תסמונת פירוק הגידול
תסמונת פירוק הגידול היא קבוצה של סיבוכים מטבוליים שיכולה להופיע לאחר טיפול בסרטן, בדרך כלל מסוג לימפומה ולוקמיה ולעיתים אפילו שלא בעקבות טיפול. הסיבוכים נובעים מרכיביהם המפורקים של תאי הגידול הסרטני וכוללים היפרקלמיה, היפרפוספטמיה (עודף זרחן), היפראוריצימיה (עודף חומצה אורית), היפוקלצמיה ובעיות נלוות בכליות.
| תחום |
אונקולוגיה  |
|---|---|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine | article/282171 |
| DiseasesDB | 32051 |
| MeSH | D015275 |
| סיווגים | |
| ICD-10 |
E88.3 |
| ICD-11 |
5D01 |
  | |
התסמונת קרויה באנגלית Tumor Lysis Syndrome, ובראשי תיבות: TLS. מצב זה מאופיין על ידי היפראוריצמיה (יתר חומצה אורית בדם), היפרקלמיה (יתר אשלגן בדם), היפרפוספטמיה (יתר זרחן בדם) והיפוקלצמיה (תת-סידן בדם). תסמונת זו נובעת כתוצאה מהרס נרחב של תאים סרטניים אשר נמצאים בתהליך גידולם. לעיתים יכול להתפתח מצב של חמצת (אצידוזיס), ואף אי ספיקת כליות חריפה.
תסמונת זו מקושרת בעיקר לאחר טיפול בסוגי סרטן מסוימים ובמיוחד סרטן מסוג לימפומה או לוקמיה בהם תהליך ההאצה של חלוקת התאים הסרטניים גבוה. עם זאת, תסמונת זו עלולה להופיע גם במצבים של לויקמיה מסוג לימפוציטים כרונית, בעיקר לאחר מתן טיפול ב- fludarabine. תסמונת זו נצפתה גם כאשר ניתנו תרופות אחרות לחולי סרטן- כגון מתן טיפול בסטרואידים, הורמונים כגון טמוקסיפן ולטרוזול, וכן נוגדנים מונוקלונאליים כגון ריטוקסימאב ו- gemtuzumab. TLS מתרחשת לרוב 1-5 ימים לאחר מתן טיפול כימותרפי (או תוך כדי מתן הטיפול).
הטיפול הכימותרפי כשלעצמו הורג תאים סרטניים ומביא לעליה ברמות חומצה אורית בדם כתוצאה מהתפרקותם של אותם תאים וחומצות גרעין. כתוצאה מכך שהסביבה נהיית חומצית יותר, חומצה אורית יכולה להתגבש לחלקיקים גדולים יותר ולשקוע באזורים שונים בכליה ובכך להביא לאי ספיקת כליות. חמצת לקטית והתייבשות יכולים לתרום גם הם לשקיעת חומצה אורית בכליות. מציאת קריסטלים של חומצה אורית בשתן מהווה עדות חזרה לכך שיש בעיה כלייתית (נפרופתיה כלייתית) כתוצאה מהצטברות חומצה אורית בכליה, ואצל חולים אלו היחס שבין רמות חומצה אורית בשתן ביחס לרמות קריאטינין בשתן יהיה גדול מ-1.
תהליך נוסף המתרחש ב- TLS הוא שחרור של זרחן תוך תאי מתאי הסרטן אל זרם הדם, כתוצאה מפירוק תאים אלו. יתר זרחן דם מביא לירידה ברמת הסידן בדם, אשר מביאה בתורה לתופעות קליניות המקושרות לרמת סידן בדם כגון בעיות נוירו-מוסקולריות והתכווצויות טטניות. גם כאן, הצטברות של גבישי קלציום-פוספט (סידן זרחן) בכליה עלולה להביא לאי ספיקת כליות. אשלגן הוא יון עיקרי תוך תאי, ועל כן הרס של תאי סרטן יביא לשחרור אשלגן לזרם הדם ולעליה ברמת האשלגן (היפרקלמיה). יתר אשלגן בדם, יחד עם אי ספיקת כליות, עלול להביא למצב מסכן חיים אשר יכול להתפתח לכדי אריתמיות חדריות (בעיות קצב לבביות) ומוות פתאומי.
הסיכוי לפתח TLS אצל חולים עם לימפומה מסוג בורקיט קשור בין היתר למידת התפקוד הכלייתי ולמידת הגידול עצמו. חולים שאצלם רמות החלבון לקטט דהידרוגנז גבוהות מאוד וכן חולים שרמות החומצה האורית בדמם גבוהות מאוד, הם חולים אשר נמצאים ברמות סיכון גבוהות יותר לפתח TLS. על כן, אצל חולים אלו יש לבצע הערכה מקדימה הכוללת ספירת דם מלאה, בדיקות כימיה ושתן מלאות, ואצל חולים בהם תפקודי הכליות מתחת לנורמה, יש לבצע הערכה נוספת על ידי ביצוע אולטרא סאונד לכליות. הטיפול ב- TLS, לאחר ביצוע האבחנה עצמה, כולל מתן אלופורינול- allopurinol, הבססת השתן, ומתן הידרציה מסיבית (נוזלים).