תחרות הפלה ברומח
תחרות הפלה ברומח, או ג'אוסט (Joust), היא ספורט לחימה היסטורי בו התחרו אבירים רכובים על-גבי סוס בתחרות אחד על אחד שמטרתה להפיל את יריבו מסוסו באמצעות רומח. התחרויות זכו לאהדה רבה בין המאה ה-14 למאה ה-16. האבירים צוידו לרוב בשלושה כלי נשק - רומח, חרב ורונדל (מעין פגיון). אביר אשר הפיל את יריבו מהסוס הוכרז כמנצח לאותו סיבוב. אם נפלו מסוסם שני האבירים הסיבוב הוכרז כשוויון וההכרעה לגביו התבצעה בדו-קרב חרבות. על פי רוב, המוביל לאחר שלושה סיבובים נקבע כמנצח בתחרות.
בצורתו הראשונית שימש הג'אוסט (שנקרא אז טורנאי - tournai) כסימולציה של קרב אמת למטרות אימונים. לאחר התפתחות התחרויות, הביא עמו הניצחון בהן כבוד וממון רבים. המנצח זכה, על פי רוב, בשריון של יריבו (אשר במונחים של ימינו - השתווה במחירו בערך לשוויו של בית). לפיכך, אבירים רבים התעשרו בתחרויות אלו אך רבים גם הפסידו את כל כספם.
כתבי יד מימי הביניים מלמדים כי האימון הראשוני לג'אוסט, ברכיבה, נעשה על גבי סוס עץ עם גלגלים אשר נגרר על ידי מספר עוזרים. החניך נדרש לפגוע בלוח אשר רופד בחבל (על מנת למנוע החלקה של קצה הרומח על פני הלוח). בחלק מלוחות המטרה היה חריץ דרכו השקיף המאמן על החניך. בתרגולים מתקדמים עם סוס אמיתי נעשה שימוש במטרה מסתובבת.
סגנונות עריכה
קיימות שתי וריאציות עיקריות של התחרות - או פלייסאנס (au Plaisance - "בעונג", "בעדינות") מתייחס לתחרויות למטרות תענוג של המתחרים והקהל בטורניר, בהן נעשה שימוש ברומחים קהי-קצוות. או אוטראנס (au Outrance - "בהפרזה", "בהגזמה") התרחש לרוב בעיתות מלחמה בשדה הקרב - נעשה בו שימוש ברומחים חדי-קצוות, והוא נמשך עד מות אחד (או שני) הלוחמים. עם זאת, גם בקרבות "מעודנים" נגרמו פציעות קשות ואף מוות. גורם סכנה לדוגמה - נטייתו של מגן הפנים בקסדה להתרומם במהלך הדהירה, ולחשוף בכך לפגיעה את פניו של האביר.
באנגליה נפוצה צורה נוספת של התחרות בה חולקו נקודות עבור שבירת רומחים. הרוכבים דהרו זה מול זה משני צידיה של גדר עץ נמוכה, והקרב נפסק מיד עם נפילתו של מי מהם. הנקודות ניתנו עבור שבירת הרומח על ידי פגיעה מדויקת ביריב.
ציוד עריכה
השריון עריכה
ערך מורחב – שריון
תחרויות הפלה ברומח נפוצו לראשונה בעת העתיקה וזכו לפופולריות עד המאה ה-16. במשך תקופה ארוכה זו חלה התפתחות באמצעי המיגון בהם השתמשו האבירים. בתחילה היו נפוצים שריון השרשראות, קסדה יצוקה (Helm) ומגן. החל במאה ה-15 נפוץ השימוש בשריון הלוחות. לעיתים הורכב שריון זה מחלקי מיגון, בעיקר לחזה, אשר ניתן היה להסיר למטרות רכיבה תחרותית ולהרכיב מחדש, על פי צורך, לקרב. בדומה, התפתחות הקסדה הסגורה הובילה לקסדות עם רכיבי מיגון נלווים. כאשר התחרויות נהיו יותר ממוסדות וכוחם של חיל הפרשים בשדה הקרב קטן, החל להתפתח שריון לוחות מיוחד לטורנירים. שריון זה היה עבה וכבד יותר, ותוכנן לספק הגנה מוגברת לאביר, בייחוד כנגד מכת רומח. שריון כזה יכול היה להגיע למשקל של פי 3 ומעלה משריון רגיל, דבר ההופך אותו לבלתי מעשי בקרב אמיתי עקב הפגיעה בניידות. חלק משריונות אלה כללו הגנה מוגברת לאזורים שנטו להיפגע מרומחים ותושבת מובנית לרומח.
הרומח עריכה
- ערך מורחב – רומח פרשים
שימושו העיקרי של הרומח היה להפיל לקרקע יריבים רכובים על סוס. אביר טיפוסי בימי הביניים נשא עמו, לרוב, כלי נשק נוספים. כלי הנשק הנלווים השתנו בהתאם לתקופה, סוג התחרות וכן בחירת המתחרים.
בימינו, תחרויות הפלה ברומח נעשות למטרות הדגמה ושעשוע בלבד והרומחים נעשים מעץ קל שנועד להישבר בקלות. אולם, בג'אוסט אמיתי היו הרומחים עשויים מעץ אלון מלא ונשברו רק בפגיעה עוצמתית במיוחד. אף על פי שהרומחים הקהים לא חדרו את השריונות, היה צורך בריפוד רב ברתמות שאותן לבשו האבירים.
ציוד רכיבה עריכה
הפרש רכב על אוכף ושלט בסוס בעזרת משוורת (ארכוף) ודורבנות. שיטת רכיבה מתקדמת זו אפשרה לאביר להשתמש בשתי ידיו ללחימה.
תחרויות הפלה ברומח בימינו עריכה
בתחרויות ג'אוסט בימינו מנסים פרשים לבצע פעלולים שונים באמצעות רומח, לרוב בירידי רנסאנס מיוחדים המדמים את החיים בתקופת הימי הביניים או בפסטיבלים שונים. בנוסף לדו-קרב הרומחים המסורתי ניתן להתחרות גם בפגיעה בירקות וחפצי עץ, או בהשחלת הרומח דרך טבעת.
בגרסה המהווה את הספורט האישי הרשמי של מדינת מרילנד בארצות הברית נערכת תחרות השחלת הטבעות לפי שלבים - כאשר בכל שלב קטן קוטר הטבעת. בגרסה אחרת של התחרות המטרה היא כפיס עץ המונח על הרצפה ושנועד לדמות יתד-אוהל בה יש לפגוע עם קצה הרומח. התחרות מדמה את פשיטות ההפתעה שערכו חילות פרשים על מחנות האויב ובהן מוטטו עליהם את אוהליהם באמצעות הרומח על מנת ליצור בהלה.
בעיירה האיטלקית ארצו (Arezzo) מתקיימת מדי שנה תחרות ג'אוסט מסורתית אשר מקורה בימי מסעות הצלב. המתחרים לובשים מדים בצבעים המייצגים אזורים שונים בעיירה ופוגעים במטרה מרובעת המוצמדת לידה של בובת-עץ בדמות מלך סרצני (כינוי לעמים הבדווים בסיני בתקופה הרומית אשר מאוחר יותר שימש גם כינוי ערבים ומוסלמים בסיציליה ודרום-איטליה). בידה השנייה של הדמות "חתול שלושה-זנבות" - שלושה שרוכי עור ובקצה כל אחד כדור עץ כבד. המתחרים מסתערים על המטרה ברומח עם קצה עשוי מגיר וזוכים בניקוד לפי דיוק הפגיעה במטרה - אך עם זאת עליהם להתחמק מפגיעתם של כדורי העץ.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- תחרות הפלה ברומח, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- תחרות הפלה ברומח, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)