שרה לוקאס
שרה לוקאס (באנגלית: Sarah Lucas; נולדה ב-1962) היא אמנית בריטית, החברה בתנועת "אמנים בריטים צעירים". מרבית עבודותיה משלבות צילום, קולאז' ורדי מייד.
 | |
| לידה |
23 באוקטובר 1962 (בת 61) לונדון, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| מקום לימודים |
גולדסמית'ס, אוניברסיטת לונדון |
| תקופת הפעילות |
1982–2011 (כ־29 שנים) |
| תחום יצירה | פיסול, מיצב, רדי מייד |
| זרם באמנות | אמנים בריטים צעירים |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נולדה בשנת 1962 בלונדון. היא השלישית מבין ארבעה אחים. אביה היה חלבן ואימה עבדה בניקיון ובגינון. המשפחה התגוררה בדיור ציבורי באיזלינגטון, צפון לונדון[1].
עזבה את בית הספר בגיל 16, התפרנסה מעבודות זמניות ודמי אבטלה. לאחר שעברה הפלה בגיל 17, יצאה לטיול בטרמפים ברחבי אירופה עם בן זוגה באותה עת. כששבה לאנגליה החלה לעבוד במשחקיה, ולאחר ששמעה מאחד מעמיתיה לעבודה על לימודיו בבית ספר לאמנות, החליטה שגם היא מעוניינת ללמוד אמנות[1].
בשנת 1982 למדה לוקאס ב - "Working Men’s College" ושם יצרה תיק עבודות בעזרתו התקבלה לקולג' לדפוס בלונדון בשנת 1983. בין השנים 1984–1987 למדה בגולדסמית'ס, אוניברסיטת לונדון. במהלך לימודיה שם הכירה את דמיאן הירסט, אנגוס פיירהרסט וג'יליאן ווירינג, עמם הקימה מספר שנים לאחר מכן את תנועת אמנים בריטים צעירים.
יצירתה עריכה
ביצירותיה משתמשת לוקאס בסאטירה על התרבות הבריטית ועל סטריאוטיפים מגדריים. היא עובדת בטכניקות כגון רדי מייד, צילום ומיצב שבהן משולבות לא אחת רמיזות פרוידיאניות והתייחסויות פרובוקטיביות למיניות ומגדר[2].
ברבות מיצירות המיצב של לוקאס משולבים חפצים מחיי היום יום, כגון רהיטים, פריטי לבוש, סיגריות ואף ירקות ופירות. בשימוש זה בחפצים המוכרים שואפת לוקאס לאתגר נורמות חברתיות ולהתייחס באופן ביקורתי והומוריסטי לנושאים כגון גוף, מגדר ותשוקה[3].
בשנת 1993 הקימה לוקאס יחד עם האמנית טרייסי אמין את "החנות", פרויקט שבו שיווקו ומכרו את יצירותיהן. השתיים שכרו חנות במזרח לונדון, באזור בריק ליין, ושם מכרו יצירות שונות שלהן, בהן ספלים ומאפרות עם הדפסי הפנים שלהן או של אמנים אחרים, כגון דמיאן הירסט, וכן חולצות וסיכות עם סלוגנים שחיברו. את היצירות מכרו החל ממחיר של כחצי פאונד ועד לכמה מאות ליש"ט[4]. בין היצירות שנמכרו נכללו הדפסים וקולאז'ים של לוקאס, שבהם השתמשה בדימויים מתוך צהובונים כדי להעלות ביקורת על מיזוגיניה שהייתה נפוצה אז באותם עיתונים. באותן יצירות היא עשתה שימוש גם בדימויים נוספים מתוך התרבות הפופולרית באופן הומוריסטי וביקורתי[4].
תוך זמן קצר זכתה "החנות" לפופולריות רבה, שתרמה גם להחייאתו מחדש של אזור מזרח לונדון בקרב צעירים באותו זמן[5]. החנות פעלה במשך כשישה חודשים ונסגרה בערב חגיגי שבו חגגו האמניות גם את יום הולדתן השלושים.
בשנת 1999 יצרה סדרת צילומים בשם "דיוקנאות עצמיים", סדרת דיוקנאות שבהם היא מוצגת במצבים מתריסים והומוריסטיים. ביצירות אלה לוקאס משתמשת בחזרתיות בדימויים של עצמה, דרכם היא מאתגרת תפישות אודות מגדר וזהות[6]. היא גם משתמשת במחוות גבריות באופן מכוון כדי לערער על מוסכמות מגדריות[7].
אחד המוטיבים המרכזיים ביצירות אלה הוא הסיגריה, המופיעה בכל העבודות בסדרה. כמו כן, לוקאס השתמשה ביצירות אלה בתשומת הלב הציבורית ויחסי הציבור שלהם זכתה עד אותה עת והתייחסה באופן סאטירי לממסד האמנותי ששאף להשתמש בה וביצירותיה כדי לזכות ברווחים ולקבל פרסום רב יותר[6].
דיוקנאות אלה נרכשו על ידי גלריות ומוזיאונים שונים ומוצגים בין היתר במוזיאון טייט וגלריות הדיוקנאות הלאומית בבריטניה.
עם האמנים הבריטים הצעירים עריכה
לוקאס הייתה אחת מחברי קבוצת "אמנים בריטים צעירים" שפעלה בלונדון החל מסוף שנות השמונים, שנודעה ביצירות ותערוכות פרובוקטיביות שזעזעו את הקהל ומשכו תשומת לב רבה מצד התקשורת[8]. יחד עם לוקאס נכללו בקבוצה אמניות ואמנים כגון דמיאן הירטס, רייצ'ל וייטריד, מייקל לנדי, אנגוס פיירהרסט ואמנים נוספים. רבים מאותם אמנים, ובהם לוקאס, למדו יחד בקולג' גולדסמית' וכך הכירו לראשונה[9].
בין היצירות של לוקאס בתערוכה פריז (Freeze) בשנת 1988 נכלל המיצב "שתי ביצי עין וקבב", שכלל שולחן שעליו הונחו ביצים מטוגנות ומנת קבב בפיתה, באופן שמדמה עירום נשי[10]. הביצים בושלו מחדש מדי יום במשך התערוכה. ביצירה ניתן לראות את השימוש בחפצי יום יום ומוצרי מזון שבהם משתמשת היוצרת במיצבים ופסלים אחרים שלה בהמשך דרכה[1].
בתערוכה הקבוצתית של האמנים הבריטים הצעירים "סנסציה" (Sensation) משנת 1997, הציגה את הפסל "או נאטורל" (Au Naturel) שבו בחרה שוב בדימויים פרובוקטיביים והומוריסטיים של מיניות ומגדר. הפסל כולל מזרן ישן ששעון על קיר ועליו מונחים ירקות, פירות וחפצי יום יום באופן מטפורי לעירום גברי ונשי. השימוש המופגן והמוחצן במיניות ביצירה נועד לערער על מוסכמות מקובלות של אמנות נשית[11].
תערוכות עריכה
בין תערוכות היחיד של לוקאס[12]:
- 1992: הבדיחה כולה, לונדון, אנגליה
- 1993: ה"חנות", יחד עם טרייסי אמין, לונדון, אנגליה
- 1994: היכן הטחב שלי, גלריית וייט קיוב, לונדון, אנגליה
- 1995: סופרסנסיבל, גלריית ברברה גלדסטון, ניו יורק, ארצות הברית
- 1996: תערוכה במוזיאון בוינמס ואן בינגן, רוטרדם, הולנד
- 1997: מגרש חנייה, מוזיאון לודוויג, קלן, גרמניה
- 1999: יופי, גלריית CFA לאמנות יפה עכשווית, ברלין, גרמניה
- 2000: מעבר לעיקרון העונג, מוזיאון פרויד (לונדון), לונדון, אנגליה
- 2002: מיצב חדר, מוזיאון טייט מודרן, לונדון, אנגליה
- 2003: תערוכה עם קולין לואו ורודי תומסון, גלריית מילטון קינס, אנגליה
- 2004: תערוכה עם אנגוס פיירהרסט ודמיאן הירסט, מוזיאון טייט בריטניה
- 2006: עם מתיו ברני וריצ'רד פרינס, מוזיאון הגרנד פלה, פריז, צרפת
- 2010: פנטרליה, גלריית גלדסטון, בריסל, בלגיה
- 2012: מספר תערוכות "Situation" (מצב), בניו ברלינגטון פלייס, אנגליה
- 2014: תערוכה במוזיאון אספן לאמנות, אספן, ארצות הברית
- 2015: אני צורחת, הביאנלה בוונציה, איטליה
- 2016: כוח באישה, מוזיאון סר ג'ון סואן, לונדון, אנגליה
- 2017: מוזה טובה, מוזיאון סן פרנסיסקו לאמנות מודרנית, ארצות הברית
- 2018: או נטורל, המוזיאון החדש לאמנות עכשווית, ניו יורק, ארצות הברית
- 2020: האני פאי, גלריית גלדסטון, ניו יורק, ארצות הברית
- 2021: לא עכשיו, יקירה, לה קונסורציום, דיז'ון, צרפת
- 2023: Happy Gas, מוזיאון טייט בריטניה[13]
גלריה עריכה
|
01.jpg)
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 Sarah Lucas - Biography and Legacy, The Art Story
- ^ Sarah Lucas, Artsy
- ^ Sarah Lucas: Au Naturel, Hammer, 2019
- ^ 1 2 The Last Night of the Shop, Tate
- ^ The Shop: Sarah Lucas and Tracey Emin's 1993 Shoreditch revolution, Barnebys, 2017
- ^ 1 2 Eliza Garnsey, The Repeating Self: Sarah Lucas’ Self-portraits, Journal of Arts Writing Vol. 3, University of Cambridge, 2017, עמ' 91-106
- ^ דליה קרפל, בריטניה עכשיו, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2001
- ^ Artworks and Artists of Young British Artists, The Art Story
- ^ Young British Artists (YBAS), Tate
- ^ Tate Liverpool Exhibition: Sarah Lucas, Tate, 2006
- ^ Sarah Lucas Artworks, The Art Story
- ^ Sarah Lucas Biography, Sadie Cole HQ, קורות חיים ורשימת תערוכות
- ^
נעמה ריבה, בתערוכה של שרה לוקאס יש כיסאות, גרביונים ולא מעט שדיים, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2023
