שני הגרנדירים

שני הגרנדירים (בגרמנית: Die Grenadiere) היא פואמה שחוברה על ידי המשורר והפובליציסט היהודי-גרמני היינריך היינה ופורסמה לראשונה בשנת 1822. הפואמה חוברה על רקע מלחמת רוסיה-צרפת בשנת 1812, בה פלש צבא נפוליאון לרוסיה וכתוצאה מכך נפלו חיילים צרפתים רבים בשבי.

שני הגרנדירים
Die Grenadiere

מידע כללי
מאת	היינריך היינה
שפת המקור	גרמנית
סוגה	פואמה
נושא	מלחמת רוסיה-צרפת
הוצאה
מקום הוצאה	המבורג
תאריך הוצאה	1822

ההשראה של היינריך היינה לכתוב את השיר נבעה מעדותם של החיילים הצרפתים אשר נפלו בשבי הרוסי במהלך מסעו של נפוליאון.

כמו כן, המלחין המוכר רוברט שומאן הפיק ממילות הפואמה את אחת מנעימותיו המפורסמות ביותר.

תוכן הפואמה

השיר מתמקד בשני חיילים (גרנדירים) המשרתים בצבא צרפת בתקופת הקיסרות הראשונה של צרפת, אשר הונהג על ידי הקיסר נפוליאון בונפרטה.

במהלך אחד מקרבותיה של צרפת למטרת כיבוש, פלש צבאו של נפוליאון (ה"גרנד ארמה") לתוך שטחי האימפריה הרוסית, וכתוצאה מכך נפלו שני החיילים הצרפתים בשבי הרוסי.

למעשה, השיר מתחיל מהנקודה בה שני החיילים משתחררים מהשבי ויוצאים לכיוון צרפת. בעודם מתחילים לסגת בחזרה לצרפת דרך שטחי פרוסיה, הם מבינים שקיסרם המהולל והבלתי מנוצח עד כה - נפל בשבי אף הוא.

בהמשך, אחד מן החיילים מעיד על רצונו לחזור לביתו אשר נמצא בצרפת על מנת להושיע את משפחתו אשר עלולה לקרוס בלעדיו. לעומת זאת, החייל השני, בעודו גוסס מפצעי המלחמות, מביע את ערגתו להיקבר בצרפת, אך מוכן להמשיך במאבקי המלחמות ולעמוד על רגליו למען הקיסר ולמען צרפת.

תרגומים לעברית

הפואמה שני הגרנדירים זכתה לתרגומים רבים לעברית, רובם תוך שמירה על חרוז ומשקל. אשר רייך, באסופה של השוואות תרגומים שלו, ריכז ארבעה עשר תרגומים, בהם מפרי עטם של ישראל איש ברלין (תרנ"ו), ש' בן ציון (תרפ"ג), יצחק קצנלסון (תרפ"ד), שאול טשרניחובסקי (ת"ש), חנניה רייכמן (1964), עמינדב דיקמן (1982), שלמה טנאי (1990), ועוד.

הטקסט

תרגום לעברית	הגרסה המקורית בגרמנית (Deutsch)
בדרך לצרפת היו שני גרנדירים, אשר היו שבויים ברוסיה. ואז, כאשר הגיעו לאזור הגרמני, הם הרכינו את ראשיהם.	Nach Frankreich zogen zwei Grenadier', Die waren in Rußland gefangen. Und als sie kamen ins deutsche Quartier, Sie ließen die Köpfe hangen.
שמעו שניהם את הבשורה המרה, שצרפת הייתה אבודה, מנוצח ומוכה הצבא האמיץ - והקיסר, הקיסר בשבי.	Da hörten sie beide die traurige Mär: Dass Frankreich verloren gegangen, Besiegt und zerschlagen das tapfere Heer,- Und der Kaiser, der Kaiser gefangen.
בכו ביחד הגרנדירים, על ידיעה מעוררת רחמים. האחד אמר: איך כואב לי, איך הפצע הישן שלי בוער!	Da weinten zusammen die Grenadier’ Wohl ob der kläglichen Kunde. Der eine sprach: Wie weh wird mir, Wie brennt meine alte Wunde!
השני אמר: השיר נגמר, גם אני רוצה למות, אבל יש לי אישה וילד בבית, בלעדי הם יאבדו.	Der Andre sprach: das Lied ist aus, Auch ich möcht mit dir sterben, Doch hab’ ich Weib und Kind zu Haus, Die ohne mich verderben.
מה אכפת לי אישה, מה אכפת לי ילד, יש לי דרישות עדיפות במידה רבה; תן להם לקבץ נדבות אם הם רעבים, - הקיסר שלי, הקיסר שלי בשבי!	Was scheert mich Weib, was scheert mich Kind, Ich trage weit bess’res Verlangen; Laß sie betteln gehn wenn sie hungrig sind, – Mein Kaiser, mein Kaiser gefangen!
תבטיח לי אחי בקשה אחת: אם אמות עכשיו, אזי תיקח את גופתי לצרפת, קבור אותי באדמת צרפת.	Gewähr’ mir Bruder eine Bitt’: Wenn ich jetzt sterben werde, So nimm meine Leiche nach Frankreich mit, Begrab’ mich in Frankreichs Erde.
את מדליית הכבוד בסרט האדום, שים על לבי; את הרובה תן לי בידי, וחגור לי את החרב.	Das Ehrenkreuz am roten Band Sollst du aufs Herz mir legen; Die Flinte gib mir in die Hand, Und gürt’ mir um den Degen.
אז אשכב בשקט ואקשיב, כמו זקיף, בקבר, עד שאשמע רעם תותחים, וצהלת סוסים דוהרת.	So will ich liegen und horchen still, Wie eine Schildwacht, im Grabe, Bis einst ich höre Kanonengebrüll, Und wiehernder Rosse Getrabe.
אז ירכב הקיסר מעל קברי, מלא חרבות מתנגשות ומנצנצות; אז אעלה אני חמוש מן הקבר - אל הקיסר, הקיסר, למשמרת!	Dann reitet mein Kaiser wohl über mein Grab, Viel Schwerter klirren und blitzen; Dann steig’ ich gewaffnet hervor aus dem Grab – Den Kaiser, den Kaiser zu schützen.

לקריאה נוספת

• אשר רייך, הנשיקה מבעד למטפחת, מבחר השוואות תרגומי שירה, עם עובד, תל אביב, 2001, עמ' 49–59.

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.