סארה חגאזי
סארה חִגאזי (בערבית: سارة حجازي, 1989 – 14 ביוני 2020) הייתה סופרת ופעילה לסבית וסוציאליסטית מצרית.[1] היא נעצרה, נכלאה ועונתה בכלא במצרים במשך שלושה חודשים לאחר שב-2017 הניפה את דגל הגאווה בקונצרט של הלהקה משרוע ליילה בקהיר.[2][3] חגאזי חיה עם פוסט טראומה כתוצאה מעינויי הכלא שחוותה במצרים. היא קיבלה מקלט מדיני בקנדה וגרה שם עד מותה.[4] חגאזי הפכה לסמל במאבק הלהט"בי במצרים.
 | |
| לידה |
1989 מצרים  |
|---|---|
| התאבדה |
14 ביוני 2020 (בגיל 31 בערך) טורונטו, קנדה |
| מדינה |
מצרים |
| תקופת הפעילות |
מ-2016 |
| מפלגה |
מפלגת לחם וחופש |
  | |
ביוגרפיה עריכה
חגאזי נולדה בשנת 1989 למשפחה ממעמד הביניים השמרני המצרי. הייתה הבכורה מבין ארבעה אחים. סארה עזרה לאמה לטפל באחיה לאחר שאביה, מורה למדעי התיכון, נפטר. ב-2010 סיימה תואר ראשון במידענות במכללת טייבה בקהיר. ב-2016 היא יצאה מהארון כלסבית[5] וויתרה על החג'אב.[6]
השכלה עריכה
בשנת 2010 סיימה חגאזי את לימודי התואר הראשון במערכות מידע וב-2016 סיימה השתלמות באוניברסיטה האמריקאית בקהיר. בלמידה מרחוק השתלמה חגאזי וקיבלה תעודות ב"לחימה לשוויון: 1950–2018", "פמיניזם וצדק חברתי", "שיטות מחקר", "גיוון ושילוב במקום העבודה" ו"הבנת אלימות" באוניברסיטת קולומביה, אוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז, SOAS בלונדון (אנ'), אוניברסיטת פיטסבורג ואוניברסיטת אמורי.
השקפה פוליטית עריכה
חגאזי הזדהתה כקומוניסטית ותמכה ב"מפלגת לחם וחופש" (אנ') בזמן שחיה במצרים, והייתה מעורבת ברשת האביב הסוציאליסטי כשגרה בקנדה.[7] בריאיון למגזין Spring סיפרה חגאזי כי פוטרה מעבודתה בגין התנגדות למשטר א-סיסי במצרים.[8] תשע שנים לאחר המהפכה המצרית ב-2011, כתבה חגאזי כי "המשטר הישן ינסה כל דבר, אפילו להקריב אייקונים חשובים של משטרו, כדי להישאר בשלטון או לתפוס את השלטון מחדש", ותיארה את הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי כ"הדיקטטור המדכא והאלים ביותר בהיסטוריה המודרנית שלנו" וכתבה ש"מהפכנים מאמינים שהמאבק הוא מלחמת מעמדות".[9] חגאזי כתבה כי מפני שהמהפכה לא הושלמה "רובנו נמצאים כעת בקבר, בכלא או בגלות".[9]
הרדיפה במצריים עריכה
מעצר עריכה
ב־22 בספטמבר 2017, השתתפה סארה חגאזי בהופעה של הלהקה הלבנונית משרוע ליילה שהסולן הראשי שלה, חאמד סינו, הומוסקסואל גלוי. במהלך ההופעה היא הניפה את דגל הגאווה. חגאזי הייתה האישה היחידה שנעצרה, מתוך 57 עצורים[10], אחרי ההופעה והואשמה ב"קידום סטייה מינית והוללות".[11] החל מ-23 בספטמבר ובמהלך מספר ימים, ערוצי טלוויזיה מצריים והרשתות החברתיות הסיתו נגד קהילת הלהט"ב במצרים בכלל ונגד מי שהניף את דגלי הגאווה בפרט.[12]
חגאזי נכלאה לתקופה של שלושה חודשים בתחנת המשטרה על שם סיידה זיינב, בה הסוהרים הסיתו אסירים גברים להכות ולתקוף אותה מילולית ומינית[13] כשמאשימים אותה שהיא מעודדת הומוסקסואליות.[10] במאמר שפורסם בעיתון המצרי "מדא מצר" (אנ') ב־24 בספטמבר 2018, סיפרה חגאזי על מעצרה. היא סיפרה כי היא נעצרה בבית מול משפחתה, וכי במהלך התהליך נחקרה על דתה ונשאלה מדוע הסירה את החג'אב שלה והאם היא בתולה. על פי דיווחיה, אזקו את ידיה, כיסו את עיניים ולקחו אותה ברכב למקום שלא הכירה. היא סיפרה שנתנו לה שוק חשמלי והיא איבדה את הכרתה ושאיימו עליה שאם תספר יפגעו באמה. שלושה חודשים לאחר שנעצרה, ב־2 בינואר 2018, חגאזי שוחררה בעקבות לחץ דיפלומטי ישיר של מדינות המערב ודרום אמריקה.[12] היא קיבלה קנס בסך 1,000 לירות מצריות[14] (כ-56 דולר אמריקאי). לאחר שחרורה היא נאבקה בדיכאון, התקפי חרדה והפרעת דחק פוסט-טראומטית. מחשש להמשך הרדיפה, ביקשה חגאזי מקלט מדיני בקנדה וקיבלה אותו בשנת 2018.[15] אמה נפטרה מסרטן חודש לאחר שעזבה את מצרים.
הקשר משפטי ופוליטי עריכה
במצרים, ההומוסקסואליות אינה מחוץ לחוק, אך בפועל מתבצעים מעצרים והאשמות על בסיס "חוק המאבק בזנות" משנת 1961 ומספר הוראות המפלילות כל התנהגות או ביטוי של רעיון שנחשב לא מוסרי, שערורייתי או פוגע בתורתו של מנהיג דתי מוכר. נוסף על כך, דעת הקהל במצרים עוצבה על ידי מסורות תרבותיות ודתיות המגנות ומוקיעות להט"בים. המהפכה במצרים ב-2011 יצרה תקווה ומרחב פוליטי להתארגנות הלהט"בית. בעקבות המהפכה, חברי קהילת הלהט"ב, פעילים וארגונים החלו לפעול בצורה יותר גלויה והיו להוטים להיות חלק מהשינוי הפוליטי והחברתי במדינה.[16]
באוקטובר 2017, בעקבות הקונצרט של משרוע ליילה בקהיר, הגיש חבר הפרלמנט ריאד עבד אל-סתאר הצעת חוק הקוראת לענישת מעשים הומוסקסואליים של עד שלוש שנות מאסר. 67 חברי פרלמנט (מתוך 450) תמכו בהצעה.[17] עדכון החוק אפשר למשטרה לחדור לחדרי צ'אט ואפליקציות היכרויות, להעמיד פנים שהם גברים ונשים הומואים ולחשוף את חברי הקהילה הלהט"בית.[18] לדברי ממשלת מצרים, החוק עודכן כדי להתמודד עם ההתפתחויות המודרניות וכדי למנוע ממשתמשי האינטרנט והמדיה החברתית לעסוק או לשדל לעסוק בעבודת מין. קהילת הלהטב"ק מוצגת כאיום ביטחוני לאומי על ידי ממשלת מצרים, הרשויות הדתיות והמפלגות הפוליטיות; השקפה זו מקודמת על ידי כלי תקשורת בשליטת המדינה.[19]
מותה ומורשתה עריכה
חגאזי נפטרה ב-14 ביוני 2020 בטורונטו, קנדה. ב-15 ביוני 2020 אישר עורך דינה, ח'אלד אל-מסרי, שסיבת מותה הייתה התאבדות.[20] מכתב קצר שכתבה חגאזי בערבית והופץ במדיה החברתית בעקבות מותה: ”לכל אחי, ניסיתי לשרוד ונכשלתי, סלחו לי. לחברי, החוויה הייתה אכזרית ואני חלשה מכדי לעמוד מולה, סלחו לי. לעולם, היית אכזרי כלפי, אבל אני סולחת.”[17] מותה של חגאזי דווח ברשתות חדשות בינלאומיות. חאמד סינו, מייסד להקת משרוע ליילה הלבנונית כתב פוסט מחווה לחגאזי בעמוד הפייסבוק שלו. לאחר מכן, סינו אף הלחין וביצע שיר המבוסס על המילים שכתבה חגאזי. אמנות חזותית לזכרה של חגאזי הופצה באופן נרחב ברשתות החברתיות. אמנים ואישי ציבור ערבים אחרים שיתפו מסרים של אהדה וסולידריות עם חגאזי והקהילה הלהט"בית, ביניהם השחקן המצרי עמר ואכד (אנ'), הזמרת והשחקנית הלבנונית קרול סמאחה ועורכת הדין והעיתונאית הירדנית עולה אל-פארס (אנ').
במהלך חודש הגאווה בשנת 2020 קיימה קהילת הלהט"בים הערבית משמרות בארצות הברית וקנדה ובערים לונדון וביירות להנצחת חייה של חגאזי ומאבקה נגד הומופוביה.[21] ברחבי העולם נערכו משמרות זיכרון, מצעדי שקטים ואירועים לזכרה.
חגאזי הובאה למנוחות בארון בצבעי הגאווה בהלוויה ציבורית בבית העלמין סנט ג'ון בדיקסי, קנדה, ב-22 ביוני 2020.[22] אירועי הזיכרון לזכרה נמשכו גם לאחר הלווייתה במסגרת אירועי גאווה בעולם ואירוע ה-Global Pride המקוון.
קישורים חיצוניים עריכה
סארה חגאזי, ברשת החברתית אינסטגרם
הערות שוליים עריכה
- ^ "After Crackdown, Egypt's LGBT Community Contemplates 'Dark Future'". NPR.org (באנגלית).
- ^ ‘Egypt failed her’: LGBT activist kills herself in Canada after suffering post-prison trauma, באתר Middle East Eye, 15 ביוני 2020
- ^ סוף עצוב למצרית שהניפה דגל גאווה, באתר ynet, 16 ביוני 2020
- ^ LGBTQ activist Sarah Hegazi, exiled in Canada after torture in Egypt, dead at 30, באתר CBC, 16 ביוני 2020
- ^ من كنيسة وبأعلام المثلية.. لقطات من جنازة سارة حجازي, honna.elwatannews.com
- ^
הנפת דגל הגאווה היתה רגע של שחרור. הדיכוי והצער הוציאו לאשה המצרייה את החשק לחיות, באתר הארץ, 16 ביוני 2020
- ^ Our tribute to comrade/rafeqa Sarah Hegazi, באתר Spring, 14 ביוני 2020
- ^ Interview: lessons from Egypt’s counter-revolution for Sudan, באתר Spring, 17 ביולי 2019
- ^ 1 2 The Egyptian revolution: Nine years later באתר Spring, 24 בינואר 2020
- ^ 1 2 Ahmed Aboulenein, Woman imprisoned and beaten for waving rainbow flag as Egypt cracks down on gay rights, Business Insider, Oct 6, 2017
- ^ סוף עצוב למצרית שהניפה דגל גאווה, באתר ynet, 16 ביוני 2020
- ^ 1 2 Walsh, Declan (2020-06-15). "Arrested for Waving Rainbow Flag, a Gay Egyptian Takes Her Life". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-06-25.
- ^ Was Sarah Hegazi – Egyptian LGBTQ Activist Who Died By Suicide, באתר The quint,23 ביוני 2020
- ^ القضاء المصري يفرج بكفالة عن شاب وشابة لوحا بعلم يرمز الى المثليين, SWI swissinfo.ch (בערבית)
- ^ Sarah El Sirgany CNN, How one gay Egyptian woman stood up to homophobia and paid the ultimate price, CNN
- ^ Londono, Ernesto (19 באוגוסט 2011). "Egypt's gays hope for change in culture after revolt" – via www.washingtonpost.com.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 ראג'אא נאטור, יהי זכרה מהפכה: כך נרדפה ועונתה שרה חיג'אזי, פעילת זכויות האדם הלסבית המצרית שהתאבדה, באתר הארץ, 7 ביולי 2020
- ^ Jailed for using Grindr: homosexuality in Egypt, Guardian, 3 באפריל 2017
- ^ Sara Hegazy: Arab LGBT community mourns the loss of a 'beacon of hope', באתר The new arab, 19 ביוני 2020
- ^ Egyptian LGBT+ activist who was tortured for flying a Pride flag, has died by suicide, באתר PinkNews, 15 ביוני 2020
- ^ Sara Hegazy, who died by suicide after being tortured for flying a Pride flag, honoured with candlelit vigil at Egyptian embassy, באתר PinkNews, 16 ביוני 2020
- ^ 'A fighter, a dreamer': Egyptian LGTBTQ activist Sarah Hegazi remembered with love at funeral, באתר CBC, 22 ביוני 2020
