שרגא ווייל

צייר ישראלי

שרגא וַויְיל (נכתב לעיתים וייל; 24 בספטמבר 191820 בפברואר 2009) היה אמן ישראלי.

שרגא ווייל
לידה 24 בספטמבר 1918
ניטרה, סלובקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בפברואר 2009 (בגיל 90)
העוגן, מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה לאמנויות יפות בפראג עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור, רישום, פיסול עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אמנות מודרנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שרגא ווייל בזמן עבודה על תקרת האולם הישראלי במרכז קנדי, וושינגטון, 1971

ווייל, מן החשובים שבאמני הקיבוץ, עסק בתחומי אמנות מגוונים בהם ציור, רישום, הדפס, (תחריט, חיתוך לינול, ליתוגרפיה, הדפס רשת, ועוד), גרפיקה, עיצוב עטיפות ספרים, איור ספרים, פיסול, תבליט וקולאז'.

ביוגרפיה עריכה

שרגא ווייל נולד בעיר ניטרה שבצ'כוסלובקיה. בצעירותו הצטרף לתנועת "השומר הצעיר". בשנת 1931 עברה משפחתו לבראטיסלבה. ב-1937 החל ללמוד אמנות בפראג. בזמן מלחמת העולם השנייה שהה בבודפשט והצטרף למחתרת החלוצית, בה עסק בזיוף מסמכים. בתום המלחמה עבד כמאייר בהוצאת ספרים בבודפשט ובאיור פרסומים של תנועות נוער "החלוץ" ו"השומר הצעיר". בשנת 1947 עלה לארץ ישראל והוגלה למחנה מעצר בקפריסין. שם עסק בציור הווי המחנה ובחינוך נוער דרך סדנאות ליצירה. בסוף 1947 הגיע ווייל לארץ, והצטרף לקיבוץ העוגן.

ב-1951 אייר הגדה של פסח אשר שימשה את חברי הקיבוץ הארצי עד 1957. ב-1953 השתלם בטכניקות גרפיות ומונומנטליות באקדמיה לאמנויות בפריז. ב-1959 זכה בפרס דיזנגוף לציור. ב-1960 הוציא מהדורות רבות של אלבומי הדפסים. באותה שנה הציג תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב לאמנות.

בשנות ה-60 וה-70 יצר עבודות ארכיטקטוניות, בהן דלתות הכניסה לכנסת (1966), קיר הקרמיקה בבית הכנסת הגדול בתל אביב ודלתות בית הנשיא בירושלים (1970), ציור התקרה באולם הישראלי במרכז קנדי בוושינגטון (1971).

החל משנת 1967 הציג בקביעות בגלריות "ספראי" בירושלים, תל אביב ובוסטון. ב-1973 הציג במוזיאון היהודי בניו יורק . בשנים 1986-1997 הציג בגלריה גלאסהוז בצוג בשווייץ, ובין השנים 19771995 הציג בגלריות שונות בעשר ערים בסלובקיה. בשנת 1974 זכה בפרס נורדאו על תרומתו בתחום האמנות.

בשנת 2000 יצא לאור ספר על הדפסיו – "שרגא ווייל - 60 שנות הדפס", בליווי הקדמה מאת ד"ר גדעון עפרת.

בשנת 2006 הוצגה בבית מורשת בגבעת חביבה תערוכת ציורים של ווייל, העוסקים בנושא השואה, שאצר יובל דניאלי.

ב-2007, במסגרת חגיגות ה-60 לקיבוץ העוגן, הציג ווייל בסטודיו שלו סדרת של ציורים חדשה לכבוד האירוע.

שרגא ווייל נפטר בפברואר 2009, ונקבר בבית העלמין של קיבוץ העוגן.

בפברואר 2010 נערכה תערוכה לציון שנה לפטירתו בגלריה שורשים בתל אביב.

במאי 2015 יצא לאור הספר "שרגא ווייל: אמן בחברה, 1952-1947" מאת רון ברטוֹש, המתמקד ביצירתו של ווייל מחמש שנותיו הראשונות בקיבוץ ובישראל - תקופה מכרעת ביצירתו. בעקבות הספר נערכה באפריל-מאי 2016 התערוכה "שרגא ווייל: אמן בחברה, 1952-1947" שאצר רון ברטוֹש בבית האמנים תל אביב.

ביוני 2016 נמכר הציור חדר אוכל בקיבוץ (1950) בבית המכירות תירוש ב-55,200 דולר, מחיר שיא לאמן.

במרץ 2022 נפתח בקיבוץ העוגן האטלייה של שרגא, גלריה לאומנות, המשלבת פינת זיכרון לשרגא ותערוכות מתחלפות, מעבודותיו הרבות והמגוונות.

חיים אישיים עריכה

שרגא וייל השאיר אחריו אישה, שרה; בת, אפרת וייל-עמית, ונכדים. בנו נהרג בתאונת טרקטור לפני הגיוס.

ספרים שאייר עריכה

  • הגדת הקיבוץ הארצי, 1951.
  • מרדכי אמיתי, הבקבוק הכחול: אגדת ירחי השנה - מרחביה: הקבוץ הארצי השומר הצעיר, 1951.
  • לאה גולדברג, אהבת שמשון, 1952.
  • עלילות שמשון הגיבור, ערכה: גטסי מלצר, ספרית פועלים.
  • מרדכי אמיתי, אצלנו - מרחביה: ספרית פועלים, תשי"ג[1]
  • איציק מאנגער, משירי המגִלה העתיק ללשון עברי: מרדכי אמיתי; מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1953. (מהדורה נוספת: ספרית פועלים, 1969.)
  • שיר השירים, בפורמט אלבומי, ספרית פועלים, 1958.
  • מגילת קהלת, בפורמט אלבומי, ספרית פועלים.
  • מרדכי אמיתי, יחד: שיחות על הקיבוץ - מרחביה: ספרית פועלים, 1959.
  • מרדכי אמיתי, סיפורים קרובים מילדות רחוקה - תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"א.
  • עקיבא ניר, שבילים במעגל האש: במרד הסלובקי - ערך: מרדכי אמיתי, מרחביה: מורשת וספרית פועלים, 1967.
  • מרדכי גבירטיג, העיָרה בוערת: שירים - עברית: מרדכי אמיתי; תל אביב: מורשת: וספרית פועלים, תשכ"ז.

גלריה עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • רון ברטוש, שרגא ווייל: אמן בחברה, 1952-1947, ברוש, תל אביב, 2015.
  • גדעון עפרת, שרגא ווייל: 60 שנות הדפס, גלריה ספראי, ירושלים, 2000.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה