שליצי

שחקן אמריקאי

שליציאנגלית: Schlitzie או Schlitze או Shlitze;‏ 10 בספטמבר 1901 או 1892 לערך – 24 בספטמבר 1971), ייתכן שנולד בשם סיימון מץ (Simon Metz), ושמו הרשמי שליצי סורטיס (Schlitze Surtees), היה אמן אמריקאי שהופיע במופעי שוליים ושחקן לפרקים, שזכור בעיקר בשל תפקידו בסרט "פריקס" משנת 1932 ובשל הקריירה הארוכה שלו כאמן במופעי שוליים, בין היתר בקרקס בארנום את ביילי. הוא הופיע במופעי מוזרויות (Freak shows) כ"ראש סיכה" (pinhead), כלומר בעל ראש מעוות וקטן במיוחד באופן יחסי לגוף.

שליצי
לידה 10 בספטמבר 1901
הברונקס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 בספטמבר 1971 (בגיל 70)
לוס אנג'לס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1932 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שליצי

ביוגרפיה עריכה

תאריך הלידה של שליצי, מקום לידתו והשם שבו נולד אינם ידועים; בתעודת מותו ועל מצבת הקבר שלו מצוין שנולד ב-10 בספטמבר 1901 ברובע הברונקס, ניו יורק,[1] אולם ישנה אפשרות גם כי נולד ב-1892.[1] בנוסף, ישנם מקורות הטוענים שהוא נולד בסנטה פה, ניו מקסיקו. ישנם גם הטוענים כי נולד ביוקטן שבמקסיקו, אך טענות אלו שגויות והן נובעות מהצגתו לעיתים כ"אחרון האצטקים", כחלק מסיפור בדיוני שבו הוצג במופעים. שליצי נולד עם מיקרוצפליה, הפרעה התפתחותית שבעקבותיה היקף גולגולתו ומוחו היו קטנים במידה ניכרת מהממוצע, קומתו הייתה נמוכה (גובהו היה 1.22 מ'),[2] וכן הוא סבל מקוצר ראייה ומפיגור שכלי בינוני עד קשה. נאמר עליו שרמתו הקוגניטיבית הייתה כשל ילד בן שלוש: הוא לא יכול היה לדאוג לצרכיו בכוחות עצמו וידע רק להגות מילים בעלות הברה אחת ולנסח משפטים פשוטים מאוד. אולם הוא היה מסוגל לבצע פעולות פשוטות וסבורים כי הבין את מרבית הדברים שנאמרו לו. כמו כן, זמן התגובה שלו היה מהיר במיוחד והייתה לו יכולת חיקוי מפותחת.[3] אלו שהכירו אותו תיארוהו כאדם מעורר חיבה, מלא חיים וחברותי.

לפי המקובל בעסקי מופעי השוליים באותה תקופה, יש להניח ששליצי נמסר או נמכר למופע שוליים על ידי הוריו (שעליהם לא ידועים פרטים). לרוב מי שהיו אחראים עליו היו מעסיקיו, לפעמים לפי חוק ולפעמים היה זה מכורח המציאות. זהות האחראים עליו השתנתה עם מעבריו ממופע למופע.

קריירה עריכה

בעסקי מופעי השוליים כונו אנשים הסובלים ממיקרוצפליה בשמות "ראשי סיכה" או "החוליות החסרות", ושליצי כונה בכינויי במה כגון "אחרון האצטקים", "נערה קופיפה" או "מהו דבר זה?", או שצוות לאמנים אחרים במופע שסבלו ממיקרוצפליה. כך למשל צוות שליצי לאישה בשם אתליה שסבלה ממיקרוצפליה, והם הוצגו יחד בשם "אורורה ונטליה, האחיות האצטקיות".[4] ציוות זה הוביל לטענות שאתליה אכן הייתה אחותו של שליצי, אך טענות אלו אינן מבוססות.

לעיתים קרובות היה שליצי לבוש בשמלה והוצג כנקבה או שלא הוצגה זהותו המינית, כדי להוסיף עוד רובד מסתורין למראהו החריג. אלו שהכירו אותו פנו אליו לעיתים בלשון זכר ולעיתים בלשון נקבה. מרבית המקורות אף טוענים כי הבחירה להלבישו בשמלה קשורה גם בהפרעה בשלפוחית השתן ממנה סבל, מכיוון ששליצי נאלץ ללבוש חיתולים והטיפול בו היה קל יותר בלבוש זה.[5] אולם טענה זו שנויה במחלוקת, מכיוון שבמרבית התמונות של שליצי ניתן להבחין שלבש גם מכנסיים מתחת לשמלה, ולפי כמה ממכריו הוא לא סבל מהפרעה בשלפוחית השתן עד לגיל מבוגר.[2]

שליצי זכה להצלחה גדולה בעסקי מופעי השוליים, ובמהלך שנות ה-20 וה-30 הועסק בכמה מהקרקסים הבולטים של התקופה, כמו קרקס האחים רינגלינג וברנום את ביילי, קרקס קלייד ביטי, קרקס טום מיקס, Crafts 20 Big Shows ו-Foley & Burke Carnival.‏[6] בשנת 1928 ערך שליצי את הופעת הבכורה שלו בקולנוע, בסרט The Sideshow ("מופע השוליים"), סרט דרמה שהתרחש בקרקס, שבו כיכבו אמני מופעי שוליים שונים.

"פריקס" והמשך הקריירה עריכה

ב-1932 השתתף שליצי בפרויקט הידוע ביותר שלו כשחקן, בסרט האימה האיקוני "פריקס" בבימויו של טוד בראונינג. בדומה לסרט The Sideshow, "פריקס" התרחש בקרקס והשתתפו בו מגוון אמנים של מופעי שוליים, ובהם התאומות הסיאמיות ויולט ודייזי הילטון והנסיך רנדיאן, "הזחל האנושי". בסרט הופיעו שני "ראשי סיכה" נוספים, "זיפ וזופ", ובמהלך הסרט שליצי מופיע בסצנת דיאלוג עם השחקן וולאס פורד, אם כי לא ניתן להבין בה את דבריו.

צוות השחקנים של "פריקס" הוביל למחלוקת רבתי לאחר שיצא לאקרנים, והסרט היה עם צאתו כישלון כלכלי חרוץ. בנוסף, הסרט היה אסור להקרנה במשך שלושים שנה בבריטניה ובראונינג התקשה למצוא עבודה לאחר צאתו. שליצי הופיע לאחר מכן בתפקידים קטנים בכמה סרטים. בסרט הניצול Tomorrow's Children ‏(1934), הוא קיבל קרדיט לביצוע תפקיד קצר כפושע הלוקה בשכלו שעובר עיקור כפוי. כמו כן ישנם מקורות שמייחסים לו הופעה בסרט Island of Lost Souls ("אי הנשמות האבודות"; 1932), בתפקיד קצר בן כמה שניות.[7] אולם ישנם ספקות בשאלה האם השחקן שהופיע בשני סרטים אלו הוא אכן שליצי או שחקן הדומה לו.[8]

ב-1935, בעת שהופיע שליצי בקרקס טום מיקס, אימץ אותו ג'ורג' סורטיס, מאלף שימפנזות שנמנה אף הוא עם צוות אמני הקרקס, והפך לאפוטרופוס החוקי שלו.[5] ב-1941 הופיע שליצי בהופעתו האחרונה בקולנוע בתפקיד "הנסיכה ביבי", אמנית מופעי שוליים, בסרט Meet Boston Blackie.‏[9]

אשפוז, וסוף ימיו עריכה

תחת השגחתו של סורטיס המשיך שליצי להופיע בעסקי מופעי השוליים, עד למותו של סורטיס בשנת 1965. לאחר מותו העבירה בתו של סורטיס, שלא הייתה מעורבת בעסקי השעשועים, את שליצי לבית החולים המחוזי של לוס אנג'לס.[5]

שליצי היה מאושפז בבית החולים במשך תקופה מסוימת עד שזיהה אותו בולע הסכינים ביל אונקס, שעבד בבית החולים בימי חוסר הפעילות של הקרקס. לפי אונקס, נראה היה ששליצי חש געגועים עמוקים לימי מופעי השוליים, והעובדה שנותר מחוץ לעסקי השעשועים גרמה לו עצב רב. הנהלת בית החולים החליטה שהטיפול הטוב ביותר בשליצי יהיה להחזירו לעסקי השעשועים תחת חסותו של מנהל המופעים סם אלכסנדר, מעסיקו של אונקס.[5]

בסוף ימיו התגורר שליצי בלוס אנג'לס, והופיע לעיתים במופעי שוליים מקומיים ובינלאומיים (פעמים רבות הופיע בהוואי ובלונדון,[10] והופעתו הגדולה האחרונה הייתה במסגרת קרקס דובריץ' הבינלאומי ב-1968 בלוס אנג'לס ספורטס ארנה). שליצי אף היה אמן רחוב בולט בהוליווד, שברחובותיה אף מכרו האפוטרופוסים שלו מזכרות הקשורות בו.[11]

ב-24 בספטמבר 1971 נפטר שליצי, בגיל 70, מדלקת ריאות. בתעודת המוות שלו נכתב שמו כ"שליצי סורטיס" ותאריך הלידה שצוין היה 1901.

שליצי נקבר תחילה בקבר לא מסומן בבית הקברות קווין אוף הבן ברולנד הייטס, קליפורניה. ב-2009 אחד ממעריציו אסף מגבית תרומות כדי לסמן את קברו.[12]

מורשתו התרבותית עריכה

בשנות ה-60 "פריקס" התגלה מחדש, הוקרן במשך תקופה ארוכה כאחד מסרטי הקרנות החצות הראשונים ואומץ כסרט פולחן. בעקבות הסרט נחשף הציבור הרחב לשליצי, שהיה לאחת מהדמויות הזכורות בסרט.

תדמיתו האיקונית של שליצי היתרגמה למגוון מוצרים, לרבות מסכות, כובעים, חולצות, שעונים, כפפות ובובות. כמו כן, שליצי אוזכר כמקור השראה לקומיקס "זיפי ראש הסיכה" (Zippy the Pinhead) מאת ביל גריפית.

בעונה השנייה של הסדרה "אימה אמריקאית" נוצרה דמות של גמדה בשם פפר, שמבוססת באופן ויזואלי על דמותו של שליצי.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא שליצי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 Hernandez, Tom. Schlitzie: Origins. www.quasi-modo.net/
  2. ^ 1 2 "Schlitzie FAQ". Quasi-modo.net. נבדק ב-2009-10-24.
  3. ^ "'Schlitzie Biography'". Quasi-modo.net. נבדק ב-2009-10-24.
  4. ^ "Athelia: The Monkey Girl". Quasi-modo.net. אורכב מ-המקור ב-2006-07-16. נבדק ב-2009-10-24.
  5. ^ 1 2 3 4 "Schlitzie the Pinhead". Thehumanmarvels.com. נבדק ב-2009-10-24.
  6. ^ "Schlitzie". Altered Dimensions. אורכב מ-המקור ב-2009-07-26. נבדק ב-2009-10-24.
  7. ^ "Island of Lost Souls". Quasi-modo.net. 1932-10-01. נבדק ב-2009-10-24.
  8. ^ "Is This Schlitzie?". Quasi-modo.net. נבדק ב-2009-10-24.
  9. ^ "Meet Boston Blackie". Quasi-modo.net. נבדק ב-2009-10-24.
  10. ^ Bill Griffith. "Still asking, "Are we having fun yet?"". English.ufl.edu. נבדק ב-2009-10-24.
  11. ^ "Reminisces of Jaime D'Arcy-Garcia". Quasi-modo.net. 1971-09-24. נבדק ב-2009-10-24.
  12. ^ The Death of Schlitzie the Pinhead