למנצח על אילת השחר הוא מזמור כ"ב בתהילים (מזמור כ"א בנוסח תרגום השבעים ובוולגטה), הקרוי על שם הפסוק הפותח אותו.

תהילים כ"ב
לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר

א לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד.
ב אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי.
ג אֱ‍לֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי.
ד וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל.
ה בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ.
ו אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ.
ז וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם.
ח כָּל רֹאַי יַלְעִגוּ לִי יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ.
ט גֹּל אֶל ה' יְפַלְּטֵהוּ יַצִּילֵהוּ כִּי חָפֵץ בּוֹ.
י כִּי אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן מַבְטִיחִי עַל שְׁדֵי אִמִּי.
יא עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם מִבֶּטֶן אִמִּי אֵלִי אָתָּה.
יב אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי כִּי צָרָה קְרוֹבָה כִּי אֵין עוֹזֵר.
יג סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי.
יד פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם אַרְיֵה טֹרֵף וְשֹׁאֵג.
טו כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ כָּל עַצְמוֹתָי הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי.
טז יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי וְלַעֲפַר מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי.
יז כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי.
יח אֲסַפֵּר כָּל עַצְמוֹתָי הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ בִי.
יט יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל.
כ וְאַתָּה ה' אַל תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה.
כא הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי.
כב הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי.
כג אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ.
כד יִרְאֵי ה' הַלְלוּהוּ כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל.
כה כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ.
כו מֵאִתְּךָ תְהִלָּתִי בְּקָהָל רָב נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו.
כז יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ יְהַלְלוּ ה' דֹּרְשָׁיו יְחִי לְבַבְכֶם לָעַד.
כח יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כָּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם.
כט כִּי לַה' הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם.
ל אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל יוֹרְדֵי עָפָר וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה.
לא זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר.
לב יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה.

תוכן המזמור עריכה

המשורר מקונן על צרותיו בפני האל, ומבקש את עזרתו. בפרט, מוטיב חוזר במזמור הוא הקריאה להשגחה פרטית שתציל את המחבר, ואז הוא יוכל לחזור ולהלל את האל.

ביהדות עריכה

חז"ל מייחסים את התפילה לדוד המלך (המופיע כמחבר המזמור במפורש), ואולי גם לאסתר המלכה[א]:

"ותעמד בחצר בית המלך הפנימית" (אסתר, ה', א') – אמר רבי לוי: כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה. אמרה "אלי אלי למה עזבתני?" (תהלים כ"ב, ב') שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון, או שמא על שקראתיו כלב שנאמר "הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי" (פסוק כא) חזרה וקראתו אריה שנאמר "הושיעני מפי אריה" (פסוק כב)

אמר רב אסי: למה נמשלה אסתר לשחר? לומר לך: מה שחר סוף כל הלילה, אף אסתר סוף כל הנסים

בליטורגיה היהודית עריכה

  • לדעת הגר"א ולמנהג הפרושים, הוא נאמר כשיר של יום בפורים[1].
  • על פי ספר "קב הישר", נוהגים לומר אותו בתענית אסתר כסגולה לישועה מפורענות, ” וְלָכֵן הַיּוֹשְׁבֵי כְּפָרִים צְרִיכִין...בְּיוֹם תַּעֲנִית אֶסְתֵּר, כִּי יוֹם זֶה הוּא מְסֻגָּל מְאֹד שֶׁיְּקֻבַּל תְּפִלָּתֵנוּ בִּזְכוּת מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר. וְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ רַחֲמִים עַל אֵיזֶה דָּבָר שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל, יִקַּח פְּנַאי לְעַצְמוֹ בְּיוֹם הַתַּעֲנִית אֶסְתֵּר, וְיֹאמַר תְּחִלָּה מִזְמוֹר כב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים 'אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר'.”[2].
  • בספר שימוש תהילים נאמר שטוב לומר אותו כדי להינצל מכמה מיני צרות, וכן ל"פתיחת הלב".

כמה פסוקים מתוכו שובצו בתפילת שחרית של כל יום.

בנצרות עריכה

בברית החדשה הרמזים רבים למזמור, בעיקר במהלך צליבת ישו, שם דורש הכתוב את הנאמר במזמור כמוסב על הצלוב:[ב]

  • תחילת פסוק ב' מצוטטת מפי ישו כ”אֵלִי אֵלִי לְמָה שְׁבַקְתָּנִי” (הבשורה על-פי מתי, פרק כ"ז, פסוק 46)
  • סוף פסוק ח' ("יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ") נרמז בהתייחסות העוברים והשבים לישו (פסוק 29; בתרגום דליטש: ”וְהָעוֹבְרִים גִּדְּפוּ אוֹתוֹ וַיָּנִיעוּ רֹאשָׁם”)
  • פסוק ט' נאמר בלעג מפי ראשי הפרושים (פסוק 43)
  • פסוק י"ט מתאר הטלת גורל על בגדי המשורר, ותיאור דומה מסופר על ישו (פסוק 35).[ג]

פסוק כ"ג מצוטט מפיו של ישו באיגרת אל העברים[3]: ”אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ”.

בליטורגיה הקתולית עריכה

בתרבות עריכה

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

ביאורים עריכה

  1. ^ ייתכן שהקישור נובע מהעובדה שהבבלים זיהו בין האלה עישתר (שאולי על שמה נקראת אסתר) לבין כוכב נוגה, המכונה גם "איילת השחר" מפני שאורו ניכר עד לעלות השחר
  2. ^ הצליבה מתוארת בכל הבשורות הסינופטיות. הפסוקים להלן מצוטטים מתוך הבשורה על-פי מתי, פרק כ"ז, אך תיאורים דומים מופיעים גם בהבשורה על-פי מרקוס, פרק ט"ו, בהבשורה על-פי לוקאס, פרק כ"ג ובהבשורה על-פי יוחנן, פרק י"ט
  3. ^ לפי חלק מהנוסחים, נאמר בספר יוחנן בפירוש "לְמַלּאת אֵת אֲשֶׁר נֶאֱמַר בְּפִי הַנָּבִיא יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל".

הערות שוליים עריכה