן מינג-שיה והקיף את עצמו בפקידים חדשים כמו ואנג שי, צעיר סיני שדיבר במנצ'ורית. הקיסר העריך את האפשרות לבטל את חוק התסרוקת שקבע דורגון, אך לבסוף החליט שלא לשנות את החוק מכיוון שביטולו עלול להחליש את סמכות שושלת צ'ינג והדבר לא בא בחשבות בהתחשב בעובדה שהמלחמה נגד שושלת מינג בדרום סין עוד המשיכה.

בשנת 1652 הוצא צו קיסרי שנודע בכינוי "ששת הגזרות" שבמסגרתו תמך הקיסר בחיזוק ההשפעה של המוסד הקונפוציאני בתוך הממשל והחצר הקיסרית (במהלך שלטונו של בנו החוק חודש והשפעת הקונפוציאניזם על החצר הקיסרית גדלה עוד יותר). בצעד אחר לכיוון שלטון בסגנון סיני, הקים הריבון מחדש את האקדמיה לספרות סינית בבייג'ינג ואת המזכירות הגדולה בשנת 1658. שני המוסדות הללו, המבוססים על מודלים של המשטר וההנהלה המדינית מתקופת מינג, החלישו עוד יותר את כוחם של המנצ'ורים בתוך חצר המלוכה. כדי לנטרל את כוחם של מחלקת משק הבית הקיסרית (שהיו רבי השפעה על הקיסרים לאורך תקופת שלטון שושלת מינג) והאצולה מנצ'ורית, ביולי 1653 הקים קיסר שׁוּנְגְ'ה את שלושה-עשר המשרדים הממשלתיים הרשמיים שפעלו תחת פיקוח של האצולה המנצ'ורית, אך היו מאוישים על ידי סריסים סיניים ולא על ידי מקורביו המנצ'ורים של הקיסר.

הסריסים הוחזקו תחת פיקוח הדוק במהלך חזרתו של דורגון, אך הקיסר הצעיר השתמש בהם כדי להתמודד עם השפעתם של אישים רבי כוח אחרים בחצר הקיסרית כגון אמו הקיסרית האלמנה והעוצר לשעבר ג'ירגלאנג. בשלהי שנות ה-50 של המאה ה-17 שוב הפך כוח הסריסים למאוד אימתני: הם טיפלו בעניינים כלכליים ופוליטיים מרכזיים, הציעו עצות על מינויים רשמיים ואף הרכיבו את חלוקת חצר הקיסרות. מכיוון שהסריסים בודדו את המלך מהביורוקרטיה, המנצ'ורים ואקדמאים סינים חששו מכך שאלו ישיבו את המנהל לכפי שהיה בתקופת מינג, מלא שחיתות שלטונית והונאות כאשר מטרת הסריסים היא קודם כל להעשיר את עצמם. למרות ניסיונו של הקיסר להטיל חוקים לפקח על פעילויות סריסים, נקלע תומכו העיקרי של הקיסר, הסריס וו ליאנגפו, שעזר לו להביס את סיעת דורגון בראשית שנות ה-50 של המאה ה-17, לשערוריית שחיתות בשנת 1658. העובדה שוו קיבל נזיפה מן הקיסר בגין השוחד שקיבל לא הרגיע את האליטה המנצ'ורית, שראתה בכוח הסריס סכנה להשפעה הפנימים ולמערכת הבאנרים שלהם. זמן קצר לאחר מותו של הקיסר שׁוּנְגְ'ה, בוטלו כלל המשרות רבות ההשפעה של הסריסים בידי מועצת עוצרים חדשה.

מחלתו ומותו

בספטמבר 1660 נפטרה לפתע אשת הקיסר שְׂיַאו קַאנְג-גַ'אנְג, אשתו האהובה של הקיסר שׁוּנְגְ'ה, כתוצאה מצער על אובדן אחד מילדיהם. המום באבל, הקיסר נפל לדיכאון במשך חודשים. לבסוף הוא חלה באבעבועות שחורות ב-2 בפברואר 1661, במהלך התפרצות מרכזית של המחלה הקטלנית ברחבי הבירה. ב-4 בפברואר 1661, הוזעקו הפקידים וואנג שי ומרגי (שניהם מנצ'ורים) אל מיטת הקיסר כדי לרשום את צוואתו האחרונה. באותו יום, בנו השלישי שׂוֵאנְיֵה בן השבע נבחר להיות ממשיך דרכו בשם הקיסרי קאנגשי, ככל הנראה מכיוון שהוא כבר שרד את מחלת האבעבועות שחורות מספר שנים קודם לכן.

הקיסר נפטר ב-5 בפברואר 1661 בעיר האסורה בגיל עשרים ושתיים. המנצ'ורים חששו מאבעבועות שחורות יותר מכל מחלה אחרת מכיוון שלא הייתה להם חסינות כלפיה וכמעט תמיד מתו אנשיהם כאשר נדבקו בה. המשטר המנצ'ורי הקים סוכנות לחקירת מקרים של אבעבועות שחורות ולבודד את הסובלים ממנה כדי להימנע מהדבקות נוספות. במהלך התפרצויות, נשלחו בני משפחת המלוכה באופן שגרתי ל"מרכזי הימנעות אבעבועות שחורות" הרחק מאזורים מאוכלסים בצפיפות כדי להגן על עצמם מפני זיהום. הקיסר שׁוּנְגְ'ה חשש במיוחד מהמחלה, מכיוון שהיה צעיר וחי בעיר גדולה, סמוך למקורות הדבקה. ואכן, בתקופת שלטונו נרשמו בבייג'ינג לפחות תשע התפרצויות של אבעבועות שחורות, כל פעם הם אילצו את הקיסר לעבור לאזור מוגן כמו "הפארק הדרומי", שטח ציד דרומית לבייג'ינג, שם בנה דורגון "מרכז הימנעות מאבעבועות שחורות" בשנות ה-40 של המאה ה-17. למרות אמצעי זהירות אחרים כמו כללים המאלצים את התושבים הסיניים לעבור מהעיר כאשר בני הקהילה שלהם נדבקו באבעבועות שחורות - הקיסר הצעיר עדיין נכנע למחלה.

צוואה אחרונה

צוואתו האחרונה של הקיסר, שהתפרסמה בערב 5 בפברואר, מינתה ארבעה עצירים לבנו הצעיר: אובאי, סוני, סוקסהא ואבילון, שכולם סייעו לג'ירגלאנג לטהר את בית המשפט של תומכיו של דורגון לאחר מותו של דורגון בשנת 1650. קשה לקבוע אם הקיסר שׁוּנְגְ'ה באמת כינה את ארבעת האצילים המנצ'ורים הללו כעוצרים של בנו, מכיוון שהם והקיסרית האלמנה שְׂיַאו-גְ'װַאנְג התייחסו לבדם לצוואה שהתקבלה משׁוּנְגְ'ה כמה ימים לפני שפרסמו זאת ולא שיתפו אותה עם אחרים מחצר הקיסרות. בצוואה שפורסמה בסופו של דבר, נרשם כי הקיסר הביע את צערו על פסק דינו בסגנון סיני שבהם הושפע מסריסים סיניים, הזנחתו את האצילים המנצ'ורים ואת מסורותיהם של המנצ'ורים, ומסירותו הכבירה לחוגו הפוליטי ולא לאמו. לאורך שלטונו, מאז קיבל עצמאות שלטונית בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-17, פעל הקיסר שׁוּנְגְ'ה לחזק את סמכותו שלו אך לא בהכרח לחזק את המשטר הריכוזי במטרה לא לגרום למרידות מצד האוכלוסייה הסינים האזרחית. הצוואה כפי שגובשה העניקה את "מעטפת הסמכות הקיסרית" לארבעת העוצרים מעל בנו של שׁוּנְגְ'ה, ושימשה לתמיכה במדיניותם הפרו-מנצ'ורית במהלך התקופה המכונה "השלטון אובאי" שנמשכה בין השנים 1661 ל-1669.

משפחתו

נשותיו

בגיל 14 חותן הקיסר שׁוּנְגְ'ה עם נערה מנצ'ורית בנישואים שאורגנו בהוראתו של דורגון. לאחר מותו של דורגון ועליית סמכותו של שׁוּנְגְ'ה, האחרון ביטל את הנישואים הפוליטיים אליה. זמן קצר לאחר מכן חותן בשנית בנישואים שאורגנו בידי אמו, אך גם הפעם נעשו ללא הסכמתו. שׁוּנְגְ'ה במקום זאת התאהב בעלמה ושמה דּונְגּ, רעייתו של גנרל בצבא צ'ינג אשר התאבד. למרות ניסיונותיו להתחתן עמה שׁוּנְגְ'ה לא קיבל תמיכה לכך מצד אמו והאריסטוקרטיה, זאת עקב שורשיה הסיניים של דּונְגּ. אף על פי שלא נישאו רשמית עד שנת 1653, השניים היו זוג קיסרי לכל דבר וניתן שם קיסרי לדּונְגּ - שְׂיַאושְׂײֵן. בנה של דּונְגּ, היה בנו הרביעי של הקיסר שׁוּנְגְ'ה, אך הוא היה האהוב בבניו לפי דברו. בן זה נפטר זמן קצר לאחר שנולד. עקב מותו של הילד הפעוט דּונְגּ נפטרה זמן קצר לאחר מכן מתוך עצב. אסונות אלו הביאו לדיכאונו של הקיסר שׁוּנְגְ'ה וכאמור הוא נפטר זמן קצר לאחר מכן עקב אבעבועות שחורות.

ילדיו

רבים מילדיו של הקיסר שׁוּנְגְ'ה נפטרו בעודם פעוטים ורבים אחרים היו לא חוקיים. מתוך נשותיו המלכותיות נולדו לקיסר ארבעה ילדים חוקיים. להלן ילדיו החוקיים של הקיסר שׁוּנְגְ'ה לפי סדר גילם מהמבוגר לצעיר:

• פֿוּ-צְ'וּ'אַן, נסיך יוּ'שְׂײֵן (ᡶᡠᠴᡳᠣᠸᠠᠨ;‏ 1653–1703)
• שׂוֵאנְיֵה - קָאנְגשִׂי, קיסר סין (ᡨᠠᡳᡶᡳᠨ;‏ 1654–1722)
• צַ'אנְגּנִינְג, נסיך גּונְגּ (ᠴᠠᠩᠠᡳᠩ;‏ 1657–1703)
• לוּ'נְגחי, נסיך צ'וּן (ᠯᡠᠩᡥᡳ;‏ 1660–1679)

אילן יוחסין

טאקסי

הקיסרית האלמנה שׂוּ'אַן

יַאנְג גינוּ

לא ידועה

מַאנְג-סְװֵי

לא ידועה

נורהאצ'י, קיסר צ'ינג

שְׂיַאו צְה-גַּאו

ג'איסַאנְג

בולי

הואנג טאיג'י, קיסר צ'ינג

הקיסרית שְׂיַאו-גְ'װַאנְג

שונג'ה, קיסר סין

ראו גם

• מלחמת מינג–צ'ינג
• צ'ונגג'ן, קיסר סין
• הואנג טאיג'י, קיסר צ'ינג

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שונג'ה, קיסר סין בוויקישיתוף

• שונג'ה, קיסר סין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• שונג'ה, קיסר סין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)