תקן דיווח כספי בין-לאומי
תקן לדיווח כספי בין-לאומי (באנגלית: International Financial Reporting Standard, בקיצור: IFRS) הוא אסופה של תקנים חשבונאיים שנוצרו על ידי המוסד הבין-לאומי לתקינה בחשבונאות. מדינות רבות בעולם בחרו לאמץ את התקינה הזו כתקן מחייב במגזרים עסקיים שונים.
בישראל, החליט המוסד הישראלי לתקינה בחשבונאות בישיבת מועצת המוסד שנערכה ב-31 במאי 2005 לאמץ את התקינה הבין-לאומית וקבע חובת דיווח החלה על כלל החברות ציבוריות החל מהדוחות הכספיים של הרבעון הראשון של שנת 2008, כאשר ניתנה אפשרות ליישום מוקדם כבר בדוחות כספיים החל מ-31 ביולי 2006. במהלך השנים, הובאה בקרב מלומדים ביקורת על אופן אימוץ התקינה, וכן הוצעו דרכים לשנות את האופן בו מיושמת התקינה הבין-לאומית בישראל.[1]
התפתחות התקינה הבין-לאומית לדיווח חשבונאי עריכה
בעבר, התקינה החשבונאית הבין-לאומית נערכה ופורסמה על ידי הוועדה הבין-לאומית לתקינה (IASC - International Accounting Standard Committee), התקנים שפורסמו על ידי הוועדה נקראים תקן חשבונאות בין-לאומי (international accounting standard, בקיצור: IAS). בשנת 2001, הוקם המוסד הבין-לאומי לתקינה בחשבונאות (IASB - International Accounting Standard Board) והחליף את IASC בפרסום תקנים בין-לאומיים בחשבונאות, תקנים אלה נקראים תקני IFRS. הוחלט כי IASB יאמץ את כל תקני ה-IAS וה-SIC שפורסמו טרם הקמתו. מאז פרשנויות לתקינה הבין-לאומית מובאות על ידי הוועדה הבין-לאומית לפרשנות דיווח כספי בין-לאומי (IFRIC – International Financial Reporting Interpretations Committee).
בשנת 2003 פורסמו גרסה ראשונה של תקן דיווח כספי בינלאומי 1 ותקן חשבונאות בין-לאומי 2 – מלאי.
עקרונות התקינה הבין-לאומית לדיווח חשבונאי עריכה
התקינה הבין-לאומית מבוססת על מערכת של עקרונות אשר מטרתם לקבוע כללים ומסגרת מושגית וכן להכתיב דרישות ספציפיות.
המסגרת המושגית דנה בהגדרות ובקריטריונים למדידה של נכסים, התחייבויות, הכנסות והוצאות לשם הכנה והצגה של דוחות כספיים. המידע המוצג בדוחות הכספיים אמור להיות מובן, מהימן, רלוונטי ובר השוואה.
יתרונות התקינה הבין-לאומית לדיווח חשבונאי וחסרונותיה עריכה
- הדוחות הכספיים אמורים לשקף באופן מהימן את מצבה הכספי של הישות המדווחת למועד הדיווח. התקינה החשבונאית הבין-לאומית נותנת משקל משמעותי לדרך בה ההנהלה רואה את התוצאות הכספיות, מה שפוגע בהשוואתיות של הדו"חות הכספיים של פירמות שונות אפילו אם הן פועלות בתוך אותו מגזר עסקי. דוחות כספיים מוצגים בהתאם לדרישות של תקן חשבונאות בין-לאומי 1 – הצגת דוחות כספיים.
- אחידות בין-לאומית בדוחות הכספיים, אימוץ מערכת כללים אחידה אמורה להקל על יכולת ההשוואה בין ביצועי חברות בארצות השונות. בעניין זה הוקם פרויקט להאחדת כללי החשבונאות הבין-לאומיים והאמריקניים עלי ידי IASB והגוף המקביל האמריקני Financial Accounting Standards Board - FASB, אך אף על פי שהוחלט לקדם את ההאחדה עד לשנת 2014, נכון לשנת 2016 לא אוחדו התקנים.
- יישום נרחב של מדידת נכסים והתחייבויות בשיטת השווי ההוגן (Fair Value) נחשב לנדבך חשוב של התקינה הבין-לאומית. (על אף שהוא מיושם בהרחבה גם ב-US GAAP) ומטרתו היא להציג ככל שניתן את ערכה האמיתי של הישות, נכסיה והתחייבויותיה. מבקרי שיטת השווי ההוגן טוענים שהיא גרמה לתנועות חריפות בדיווחים ופגיעה באמינות הדיווח בשל הערכות שווי משתנות, וקשות לאימות חיצוני.
דוחות כספיים לפי התקינה הבין-לאומית לדיווח חשבונאי עריכה
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- עירית אבישר, רשות ניירות ערך מתאימה באופן סופי את כללי הדיווח ל-IFRS, באתר גלובס, 9 במרץ 2010
- הבנת דוחות כספיים בעידן ה-IFRS, באתר לשכת רואי החשבון
- תקני IFRS להורדה, מתוך רו"ח-פדיה
- IFRS בשטח, אימוץ התקינה הבין-לאומית בישראל, דה מרקר
הערות שוליים עריכה
- ^ ישראל קליין, עד כמה נורמטיבי מעמדם הנורמטיבי? על כללי חשבונאות מקובלים והמשפט הישראלי, משפטים מח/2, 2018