שרי צוריאל
שָׂרָי צוריאל (נולדה ב-24 בדצמבר 1952) היא שחקנית וזמרת ישראלית.
 | |
| לידה |
24 בדצמבר 1952 (בת 71) כפר יהושע, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| תקופת הפעילות | מ-1971 |
| עיסוק | שחקנית תיאטרון |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
שרי צוריאל נולדה בכפר יהושע שבעמק יזרעאל. בתם של אסתר צוריאל (נמס) ואבא צוריאל (צ'רניאק) שהיו מורים ומחנכים[1].
בגיל שלוש נסעה למשך שנתיים עם משפחתה לבולטימור, מרילנד בארצות הברית שם היו הוריה בשליחות תנועת הבונים. כשהייתה בת 12, עברה המשפחה לחיפה, שם למדה בתיכון עירוני ה'. ב-1968–1969 שוב נשלחו הוריה בשליחות לקליבלנד, במדינת אוהיו, שם סיימה את לימודי התיכון.
את שירותה בצה"ל עשתה בלהקת פיקוד צפון בין השנים 1971–1973. בין חברי הלהקה היו: אייל ברטונוב, אוהד נהרין, נגה כהן צדר, ג'ילבר שבא, סמדר ברור ומיקי גורביץ'.
בסיום השירות הצבאי למדה ספרות כללית ותיאטרון באוניברסיטת תל אביב, וכן תיאטרון וספרות במונטקלר סטייט יוניברסיטיז ומשחק ב-HB STUDIO בניו יורק.
בתיאטרון עריכה
בשנת 1976 שיחקה את תפקידה הראשון על במה מקצועית, כשהצטרפה לתיאטרון באר שבע בהצגה "מלכת שבא". מאז שיחקה ברבים מהתיאטראות בישראל, במשך כ-25 שנים עד שנת 2001. בין ההצגות בהן השתתפה: בתיאטרון חיפה: "סיפורו של סוס" ו"חיפה חיפה"; בתיאטרון בית ליסין: "בין הצילצולים", "פן", "יצרים", "הזוג המוזר"[2], "אדיוט לארוחה" ו"מצעד המלאכים"; בתיאטרון החאן: "רופא בעל כרחו" ו"צד בצד – שירי סונדהיים"; בתיאטרון הבימה: "חלון בלהות" ו"פצפונת ואנטון"; בתיאטרון הקאמרי: "תעלולי סקפן בפארק" ובתיאטרון אורנה פורת שיחקה בהצגות "עושה הנפלאות", "מעלה קרחות" ו"מורד הילד מבוסניה". בתיאטרון הקיבוץ: "מה משנה מנשה".
ב-1999 הייתה מועמדת לפרס התיאטרון כשחקנית המשנה הטובה על הופעתה בהצגה "מלכת היופי של לינאן" בתיאטרון העירוני באר שבע לצד אורנה פורת.
כמו כן שיחקה במחזות הזמר "אחים בדם", "המגילה" ו"כולנו חתומים".
ב-2018 אחרי 16 שנות היעדרות מהבמות, חזרה לשחק בתיאטרון בהצגה "מצחיקונת" בתיאטרון הקאמרי[3].
ב-2021 שיחקה במחזמר "עמירם" בתיאטרון הבימה, במסגרת פסטיבל המחזמר המקורי שניהל אורי פסטר והייתה מועמדת לפרס המשחק והשירה על תפקידה זה.[4].
החל מ-2022, היא משחקת את השדכנית במחזמר "כנר על הגג" בתיאטרון העברי, בבימויו של נתן דטנר[5].
בטלוויזיה ובקולנוע עריכה
ב-1978 הופיעה בתפקיד שולה, קצינת הלהקה, בסרט "הלהקה" של אבי נשר[6]. וב-1980 השתתפה בסרט "הפחדנים", גם הוא בבימויו של אבי נשר[7].
בין השנים 1983–1984 השתתפה בהנחיית תוכנית הילדים "3, 4, 5 וחצי" בערוץ הראשון לצד ישראל גוריון.
בשנת 1983 שיחקה בסרט "החורף האחרון".
בשנים 1983–1987 שיחקה את קיפי בן קיפוד בתוכנית הילדים "רחוב סומסום" בטלוויזיה החינוכית[8].
ב-1984 השתתפה בתוכנית הערוץ הראשון, "הדרן לרודנסקי", שהוקדשה לשחקן שמואל רודנסקי ושנה לאחר מכן השתתפה בתוכנית "הדרן לתל אביב" בערוץ הראשון.
ב-1985 יצא לאקרנים סרטו של עודד קוטלר "רומן בהמשכים" בו הופיעה בתפקיד ליביה, לצד חיים טופול[9].
ב-1985–1987 הנחתה את התוכנית "להיט בראש" לצד משה מורד בערוץ הראשון[10].
בשנים 1986–1988 שיחקה מספר דמויות בתוכנית הטלוויזיה המצליחה לילדים "הופה היי", לצד ספי ריבלין, יגאל בשן, יונתן מילר ועוזי חיטמן. בתוכנית צולמו שני שירים מתוך תקליט הילדים שלה "על הגובה".
ב-1988, במסגרת חגיגות שנת ה-40 למדינת ישראל, השתתפה בהנחיית תוכנית המרכזית "היה היו זמנים" בשירה ומשחק עם נתן דטנר, אבי קושניר, אפי בן ישראל ומשה בקר.
בין השנים 1989–1990 השתתפה בתפקיד קיפי בן קיפוד בסדרה "שלום סומסום" הדוברת אנגלית ועברית, לה נלוו 11 קלטות וידאו לילדים, שצולמו בניו יורק ובישראל[11]. בסדרה זו הופיעה גם בתפקיד מנחה לצד יצחק פרלמן.
ב-1991 השתתפה בקלטת הווידאו השישית של "שירים קטנים" לצד ג'וליאן שגרן ועירית ענבי.
ב-1993 שיחקה בתפקיד קטנטן בסרט ההוליוודי "מבוך הגיהנום" (Hellbound) לצד צ'אק נוריס.
בשנים 1994–1995 הנחתה צוריאל את תוכנית הלייף-סטייל השבועית "קוקטייל" בערוץ הראשון.
ב-1995, שיחקה בתפקיד אורח בפרק בסדרת הטלוויזיה "איצ'ה", בכיכובו של ספי ריבלין.
ב-1998, במסגרת חגיגות שנת ה-50 למדינת ישראל, הופיעה בתוכנית "יובל לאופנה הישראלית".
בשנת 2000 שיחקה בתפקיד מאדאם מנו בסרט הקולנוע "זאיה", בבימויו של יונתן פז. הסרט לא הופץ ונערך שוב בשנת 2016 תחת השם "מבחן החלב".
לאורך השנים השתתפה בדיבוב של סדרות וסרטי אנימציה רבים, בהם "בארץ הקטקטים" (נאפו) ובסרט "מלך האריות" (שנזי, אחת משלושת הצבועים של סקאר).
ב-1992 במלאת 30 שנה להקמת הטלוויזיה החינוכית, הופיעה בתוכנית החגיגית בבית הנשיא[12]. כן הופיעה בספישל לכבוד מחלקת תוכניות הילדים של הערוץ הראשון.
קריירה מוזיקלית עריכה
ב-1978 הופיעה כזמרת ליווי במופע בידור של מוטי גלעדי "שלכם בפאניקה"[13].
ב-1979 הופיעה כזמרת ליווי יחידה בסיור ההופעות של צביקה פיק שנקרא "המראה".
ב-1984 השתתפה בפסטיבל שירי הילדים עם השיר "הכל על הקול" שכתבה ענת שרים והלחין אלדד שרים שהגיע למקום החמישי.
ב-1985 השתתפה בשנית בפסטיבל שירי הילדים עם השיר "חברי הטייפ" שכתב דן אלמגור הלחין רוני וייס ועיבד ירון בכר שהגיע למקום השלישי.
ב-1986 הנחתה את הפסטיגל יחד עם גידי גוב, שולה חן ואברי גלעד והתמודדה עם השיר "מתוק" שהגיע למקום השלישי.
ב-1986 זכתה יחד עם מוטי גלעדי במקום הראשון בתחרות הקדם-אירוויזיון עם השיר "יבוא יום".[14]והשניים ייצגו את ישראל באירוויזיון 1986 אשר נערך בברגן, נורווגיה, שם הגיע השיר למקום ה-19 בתחרות.
באותה שנה הוציאה לרדיו סינגל בשם "שד" אותו כתב עלי מוהר והלחין ועיבד גרי אקשטיין. השיר הגיע למקום החמישי במצעד הפזמונים.
ב-1987 הנחתה את פסטיבל שירי הילדים לצד רבקה מיכאלי, מני פאר ואייל גפן, והתמודדה עם השיר "אוהבת את בן" שכתב בן בר-שביט, שהלחין ועיבד קובי אשרת שהגיע למקום התשיעי.
בשנת 1988 הוציאה אלבום לילדים ב"הד ארצי" בשם "על הגובה" בהפקת דורית לנץ, הפקה מוזיקלית של אלון אולארצ'יק ועריכה של בן-בר-שביט. באותה שנה השתתפה בפסטיגל עם השיר "אמא ממתינה" שכתב מיכה שטרית, הלחין ארקדי דוכין ועיבד רון דרויאן[15]. השיר דורג במקום השמיני.
צוריאל השתתפה בכמה וכמה תוכניות "זהו זה!" בטלוויזיה החינוכית, בהן צולמו שלושה שירים מתקליט הילדים שלה וכן שיר ביידיש: "דה גולדנה פווה" שהלחין דובי זלצר למילים של איציק מאנגר במסגרת ערב חידוש שירים ביידיש שנערך בהבימה.
עיסוקים נוספים: בין השנים 1976–1979 השתתפה צוריאל כדוגמנית בתצוגות האופנה המרכזיות של שבוע האופנה בהילטון ת"א. בתצוגה הראשונה דגמנה בתצוגה של "בגד עור" ואחר כך בעוד שלוש תצוגות של מכון היצוא. כמו כן ב-1979 הנחתה יחד עם זזי שביט את התצוגה של מכון היצוא באותה שנה, והייתה דוגמנית הבית של חברה קטנה בשם "רומי" בשבוע האופנה בהילטון.
צוריאל גרושה ואם לבן מנישואיה השניים לשחקן רפי תבור. מתגוררת בתל אביב.
קישורים חיצוניים עריכה
שרי צוריאל, סרטונים בערוץ היוטיוב- שרי צוריאל, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
שרי צוריאל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- שרי צוריאל, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- שרי צוריאל, באתר שירונט
שרי צוריאל, באתר ספוטיפיי
שרי צוריאל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
שרי צוריאל, באתר דיזר
שרי צוריאל, באתר Discogs (באנגלית)- שרי צוריאל, באתר Tab4u
- שרי צוריאל, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
- שרי צוריאל, בארכיון הבימה
- שרית ישי לוי, הגברת צוריאל, חדשות, 3 באפריל 1992
- יעקב בר-און, שרי צוריאל: "צדקו כשאמרו לי ש'קיפי' יהיה סופרסטאר. עכשיו הבובה מתפוררת", באתר מעריב אונליין, 15 באוגוסט 2018
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ חן מענית, "ההורה הישראלי הוא משרת ולא מחנך", באתר גלובס, 15 בספטמבר 2014
- ^ שוש אביגל, הגירסה הנשית – "הזוג המוזר", חדשות, 8 במרץ 1991
- ^ לירון זייד, חוזרת לבמה: הקאמבק של שרי צוריאל, באתר מאקו, 5 באפריל 2018
- ^ מיכאלה חזני, "לא מבאס אותי שזוכרים אותי רק כקיפי. כמה אנשים זוכים במתנה כזאת?", באתר ynet, 8 בינואר 2022
- ^ דודי פטימר, שרי צוריאל בראיון: "אני יכולה להרשות לעצמי יותר להעז מאשר פעם", באתר מעריב אונליין, 26 ביולי 2022
- ^ חמישה עשר יפים, דבר, 27 באפריל 1979
- ^ איה אורנשטיין, נערת הטלפון דורשת 200 שקלים, מעריב, 28 בפברואר 1980
- ^ אביב הברון, רחוב הסומסום בעברית, בטלוויזיה / השוטף החדש של מוחות הילדים, כותרת ראשית, 7 בספטמבר 1983
- ^ מאיר שניצר, סרטו הראשון של עודד קוטלר כבמאי קולנוע "רומן בהמשכים", יוצא הערב למסכים, חדשות, 11 באוקטובר 1985
- ^ לקיפי יש להיט בראש, חדשות, 31 בדצמבר 1984
- ^ טל פרי, קיפוד בטעם סוסמסום, מעריב, 17 ביוני 1990
- ^
איתי שטרן, חגיגות 50 שנה לשידור הציבורי: האם אפשר להציל אותו?, באתר הארץ, 23 במרץ 2016
- ^ מי שרוי בפאניקה?, דבר, 11 בינואר 1978
- ^ איציק יושע, "יבוא יום": נקע ברגל, מתח בלב, חדשות, 29 באפריל 1986
- ^ טל פרי, שרי צוריאל תחליף את גלי עטרי בפסטיגל, מעריב, 26 באוקטובר 1988
