מפת עיראק וסוריה
עם סימון האתרים החשובים בתרבות חלף

תרבות חלף היא תרבות ארכאולוגית השייכת לתקופה הנאוליתית הקרמית, שהתקיימה בצפון מסופוטמיה בשטח שהיום נמצא בדרום-מזרח טורקיהסוריה וצפון עיראק, בין השנים 6100 - 5100/5400 לפנה"ס. לתרבות הזאת הייתה השפעה גם באזורים אחרים במסופוטמיה.

מיפוי תרבויות עתיקות במסופוטמיה. תרבויות חלף, חסונה וסאמרא
צלחת ממשפחת כלי חלף
צלמית פיריון מחרס מתל חלף. מוזיאון וולטר לאמנות (Walters Art Museum (אנ')) במרילנד ארצות הברית

תקופת חלף הוחלפה בצפון מסופוטמיה בתקופת עובייד.

שמה של התרבות ומקורה עריכה

שמה של התרבות ניתן לה על שם אתר תל חלף הנמצא בצפון סוריה, שנחפר על ידי הארכאולוג הגרמני מקס פון אופנהיים בין השנים 1913-1911 וב-1929. החומר הראשון המשויך לתרבות זאת נחפר לראשונה בשנת 1908 על ידי הארכאולוג האנגלי ג'ון גרסטנג בסקהגוזו (Sakçagözü), הנמצא היום בדרום-מזרח טורקיה. כמות קטנה של ממצאים המשויכים לתרבות חלף נחפרו ב-1913 על ידי הארכאולוג האנגלי לנרד וולי בכרכמיש, תל הנמצא על גבול סוריה וטורקיה. האתר החשוב ביותר לתרבות זאת הוא תל אַרְפָּאצִ'יָּה, השוכן מצפון מערב לעיר מוסול בעיראק.

בשנים הראשונות של מחקר תרבות חלף, הדעות של החוקרים היו שתרבו זאת במקורה לא התפתחה במישורים של צפון סוריה. ההשערות היו שהם הגיעו מההרים שבמזרח אנטוליה או שהם היו רועים שהגיעו מצפון עיראק. בשנת 1986 החל הארכאולוג ההולנדי פיטר אקרמנס (Peter Akkermans) לחפור בתל סבי אבייד שבעמק נהר הבליח. החפירות באתר הביאו להבנה חדשה בקשר למוצאה של תרבות זאת. בתל נמצאו 11 שכבות ארכאולוגיות, השכבות הנמוכות 7-11 הן מהתקופה הקדם-חלפית, שכבות 4-6 הן תקופות מעבר, ושכבות 3-1 הן מתקופת חלף המוקדמת. לא היה פער של זמן בין השכבות, למעט שכבות 11 ו-10.

הממצאים הראו שכניסת תרבות חלף לאתר לא הייתה פתאומית, ולא תוצאה של הגעת אנשים זרים למקום, אלא תהליך מתמשך של שינויים תרבותיים בצפון סוריה, שהתפשט לאזורים אחרים.

מאפייני התרבות עריכה

משפחת כלי חלף עריכה

מתוך הכלים שנמצאו בתל חלף, הידועים שבהם הם "משפחת כלי חלף". כלים אלה הוכנו על ידי קרמיקאי מומחה, הקרמיקה מזוגגת וצבועה לעיתים צבועה ביותר משני צבעים הכולל עיטורים גאומטריים ומוטיבים של בעלי חיים. בנוסף, כללה המשפחה כלי בישול וכלים לא צבועים עם משטחים ממורקים.

בעבר התקיימה תאוריה שמשפחת כלי חלף הייתה מיועדת לייצוא, ושימשה כפריט יוקרתי אצל האליטות. אבל ממצאים נוספים שנחפרו הראו על ייצור מקומי באתרים שונים.

כלים ממשפחת כלי חלף נמצאו באתרים נוספים בצפון מסופוטמיה, כמו נינוה, תבה ע'אוראתל שאע'ר בזאר, תל זיידאן ואתרים נוספים באנטוליה. תפרוסת זאת של שימוש בכלים אלה יכולה להצביע על שימוש נרחב שנעשה בהם באזור. בנוסף לכלים, נמצאו גם צלמיות של דמויות נשיות עם מאפיינים מיניים מודגשים, שעברו שרפה חלקית. נמצאו גם חותמות הטבעה עשויות אבן עם סימנים גאומטריים או סימנים סימבוליים, ייתכן ושימשו להטבעת רכוש אישי (כפי שהם שימשו בתקופות מאוחרות יותר). אנשי תרבות חלף השתמשו בכלים עשויים אבן וחומר. הנחושת הייתה ידועה להם, אבל הם לא השתמשו בה לייצור כלים.

מבנים עריכה

על פי מעט המבנים שנחפרו, במיוחד בתל ארפאצ'ייה, זוהו מבנים עגולים בעלי כיפה הנקראים במחקר "תולואי" (Tholoi). המבנים היו בקוטר של 7-3 מטר. לעיתים נמצאו לידם מבנים קטנים מלבניים, שייתכן והיו חדרי כניסה. מבנים מעטים מסוג זה נחפרו. המבנים נבנו מטיט ולעיתים הן הונחו על גבי יסודות אבן. באחד המבנים נמצאו צלמיות נשים רבות וייתכן והוא שימש למטרה פולחנית. המבנים האחרים שימשו כנראה למגורים. הכפרים היו קטנים רק מעטים היו גדולים מ-10 דונם.

קבורה עריכה

מעט מאוד ידוע על מנהגי הקבורה של תרבות חלף, אבל נראה שהם לא היו אחידים באתרים השונים. ביירים טפה (Yarim Tepe) נמצא קבר פיר עם תא צדדי קטן, שבתוכו הונחה הגופה. בדומוזטפה שבטורקיה של היום, האנשים נקברו בבורות, מעין קבר פיר, שבתוכם נמצאו כ-40 שלדים. בחלק מהשלדים הראש הוסר והונח לצידם.

כלכלה עריכה

החקלאות התבססה על חקלאות בעל שמנצלת את הגשמים להשקיית השדות. הם גידלו חיטה, שעורה תרבותית ופשתן. בנוסף גידלו בקר, כבשים ועזים.

סופה של התקופה עריכה

תרבות זאת פרחה באתר בין השנים 5,400-6,100 לפנה"ס ללא כל הפסקה, ויש חוקרים המאחרים את התרבות לתקופה מאוחרת יותר והנושא נמצא בוויכוח בין החוקרים.[1] תקופה זאת נקראת גם "תקופת חלף". תרבות זאת הוחלפה בצפון מסופוטמיה לאחר תקופת מעבר על ידי תרבות עובייד. חלק מהאתרים ניטשו, באחרים נעשה חילוף של תרבות ללא פער בהתיישבות באתר וללא נטישה. 

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא תרבות חלף בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Old and New Perspectives on the Origins of the Halaf Culture מאמרו של Peter Akkermans באתר academia.edu