ויקיפדיה

תמר הרציג

היסטוריונית ישראלית

תמר הרציג (נולדה ב-16 ביוני 1975) היא היסטוריונית ישראלית של אירופה בעת החדשה המוקדמת המתמחה בהיסטוריה חברתית ודתית ובהיסטוריה של המגדר ומתמקדת באיטליה ברנסאנס. היא פרופסור מן המניין בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב. היא מופקדת הקתדרה ע"ש קונראד אדנאואר להיסטוריה השוואתית של אירופה באוניברסיטת תל אביב וסגנית הדיקאנית למחקר בפקולטה למדעי הרוח.[1]

תמר הרציג
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 16 ביוני 1975 (בת 48) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריה חברתית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס מיכאל ברונו (2021) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פועלה האקדמי עריכה

הרציג קיבלה את הכשרתה האקדמית באוניברסיטה העברית בירושלים, התואר הראשון שלה הוא בהיסטוריה ובפילוסופיה, והתואר שני והשלישי בחוג להיסטוריה. נושא עבודת המאסטר שלה היה כישוף שטני ומגדר באיטליה ברנסאנס. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בתפקידן של נשים מיסטיקניות בתנועת הרפורמה הסבונרולית בסוף המאה ה-15 ובמאה ה-16 ומנחיה היו משה סלוחובסקי ומיכאל הד. הרציג הייתה עמיתת 'ג'ורג' ל. מוסה' באוניברסיטת וויסקונסן-מדיסון בשנים 2000–2001. הרציג הייתה מלגאית בתר-דוקטורט של קרן יד הנדיב ב-2005-7, וכן השתלמה בחוג למדע הדתות באוניברסיטת פנסילבניה.

ב-2007 התמנתה למרצה בכירה בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב עם זכייתה במלגת אלון, והחל מ-2019 היא פרופסר מן המניין. ב-2008-9 הרציג הייתה עמיתת אנדרו וו. מלון בספריית האנטינגטון בקליפורניה, בשנת 2012 נבחרה הרציג לקבוצה הפותחת של האקדמיה הצעירה למדעים – מייסודה של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. בשנים 2013-2014 שימשה כעמיתת מחקר במרכז לחקר הרנסאנס של אוניברסיטת הרווארד בפירנצה.[2] החל מ-2014 ועד 2021 שימשה כראש מכון קוריאל ללימודים אירופאיים באוניברסיטת תל אביב.[3] הרציג הייתה האחראית על תחום ההיסטוריה הדתית באגודה האמריקנית ללימודי הרנסאנס וחברה בוועדה של מדעי הרוח והחברה במוסד ביאליק, וכן הייתה חברה בוועדה המיעצת של כתב-העת Renaissance Quarterly. היא חברת מערכת בכתבי-העת Mediterranean Historical Review, Magic, Ritual, and Witchcraft, חברת מערכת של סדרת הספרים I Tatti Studies in Italian Renaissance History, ובועדה האקדמית של פרויקט ארכיון מדיצ'י בפירנצה.[4][5][6] הרציג היא סגנית יו"ר של החברה ההיסטורית הישראלית ופעילה לקידום שוויון מגדרי באקדמיה הישראלית.[7][8][9][10]

תחומי מחקרה עריכה

הרציג מתמחה בהיבטים הדתיים והמגדריים של החיים בעת החדשה המוקדמת. היא פרסמה רבות על הרנסאנס האיטלקי, משפטי האינקוויזיציה באיטליה, הרפורמציה הקתולית, מינות וקדושה, חיי הנזירות, המרות דת, רדיפת המכשפות, תולדות המיסטיקה וההיסטוריה של המיניות. מוקד מחקריה האחרונים הוא עבדות באיטליה של העת החדשה המוקדמת.

ספרה המחקרי הראשון היה Savonarola's Women: Visions and Reform in Renaissance Italy, מ-2008.[11] הספר מבוסס על עבודת הדוקטורט שלה ופורסם באנגלית ואיטלקית.[12] הספר עוסק בקבוצות הדתיות שפרחו מחוץ לפירנצה בזמן "מלחמות איטליה" (1494-1530), והושפעו מהאידאולוגיה הדתית של סבונרולה. בספרה טוענת הרציג שנשים מתנבאות מילאו תפקידי מפתח בהנהגה הרוחנית של זרמי הרפורמה האלו. גברים ממשיכי דרכו של סבונרולה חברו לנשים בעלות גישות דומות שהיו מחויבות לרפורמות הדתיות של סבונרולה ונהנו ממוניטין של קדושה, וזאת למרות שבחייו סבונרולה ביקר את תופעת החזיונות האקסטזיים אצל נשים. הספר של הרציג חוקר את התנאים הייחודיים שאפשרו לנשים מהמסדר הדומיניקני כמו קולומבה דה רייטי, לוצ'יה ברוקדלי דה נרני, וקתרינה דה רקוניג'י להפוך למנהיגות הרוחניות של חוגים סבונרוליים שונים בעשורים שלאחר הוצאתו להורג של סבונרולה ב-1498. המחקר גם מתחקה כיצד לאחר ועידת טרנטו (1545-1563), ועל רקע עלייתם של אידיאלים דתיים חדשים, כותבי תולדותיה של התנועה הסבונרולית פעלו למחיקת התיעוד ההיסטורי על תפקידן נשים בביסוס פולחן הקדושים של סבונרולה ובהפצת האידאולוגיה הדתית שלו בעשורים הראשונים שלאחר מותו. העיסוק בתהליכי ההשכחה וההשתקה של  נשים ושל בני קבוצות שוליים בחברה ממשיך לאפיין את פועלה המחקרי של הרציג גם בעבודתה המאוחרת יותר.

בספרה השני “Christ Transformed into a Virgin Woman” מ-2013, עסקה הרציג בציד מכשפות.[13][14] היא חקרה את העניין הרב שגילה הנזיר הדומיניקני, האינקוויזיוטור ורודף המכשפות היינריך קרמר (אינסטיטוריס), מחברו של "פטיש המכשפות" הנודע לשמצה, ברוחניות הסומטית של לוצ'יה ברוקדלי דה נרני ושל כמה מיסטיקניות איטלקיות נוספות שנחשבו לקדושות עוד בחייהן. הרציג מציגה את דמותו של קרמר מתוך קריאה צמודה בכמה מהכתבים הפחות מוכרים שלו, במיוחד ה-Sancte Romane ecclesie fidei defensionis clippeum adversus Waldensium seu Pikardorum heresim (מגן להגנת הכנסייה הרומית הקדושה נגד המינות של הפיקרדים והולדנזים, מ-1501) וכן על ממצאים ארכיוניים חדשים הנוגעים לקשריו עם אינקוויזיטורים דומניקנים אחרים ועם נשים מיסטיקניות באיטליה. הספר חוקר את הקשר שבין הייצוג של כישוף שטני כפרקטיקה נשית לבין תהליכי הפצת מוניטין הקדושה של מיסטיקניות איטלקיות אדוקות אל מחוץ לתחומי חצי האי האיטלקי. ערב פרוץ הרפורמציה של מרטין לותר, קשר זה מצא את ביטויו בזיקה התוכנית העמוקה בין חיבורים דמונולוגים כמו 'פטיש המכשפות' שחיבר קרמר לבין הנוכחות של אותן נשים מיסטקניות שהתפרסמו הודות לדיווחים על ההופעה הניסית של סימני הסטיגמטה (פצעי הצליבה של ישו) על גופן. הרציג טוענת שזיקה מורכבת זו הייתה קשורה לחששות החמורים מפני קבוצות מינות דתיות, שהונהגו על ידי גברים הטרודוקסים, ובפרט מפני הכיתות ההוסיטיות (מיסודו של יאן הוס) שהתפשטו בבוהמיה ומורביה במאות ה-15 וה-16, כמו גם לפחד הגובר מפני הדתות המונותיאיסטיות היריבות; קרי מהיהדות ומהאסלאם. בנוסף ב-2014 התפרסם ספרה "ההומניזם ותרבות הרנסאנס באיטליה" כחלק מספרי הקורס האקדמי "על סף העת החדשה: אירופה 1350-1660" בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה.[15]

ספרה האחרון של הרציג "A Convert's Tale" יצא לאור ב-2019, ובו ניתוח של הדינמיקה המורכבת של המרה לנצרות בקרב הקהילה היהודית בצפון איטליה בימי הרנסאנס.[16] הספר הוא מחקר מיקרו־היסטורי של חייו של סלומונה דה סאסו (עם הטבלתו לנצרות שונה שמו לארקולה דה פדלי), אחד מאומני המתכת היהודים הידועים ביותר של הרנסאנס האיטלקי, שב-1491 אולץ להיטבל לנצרות בטקס גדול בקתדרלה של פרארה. הספר מציג היסטוריה חברתית של המרה דתית המבוסס על מחקר ארכיוני רחב היקף, ועל שיחזור מפורט של השתלשלויות העניינים שהובילו להתנצרותה של משפחה יהודית שלמה. בהמשך מתחקה הרציג אחרי ההשלכות שהיו להמרת הדת על שאר בני המשפחה, ומציגה את הנסיבות המשתנות במשך שלושת העשורים הבאים. הספר חוקר שאלות הנוגעות לזהות דתיות, משטור המיניות, ניעות (מוביליות) חברתית, והתפקיד ששיחקו כל אלו ביחסי פטרונות, בתרבות החומרית וביצירה האמנותית שהיו לסימן ההיכר של חצרות צפון איטליה בימי הרנסאנס.

מחקרה האחרון של הרציג חשף מקרה של אונס מאורגן של קבוצה של שפחות יהודיות במכלאת העבדים בליבורנו בשנת 1610. המחקר, שהתפרסם ב-American Historical Review הראה כיצד אלימות מינית שימשה את המערכת הפוליטית ככלי לשליטה בקהילה היהודית המשגשגת שבעיר. הרציג אף הציגה את המעורבות הישירה של פוליטיקאים בכירים במדינה הטוסקנית במקרה.[17] חשיפת המקרה קיבלה הדים בתקשורת ההמונים במדינות שונות.[18][19][20][21][22]

פרסומים עריכה

ספרים שכתבה עריכה

  • Savonarola's Women: Visions and Reform in Renaissance Italy. Chicago: The University of Chicago Press, 2008.
  • Le donne di Savonarola: Spiritualità e devozione nell’ Italia del Rinascimento. Rome: Carocci Editore, 2014.
  • ‘Christ Transformed into a Virgin Woman’: Lucia Brocadelli, Heinrich Institoris, and the Defense of the Faith. Rome: Edizioni di Storia e Letteratura, 2013.
  • ההומניזם ותרבות הרנסאנס באיטליה כרך ג' בסדרה "על סף העת החדשה: אירופה 1350-1660" (רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2014).
  • A Convert's Tale: Art, Crime and Jewish Apostasy in Renaissance Italy. Cambridge: Harvard University Press, 2019.

ספרים שערכה עריכה

  • Dissimulation and Deceit in Early Modern Europe [co-edited with Miriam Eliav-Feldon]. Houndmills: Palgrave Macmillan, 2015.
  • Knowledge and Religion in Early Modern Europe: Studies in Honor of Michael Heyd [co-edited with Asaph Ben-Tov and Yaacov Deutsch]. Leiden: Brill, 2013.
  • Ebraismo e cristianesimo in Italia tra ’400 e ’600: Confronti e convergenze [co-edited with Luca Baraldi and Gabriella Zarri]. Special issue of Archivio Italiano per la Storia della Pietà 25 (2012)

פרסים עריכה

  • בשנת 2021 זכתה הרציג בפרס ברונו של המכון הישראלי ללימודים מתקדמים הניתן מדי שנה ל-3 חוקרים פורצי דרך בני פחות מחמישים בכל תחומי הדעת ומכל האוניברסיטאות בארץ. הפרס הוענק לה על תרומתה לחקר ההיסטוריה הקדם-מודרנית, ועל תרומתה הייחודית לחקר תקופת הרנסאנס.[23]
  • בשנת 2021 זכה ספרה "A Convert’s Tale לציון לשבח של פרס גורדן בלימודי הרנסאנס של ה-Renaissance Soceity of America.
  • בשנת 2020 זכתה בפרס רוזנברג של ה-American Historical Association על ספרה A Convert's Tale: Art, Crime, and Jewish Apostasy in Renaissance Italy.[24]
  • בשנת 2019 זכתה בפרס קדר למצוינות מחקרית על עבודתה על המרות-דת באיטליה.[25]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ פרופ' תמר הרציג | אוניברסיטת ת"א, באתר www.tau.ac.il
  2. ^ The Center for Italian Studies, ccat.sas.upenn.edu
  3. ^ The Morris E. Curiel Institute for European Studies, en-dacenter.tau.ac.il (באנגלית אמריקאית)
  4. ^ Mediterranean Historical Review Editorial Board, www.tandfonline.com
  5. ^ ITS Editorial Board | I Tatti | The Harvard University Center for Italian Renaissance Studies, itatti.harvard.edu
  6. ^ Academic Board – The Medici Archive Project (ב־)
  7. ^ "העיסוק בקשיים המגדריים הגיע גם לאקדמיה למדעים". הארץ. נבדק ב-2022-01-20.
  8. ^ תמר הרציג, בשורה האחרונה או מאחורי וילון: נשים ואקדמיה מזווית היסטורית, כנס מגדר וקריירה אקדמית בישראל, האקדמיה הלאומית למדעים.
  9. ^ על החברה, באתר החברה ההיסטורית הישראלית
  10. ^ תמר הרציג, "מתודולוגיה ואידאולוגיה: אתגרים בחקר ההיסטוריה של המגדר", דברי פורום צעירי מדעי הרוח והחברה של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים 1 (תשע"ג), עמ' 1-22
  11. ^ Tamar Herzig, Savonarola's Women: Visions and Reform in Renaissance Italy, University of Chicago Press, 2008, ISBN 978-0-226-32915-4. (באנגלית)
  12. ^ Tamar Herzig, Le donne di Savonarola: spiritualità e devozione nell'Italia del Rinascimento, Carocci, 2014, ISBN 978-88-430-5768-9. (באיטלקית)
  13. ^ Herzig Tamar | Edizioni di Storia e Letteratura, www.storiaeletteratura.it
  14. ^ Giorgio Caravale, Christ Transformed into a Virgin Woman: Lucia Brocadelli, Heinrich Institoris, and the Defense of the Faith. Tamar Herzig. Scritture nel chiostro; Temi e Testi 114. Rome: Edizioni di Storia e Letteratura, 2013. xix + 330 pp. €48., Renaissance Quarterly 70, 2017/ed, עמ' 1592–1593 doi: 10.1086/696468
  15. ^ על סף העת החדשה: אירופה 1350-1600; כרך ג', באתר sheilta.apps.openu.ac.il
  16. ^ A Convert’s Tale — Tamar Herzig, www.hup.harvard.edu (באנגלית)
  17. ^ American Historical Review | AHR, www.historians.org
  18. ^ Simona Kitanovska, Zenger News, Jewish women were raped by Muslims and Christians in medieval Italy to get ransom from local Jews: study, Newsweek, ‏2022-05-23 (באנגלית)
  19. ^ La brutal violación de mujeres y niñas judías en una cárcel para esclavos del siglo XVII en Livorno, La Vanguardia, ‏2022-05-19 (בספרדית)
  20. ^ תופעה בעלת ממדים היסטוריים: עדויות ל-MeToo מתקופת הרנסנס, באתר www.maariv.co.il
  21. ^ "Gang Rape of Jewish Slave-women in Renaissance Italy Exposed by Historians". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2022-05-17.
  22. ^ Livorno, ricostruito il dramma di 14 schiave ebree recluse nel 1610, La Nazione, ‏1651093437688 (באיטלקית)
  23. ^ פרס ברונו לשנת 2021, באתר alumni.huji.ac.il
  24. ^ Dorothy Rosenberg Prize Recipients | AHA, www.historians.org
  25. ^ BOG 2019: Kadar Family Award for Outstanding Research, Tel Aviv University, ‏2019-06-06 (באנגלית אמריקאית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=תמר_הרציג&oldid=36481881"