ויקיפדיה

שלמה קאלו

מורה רוחני, הוגה דעות וסופר ישראלי (1928–2014)

שלמה קָאלוֹ (25 בפברואר 1928 – 30 באוגוסט 2014) היה מיקרוביולוג, מורה-רוח, סופר והוגה דעות ישראלי. היה מועמד לפרס נובל לספרות, פרסם 80 כותרים, חלקם תורגמו ויצאו לאור ב-17 שפות שונות.

שלמה קאלו
לידה 25 בפברואר 1928
סופיה, ממלכת בולגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 באוגוסט 2014 (בגיל 86)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית קברות אלטרנטיבי בגבעת ברנר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

קאלו נולד בסופיה בירת בולגריה. מגיל 12 היה פעיל במחתרת אנטי-פשיסטית. בגיל 15 נאסר והוגלה למחנה הריכוז סומוביט.[1] את קורותיו במחנה סומוביט תיאר קאלו בספרו האוטוביוגרפי-רוחי אטאר. בגיל 18 זכה בפרס בתחרות שירה. למד רפואה בפראג, שם עבד גם כעיתונאי. עלה לישראל ב-1949, לאחר קום המדינה. קיבל תואר שני במיקרוביולוגיה באוניברסיטת תל אביב, וכיהן כמנהל מעבדות רפואיות בקופת חולים כללית. על דרכו המקצועית כמיקרוביולוג כתב קאלו בספר אוטוביוגרפי-רוחי נוסף בשם ערעל.

על פי כתביו, זכה שלמה קאלו בהארה בינואר שנת 1969.

לפי פרסום בעיתונות הכתובה ובכמה אתרי חדשות ברשת, היה קאלו מועמד לקבלת פרס נובל לספרות מדי שנה במשך מספר שנים.[2][3][4]

קאלו היה נשוי לרחל ואב לארבעה ילדים, בהם שושנה, שהייתה נשואה לזמר אריאל זילבר. החל מסוף שנות השבעים שימש קאלו מורה-רוח עבור חוג מצומצם של שוחרי-רוח אותו הקים. ב-1990 התגרש מאשתו הראשונה ונישא בשנית לזמרת רבקה זהר, לה היה נשוי עד מותו. אף על פי שבכתביו הראשונים תמך בהתנזרות ממין, ויתר על ערך זה בנישואיו לזהר במטרה לסייע לה להתגבר על תשוקתה לסמים.

קאלו נפטר ב-30 באוגוסט 2014 בביתו שביפו, לצד רבקה אשתו, זמן קצר לאחר שחש כאבים בחזה. בן 86 במותו.

פעילותו הספרותית עריכה

ספריו הראשונים של קאלו שיצאו לאור בתפוצה גדולה בשנות ה-50 וה-60 על ידי "ספרית פועלים" ו"עם עובד" היו קובצי הסיפורים כוכים ביפו (תרגום מהמקור בבולגרית) והערימה, וכן רומן בשם לב הבשר. בשנת 1969, זמן קצר לאחר שזכה בהארה, ייסד את הוצאת הספרים "הוצאת דע"ת" אותה העביר כעבור למעלה מעשור לבעלותם של שניים מתלמידיו. במסגרתה המשיכו לצאת לאור כמעט כל הכתבים שכתב עד סמוך למועד פטירתו.

בשנות ה-70 של המאה ה-20 יצאו לאור בעיקר תרגומיו לכתבים הקלאסיים של תורות המזרח (בהגוודגיטה, זן וחכמי זן, מפי בודהה, ועוד).

בשנות ה-80 של המאה ה-20 יצאו לאור בעיקר ספרי הגות וסיפורת הגותית (העצמי כלוחם, מסע אתוס, אתה הנך אתה, בשורת הרצון החופשי המוחלט ועוד), לצד תרגומים נוספים דוגמת טאו-טה-צ'ינג. באותו עשור פורסמו גם שירי חרות אותם כתב והלחין שלמה קאלו בעצמו.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 פרסם ספרי ההגות דוגמת להתחיל הכל מחדש, עול ימים שואל על אלהים, ועוד. במקביל יצאו הספרים הראשונים בז'אנר ייחודי שפיתח - "הסיפור המתועד" ובהם עד עולם, ורגעים של אמת. בראשית העשור פורסם ספרו הידוע ביותר ורב המכר שלו, רומן היסטורי-תנ"כי רחב יריעה, הנבחר. בתקופה זו החלו ספריו להיתרגם ולצאת לאור גם בחו"ל.

בעשור הראשון של המאה ה-21, שהיה הפורה ביותר מבחינת כמות הספרים שפורסמו (כ-40 כותרים), יצאו לאור שני רומנים אוטוביוגרפיים (אטאר וערעל) וקובצי נובלות וסיפורים קצרים (כגון עד שהמוות יחבר ביניהם, הנער ההונגרי, טיסיס), בצד ספרי הגות נוספים דוגמת תשובות, וקו הפרדה.

חלק גדול מספריו של קאלו אינו משויך לז'אנר כתיבה מוגדר וחלק אחר מספריו מערב ז'אנרים שונים. שלמה קאלו כתב גם לנוער ולילדים, וכן מותחן בשם ת'רילר וספר הומור בשם עלילותיו המופלאות של לויטנליב לבית מיונכאוזן.

לאורך שנות פעילותו פרסם קאלו סיפורים קצרים מפרי עטו בכתבי עת ספרותיים שונים ובמוספים ספרותיים של העיתונות היומית. כמה מסיפוריו הוקראו גם בתוכניות שונות ב"קול ישראל" ובגל"צ.

כמה מספריו של קאלו הומלצו על ידי משרד החינוך. ספרו "הערימה" משנות ה-60 היה ספר לבחירה לבחינות הבגרות בספרות באותה תקופה.[5].

התוויית דרך הרוח עריכה

בראשית שנות השמונים התגבש סביב שלמה קאלו גרעין קטן של שוחרי-רוח, אשר ראו בו מורה-רוח אמיתי. (שלמה קאלו עצמו הוא זה שהטעים את המינוח "מורה-רוח אמיתי" תחת הביטוי השגור "מורה רוחני"). גרעין זה כונה בפי קאלו חוג דע"ת - ראשי תיבות של "דע עצמך תמיד" - ובמסגרתו הדריך ולימד את הדרך להארה, אותה התווה על עקרונות של התבוננות וכיבוש עצמי. קאלו נהג להיפגש עם תלמידיו מדי שבוע למפגשים בני כמה שעות של דממה ומודעות, יצא עימם לסיורים של לימודי רוח ברחבי הארץ, ואף שהה עימם בגליל במחנות קיץ מאולתרים בני כמה ימים.

באוגוסט שנת 1983 ביקר קאלו עם קומץ תלמידיו בחצי האי אתוס ביוון. על רקע הביקור הזה כתב זמן קצר לאחר מכן את הספר מסע אתוס.

בסוף שנות השמונים הקים קאלו את האח"ד, מעין קומונה של תלמידי-רוח, אליה הצטרפו מספר מצומצם של תלמידים מקרב חוג דע"ת. בראשית שנות התשעים פורק האח"ד ואת מקומו תפסה קהילה קטנה של תלמידים ואוהדים אשר התגוררה ביפו, בסמיכות לקאלו. באותה עת נישא קאלו לתלמידתו רבקה זהר.

החל משלב זה נתן קאלו דגש על החיפוש אחר קרבת אלהים, ועל החשיבות העליונה של הדבקות בערכים. הורתו ובסיס הגותו של קאלו החלו במוטיבים מזרח-אסייתיים, ובהמשך השתנו והתבססו על התנ"ך ועל כתבי הברית החדשה. ובכל אותה עת יצק קאלו לתוך המתודות האוניברסליות הללו נופך מקורי ומיוחד משל עצמו אשר השתקף בהדרכתו בהגותו ובכתיבתו.

החל מפברואר 2009, ולאחר כ-30 שנות פעילות רצופות, הפסיק קאלו לחלוטין את כל פעילויותיו בשיחות, במפגשים קבוצתיים או אישיים ובהתכתבויות, והמשיך רק בכתיבת ספרים.

"יש אלהים. נקודה. במהות האמונה ולא בתאולוגיה, ושכל אדם באשר הוא יכול להגיע אליו כשהוא מוותר על עצמו."

אחת מעצותיו: "לא להתלונן. ואז זוכים לאושר שלא האמנת שהוא קיים"

— ציטוט מהערות של שלמה קאלו בנושא פירוט ערכיו.

הופעות ציבוריות עריכה

במקביל לקומץ תלמידיו התגבשו סביב קאלו מעגלים רחבים יותר של אוהדים ושל קוראי ספריו. פרט לשתי הרצאות פומביות שנתן, את כל הרצאותיו קיים רק בחוג תלמידיו. קאלו הופיע בטלוויזיה שלוש פעמים: פעם אחת בתוכנית "סיבה למסיבה" אצל רבקה מיכאלי, פעם נוספת בכתבה עליו ועל רעייתו רבקה זהר על רקע פרסום שירו "ידידי", ופעם שלישית בכתבת מהדורת ליל-שישי על רקע פרסום ספרו "הנבחר".

ספריו עריכה

רשימה מלאה של ספריו של שלמה קאלו לפי שנת יציאתם לאור:

  • 1954: כוכים ביפו – סיפורים. תרגם מכתב-יד (תרגום מבולגרית): י. פנקס. הוצאת ספרית פועלים.
  • 1962: הערימה – רומן בסיפורים. ספריה לעם - הוצאת עם עובד.[6].
  • 1966: לב הבשר – רומן. ספריה לעם - הוצאת עם עובד.[7].
  • 1969: אלהים והדרך אליו: לקט פסוקים מתוך: תנ״ך, הברית החדשה, בהגוודגיטה, אלקראן. הוצאת דע״ת.
  • 1971: חרות והדרך אליה: פסוקי היוגה לפטאנג'אלי (יוגה–סוטרה) – תרגום לעברית. הוצאת דע״ת.
  • 1972: מפי בודהא: לקט פסוקים מתוך דרך האמת (דהמפדה) – תרגום לעברית. הוצאת דע״ת.
  • 1974: זֶן וחכמי-זֶן ב-128 שיחות-זֶן – תרגום לעברית. הוצאת דע״ת.
  • 1974: חרות מוחלטת לשנקרה (686-718) – תרגום לעברית. הוצאת דע״ת.
  • 1976: שיר האלוהים: בהגוודגיטה – האפוס הקלאסי של ההינדואיזם – תרגום לעברית. הוצאת דע״ת.
  • 1979: העצמי כלוחם – סיפורת/הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1981: עשוי לבלי חת – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1982: דו־שיח של חרות – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1983: משלים – סיפורי משל. הוצאת דע״ת[8].
  • 1984: אתה הנך אתה – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1984: טאו טה צ'ינג – תרגום לעברית. הוצאת דע״ת.
  • 1981: מעגל העוצמה הטיבטי – תרגום ועיבוד. הוצאת דע״ת.
  • 1985: אמנות המלחמה לחרות־אמת – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1985: מסע אתוס – סיפורת/הגות. הוצאת דע״ת[9].
  • 1987: בשורת הרצון החופשי המוחלט – סיפורת/הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1988: ידידיי – ספר ילדים. הוצאת דע״ת.
  • 1988: כחוט השני – רומן. הוצאת דע״ת.
  • 1989: האמת היא חדווה – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1990: אהבה מנצחת כל – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1990: שכניה של דודתי ראשל – סיפורת. הוצאת דע״ת.
  • 1990: בן כוכב אחר – סיפורת/הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1991: עלילותיו המופלאות של לויטנליב לבית מיונכאוזן – סיפורת. הוצאת דע״ת.
  • 1991: להתחיל הכל מחדש – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1993: גם לא בפני עצמך – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1993: מלך ושמו אהבה – סיפורת/הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1994: הנבחר – רומן היסטורי תנ״כי. הוצאת דע״ת.
  • 1994: הבשורה העלומה – תרגום ופירוש. הוצאת דע״ת.
  • 1995: עד עולם – סיפורים תיעודיים. הוצאת דע״ת.
  • 1995: רגעים של אמת – סיפורים תיעודיים. הוצאת דע״ת.
  • 1996: המכנסיים – סיפורי משל. הוצאת דע״ת.
  • 1996: הדימוי – אלבום. הוצאת דע״ת.
  • 1996: והנה הוא בא – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1997: האינאונים כמשל – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1997: המתת שלא הכזיבה – עיון. הוצאת דע״ת.
  • 1999: הדולר והאקדח – סיפורת. הוצאת דע״ת.
  • 1999: ללא פירוש ותוספות – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1999: מסעאל – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2000: הר האושר – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2000: תשובות – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2000: חטיפה – סיפורת. הוצאת דע״ת.
  • 2001: עם ג'וליאן – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2001: אטאר – רומן אוטוביוגרפי. הוצאת דע״ת.
  • 2002: קנדר – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2002: קו הפרדה – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2002: עד שהמוות יחבר ביניהם – סיפורת. הוצאת דע״ת.
  • 2003: סמוראי – סיפור תיעודי. הוצאת דע״ת.
  • 2003: שנת ארבע־עשרה לספירה שלא החלה – סיפורת/הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2003: מתמטיקה רום – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2004: קטה – סיפורת/הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2004: ערעל – רומן אוטוביוגרפי. הוצאת דע״ת.
  • 2004: ללא פירוש ותוספות – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2005: ת'רילר – סיפורת. הוצאת דע״ת.
  • 2006: מפגשים – סיפורים אמיתיים. הוצאת דע״ת.
  • 2006: משפחת וייס – סיפורת/הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2006: 18 הגיחים – שירה. הוצאת דע״ת.
  • 2007: מגרש חניה – סיפורת. הוצאת דע״ת.
  • 2007: שתי נובלות – נובלות. הוצאת דע״ת.
  • 2007: ההיבט האחר – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2007: קתדרלה – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2007: התנצלות – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2008: חריג – סיפורת. הוצאת דע״ת.
  • 2008: לילי – רומן. הוצאת דע״ת.
  • 2008: שערי הברזל העתיקים – סיפורת תיעודית. הוצאת דע״ת.
  • 2008: הגיחים 2 – שירה. הוצאת דע״ת.
  • 2008: שירי חרות – שירה ותווים. הוצאת דע״ת.
  • 2009: הנער ההונגרי – סיפורים קצרים. הוצאת דע״ת.
  • 2009: טראפן – סיפורים קצרים. הוצאת דע״ת.
  • 2009: טיסיס – נובלה. הוצאת דע״ת.
  • 2009: הבל ורעות רוח – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2009: ג'ני – סיפורים קצרים. הוצאת דע״ת.
  • 2010: פאוסט היהודי – מחזה. הוצאת דע״ת.
  • 2011: אין תלונות – סיפורת/הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2011: הגיחים 3 – שירה. הוצאת דע״ת.
  • 2012: שיגלה שיגה – סיפורת/הגות. הוצאת דע״ת.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא שלמה קאלו בוויקישיתוף

בעקבות מותו:

הערות שוליים עריכה

  1. ^ שם פגש את הרב ד"ר דניאל ציון ובאמצעותו הכיר את תורתו של המורה פטר דנוב, מכתב למערכת - שלמה קאלו, מיהו הרב דניאל ציון, מעריב, 6 בספטמבר 1965
  2. ^ אתר על סיכויי זכייה של מועמדים בשנת 2009.
  3. ^ Israeli writer Amos Oz hot favorite for Nobel in literature, עיתון "הארץ", המהדורה באנגלית
  4. ^ קאלו הוזכר ב"ידיעות אחרונות" מ-2.10.2011 עמ' 14, בין המועמדים לזכייה בפרס נובל 2011.
  5. ^ ראו ספריו בהוצאת דע"ת, אתר ההוצאה.
  6. ^ ביקורות: מרים אורן, הלצה טראגית, מעריב, 20 ביולי 1962; מאיר בראלי, "הערימה", דבר, 3 באוגוסט 1962.
  7. ^ פרופ' אדיר כהן, לב הבשר, דבר, 30 בדצמבר 1966.
  8. ^ סקירה: ספרים חדשים – עיון ראשון: בדרך לחרות מוחלטת, מעריב, טור 3, 6 במאי 1983.
  9. ^ סקירה: מ. משב, ספרים חדשים – עיון ראשון: למצוא שלווה במנזרים, מעריב, טור 1, 30 באוגוסט 1985.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שלמה_קאלו&oldid=38297304"