BTR-40
BTR-40 (ברוסית: БТР-40) הוא רק"ם בעל הנעת 4X4 תוצרת ברית המועצות. הרכב התבסס על משאית גא"ז 63. בצבא הסובייטי הוא תפקד כנגמ"ש קל או רק"מ סיור. בנוסף לצבא הסובייטי היה בשימוש של מעל ל-30 מדינות (בחלקן עדיין נמצא בשירות פעיל). BTR-40 נחשב לנגמ"ש הראשון שיוצר באופן סדרתי בברית המועצות.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | נגמ"ש/רק"ם סיור |
| מדינה מייצרת |
 ברית המועצות |
| יצרן |
גא"ז  |
| משתמשים עיקריים |
הצבא הלאומי האפגני, צבא אלבניה |
| שנת ייצור | 1950 |
| תקופת השימוש |
1950–הווה (כ־74 שנים) |
| דגם קודם | אין |
| דגם עוקב | BTR-152 |
| מערכה מרכזית | המרד ההונגרי,מלחמת ששת הימים |
| יחידות שיוצרו |
8,500 |
| מידע טכני | |
| אורך | 5.00 מטר |
| רוחב | 1.90 מטר |
| גובה | 1.75 מטר |
| משקל | 5.30 טון |
| מהירות | 80 קמ"ש |
| טווח פעולה | 285 ק"מ |
| מנוע | בנזין בעל הספק של 80 כ"ס. |
| שריון | 6-11 מ"מ |
| צוות | 2 + 8 לוחמים. |
| מערכות נשק | |
| חימוש עיקרי | מקלע 7.62 מ"מ |
  | |
מבנה הנגמ"ש עריכה
הנגמ"ש פותח בשנת 1947 על ידי משרד התכנון של מפעלי גא"ז. גם אב טיפוס הראשון של הרכב (שנקרא BTR-141) יוצר במפעל זה. BTR-40 הושתת על קווי היסוד של משאית GAZ-63. זהו נגמ"ש עם גג פתוח, גוף הרכב יוצר מלוחות שריון בעובי של 6–11 מילימטרים. בגוף הרכב מותקנות שלוש דלתות (שתיים בחלק הקדמי לכניסת הנהג והמפקד ודלת שלישית בצד האחורי של תא הלוחמים). בכל דופן צד של תא הלוחמים ישנם 3 חרכי ירי, כדי לאפשר ירי מנשק אישי של הלוחמים (תת-מקלעים או רובי סער). בחלקו האחורי של תא לוחמים הותקן גם מנוף הרמה. הנגמ"ש הונע על ידי מנוע בנזין בעל הספק של 80 כוחות סוס, מהירות מקסימלית של הנגמ"ש בכביש – 80 ק"מ. חימוש הנגמ"ש כלל מקלע גוריונוב שהותקן בקדמת הכלי (מעל תא הנהג). משקל הכולל של הנגמ"ש – 5.3 טון.
דגמים עריכה
- BTR-40 - דגם הבסיס
- BTR-40A: - רכב נ"מ. בתוך תא הלוחמים הותקן זוג מקלעי KPV (קוטר 14.5 מ"מ), אשר הופעלו על ידי לוחם אחד. זווית הרמה של המקלעים (מ-5 עד 80 מעלות) אפשרה הפעלת המקלעים גם נגד מטרות "יבשתיות".
- BTR-40V- דגם משופר של הגרסה המקורית של BTR-40, אשר פותח בשנת 1956. בדגם זה הותקנה מערכת מרכזית לשמירת לחץ האוויר בצמיגים.
- BTR-40B- שיפור נוסף של הדגם BTR-40V. כלקח מקרבות המרד ההונגרי, בדגם זה הותקן גג משוריין מעל תא הלוחמים. בעקבות כך משקל הכלי עלה וקיבולת תא הלוחמים ירדה מ-8 ל-6 לוחמים. כמו כן הותקנה בכלי מערכת סינון אוויר להגנת הצוות והלוחמים מפני חומרי לחימה כימיים וביולוגיים.
- BTR-40R - רכב גו"ז ליחידות אב"כ.
- BTR-40ZD- בדגם זה הותקנו 4 גלגלי מתכת נוספים על מתקן מיוחד, אשר אפשר לכלי לנוע על פסי רכבת.
- TYPE-55 גרסה סינית של BTR-40.
- SPW-40 - הגרסה המזרח-גרמנית של BTR-40.
שימוש עריכה
נגמ"ש ה-BTR-40 שירת בצבא ברית המועצות החל מ-1950 כנגמ"ש חי"ר, רק"מ סיור ורכב פיקוד. כבר באמצע שנות ה-50 תפסו נגמ"שי BTR-152 את תפקידו כנגמ"ש חי"ר ברוב יחידות השדה. כרכב סיור שימש עד לאמצע שנות ה-60, אז הוחלף ב-BRDM-1. יחד עם זאת BTR-40 רבים נשארו במחסני החירום של הצבא הסובייטי עד להתפרקות ברית המועצות בשנת 1991, למרות שייצורם הופסק עוד בשנת 1960. בצבא הפדרציה הרוסית הם הוצאו מהשירות באופן רשמי בשנת 1993. הנגמ"ש סופק לכל מדינות ברית ורשה, גרמניה המזרחית אף יצרה גרסה מקומית של הנגמ"ש. בנוסף הוא נמכר בעסקאות נשק למדינות רבות באפריקה, אסיה והמזרח התיכון (בסך הכל ל-18 מדינות). ה-BTR-40 שירת בעימותים שונים ברחבי העולם, בהם: מלחמת קוריאה, מלחמת האזרחים בצפון תימן, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת וייטנאם.
במהלך מלחמות ישראל, נפלו כמה עשרות נגמ"שי BTR-40 שלל בידי צה"ל והם כונו "במבינו". כמה מהם שירתו את כוחות הביטחון בעיקר במשמר הגבול, כך למשל יחידת משמר הגבול שאבטחה את נמל התעופה בן-גוריון השתמשה בנגמ"שים מסוג זה. במהלך מבצע אנטבה ("כדור הרעם") נעשה שימוש ב-4 שריוניות כאלו אשר חומשו במקלעי מא"ג ומקלר"ים ופעלו ב-2 כוחות בחוליות חסימה ורתק, מפקד כוח השריוניות היה שאול מופז.
היה מוצג במוזיאון בתי האוסף בתל אביב לפני העברת מוצגיו למוזיאון יד לשריון וסגירתו. כיום מוצג BTR-40 בישראל במוזיאון יד לשריון בלטרון.
קישורים חיצוניים עריכה
