תוכנית לימודים
תוכנית לימודים (בלועזית: קוּריקוּלוּם, curriculum) היא מתווה של הוראות כלליות בנוגע לאופן ההוראה וההערכה של הידע והמיומנויות המשתייכים למקצוע או לתחום לימוד מסוים.
במערכת החינוך הפורמלית עריכה
תוכנית הלימודים בחינוך הפורמלי מתייחסת לרוב לאופן שבו המורה צריך לפעול במסגרת השיעורים בכיתה.
עם זאת, ישנם מקרים בהם עולה צורך לגבש תוכנית לימוד המיועדת לשיעור פרטי עבור תלמיד בודד או קבוצת למידה קטנה. לדוגמה, במסגרת השילוב בחינוך נהוג להשתמש בתוכנית לימודית אישית או תוכנית חינוכית יחידנית, עבור תלמידים המתקשים בלמידה באופן משמעותי מסיבות שונות.
ספר לימוד הנכתב לשימוש במסגרת פורמלית, כגון בית ספר יסודי, נכתב בהתאם לתוכנית הלימודים שבה נועד להשתלב.
תוכניות לימוד בחינוך הפורמלי בישראל עריכה
בישראל נקבעת תוכנית הלימודים על ידי משרד החינוך.
ב-1923 נערכה על ידי יוסף עזריהו, מרדכי אזרחי ויחיאל יחיאלי הצעת תוכנית לימודים לבתי הספר העממיים. התוכנית אושרה על ידי מרכז המורים והפכה לתוכנית הראשונה המלאה לבתי הספר העבריים בארץ. היא שימשה את מערכת החינוך מעל ל-30 שנה[1].
ב-1953 הוחלט על ידי המועצה הפדגוגית העליונה שליד משרד החינוך על רפורמה בכל תוכניות הלימודים בבתי הספר במדינה. לפי ההחלטה, ישתנה כל המבנה של החינוך הציבורי, שיחולק מעתה ל-6 שנות חינוך יסודי ושש שנות חינוך תיכוני. לאחר השלמת 6 שנות חינוך יסודי, יעמדו בפני התלמיד שתי אפשרויות בחירה: המשך לימודים עיוניים במסגרת בית ספר תיכון או תוכנית לימודים מעשית במסגרת מגמה מקצועית[2].
לפי התוכנית החדשה עתידים היו תלמידי כיתות ה'-ח' בבתי הספר הממלכתיים והממלכתיים-דתיים ללמוד 24 שעות לימודי חובה במקצועות אחידים, ו-8 שעות בחירה, אותן ניתן יהיה לבחור מבין 10 תוכניות השלמה בדגשים שונים (תוכנית ספרותית, עמלנית-חקלאית, תורנית ועוד)[3].
ב-1956 פרסם משרד החינוך תוכנית לימודים ייחודית לנערים עובדים בגילאי 14–17 שלא ביקרו מעולם בבית ספר. התוכנית חילקה את הלומדים לא לפי גיל, אלא לפי רמת הידיעות.
ב-1963 הכריז שר החינוך על הכנסת תוכנית מיון למערכת החינוך: כיתות ו', ז', ח' ימוינו לשלוש רמות בלימודי עברית, חשבון ואנגלית.
לאחר עיכובים רבים נפתחה באופן רשמי הרפורמה בחינוך ב-1 בספטמבר 1968[4]. בשנה הראשונה הקיפה הרפורמה שמונה בתי ספר מקיפים שש-שנתיים ואזוריים בשישה יישובים בארץ. גולת הכותרת של הרפורמה היו חטיבות הביניים. הדגש על קבוצת גיל זו נבע, ככל הנראה, מהעובדה שרבה הייתה נשירת התלמידים במעבר מבית הספר היסודי לתיכון. לכיתות ז' עובדו תוכניות לימודים חדשות ברבים ממקצועות הלימוד, שכללו גם חומר עזר למורה, לימודי מדעי הטבע והלשון הורחבו, החלה החלוקה לקבוצות לפי רמות, וניתנו שירותי ייעוץ בבחירת מקצועות הבחירה של התלמידים.
ב-2002 הכריזה שרת החינוך, לימור לבנת על תוכנית הליבה. התוכנית שגובשה במועצה הפדגוגית של משרד החינוך, והפכה לאחת ההמלצות העיקריות של ועדת דוברת, קובעת שכל בתי הספר וגני הילדים בישראל יחויבו בלימודי יסוד זהים, תוך התניית תמיכה כלכלית ביישום לימודים אלו. עיקר המתנגדים לתוכנית זו היו החרדים, שהביעו התנגדות נחרצת לכל התערבות בתכני החינוך במגזרם.
באקדמיה עריכה
סילבוס הוא מסמך המפרט את תוכנית הלימודים של קורס אקדמי. על המרצה לפרסם את הסילבוס בפני הסטודנטים שאותם הוא מלמד עם תחילת הקורס. הסילבוס יכול להיות מחולק כדף מודפס או מפורסם באתר אינטרנט הנגיש לסטודנטים.
תוכניות לימוד אקדמאיות בישראל עריכה
ברוח החופש האקדמי, לא קיים בישראל ממסד ממשלתי האחראי על קביעת תוכניות לימודים עבור מוסדות להשכלה גבוהה. המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) היא רשות פיקוח[5] ממלכתית במדינת ישראל. המועצה פועלת בהתאם לחוק המועצה להשכלה גבוהה, על-פיו אסור לה להגביל את חופש הדעה והמצפון, להתערב בקביעת תוכניות לימודים, בדרכי ההוראה ובמינוי הסגל האקדמי.
השפעת מאפייני השפה עריכה
היכולת להשתמש בשפה ככלי תקשורתי לקליטה של מסרים וככלי מחשבתי להבנתם וארגונם הופכת אותה ליכולת משמעותית בתהליכי למידה[6]. משום שהידע האנושי מיוצג לרוב על ידי השפה הדבורה והכתובה, האדם המקשיב והקורא מתוודע לידע המוצג באופן שפתי ברצף ליניארי מהמילה הראשונה ועד למילה האחרונה[7]. בעקבות המאפיינים הליניאריים של ייצוג ידע שפתי, תוכניות הלימודים מציגות את חומרי הלימוד באופן היררכי וליניארי בעל מטרות המוגדרות מראש[7].
עם זאת, הייצוג השפתי אינו יכול לתת ביטוי לכלל הידע האנושי, משום שהוא בעל מבנה דינמי מורכב ומסועף[7].
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים, באתר משרד החינוך
- קן רובינסון טוען שבתי הספר הורגים את היצירתיות – על החשיבות של החינוך ליצירתיות ותוכניות לימוד לאמנות. הרצאה באנגלית באתר TED עם כתוביות בעברית
- חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958, באתר משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
- התאמת תוכניות הלימודים וחומרי הלימוד למאה ה-21, ועדת קונצנזוס, היזמה למחקר יישומי בחינוך
חינוך - תוכניות לימודים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ "פרקים בתולדות החינוך בישראל / יוסף עזריהו"
- ^ "לקראת מפנה רציני בתוכניות הלימודים של בתה"ס במדינה", "הארץ", 23 ביוני 1953
- ^ ליטל לוין, 22.11.1953/דיון לקראת מהפך בתוכנית הלימודים, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2011
- ^ אושפיז עדה, "היום מתחיל ביצוע הרפורמה בחינוך", "הארץ", 1 בספטמבר 1968
- ^ לפי אורי ארבל-גנץ, 2003, רגולציה – הרשות המפקחת, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, עמוד 84
- ^ שרה ליפקין ונועה בדיחי-קלפוס (2005). מילת המפתח: לשון לכיתות ז-ט, ספר לימוד. תל אביב: מט"ח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
- ^ 1 2 3 דוד חן (1995). החינוך לקראת המאה העשרים ואחת: ספר יובל העשרים של בית-הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. רעננה: רמות.