שריונית רולס-רויס
שריונית רולס-רויס (באנגלית - Rolls-Royce armoured car) הייתה שריונית תוצרת חברת רולס-רויס הבריטית שפותחה ב-1914 ושירתה בצבאות שונים במלחמת העולם הראשונה, במלחמת העולם השנייה, ובעימותים שונים שבין המלחמות.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | שריונית |
| מדינה מייצרת |
 בריטניה |
| יצרן |
רולס-רויס החזקות  |
| משתמשים עיקריים |
הצבא הבריטי |
| שנת ייצור | 1915 - 1944 |
| תקופת השימוש |
1915–1944 (כ־29 שנים) |
| מערכה מרכזית |
מלחמת העולם הראשונה מלחמת האזרחים האירית מלחמת העולם השנייה |
| יחידות שיוצרו |
120 |
| מידע טכני | |
| אורך | 4.93 מ' |
| רוחב | 1.93 מ' |
| גובה | 2.54 מ' |
| משקל | 4.7 טון |
| מהירות | 72 קמ"ש |
| טווח פעולה | 240 ק"מ |
| שריון | 12 מ"מ |
| צוות | 3 לוחמים |
| מערכות נשק | |
| חימוש עיקרי | מקלע ויקרס בקוטר 0.303 אינץ' |
  | |
תכנון וייצור עריכה
שירות האוויר של הצי המלכותי (Royal Naval Air Service - RNAS) הקים את מערך השריוניות הבריטי הראשון בתקופת מלחמת העולם הראשונה. בספטמבר 1914 רכשה את כל השלדות של מכוניות רולס-רויס מסוג סילבר גוסט (Silver Ghost) על מנת להרכיב עליהן שריון לשם שימוש במלחמה. במהלך החודש שלאחר מכן הוקמה ועדה מיוחדת שתכננה את המבנה של השריונית המיועדת. התוצאה הייתה שריונית בעלת צריח ובו מותקן מקלע ויקרס.
בדצמבר 1914 הוכנסו לשירות שלוש השריוניות הראשונות, על אף שבשלב זה הפכה המלחמה חזית המערב לסטאטית, והתועלת בשריוניות נראתה משנית. עם זאת, בהמשך המלחמה נעשה בשריוניות שימוש בחזית המזרח התיכון. הייצור הופסק בשנת 1917 על מנת לאפשר למפעל רולס-רויס להתמקד בייצור מנועי מטוסים.
הרכב עבר שיפורים ומודרניזציה ב-1920 ו-1924. התוצאה הייתה מגוון של דגמים שונים, שנשאו חימוש שונה כגון מקלע ברן, רובה בויס ומטולי רימונים. במספר יחידות הוחלפה שלדת הרולס-רויס בשלדה של משאית מסוג פורדסון.
שימוש מבצעי עריכה
בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוקמו שש פלוגות של שריוניות, ובכל אחת 12 שריוניות. האחת שירתה בחזית המערב, השנייה שירתה במערכה במזרח אפריקה, ושתיים שירתו במהלך מערכת גליפולי. ב-1915 פורקו כל היחידות הללו, והכלים הועברו לשימוש הצבא שהשתמש בהם במיוחד בלחימה במזרח התיכון, בשל אי התאמתם ללוחמת חפירות. לורנס איש ערב השתמש בכלים אלו במהלך המרד הערבי.
לאחר המלחמה סופקו כלים מסוג זה לממשלת מדינת אירלנד החופשית על מנת לסייע לה במלחמתה בצבא האירי הרפובליקני במלחמת האזרחים האירית ב-1922. כלים אלו נתנו לממשלה יתרון משמעותי במלחמתה כנגד המורדים. הכלים נותרו בשימוש האירים עד 1944 כאשר לא ניתן היה להשיג להם עוד צמיגים. אחד מכלים אלו, שמקובל לחשוב כי הוא הכלי שאבטח את שיירתו של המנהיג האירי מייקל קולינס בשעה שזה נרצח מן המארב, נשאר עדיין בשימוש, ומוצג במצעדי ראווה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה היו 76 כלים מסוג זה בשימוש הצבא הבריטי. נעשה בהם שימוש במסגרת המערכה במדבר המערבי, במסגרת ההגנה על בסיס חבניה במהלך המלחמה האנגלו-עיראקית ב-1941 ובפלישה לסוריה וללבנון שבאה בעקבותיה. בסוף 1941 הוצאו הכלים משימוש קרבי. בחלקם נעשה שימוש לאחר מכן בהודו ובורמה.
