ויקיפדיה

שירות נשים בצה"ל

מעמד הנשים בצה"ל, חובת שירותן והתפקידים הפתוחים בפניהן

שירות נשים בצה"ל מתקיים מראשיתו של צבא ההגנה לישראל, והוא המשך להשתתפות נשים בכוחות ההגנה היהודיים ובמחתרות טרם הקמת מדינת ישראל. מעמד הנשים בצבא, חובת שירותן והתפקידים הפתוחים בפניהן עברו שינויים רבים במהלך השנים. מאז 1995, בדומה למגמה בצבאות אחרי בעולם המערבי, תופסות נשים יותר מקום במערך הלוחם, ומתחילת שנות ה-2000 הן תופסות יותר מקומות בפיקוד הגבוה. מראשית שנות העשרים של המאה ה-21, נשים מהוות חלק משמעותי מכוח האדם בצבא הישראלי, נכון ל-2023 90% מהתפקידים בצבא פתוחים עבורן[1][2] והן 17% מהכוח הלוחם[3][4].

לוחמת בחיל האיסוף הקרבי, נובמבר 2011

היסטוריה עריכה

 
נשים מתאמנות במשמר העמק, לקראת מלחמת העצמאות, 1947
 
טירוניות עם רובים צ'כיים, בה"ד 12 (צריפין), אוקטובר 1954

טרם הקמת מדינת ישראל עריכה

נשים השתתפו בכוח המגן העברי כמעט מראשיתו. בארגון "השומר", בתחילת המאה ה-20, היו חברות מספר נשים ובין המקימים נמנתה גם מניה שוחט. גם בארגון "ההגנה" שהוקם ב-1920 היו פעילות נשים, תחילה בתפקידי עזר ואחר כך בתפקידי לחימה. בשלב מסוים היוו הנשים כשליש מהכוח הלוחם של הפלמ"ח, שהיה הכוח הצבאי של ארגון ההגנה.

במלחמת העולם השנייה, כ־4,000 נשים יהודיות מארץ-ישראל התגייסו לתפקידים תומכי לחימה בצבא הבריטי (בחיל העזר לנשים ובחיל העזר האווירי לנשים). עם זאת, שתי הצנחניות, חנה סנש וחביבה רייך מקבוצת צנחני היישוב, פעלו לסייע ליהדות הונגריה וכן אספו מידע מודיעיני ויצרו קשר עם הפרטיזנים המקומיים במסגרת הצבא הבריטי.

הקמת המדינה וייסוד צה"ל עריכה

 
חיילות בחיל האוויר, 1948
 
קצינות בצה"ל, 1950

בשלבים הראשונים של מלחמת העצמאות השתתפו נשים ברוב התפקידים, לרבות תפקידי לחימה בחזית וכטייסות קרביות. מצב זה השתנה כבר במאי 1948, עם הקמת צה"ל. אז הוקם חיל הנשים (ח"ן) בפיקוד קצינות יוצאות הצבא הבריטי. בפקודת הקמתו של הח"ן נקבע שנשים ישרתו בתפקידי הגנת יישובים, בתפקידים מקצועיים, בתפקידים מנהלתיים ובתפקידי עזר, אבל לא בתפקידי לחימה.

יוכבד קאשי, מפקדת יחידת קיפול המצנחים, ומנוחה פידל ביקשו לעבור קורס צניחה שהיה סגור לנשים. רופא הצנחנים התנגד בטענה שהצניחה תפגע ביכולתן ללדת בעתיד, אך הן התעקשו ומפקד בית הספר לצניחה, יהודה הררי, אישר את השתתפותן. הן סיימו את הקורס בהצלחה בשנת 1955, והיו לצנחניות הראשונות בצה"ל[5][6].

בסקירה שנתן דוד בן-גוריון לממשלה בשנת 1953 אמר על שירות נשים בצה"ל: ”בדרך-כלל האשה בצבא, בין שהיא בוגרת גימנסיה או סמינריון לגננות ומורות, ילידת הארץ ובת-טובים, ובין אם היא עולה חדשה מארצות אירופה או ארצות המזרח - מתעלה בצבא מבחינה אנושית ויהודית גם יחד”[7].

במשך כשלושים שנה, עד שנות השמונים, נותר דגם השירות של נשים בצה"ל ללא שינוי. גם אם נעשו שינויים קטנים בתפקידים, כך שנפתחו בפני נשים, אחוז ניכר מהמתגייסות הוסיפו לשרת כפקידות.

שנות ה־70 וה־80: הרחבת התפקידים האפשריים עריכה

מפקד בית הספר להנדסה צבאית אבישי כ"ץ ביצע שינוי מרחיק לכת בשנת 1972, כאשר שילב נשים בתפקידי הדרכה בבית הספר ובהכשרת הלוחמים של חיל ההנדסה. בשנות ה־80, החלו להיפתח בפני נשים תפקידי הדרכה חדשים במקצועות הלחימה, כמו מדריכות חי"ר, שריון וקליעה. כמו כן נפתחו בפניהן תפקידי פיקוד כמו מפקדות כיתה בטירונות לחיילים המיועדים לתפקידים בעורף, מדריכות כלואים ותפקידים טכניים כמו חשמלאות וטכנאות.

1995: בג"ץ אליס מילר והשלכותיו עריכה

אף על פי שניצני השינוי החלו בתוך הצבא, המהפך ביחס הצבא לשירות נשים נכפה עליו במידה רבה מבחוץ. בשנת 1995 פסק בג"ץ, בעתירתה של אליס מילר נגד שר הביטחון, כי על צה"ל לאפשר לנשים להתנדב לקורס טיס, בדומה לגברים. מאז תחילת שנות ה-90, ובמקביל לבג"ץ אליס מילר, חלה התקדמות בצבאות אחרים בעולם, בעיקר במדינות מערביות, להשגת שוויון הזדמנויות לנשים ובוטלו רוב ההגבלות על שרות נשים[8].

העקרונות של פסיקת בג"ץ שולבו בשנת 2000 בחוק שירות ביטחון (ראו להלן), ובאיגרת הרמטכ"ל בשנת 2004. הפסיקה אילצה את מפקדי הצבא לבחון מחדש את כלל מדיניות השיבוץ והטיפול בחיילות ובמפקדות בצבא. בעקבות זאת, נפתחו לנשים תפקידי לחימה כמו קצינה ימית (חובלת), לוחמת חי"ר קל (גדודי חי"ר גבולות), לוחמת בחיל התותחנים ובמערך הנ"מ, לוחמת במערך האב"כ של חיל ההנדסה ובמשטרה הצבאית. עם זאת, בעקבות מחקר שערך חיל הרפואה בשנת 2000 לקביעת התאמתן של נשים לתפקידי לחימה, נותרו מרבית תפקידי החי"ר והשריון סגורים בפני נשים. בשנת 2007 שירתו כ-1,500 נשים כלוחמות בצה"ל[9].

המאה ה־21 עריכה

השינויים ביחס הצבא לשירות נשים לא התבטאו רק בפתיחת תפקידי לחימה בפניהן. מערך הח"ן פורק בשנת 1997, וסמכויותיו הועברו לידי המפקדים ומערך הת"ש, כפי שהיה נהוג לגבי חיילים. בשנת 2001 פורק חיל הנשים, ובמקומו הוקמה יחידת יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר (יוהל"ם). בניגוד לחיל הנשים, שקיבע במידה רבה את מעמד הנשים בצבא, תפקיד היוהל"ם הוא ליישם את מדיניות הצבא לקדם את התנאים לשוויון הזדמנויות לכלל המגדרים, למיצוי כישורים ויכולות של נשים בצבא, ולספק לנשים המשרתות בצה"ל סביבה בטוחה וחופשית מאפליה. מהלך נוסף שליווה את פירוק הח"ן היה ביטול ההפרדה בהכשרה בין נשים וגברים המיועדים לתפקידים זהים. כך, לדוגמה, אוחדו הכשרת הקצינים והקצינות בצה"ל.

בתחילת המאה ה-21 ישראל הייתה המדינה היחידה בעולם בה נהוג שירות חובה לנשים, לצד אריתריאה שבה שרר מצב מלחמה. בשנת 2015 נוספה קוריאה הצפונית. בנורווגיה (מאז 2013) ובשוודיה (מאז 2017) ישנה חובת גיוס לנשים כגברים, אולם היא כמעט שאינה מיושמת בפועל.

לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה בשנת 2020 85% מהיחידות בצה"ל היו פתוחות לשירות נשים[10][11].

מלחמת חרבות ברזל - 2023 עריכה

 
ירדן שוקרון, מפקדת גדוד שחר של חטיבת החילוץ וההדרכה, בתמרון הקרקעי בצפון רצועת עזה, 19 בנובמבר 2023.

נוכח העלייה החדה בהשתלבות נשים בתפקידי לחימה, במלחמת חרבות ברזל התמודדו מפקדות ולוחמות מול מחבלי חמאס שחדרו לישראל ב-7 באוקטובר 2023 במתקפת הפתע על ישראל. צוותי טנק ישראליים שכללו שבע נשים מגדוד קרקל לחמו נגד מחבלי חמאס במשך 17 שעות ברציפות. החיילות הישראליות מהוות את צוותי הטנקים הנשיים הראשונים אי פעם במערב שהשתתפו בלחימה פעילה. במהלך הקרבות הן הרגו מעל 50 מחבלים.[12] לראשונה מאז קום המדינה לחמו נשים מטעם צה"ל בתוך רצועת עזה.[13]

בחוק הישראלי עריכה

המסגרת החוקית לשירות נשים הוא חוק שירות ביטחון, שנחקק בשנת 1949, ותקנות שירות ביטחון מאותה שנה קבעו גיוס חובה לכלל האוכלוסייה, כולל נשים. בכך היה צה"ל לצבא הראשון בעולם שמגייס נשים לשירות חובה. אורך השירות שנקבע לנשים היה קצר מזה של הגברים. בעוד אורך השירות של נשים וגברים השתנה מספר פעמים מאז, מצב זה נשאר ללא שינוי. כמו כן, החוק מגדיר הבדלים בין נשים לגברים בקריטריונים לשחרור משירות צבאי ובגיל הפטור משירות מילואים. לפי חוק שירות ביטחון בנוסחו הנוכחי, אורך השירות הצבאי של נשים נקבע ל־24 חודשים ושל גברים ל־30 בחוק עצמו, אך אורך השירות לגברים הוארך ל־36 חודשים בהוראת שעה שמוארכת מדי פעם; ניתן לזמן נשים לשירות סדיר עד גיל 26, וגברים עד גיל 29; הגיל שבו גברים ונשים מקבלים פטור משירות מילואים זהה לשני המינים, והוא 40, 45 או 49, לפי התפקיד והדרגה; נשים פטורות משירות סדיר אם הן נשואות, ומשירות מילואים אם הן אימהות או בהריון. החוק גם מחייב לפטור נשים משירות מסיבות דת ומצפון[14]. מגבלות

 
טירוניות במחנה צריפין 1953

נוספות על אורך השירות ותנאי השירות של נשים נקבעו בעבר בתקנות שירות ביטחון ובפקודות מטכ"ל.

בשנת 2000 נוסף לחוק שירות ביטחון סעיף הקובע כי כל התפקידים בצבא פתוחים בפני נשים, אלא אם כן הדבר מתחייב ממהותו ואופיו של התפקיד[15]. בכך עיגנה הכנסת בחוק מיוחד את שוויון ההזדמנויות לנשים בצה"ל, אם כי התירה את האפשרות למנוע את שיבוצן לתפקידים מסוימים אם הדבר מוצדק. בנוסף קבע השינוי בחוק שעל נשים שיתנדבו לשרת בתפקידים מסוימים יחולו הדינים שחלים על גברים מבחינת אורך השירות והתנאים לפטור ממנו. מטרתו של סעיף זה היא למנוע אפליה לטובת נשים בתפקידים הדורשים תקופת הכשרה ארוכה, על רקע אופק השירות הקצר יותר שלהן.

מפקודת השילוב הראוי לפקודת השילוב המשותף עריכה

פקודת השילוב הראוי היא פקודה מטכ"לית משנת 2002 שעסקה במתן תנאים לחיילים בני כל הדתות, לשרת בצה"ל מבלי לפגוע בערכיהם, אמונותיהם ואורח חייהם. בנוסף, עסקה הפקודה בשילובן של חיילות בכל מסלול צבאי שבו אין סיבה מיוחדת למניעת שיבוצן.

במשך הזמן התלוננו חיילות על אפליה והדרה הנובעות מפרשנות מחמירה שניתנה לפקודה. כך למשל נמנעו מפקדים ממינוי נשים לתפקידי מטה והדרכה, מחשש להתנגדות חיילים דתיים לשיבוץ תחתן. יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר, גילה כליפי-אמיר כתבה ב-2011 שהאופן שבו ממומשת הפקודה מגביל בפועל את הנשים בתפקידיהן, כופה קיצוניות דתית והופך את הפקודה לבלתי־אפשרית. דבריה זכו לתמיכתו של האלוף אבי זמיר, ראש אכ"א[16].

בעקבות הביקורת, בשנת 2016 בוטלה פקודת השילוב הראוי[17] והוחלפה בפקודת השירות המשותף מ-2016 אשר עברה עדכון ב-2018[18][19]. הפקודה מאפשרת לחיילים להימנע משירות עם נשים עקב אורח חייהם הדתי ולחיילות להשתלב בכל תפקיד הקיים בצבא. בפקודה החדשה נרשם: ”מדיניות השירות המשותף נועדה למלא את יִיעודו המבצעי של צה"ל ולשמור על לכידות המסגרת הצבאית. מדיניות השירות המשותף מושתתת על היותו של צה"ל צבאה של מדינה יהודית ודמוקרטית, ועל תפיסת צבא העם, לפיה משרתים בצה"ל חיילים בני כל המינים, הדתות והעדות ותרומתם של כולם, גברים כנשים, חיונית להצלחתו של הצבא במילוי משימותיו. המדיניות קמה מתוך תפיסה ממלכתית, שוויונית וסובלנית, המעוגנת בערכי כְּבוד האדם וברוח צה"ל”.

 
מצעד בירושלים, 1968

אחוזי גיוס עריכה

בשנים 1997–2001 התגייסו לצה"ל 61.5-63.6% מהמיועדות לשירות[20].

בשנת 2011 58.9% מהמיועדות לשירות צבאי התגייסו ובשנת 2019 ירד השיעור ל-55.9%, כש-35.9% מהמיועדות לגיוס אינן מתגייסות על סמך הצהרה שהן דתיות, והשאר מסיבות אחרות[21][22].

על פי אגף כח אדם בצה"ל הערים הגדולות המובילות בגיוס נשים בשנת 2022 הן:[23]

  לא ניתן להציג את הגרף באופן זמני –
ההרחבה Graph להצגת תרשימים מושבתת כרגע.

  לא ניתן להציג את הגרף באופן זמני –
ההרחבה Graph להצגת תרשימים מושבתת כרגע.

התפלגות פטורים מגיוס לנשים ביחס לאוכלוסייה החייבת בגיוס, 1999–2019[24]

25
50
75
100
125
150
1999
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
2018
2019
  •   רפואי
  •   הצהרת דת
  •   בחו"ל
  •   סף גיוס, נשואות ונפטרות[25]
  •   שיעור גיוס

לוחמות בצה"ל עריכה

עם השנים מספר הלוחמות בצה"ל עולה. בשנת 2020 לדוגמה נרשם מספר שיא של 3200 לוחמות[26].

נכון לשנת 2022, תפקידי הלוחמה הפתוחים לנשים בצה"ל הם: לוחמת חיל הגבולות, לוחמת טנקים, לוחמת הגנה אווירית, לוחמת חילוץ והצלה, לוחמת עוקץ, לוחמת רוכב שמיים, לוחמת משמר הגבול, לוחמת חוד בחיל האיסוף הקרבי, לוחמת לוחמה אלקטרונית, לוחמת תותחנים[27][28]בנוסף לטייסות וחובלות בחיל הים. נכון לשנת 2022 נשים מהוות 17% מהכוח הלוחם בצה"ל[29].

בשנת 2023 נפתחו תפקידים נוספים עבור נשים ביחידות המיוחדות.[2] בדצמבר 2023 לראשונה התגייסו שתי נשים ליחידה 669.[30]

 
חמש קצינות סיימו את קורס טיס 163 של חיל האוויר הישראלי. בעקבות בג"ץ אליס מילר נפתח קורס הטיס גם לנשים.

נשים בקורס טיס עריכה

נשים שהוכשרו לתפקידי טיס אזרחיים לפני הקמת המדינה, טסו גם טיסות צבאיות: ראשונה הייתה רחל מרקובסקי לנדאו, שהשתתפה בקורס הטיס של חברת אווירון שהתקיים בשדה התעופה לוד והייתה לאישה הראשונה שהשלימה את הכשרתה כטייסת בארץ ישראל. היא השתתפה במבצעים שונים בתקופת היישוב ובייבוא מטוסים לארץ. בשנים הראשונות של החיל שירתו מספר נשים כטייסות תובלה, ביניהן היו זהרה לביטוב, שהייתה טייסת תובלה במלחמת העצמאות ונהרגה בהתרסקות מטוסה, ויעל רום, שהייתה טייסת DC-3 דקוטה והשתתפה בהצנחת הכוחות במבצע קדש. באותו מבצע השתתפה גם הטייסת רינה לוינסון. יעל רום סיימה את קורס טיס מספר חמש והשתתפה בפעילויות מבצעיות, בהן הצנחת גדוד 890 במיתלה במבצע קדש, כטייסת משנה. היא שירתה כטייסת שלוש שנים בשירות סדיר ועוד שבע שנים בשירות מילואים. עם זאת, הניסיונות לשילוב נשים בקורס טיס בשנים 1951–1953 ושוב במשך שנתיים בשנות השבעים, הוגדרו ככישלון.

בשנת 1994 אליס מילר, קצינה בחיל האוויר, עתרה באמצעות האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ נגד הרמטכ"ל ושר הביטחון, בדרישה לחייב את החיל לזמן אותה למבדקי טיס. בג"ץ קיבל את עתירתה, ופסק שמדובר באפליה אסורה בין נשים לגברים. בנובמבר 1995 נפתח מחדש קורס טיס לנשים, תוך הנמכת "סרגל המאמצים" בהתאם ליכולותיהן. מילר עצמה נכשלה במבדקי המיון, אך מאבקה פתח את אפשרות הרישום לקורס לנשים ופתח פתח לשינוי מעמד הנשים בצה"ל.

בדצמבר 1998 סיימה אשה ראשונה את הקורס - שרי רהט מרעננה, נווטת קרב, והוצבה כנווטת F16 בטייסת 109. מאז פתיחת קורס הטיס לנשים מחדש ועד דצמבר 2014 החלו את הקורס כ-400 נשים, מהן סיימו 37[31], ובהן ארבע טייסות קרב, הראשונה לסיים רוני צוקרמן[32] מקיבוץ לוחמי הגטאות, ביוני 2001.

בנובמבר 2017 מונתה סרן י' לסגנית מפקד טייסת במערך הקרב[33].

בינואר 2018 לראשונה אישה מונתה לפקד על טייסת תעופה אחרי שהייתה טייסת תובלה[34][35].

בינואר 2021 הוסמכה לראשונה רס"ן נ' לשמש כטייסת ניסוי[36][37].

ביוני 2021 סיימה את קורס הטיס טייסת הקרב החמישית בתולדות צה"ל, ארבע וחצי שנים לאחר שלא הוסמכה טייסת קרב[38].

במרץ 2024 פורסם כי סא"ל ג' תקודם לדרגת אל"מ ותמונה לתפקיד מפקדת כנף בבסיס עובדה[39].

3–4 אחוזים ממסיימי הקורס הן נשים[40], ומאז פתיחת הקורס לנשים ב־1995 ועד לדצמבר 2021 סיימו אותו 70 נשים: 29 נווטות קרב, 12 טייסות מסוקים, 8 נווטות תובלה, 8 מכוננות, 7 טייסות תובלה ו־6 טייסות קרב. 1,600 נשים מגיעות למיונים מדי שנה, מתוכן משתתפות בממוצע 75 נשים בגיבוש[41].

הסיבה העיקרית למיעוט המסיימות היא מיעוט הנשים המתחילות את הקורס, שנובעת מכך שמלש"ביות בעלות נתונים גבוהים לא חייבות להגיע למיונים, בשונה מהמלש"בים הגברים שמחויבים להגיע למיונים אם זומנו אליהם. משפיעה גם המוטיבציה להתגייס לקורס, שנמוכה יותר אצל נשים מגברים בשל הסללה של נשים למקצועות מסוימים, ותחושת מסוגלות נמוכה שנובעת ממסרים של החברה. לכן לרוב רק נשים שרוצות מאוד להגיע לקורס מגיעות למיונים, בעוד רבים מהגברים בקורס בונים את המוטיבציה שלהם במהלכו[40][41].

נשים בקורס חובלים עריכה

בשנת 1978 נפתח בבית הספר לחובלים קורס נפרד לחובלות, ביוזמת מפקד חיל הים, מיכאל ברקאי ובתמיכת קצינת ח"ן ראשית דליה רז. בקורס השתתפו 8 חוגרות, והמסיימות המשיכו לתפקידי קצונה בחיל. מסיבות שונות, שלא היו קשורות לבית הספר לחובלים ולנשים בחיל הים לא הייתה לכך המשכיות.

חידוש הנושא היה בעקבות תהליך הרחבת שירות הנשים בצה"ל החל למעשה עם פסיקת בג"ץ בעניין אליס מילר (1995), שלפיה נשים זכאיות לשוויון הזדמנויות פורמלי ומהותי בשירותן הצבאי, ולפיכך מדיניות הצבא המונעת מהן לשרת בתפקידי טיס פסולה. בעקבות פסיקה היסטורית זו תוקן חוק שירות ביטחון ועודכן בו סעיף 16א, הקובע כי ”לכל יוצא צבא אישה זכות שווה לזכותו של יוצא צבא גבר למלא תפקיד כלשהו בשירות הצבאי.” מאז התיקון נפתחו בהדרגה יחידות שונות לשירות נשים, ובכללן גם יחידות לוחמות או כאלה שנתפסו באופן מסורתי כיחידות "גבריות". כשנתיים לאחר מכן, התקיים דיון בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת בראשות ח"כ יעל דין. על סדר היום עמד נושא: אי-שילוב חיילות בקורס חובלים. הדיון התקיים כשברקע כוונה של האגודה לזכויות האזרח, לעתור לבג"ץ בעניין אי-שילוב חיילות בקורס חובלים. ח"כ נעמי חזן, חברת הוועדה, ציטטה ממכתב שהגיע בעניין הזה מלשכת שר הביטחון ב-27 באוקטובר 1997 ממנו עולה "סירוב מוחלט" כדבריה. ראש מספן כוח אדם בחיל הים, הביע את עמדת החיל באומרו: " השאלה העקרונית והחשובה היא האם אנחנו מתכוונים שבנות תשרתנה מעבר לקווים או תשרתנה בתפקידי לחימה. כל כלי השיט בחיל הים הם כלי לחימה מקו ראשון".

בשנת 1998 נפתח הקורס בפני נשים. בחודש אוגוסט 2000, סיימה את קורס חובלים הצוערת הראשונה, אורה פלד[42]. עד שנת 2008 התקבלו לקורס יותר מ-80 נשים, וסיימו אותו בהצלחה ארבע עשרה נשים. מתוכן שתיים במגמת אלקטרוניקה ועשר במגמת שיט.

בקורס 124 אשר הסתיים במרץ 2012, לראשונה החניך המצטיין של הקורס – היא חניכה: סגן ירדן סל-מן[43]. מאז נבחרו נשים נוספות כמצטיינות קורס חובלים. בשנת 2017 דנה עבודי סיימה את קורס חובלים בהצטיינות. יחד עימה סיימה צוערת נוספת ו-26 צוערים.

עדי גיגי סיימה קורס חובלים בגיל 21 והפכה לאישה הראשונה ששימשה כקצינת אלקטרוניקה כשהיא שירתה כאישה יחידה על ספינת טילים ופיקדה על צוות של 20 חיילים. את השירות הצבאי סיימה בדרגת רב-סרן כשהיא עדיין נקראת מעת לעת לשירות מילואים כקצינת אלקטרוניקה.

בוגרות קורס חובלים מוסמכות כקצינות ים ומוצבות לשייטת הסטי"לים כסגניות מפקד מחלקה ובהמשך כמפקדות מחלקה. הראשונות לקבל פיקוד על כלי שיט קרבי ולפרוץ לתחום הבט"ש היו סרן אור כהן אשר הייתה לקצינה הראשונה אשר קיבלה פיקוד על ספינת דבורה במערך הבט"ש הצפוני בשנת 2015[44]. לאחר שלוש שנים התמנתה סגן דנה עבודי למפקדת ספינת דבורה השנייה בחיל הים והייתה למפקדת הראשונה בזירה הדרומית[45].

נכון ל-2017, מגמת צוללות עדיין סגורה בפני נשים בשל פקודת השירות המשותף.

בקורס אשר הוסמך בחודש מרץ 2018, סיימו את הקורס שלוש נשים מתוך שלושים בוגרי הקורס. היה זה מספר הצוערות הגבוה ביותר שסיימו את הקורס עד אותה עת. מפקד בית ספר לחובלים ציין כי את הקורס החלו עשר צוערות והוא "מאמין שבעתיד נראה את המגמה גדלה". מתוך השלוש, שתיים סיימו את הקורס במגמת שייט ואחת במגמת לוחמה אלקטרונית. מפקד חיל הים האלוף אלי שרביט פנה במהלך הטקס אל שלוש הנשים שסיימו את הקורס ואמר כי "עוצמתה של חברה נמדדת ביכולותיה לנצל הון אנושי בלי גבולות מגדריים".

בצד הבשורה המקופלת בשילובן של צוערות בקורס מבחינת שוויון מגדרי, התעוררה ביקורת בקרב רבנים על האפשרות של צוערים לשמור על ההלכה במהלך הקורס בו מתקיים שוויון מגדרי. ביקורת זו נשמעה לאחר שבקורס בו סיימו שלוש צוערות, סיימו גם שלושה צוערים חובשי כיפה סרוגה.

כמענה לדרישות פקודת השירות המשותף אשר החליפה את פקודת השילוב הראוי, נקבע בתחילה הפרדה בין צוערות לבין צוערים דתיים אשר ביקשו זאת כך שנשים שולבו רק במחזורי חובלים אשר נפתחו בחורף ואילו לבנים הדתיים ניתנה האפשרות לבחור בין מחזור הנפתח בקיץ לגברים בלבד או להצטרף למחזור חורף בו קיים שילוב מגדרי. עניין זה הגיע לידי פתרון לאחר גיבוש הסכמות בתוך הצבא בין חיל הים לרבנות הצבאית הכוללות פתיחת צוות מגדרי בכל קורס ומרכיבי פיקוח נוספים על יישום מלא של כללי השירות המשותף.

במחזור 140, סיימו 39 צוערים. מתוך 12 צוערות שהחלו את הקורס סיימה קצינה אחת בלבד, סגן ניצן אלקון.

לאחר שמגמת השייט ומגמת לוחמה אלקטרונית נפתחו בפני צוערות בקורס, נותרה צפייה לשילובן של צוערות גם במגמת מכונה והסמכתן כקצינות ים בתחום זה. מפקד בית ספר לחובלים צוטט כאומר: ”המספרים של הנשים בחיל גדל. זו תרומה משמעותית באיכות. יש נשים בכל המגמות בקורס החובלות והן עומדות כתף אל כתף לצד הגברים בלי שום אפליה מתקנת או ויתורים.”

עם הגעתה לארץ של ספינת "סער 6" הראשונה לארץ, אח"י מגן, נחשף כי הפיקוד על מחלקת האלקטרוניקה וההגנה של הספינה הוטל על כתפיה של סרן שירה קליגר, אשר נטלה חלק פעיל בצוות הבנייה של הספינה בגרמניה והפלגתה לישראל והייתה לחובלת הראשונה בזרוע הים המשרתת על ספינה מסוג סער 6.

האחיות התאומות, לי ושי טנא, בנות 21, הפכו לתאומות הזהות הראשונות אי פעם שסיימו קורס חובלים. בסיום הקורס שחתם שנתיים וארבעה חודשים, הן צעדו לצד עוד 36 בוגרי קורס מספר 143, הן היו שתיים מתוך שלוש הנשים שסיימו במחזור זה. סגן שי טנא נבחרה כמצטיינת בקורס מגמת אלקטרוניקה.

היסטוריה קטנה נרשמה בחודש מאי 2021, לראשונה מונתה קצינה בוגרת חובלים אופיר חורי לתפקיד מפקדת יחידת סנפיר בחיפה. היא סיימה ב-2018 את קורס חובלים ובתפקידה האחרון אף הייתה מפקדת של ספינת דבורה[46].

בסיום קורס חובלים מספר 144 אשר נערך בבסיס זרוע הים בחיפה ביום 2 במרץ 2022, עמדו על מגרש המסדרים 9 קצינות ים מבין 36 מסיימי הקורס. החניכה המצטיינת של הקורס היא סגן יעל סלע. זו הפעם הראשונה שרבע מבוגרות הקורס הן חובלות. בין המסיימות אשר עושות היסטוריה, ישנן לראשונה שתי חובלות, סגן נעם כלף וסגן נועה חן, אשר לראשונה סיימו את הקורס במגמת מכונה, ומיועדות להיות הצ׳יפיות הראשונות בזרוע הים. בהתייחס לשילוב הנשים בצה"ל, אמר שר הביטחון, בני גנץ, בנאומו בטקס הסיום: "שילוב הנשים בכלל המערכים, ובמיוחד במערכי הלחימה, אינו ג'סטה או פעולת יח"צ, אלא צורך ביטחוני ראשון במעלה".

בפברואר 2024 הועלתה החובלת ע' לראשונה בחיל הים, לדרגת סא"ל במילואים, לאחר ששירתה 104 ימי מילואים. ע' היתה החובלת הראשונה שהוכשרה במגמת אלקטרוניקה[47].

נשים בחיל שריון עריכה

 
מדריכת חי"ר במטווח, 2006

בספטמבר 2019 הגישו שתי צעירות עתירה נגד צה"ל בטענה לאי-שוויון, בניסיון לאפשר לנשים לשרת בחיל שריון[48]. עתירה נוספת הוגשה על ידי שתי נשים שסיימו בהצלחה קורסי מפקדי טנקים[49]. הדיון בעתירות אוחד והן נמחקו לאור ההתפתחויות בצה"ל בנושא זה[50].

בשנת 2020 התקיים, בהוראת הרמטכ"ל אביב כוכבי, פיילוט שמטרתו לבחון את שילובן של נשים בחיל שריון, אשר בסיומו ציין כוכבי כי "הפיילוט הצביע על פוטנציאל ממשי לשירות נשים בשריון", אך גם על פערים מסוימים בין נשים לגברים, למשל, פערים מקצועיים הנוגעים לזמן טעינת פגז או פריסת זחל[51]. כנגד טענה זו טען הכתב הצבאי של גלי צה"ל, צחי דבוש, שלפי דיווחי סגל ההדרכה של הטנקיסטיות הישגיהן היו זהים או כמעט זהים להישגי הגברים[52]. בעקבות הפיילוט הוחלט להקים פלוגת שריון שתאויש על ידי לוחמות, ותהיה כפופה לחיל הגנת הגבולות.

בנובמבר 2020 גויסו לראשונה חיילות למסלול ייעודי לשריון תחת חיל הגנת הגבולות. ביוני 2021 החלה הפלוגה לבצע תעסוקה מבצעית בגבול ישראל-מצרים[53].

הפלוגה לקחה חלק בלחימה בעת מתקפת הפתע במלחמת חרבות ברזל, ולחמה בדרום עוטף עזה באזור הקיבוץ חולית. זהו הקרב הראשון בתולדות מדינת ישראל בו הופעלו טנקים על ידי נשים[54].

נשים בחיל ההנדסה הקרבית עריכה

 
לוחמת אב"כ עם מסכת אב"כ וביגוד מגן על רקע רכב טיהור

חיל ההנדסה הקרבית של צה"ל הוא אחד החילות המתמרנים של זרוע היבשה וכולל תפקידי לחימה רבים: פלסים, לוחם צמ"ה, סלק, מטהר (אב"כ), פלס-סייר ולוחם ביהל"ם. במהלך השנים השתלבו נשים בתפקידים שונים בחיל, בעיקר בתפקידים מנהלתיים והדרכתיים, אך בהדרגה גם בתפקידי לחימה.

מפקד בהל"ץ ולימים הקהנ"ר אבישי כ"ץ איפשר ב-1972 לראשונה לנשים לשרת בבית הספר להנדסה צבאית כמדריכות הנדסה קרבית, ובכך הפכו מדריכות ההנדסה הקרבית למדריכות הראשונות בצה"ל. מאז חלק ניכר מההדרכות וההכשרות בבית הספר מועברות על ידי מדריכות. כיום משרתות בחיל מדריכות העוסקות בתחומי ההנדסה השונים: רק"ם, חבלה, צמ"ה, לת"ק, יהל"ם ועוד. המדריכות עוברות הכשרה בת 4 חודשים בבהל"ץ (בית הספר להנדסה צבאית). בקורס מדריכות חיל ההנדסה (קמ"ד חה"ן) עוברות טירונות 02 מורחבת, קמ"ד בסיסי בו עוברות תכנים הדרכתיים ותכנים הקשורים בחבלה בסיסית ולבסוף, עם שיבוץ התפקיד הסופי, קמ"ד מקצועי בו יתמקצעו באופן ממוקד ונפרד בתפקיד שקיבלה כל אחת. ולאחר מכן מי שלא יישארו להדריך בבהל"ץ, במידת הצורך, יתפזרו בבסיסי צהל השונים.[דרוש מקור]

בעקבות בג"ץ אליס מילר פתח חיל ההנדסה לנשים גם את יחידות האב"כ וגדוד הסיוע הכימי (גדוד האב"כ), שם הן מוכשרות כרובאי 03 ובסיום הטירונות ואימון מתקדם שירתו כלוחמות ביחידות מעורבות (בנים משרתים לצד בנות) של גדוד האב"כ. בשנת 2011 הפסיק חיל ההנדסה לגייס נשים לתפקידי לוחמות בגדוד האב"כ וב-2015 נסגר גדוד הסיוע הכימי.

הגדודים, יחידות הצמ"ה ויחידת יהל"ם נותרו סגורים בפני בנות. ב-2023 התחיל פיילוט בפלגת הס"פ של יהל"ם במסגרתו בבמרץ 2023 התחיל מחזור הגיוס הראשון של טירונות ללוחמה של נשים ביהל"ם.

 
 
רס"ל (מיל') שרון פרי, החיילת הראשונה בצה"ל שנלחמה בחזית כמפעילת D9, מלחמת חרבות ברזל.

ככלל, תפקיד לוחם הצמ"ה בחיל ההנדסה הקרבית פתוח לגברים בלבד, אך נשים יכולות לשרת כמדריכות צמ"ה בבית הספר להנדסה צבאית. רס"ל (מיל') שָרוֹן "שאראס" פֶּרִי היא החיילת הראשונה בצה"ל שנלחמה בחזית כמפעילת D9. בשירותה הסדיר שירתה פרי כמדריכת צמ"ה ונחשבה לחיילת מצטיינת. היא גם התחילה קורס קצינים אך ויתרה על דרגות הקצונה כדי להמשיך לשרת בתפקידה (עקב מחסור בתקני קצונה לתפקיד). בעקבות טבח 7 באוקטובר 2023 ופריצת מלחמת חרבות ברזל התנדבה למילואים. בהתחלה שירתה כסמב"צית ואחר כך נשלחה לפיקוד הצפון על מנת לרענן חיילי מילואים על הכלים ההנדסיים. אחרי שהתעקשה והפעילה לחצים, מפקד המחלקה שלה בסדיר גייס אותה לפלוגת הצמ"ה שלו שביצעה עבודות עפר הגנתיות וביצורים במרחב גדר המערכת סביב רצועת עזה, ושם שירתה כמפעילה מן המניין. ב-3 בינואר 2024 קיבלה אישור מיוחד ונכנסה עם פלוגת הצמ"ה שלה לתוך רצועת עזה, שם נלחמה עם הכוחות, חישפה מבנים בחירבת ח'וזאעה ואף חילצה דחפור שנפגע מרקטת RPG.[55][56][57]

נשים ביחידות מיוחדות עריכה

בשנים 2020–2021 הוגשו שלוש עתירות לבג"ץ, על ידי נשים שרצו לשרת כלוחמות ביחידות מובחרות בצה"ל, תחת אותם קריטריוני קבלה כמו לגברים[58][59]. כתוצאה מהגשת העתירות (ואיחודן) הקים צה"ל צוות מקצועי לבחינת מדיניותו בנושא זה. הרמטכ"ל קיבל באופן חלקי את המלצות הצוות והורה על פתיחת התנסויות בשתי יחידות חוד: יחידת יהל"ם בחיל ההנדסה ויחידה 669 בחיל האוויר[60][61].

באוגוסט 2023 פורסם כי מעתה נשים יוכלו להתמיין לסיירת מטכ"ל, יחידת חי"ר ניוד מובחרת ויחידת שריון מתמרנת וכי לא יקבעו תנאי סף למועמדות והליך המיון יהיה זהה לזה של גברים. מדובר צה"ל נמסר: "נשים משרתות בצבא מאז היווסדו, ותורמות תרומה משמעותית להשגת יעדיו. במשך השנים, התקיימו בצה"ל תהליכים ממושכים להרחבת התפקידים השונים בהם משובצות נשים, ובפרט בתפקידי לחימה, תוך הקפדה על עקרונות פקודת השירות המשותף, ושמירה על צבא העם והשירות מכלל חלקי האוכלוסייה והחברה. כיום 90% מהתפקידים בצבא פתוחים בפני נשים, ואלפי חיילות משרתות בתפקידי לחימה מגוונים"[2].

פציעות בקרב לוחמות עריכה

ב-2011 פורסם מחקר מקיף של חיל הרפואה שנערך בשיתוף חיל הרפואה האמריקאי ובחן את שילובן של נשים ביחידות קרביות. המחקר שהתמקד בחיילי גדוד קרקל מצא הבדלים משמעותיים בין היכולות הגופניות של הגברים והנשים, וכן שפציעותיהן חמורות יותר ומתרחשות בתדירות גבוהה פי ארבעה. המחקר אושש מחקרים קודמים כאשר הוכיח כי צפיפות העצם של גברים גבוהה באופן משמעותית מזו של הנשים. הוא גילה שכאשר בודקים כל לוחם או לוחמת באופן פרטני, יהיו מקרים של לוחמות שהן חזקות יותר מלוחמים או בעלות כושר גופני טוב יותר, אך ככלל כדי למנוע פציעות, יש להפחית את הדרישות הפיזיות מאוכלוסיית הלוחמות בכ-30 אחוזים לעומת הבנים, מבחינת אימוני סיבולת לב-ריאה (אימונים הדורשים מאמץ מתמשך כמו ריצה). מבחינת היכולת לשאת משא כבד - אסור שמשקל המשא יעלה על 30 אחוז ממשקל גופה של לוחמת, לעומת 40 אחוז ממשקלו של לוחם.

החוקרים המליצו להמשיך בשילוב נשים ביחידות קרביות בצה"ל, אך בצורה מבוקרת תוך התאמת "סרגלי מאמץ" והקפדה על הגבלות שונות בזמן האימונים והשירות המבצעי. בעקבות תוצאות המחקר הוחלט בצה"ל להמשיך בשיפור שילוב הנשים בצה"ל ביחידות שכבר נפתחו בפניהן, אך לא לפתוח בפניהן תפקידים חדשים[62].

בחודש יולי 2015 פורסמו נתוני הפציעות ושברי המאמץ של נשים לוחמות בזרוע היבשה. על פי הנתונים, שנלקחו מתוך מחקר שהתבצע בזרוע היבשה, לוחמות נפצעות פי שניים מגברים בתפקידי לחימה, עקב נתוניהן הפיזיולוגיים טרם הגיוס ובמהלך ההכשרה. עוד נתגלה כי 46 אחוזים מקרב הטירוניות הקרביות נפצעות במהלך הכשרתן, זאת לעומת 25 אחוז מהלוחמים שנפצעים. כשליש מהלוחמות נפצעו יותר מפעם אחת במהלך ההכשרה הקרבית אותה הן עוברות בתחילת השירות הצבאי. על פי ממצאי המחקר, שיעור הפציעות בקרב לוחמות "קרקל" עומד על כ-40 אחוזים, ובחיל התותחנים הוא מטפס לכ-70 אחוזים. מדובר בפציעות שונות כמו קרעים, נקעים, כאבי ברכיים, כאבי גב ושברי מאמץ - שהיא אחת הנפוצות בקרב הנשים, וכשמונה אחוזים מהלוחמות סבלו מבעיה זו, לעומת שני אחוזים בלבד מהלוחמים. על מנת לצמצם את כמות הפציעות בקרב הנשים, החל מגיוס נובמבר 2015 כל מועמדת לשירות קרבי בצה"ל תחויב לעבור בדיקות רפואיות נוספות טרם גיוסה[63].

בשנת 2020 נעשה פיילוט לשילוב נשים בשריון. בעקבות הפיילוט טען דובר צה"ל כי פציעות הנשים בצה"ל הן מעט גבוהות מאילו של הגברים אך אחוזי הנשירה זהים ולא גבוהים יותר[51].

נשים בתפקידים בכירים בצה"ל עריכה

מספר קצינות קודמו לאורך השנים לדרגת תת-אלוף, ומילאו תפקידים בדרג גבוה. בשנת 2005 מונתה מירי רגב לתפקיד דוברת צה"ל[64], בשנת 2010 מונתה אילה חכים לתפקיד מפקדת יחידת לוטם[65], בשנת 2011 מונתה סימה וואקנין-גיל לתפקיד הצנזורית הצבאית הראשית[66] ותפקידים שונים באגף כוח האדם. בשנת 2013 שירתו בצה"ל 24 קצינות בדרגת אלוף-משנה, עליה של כארבעים אחוזים בתוך עשור[67]. נשים מילאו תפקידים רבים בתקן אלוף-משנה, כגון ראש מנהל הנפגעים וקציני הערים, תובעת צבאית ראשית, מפקדות בסיסי הדרכה ובסיסי טירונות וכן, מפקדת ממר"ם. בשנת 2018 שירתו בצה"ל 36 קצינות בדרגת אלוף-משנה ו-7 נשים בדרגת תת-אלוף: ראש מטה אכ"א, תת־אלוף מירב קירשנר; יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר, תת־אלוף שרון ניר; ראש מחלקת הסגל, תת־אלוף מיכל תשובה; הצנזורית הצבאית הראשית, תת־אלוף אריאלה בן אברהם; המשנה לנשיא בית הדין הצבאי לערעורים, תת־אלוף אורלי מרקמן; סגנית ראש אגף ההנדסה והבינוי במשרד הביטחון, תת־אלוף אורלי שטרן; ראש מערך מדעי ההתנהגות, תת אלוף הדס מינקה-ברנד; והיועצת הכספית לרמטכ"ל, תת־אלוף אריאלה לזרוביץ', החברה גם בפורום המטה הכללי של הצבא[68]. בשנת 2021 נרשם מספר שיא של 47 קצינות בדרגת אלוף-משנה[69] ומונתה תת־אלוף דתיה, נועה זומר.

ביוני 2011, קודמה אורנה ברביבאי לדרגת אלוף, לראשונה בצה"ל, ומונתה לתפקיד ראש אגף כוח אדם בצה"ל[70]. בסוף שנת 2021 מונו שתי נשים נוספות לדרגת אלוף – יפעת תומר ירושלמי שהפכה לאישה הראשונה שעומדת בראשות הפרקליטות הצבאית, ואורלי מרקמן שמונתה לנשיאת בית הדין הצבאי לערעורים[71].

מפקדות יחידות קרביות ומבצעיות עריכה

שירות מילואים לנשים עריכה

שירות נשים במילואים היה נדיר עד לאמצע שנות ה-90, אז נפתחו מקצועות צבאיים רבים בפניהן, אגב כך שכתנאי לקבלת תפקידים מסוימים, רבות מהחיילות נדרשו להסכים לשרת במילואים לאחר השירות הסדיר. שיעור הנשים במערך המילואים גדל מכאחוז בודד בשנת 2002, ל-7% בשנת 2012[81] או מ-13% ב-2010 עד כדי 17% בשנת 2022[82] או מ-4% ב-2012 ל-11% ב-2021[83]. נשים מבצעות כ-9% מכלל ימי המילואים, ותפקידן השכיח הוא קצינת משאבי אנוש[84], אם כי במערך ההפעלה והמודיעין הן מבצעות כ־50 אחוזים מסך ימי המילואים[82].

שירות נשים דתיות עריכה

כבר במועד ההחלטה על הקמת מדינת ישראל גויסו נשים לכוחות הביטחון. עם זאת, עוד בדצמבר 1947 קבע דוד בן-גוריון כי "כל נערה או אישה אשר מטעם דתי או מטעם הווי משפחתי דתי אינה יכולה להתגייס, פטורה מחובת שירות". ב-1986 עוגן הפטור לנשים דתיות מחובת שירות בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו.1986.[85] עם זאת מדיניות צה"ל בכל הנוגע לגיוס חיילות דתיות מעוגנת בפקודות מטכ"ל המסדירות את ההווי הדתי, ובהן פקודת "השילוב הראוי", המסדירה את שילוב הגברים והנשים בצבא.[85]

מאז שנות ה-90, עלה מספר הבנות הדתיות שהתגייסו לצבא על רקע התרחבות ההיצע של מסלולי השירות לבנות ופתיחת מסלולים שאפשרו לבנות דתיות להתגייס, כגון גיוס דרך האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך.[85][86]

איתורן של החיילות הדתיות, גיוסן לצבא וליווין נעשו בשיתוף עם עמותת "אלומה" אשר הפעילה החל משנת 2003 את פרויקט "הבת הדתית הצה"ל".[85]

משנת 2000 עד שנת 2005 חלה ירידה של 3.6% בשיעור בוגרות החינוך הממלכתי-דתי שהתגייסו לצה"ל. החל משנת 2005 ועד שנת 2008 חלה ירידה נוספת במספר המתגייסות הדתיות (ייתכן שעל רקע תוכנית ההתנתקות)[87].

בשנת 2006 הוקמה מכינת צהלי, על שם תמר אריאל, מכינה קדם צבאית המיועדת לנשים דתיות, בראשות הרבנית מיכל נגן. בוגרות המכינה משתלבות בצה"ל בתפקידים מגוונים: מדריכות חיל שריון, מורות חיילות, מש"קיות ת"ש, מפק"ציות ומש"קיות הוראה בחיל חינוך, מש"קיות נפגעים ותפקידים בדובר צה"ל ובחיל המודיעין.

החל משנת 2008 החלה מגמת עלייה מחודשת בגיוס נשים דתיות לצה"ל[87].

בשנת 2010 הקים צה"ל את תחום "בת חיל" על מנת להעלות את שיעור הגיוס של בנות דתיות. כדי לעודד נשים דתיות להתגייס ולתמוך בהן במהלך שירותן, הצבא מציע מסגרות שבהן משרתות כמה חיילות דתיות יחד באותו בסיס ובאותו תפקיד ("גרעיני אלומה") ומשרד הביטחון סייע בהקמתה של מכינה קדם צבאית לבנות דתיות.

לפני נתוני צה"ל, בין 2010 ל-2015 עלה מספר הנשים הדתיות שהתגייסו לצה"ל ב-100% וזאת, בין השאר, בעקבות שבוע גדנ"ע המיועד לנשים דתיות. עוד עולה מהנתונים כי 25% מהמתגייסות מתקדמות לתפקידי קצונה[88], זאת לעומת 10% בלבד בעשור הקודם. עוד עולה מנתוני צה"ל כי לאורך כל השנים שיעור הקצינות מקרב הדתיות הוא באחוזים גבוהים יותר מאשר שיעורן מקרב נשים חילוניות שהתגייסו.[85]

אף על פי שגיוס נשים חרדיות אינו מקובל[87] ישנן עשרות נשים חרדיות מהנדסות תוכנה והנדסאיות שעובדות כאזרחיות עובדות צה"ל ביחידת אופק[89].

ב-2023 דווח כי אחת מכל חמש בוגרות החינוך הממלכתי-דתי מתגייסות לשירות בצה"ל. ב-2013 התגייסו לשירות צבאי כ-1,755 חיילות דתיות מתוך שנתון הגיוס, ואילו בשנת 2021 עמד מספר המתגייסות הדתיות על כ-2,682. מתוך כלל המשרתות הדתיות בוחרות כ-20% לשרת בתפקידים קרביים[90][91].

שירות נשים בדואיות עריכה

שירות צבאי של בדואים החל במלחמת העצמאות במסגרת ההגנה והמשיך לאחר מכן, כאשר השירות של האוכלוסייה הבדואית בצה"ל הוא על בסיס התנדבותי.

גיוס נשים בדואיות היה בגדר טאבו בחברה זו לאורך כל השנים וגם כיום.[92]

הלוחמת הבדואית הראשונה בצה"ל הייתה אמירה אל-הייב. בגיל 19, בשנת 2003, רצתה אל-הייב להתגייס לצה"ל. הדבר עורר התנגדות עזה בקרב חלק מהחברה הבדואית, בעיקר מצד אנשי דת ותומכי התנועה האסלאמית. אל-הייב עברה את הטירונות פעמיים בגלל בעיות שפה, אך לבסוף הוכשרה כלוחמת רובאי 05 והוצבה במשמר הגבול. ראשוניותה של אל-הייב זכתה לפרסום רב, ובין היתר נפגשה עם הרמטכ"ל ועם נשיא המדינה, משה קצב. בעקבות גיוסה של אל-הייב החלו נשים בדואיות נוספות להתגייס לצה"ל[93][94].

לפני גיוסה של אלהייב היו חיילות בדואיות שהתגייסו, אך הן לא היו לוחמות.

דו"ח מבקר המדינה מ-2004 בנושא שירות בני המגזר הבדואי בצה"ל ופרסומים צבאיים בנושא לא כללו כל התייחסות לגיוס נשים בדואיות לצה"ל.[92]

שירות נשים דרוזיות וצ'רקסיות עריכה

הדרוזים והצ'רקסים מתגייסים לצה"ל על פי חוק שירות חובה מ-1956, אשר נחקק בעקבות קריאות ראשי שתי עדות אילו למנהיגי המדינה. בסעיף 29 נקבע כי "נשים דרוזיות וצ'רקסיות לא תקראנה לשירות ביטחון"[95][96].

מאז שנת 2005 דרוזים משולבים גם בשירות הלאומי, והדבר מאפשר גם לנשים דרוזיות לשרת שירות לאומי. לפי נתוני הכנסת נכון לפברואר 2006 שירתו במסגרת זו ארבעה צעירים – שלוש נשים וגבר אחד[97]. בשנים 2011–2017 נרשמה מגמת עלייה משמעותית בהתנדבות של נשים דרוזיות וצ'רקסיות לשירות לאומי כתחליף לשירות צבאי[98].

האישה הדרוזית הראשונה ששרתה בצה"ל היא אימאן ספדי מאבו סנאן ששרתה בגלי צה"ל[99].

הדיון באשר ליחידות הקרביות המעורבות עריכה

ארגונים רבים, בהם שדולת הנשים, תומכים בשירות נשים ביחידות קרביות מעורבות בצה"ל וטוענים כי השרות מחזק את צה"ל ופותח אפשרויות נוספות בפני נשים. מנגד ארגונים שמרניים, בהם חותם, טוענים כי שירות נשים ביחידות קרביות מעורבות מחליש את צה"ל[100].

מחקר שנוצר עבור הממשל הבריטי משנת 2014 מצא כי יחידות קרביות מעורבות הן בעלות יכולת שרידות נמוכה יותר, קטלניות פחות, ובעלות יכולת מוגבלת להצבה בזירות לחימה[101]. במחקר המשך מ-2016 מנסים החוקרים לשכנע כי למרות המגמות העולמיות, לדוגמה בארצות הברית, לפתוח את כל תפקידי הלוחמה לנשים, על בריטניה לבחון ולחקור יותר לעומק את המשמעויות הללו.[102] המחקר מדבר על כך שהחל משנת 2000, בעקבות אירועי 11 בספטמבר, נוצר צורך רב יותר לנשים לוחמות בשטח, לדוגמה בבדיקות לחומרי נפץ על נשים מוסלמיות.[102] המחקר מדבר על כך שגם במקרים של התנגדות חברתית וגם בעיות בצוות לא מונעות מנשים את השאיפה להצטרף לתפקידי לוחמה. החוקרים ממליצים כי נשים יצטרפו לתפקידים תומכי לחימה, אך אין סיבה למנוע מהם, כמו שקורה במדינות נוספות להצטרף לכל תפקידי הלוחמה.[102]

ב-2022 הוקדש גיליון של בין הקטבים, כתב העת של מרכז דדו לחשיבה צבאית בינתחומית בצה"ל, לנושא "נשים - הפוטנציאל המערכתי"[103].

עמדות הרבנות הראשית ורבנים בציבור עריכה

בעת חקיקת חוק שירות ביטחון בשנת 1949, התנגדו בחוגים הדתיים לגיוס חובה לנשים. דעתם לא נתקבלה, אולם נקבע שנשים תוכלנה לקבל פטור משירות על סמך הצהרה שטעמים שבמצפון או שבהכרה דתית מונעים אותה מלשרת בשירות סדיר[104].

בעקבות מחסור בכוח אדם בצה"ל[105], תוקן החוק במרץ 1952 ונקבע שנשים המבקשות פטור יופיעו בפני ועדת פטור שתקבע האם אכן מטעמי הווי משפחתי דתי הן אינן יכולות לשרת בצבא[106]. מספר פעמים נדונו בבג"ץ עתירות של נשים שהוועדה החליטה לגייס נגד רצונן[107].

עם עליית הליכוד לשלטון בשנת 1977 תוקן החוק, לדרישת המפלגות הדתיות, כך שלשם קבלת הפטור מצהירה המועמדת לשירות ביטחון על קיום שלושה תנאים: טעמים שבהכרה דתית מונעים אותה מלשרת בצבא, היא שומרת על כשרות בבית ומחוצה לו, והיא אינה נוסעת בשבת. ההצהרה נמסרת בפני דיין בבית הדין הרבני או בפני שופט ואין כל דרישה להופיע בפני ועדה צבאית לבחינה[108]. מי שאינה יכולה להצהיר שהיא שומרת שבת וכשרות נדרשת להופיע בפני ועדת הפטור[109].

הרבנות הראשית התנגדה לגיוס חובה של כלל הנשים לצה"ל באופן רציף מאז הקמת צה"ל. הרבנות המשיכה להתנגד לחיוב נשים בשירות צבאי או לאומי, למרות ניסיונות לשנות את דעתה, וחזרה על כך שוב ושוב בכלל פרסומיה בנושא לאורך השנים.[110][111][112][113][110]

מצויים מכתבים של מזכירי הרבנים הראשיים אונטרמן וגורן בשמם, המאפשרים לבנות דתיות להתגייס בתנאים מסוימים[114].

בציבור הדתי לאומי רוב הרבנים מתנגדים לגיוס נשים[115][116], ויש המתירים[116][117]. בקרב הרבנים החרדים ישנה הסכמה מלאה שגיוס בנות אסור[116][118].

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
  ציטוטים בוויקיציטוט: שירות נשים בצה"ל
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שירות נשים בצה"ל

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ד"ר עידית שפרן גיטלמן, שירות נשים בצה"ל: בין צבא העם לשוויון מגדרי, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, ‏16 באפריל 2018
  2. ^ 1 2 3 ניר דבורי, ‏מהפכה בצה"ל: נשים יוכלו להתגייס לסיירת מטכ"ל, באתר ‏מאקו‏, 19 בספטמבר 2023
  3. ^ עוד יום עם גילי כהן, לוחמות בצה"ל: למה זה כ"כ מפחיד את הרבנים?, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 24 ביולי 2022
  4. ^   נירית אנדרמן, צה"ל מתגאה בטנקיסטיות, ומנסה להשכיח את העובדה שכשל כי לא הקשיב לנשים, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2023
  5. ^ קורין אלבז - אלוש, הלכה לעולמה הצנחנית הראשונה בצה"ל: "דוגמה למופת וחלוציות פורצת דרך", באתר ynet, 3 בנובמבר 2022
  6. ^   עופר אדרת, מנוחה קוטיק, אחת משתי הצנחניות הראשונות בצה"ל, נחשפת בגיל 90, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2022
  7. ^ דוד בן-גוריון, ‏צבא ומדינה, מערכות 280-279, יוני 1981, עמ' 9
  8. ^ כהן סטיואט, כהן עמיחי, יורים ושופטים, ידיעות ספרים, 2014, עמ' 183-187
  9. ^ עמוס הראל, מי צריך לוחמות, באתר הארץ, 26 באפריל 2007
  10. ^ קראו בכותר - שילוב נשים בצה"ל בראי פקודת השירות המשותף, באתר kotar.cet.ac.il
  11. ^ ד"ר עידית שפרן גיטלמן, מאמר דעה | פקודת השירות המשותף – אינטרס חיוני לנשים ולדתיים, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, ‏06 בינואר 2019
  12. ^ "All-woman Israeli Tank Crews Killed 50 Terrorists Over 17 Hours of Combat on October 7". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2023-12-21.
  13. ^ קורין אלבז־אלוש, הלוחמת בעזה ששולחת חלב לתינוקת בארץ: "שואבת, שופכת ובוכה", באתר ynet, 9 בדצמבר 2023
  14. ^ סעיף 39 לחוק שירות ביטחון
  15. ^ חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 11), התש"ס-2000, באתר הכנסת
  16. ^ עמוס הראל, האלוף אבי זמיר, ראש אכ"א היוצא לרמטכ"ל גנץ: לעצור את ההקצנה הדתית בצה"ל, באתר הארץ, 20 ביולי 2011
  17. ^ ועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, באתר www.nevo.co.il
  18. ^ קראו בכותר - שילוב נשים בצה"ל בראי פקודת השירות המשותף, באתר kotar.cet.ac.il
  19. ^ פ"מ 0207.33 –השירות המשותף, ‏2018
  20. ^ אילן מרסיאנו וחנן גרינברג, סגן הרמטכ"ל: בנות רבות לא מתגייסות "כי אין אתגר", באתר ynet, 13 ביולי 2004
  21. ^ מתן חצרוני, ‏43% מהנערות לא מתגייסות לצה"ל: "חלק פשוט משקרות", באתר ‏מאקו‏, 7 בנובמבר 2013
  22. ^ חנן גרינווד, ירידה במספר המתגייסות לצה"ל, באתר www.israelhayom.co.il
  23. ^ איזו עיר מובילה בנתוני הגיוס? ואיפה יש הכי הרבה קצינים ולוחמות?, באתר אגף כח אדם, ‏13 במרץ 2022
  24. ^ דובר צה"ל בתגובה לעידן ארץ, מענה לבקשת חופש מידע בעניין התפלגות פטורים מגיוס ולאחר הגיוס, בין השנים 1999-2019, 12 ביולי 2020
  25. ^ אחוזי הפטור לנשים בשל רישום פלילי או קשיי הסתגלות הם אפסיים
  26. ^ מיכל גרא-מרגליות, ‏הנוכחות הדלה של נשים בתפקידים בכירים בצה"ל פוגעת בהן ובמערכת, באתר מעריב אונליין, 4 באוגוסט 2020
  27. ^ תפקידי לחימה לבנות, באתר מתגייסים
  28. ^ טל לב רם, ‏78 ק"ג ו-10 עליות מתח: אלו תנאי הסף של הנשים ביחידות המובחרות, באתר מעריב אונליין, 7 ביוני 2022
  29. ^ פתיחת כלל תפקידי הלחימה בצה"ל בפני נשים, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
  30. ^ לראשונה בצה"ל: 2 מתגייסות עברו מיונים ל-669, באתר ynet, 6 בדצמבר 2023
  31. ^ שלומי דיאז, יש להם כנפיים: היום - טקס סיום קורס טיס, באתר ישראל היום, 25 בדצמבר 2014 01:18
  32. ^ ערן בר-גיל, בנות, קבלו אישור המראה, באתר הארץ, 20 ביוני 2001
  33. ^ יואב זיתון, לראשונה בחיל האוויר: סגנית מפקד טייסת קרב, באתר ynet, 6 בנובמבר 2017
  34. ^ איתי בלומנטל, טייסת אחת במסדר כנפיים: "בואו להגשים את החלום", באתר ynet, 22 בדצמבר 2017
  35. ^ הכירו את בוגרי קורס טיס 175, באתר חיל האוויר הישראלי, 22.12.2017
  36. ^ היסטוריה! טייסת הניסוי הראשונה בחיל האוויר במרילנד ובכך הפכה לטייסת הניסוי הראשונה בחיל האוויר! | עשתה היסטוריה! אתמול, יום ו׳, סיימה רס״ן נ׳ את קורס טייסי הניסוי של ה-NAVY בבסיס Pax River במרילנד, ארה״ב, ובכך הפכה לטייסת הניסוי הראשונה בחיל האוויר!... | By חיל האוויר | Facebook, נבדק ב-2023-11-11
  37. ^ שי לוי, ‏היסטוריה: הפכה לטייסת הניסוי הראשונה בחיל האוויר, באתר ‏מאקו‏, 24 בינואר 2021
  38. ^   ליאור בן עמי, "אני לא וונדרוומן. ממוצע 80 בבגרות. בינונית לגמרי. כל מה שעשיתי זה לנסות", באתר "ידיעות אחרונות", 24 ביוני 2021
  39. ^   זאב רז, ואז קיבלה ג' פיקוד על טייסת מיוחדת מאוד בנבטים, באתר הארץ, 7 במרץ 2024
  40. ^ 1 2 אסיף טור-פז | צילום: עמית אגרונוב, ‏השינוי מתחיל כאן, באתר חיל האוויר הישראלי, 17 בינואר 2022
  41. ^ 1 2 קורין אלבז-אלוש, הפערים בחיל האוויר מרקיעי שחקים: פי 10 גברים מסיימים קורס טיס מאשר נשים, באתר ynet, 19 בדצמבר 2021
  42. ^ קורין אלבז-אלוש, האישה הראשונה בקורס חובלים: "ציפיתי שיהיו היום מאות חובלות, לא עשרות", באתר ynet, 5 ביוני 2022
  43. ^ לילך שובל, החובלת המצטיינת הראשונה בצה"ל, באתר ישראל היום, 21 במרץ 2012
  44. ^ אחיה ראב"ד, צפו: הפלגה עם המפקדת הראשונה על כלי שיט קרבי, באתר ynet, 17 באוקטובר 2015
  45. ^   קורין אלבז־אלוש, הו רב חובלת, באתר "ידיעות אחרונות", 26 בספטמבר 2018
  46. ^ חנן גרינווד, "לא שוברת תקרת זכוכית": המפקדת הראשונה על יחידת סנפיר, באתר ישראל היום, 14 באוקטובר 2021
  47. ^ נינה פוקס, לראשונה בחיל הים: חובלת במילואים עלתה לדרגת סא"ל, באתר ynet, 21 בפברואר 2024
  48. ^ אור הלר, ‏עתירה נגד אי השוויון בשירות לחימה בשריון, באתר "IsraelDefense‏", 10 בספטמבר 2019
  49. ^ מפקדות טנק עתרו לבג"ץ: "גייסו נשים לשריון", באתר ישראל היום, 2 בינואר 2020
  50. ^ בג"ץ 5923/19 אור אברמסון ואחרים נ' שר הביטחון ואחרים, ניתן ב־3 בפברואר 2020
  51. ^ 1 2 אור הלר, ‏הרמטכ"ל כוכבי הכריע: יקודם שילוב נשים בשריון, באתר "IsraelDefense‏", 5 בינואר 2020
  52. ^ הנתונים נחשפים: יכולות הלוחמות בשריון היו דומות ליכולות הלוחמים, באתר גל"צ
  53. ^ רועי שרון, בפעם הראשונה: בגבול מצרים יוצב טנק שבו נשים לוחמות - ומפקדת, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 30 ביוני 2021
  54. ^ דני קושמרו, ‏"פשוט דורסת את המחבלים וממשיכה הלאה": הטנקיסטיות שהצילו קיבוץ, באתר ‏מאקו‏, 23 בנובמבר 2023
  55. ^   יואב זיתון, לוחמת ה-D9 הראשונה בעזה: "נכנסתי לעשות היסטוריה" | תיעוד מיוחד, באתר ynet, 25 בינואר 2024.
  56. ^   לוחמת ה-D9 הראשונה בעזה: "נכנסתי לעשות היסטוריה" | תיעוד מיוחד, סרטון בערוץ "ynet", באתר יוטיוב (אורך: 03:48).
  57. ^ Yoav Zitun, 'I knew nothing would stop me': First female IDF D9 operator talks, ynetnews, ‏9 בפברואר 2024 (באנגלית).
  58. ^ מיכל פעילן, ‏4 צעירות בעתירה לבג"ץ: פתחו את המיונים לסיירות גם לנשים, באתר ‏מאקו‏, 20 במאי 2020
  59. ^ בג"ץ 3227/20 מיקה קליגר ואחרים נ' שר הביטחון ואחרים, ניתן ב־24 באפריל 2023
  60. ^   מייא הררי, אלו תפקידי הלחימה הנוספים בהם ישולבו נשים, באתר צה"ל, 7 ביוני 2022
  61. ^ מערכת פז, ‏מחזור גיוס מרץ-אפריל 2023 יצא לדרך: לראשונה לוחמות התגייסו ליחידת יהל"ם, באתר ‏מאקו‏, 20 במרץ 2023
  62. ^ אפרת כהן, ‏בעקבות מחקר ענק: הקלות ללוחמות, באתר "IsraelDefense"‏, 9 באוגוסט 2011
  63. ^ מתן חצרוני, ‏טירוניות קרביות נפצעות פי 2 מטירונים קרביים, באתר ‏מאקו‏, 30 ביולי 2015
  64. ^ עמוס הראל, הרמטכ"ל הנכנס חלוץ מינה את תת-אלוף מירי רגב לדוברת צה"ל, באתר הארץ, 3 ביוני 2005
  65. ^ תא"ל איילה חכים מונתה למפקדת לוט"ם, באתר דובר צה"ל, 8 בפברואר 2010
  66. ^ הצנזורית הראשית קיבלה תת-אלוף, IsraelDefense,‏ 4 באוקטובר 2011
  67. ^ שירות הנשים בצה“ל - כל הנתונים, רותם פסו, אתר צה"ל, 8 במרץ 2013
  68. ^ לילך שובל, מסתערות קדימה: יותר נשים בפיקוד צה"ל, באתר ישראל היום
  69. ^ אמיר בוחבוט‏, שיא נשים בתפקיד אל"מ: קצינה בכירה שלישית ביחידת העילית של אמ"ן, באתר וואלה!‏, 17 בינואר 2022
  70. ^ אור הלר, אלופה חדשה בצה"ל: אורנה ברביבאי מונתה לתפקיד ראש אכ"א, באתר nana10‏, 23 ביוני 2011
  71. ^ האלופה השלישית בתולדות צה"ל: אורלי מרקמן נבחרה לנשיאת בית הדין הצבאי לערעורים, באתר ערוץ 7
  72. ^ יואב זיתון, לראשונה: אישה תעמוד בראש טייסת תעופה, באתר ynet, 16 בינואר 2018
  73. ^ אלישע בן קימון, מפקדת ראשונה לטייסת טיסה: "חיכינו לך 71 שנה", באתר ynet, 25 בספטמבר 2019
  74. ^ שי לוי, ‏מג"דית התקשוב הראשונה מול סוריה: "חשוב להראות נשים עוצמתיות", באתר ‏מאקו‏, 8 במרץ 2021
  75. ^ לילך שובל, היסטוריה בצה"ל: אל"מ רעות רטיג-וייס תהיה המח"טית הראשונה, באתר ישראל היום, 16 ביוני 2022
  76. ^ יואב זיתון, לראשונה בצה"ל: אישה תפקד על חטיבה קרבית, באתר ynet, 16 ביוני 2022
  77. ^ לילך שובל, לראשונה: אישה מונתה למפקדת גדוד במערך ההגנה האווירית, באתר ישראל היום, 14 בספטמבר 2021
  78. ^ יואב זיתון, לראשונה: מפקדת טייסת בבית הספר לטיסה של חיל האוויר, באתר ynet, 25 בנובמבר 2021
  79. ^ מפקדת גדוד ראשונה בחטיבת החילוץ וההדרכה, באתר ערוץ 7, 30 בדצמבר 2021
  80. ^ יואב זיתון, אחריה: הלוחמת שהסתערה על מחבלים תהפוך למג"ד הראשונה של גדוד חי"ר, באתר ynet, 30 בדצמבר 2021
  81. ^ סהר אלמוג, "למעלה מאלף מהמילואימניקים הפעילים: מעל גיל 60", במחנה, 2 במאי 2013
  82. ^ 1 2   "אנשים עם ברק בעיניים, הזדהות ומחויבות", באתר צה"ל, 6 בספטמבר 2022
  83. ^ בקשת חופש מידע בנושא משרתות מילואים בצה"ל, 2021
  84. ^ הודעת צה"ל ביום ההוקרה למערך המילואים 2019(הקישור אינו פעיל)
  85. ^ 1 2 3 4 5 אורלי לוטן ויובל וורגן, שירות בנות דתיות בצה"ל: תמונת מצב ומדיניות מערכת החינוך, ‏8 בפברואר 2007
  86. ^ אלעד שמחיוף, ‏מהאולפנה לבקו"ם: מאבק החיילות הדתיות, באתר ‏מאקו‏, 5 במרץ 2024
  87. ^ 1 2 3 עדו אבגר, ‏נתונים על גיוס דתיות לצה”ל, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, מאי 2017
  88. ^ 2015: שיא במספר הבנות הדתיות שהתגייסו לצה"ל, באתר ‏מאקו‏, 14 בדצמבר 2015
  89. ^ יואב זיתון, הנשים החרדיות של חיל האוויר: "הן מסבירות לי איך החימוש יושלך מהמטוס", באתר ynet, 8 באפריל 2021;
    ענבר טויזר, ‏מיוחד: הנשים החרדיות שהצטרפו ליחידה מודיעינית בחיל האוויר מדברות, באתר ‏מאקו‏, 8 באפריל 2021
    הסיפור המדהים מאחורי הנשים החרדיות, בעמוד הפייסבוק של ארגון עובדי צה׳׳ל, 28 במאי 2021
  90. ^ טלי פרקש, "הולכות נגד הזרם": הדתיות מתגייסות יותר, גם לתפקידי לחימה, באתר ynet, 23 במאי 2023
  91. ^ אורית מרלין־רוזנצוייג, בעקבות אמא: שפרה בוכריס היא קצינת מג"ב, דתייה, ואם ל-10. בתה הבכורה חיילת קרבית, באתר ynet, 14 באפריל 2021
  92. ^ 1 2 דו"ח מבקר המדינה 55 א', שירות בני המגזר הבדואי בצה"ל, ‏2004
  93. ^ פורצת גבולות, באתר web.archive.org, ‏9 באפריל 2004
  94. ^ דני ברנר, בעקבות הגששים, באתר www.makorrishon.co.il, ‏5 באוקטובר 2003
  95. ^ ערוץ 20, הדרוזים והמדינה, באתר ynet, 10 במאי 2015
  96. ^ ליאב אורגד, המיעוט הערבי בישראל וחובת שירות ביטחו, ‏תשס"ז
  97. ^ מריה רבנינוביץ, שילוב בני העדה הדרוזית בצה"ל והשתלבותם בשוק העבודה, באתר הכנסת - מרכז המידע והמחקר, ‏2008 ביולי 28
  98. ^ מיכה נוי, נתונים על מתנדבי השירות הלאומי-אזרחי, ‏7 בפברואר 2022
  99. ^ ד"ר הני זובידה מארח את אימאן ספדיאתר=הכנסת, ‏3 בנובמבר 2011
  100. ^ גיוס בנות דתיות: הסערה המגזרית עולה מדרגה, באתר www.makorrishon.co.il
  101. ^ WOMEN IN GROUND CLOSE COMBAT (עמ' : נספח C)
  102. ^ 1 2 3 Fitriani, Randolf G S Cooper, Ron Matthews, Women in Ground Close Combat, The RUSI Journal 161, 2016-01-02, עמ' 14–24 doi: 10.1080/03071847.2016.1152117
  103. ^ מרכז דדו לחשיבה צבאית בינתחומית, גיליון 36: נשים - הפוטנציאל המערכתי, באתר מרכז דדו, ‏ינואר 2022
  104. ^ דיוני הכנסת באוירה של נדחה, מעריב, 16 באוגוסט 1949
    בנימין פרנקל, מכתבים למערכת - היפלה חוק ישראל בין אשה דתית לאשה לא דתית?, דבר, 18 באוגוסט 1949
  105. ^ חוק נגד ... 5000 משתמטות, מעריב, 27 בפברואר 1952
  106. ^ צו בדבר התייצבות נשים לרשום לבדיקה רפואית ולשרות סדיר, חרות, 4 ביולי 1952
  107. ^ יוסף צוריאל, כמה ימים - יום כיפור?, מעריב, 4 בינואר 1967
  108. ^ שלמה לורינץ, אגודת ישראל השתלטה על הכנסת?, מעריב, 13 באפריל 1978
    פשר הפשרה, מעריב, 1 באוגוסט 1978
  109. ^ גדולי התורה שוכנעו: 95% מהנשים שירצו יוכלו להשתחרר לפי החוק החדש, מעריב, 12 ביולי 1978
  110. ^ 1 2 גיוס נשים - הרבנות הראשית (מאמר) – שיעורי הרב שלמה אבינר, באתר shlomo-aviner.net
  111. ^ לשכת הרבנים הראשיים עוזיאל וניסים - פרוטוקולים מישיבות המועצה המורחבת של הרבנות והחלטותיה בנושאים שונים (עמ' 14), באתר www.archives.gov.il
  112. ^ קובי נחשוני, הרב הראשי: "גיוס בנות? רק כדי לבשל ולכבס", באתר ynet, 10 בדצמבר 2016
  113. ^ עתי"ם, "בשל שירות מעורב חצי מהנשים יהיו אסורות לבעליהן", באתר ynet, 6 באוגוסט 2001
  114. ^ יונתן אוריך, מסמך: הרבנות הראשית לא התנגדה לגיוס בנות, באתר nrg‏, 16 בינואר 2014
  115. ^ הרב שלמה אבינר, ‏הרב אבינר: טענות מזוייפות של בנות מתגייסות, באתר "סרוגים", 5 בנובמבר 2017; הרב יועזר אריאל, ‏גיוס בנות? לפי ההלכה אסור לנשים להשתתף בקרבות נגד האויב, באתר "סרוגים", 22 בפברואר 2014; דניאל סגרון, ‏גיוס בנות לצבא - לא הכל הלכה, באתר כיפה, 06 בנובמבר, 2017
  116. ^ 1 2 3 הרב שמואל שפירא, מהי עמדת ההלכה בנוגע לגיוס דתיות?, באתר ynet, 12 בנובמבר 2014.
  117. ^ אמנון שפירא, גיוס בנות – להלכה ולמעשה, באתר ערוץ 7, 28 ביולי 2016; נטעאל בנדל, ‏רב העיר עפולה: "אין שום בעיה שבנות דתיות יתגייסו לצה"ל", באתר כיפה, 26 בינואר, 2014; עדו בן פורת, "מסע תעמולה מעצבן למדי", באתר ערוץ 7, 27 בינואר 2017
  118. ^ נעמה גרין, גיוס נשים לצבא, באתר הידברות
  119. ^   יגיל לוי, "על ביטחון וחוסר ביטחון": עלייתו של הפמיניזם המיליטריסטי בישראל, באתר הארץ, 19 במאי 2021
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שירות_נשים_בצה%22ל&oldid=38346438"