בירד-איי
Bird-Eye היא משפחה של מערכות מזל"ט מתוצרת מפעל מלט של התעשייה האווירית לישראל, המאפשרת ליחידות קטנות להשיג מודיעין בזמן אמת ללא תלות ביחידות גדולות יותר.
 | |||||||||||||
| Bird-Eye 400 בשימוש צבא רוסיה | |||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | כלי טיס בלתי מאויש | ||||||||||||
| ארץ ייצור |
 ישראל | ||||||||||||
| יצרן | התעשייה האווירית לישראל | ||||||||||||
| משתמש ראשי | כוחות היבשה הרוסיים | ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
פיתוח עריכה
פיתוח המזל"ט החל לקראת התמודדות במכרז של המנהל למחקר ולפיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית (מפא"ת) במשרד הביטחון, בשנת 2003, לאספקת דגמי מזל"ט למטרת בדיקה ראשונית (evaluation)[1].
הצורך המבצעי במזל"ט זוהה בעקבות האינתיפאדה השנייה, כאשר במרץ 2002 החליט צה"ל רכוש את שירותי המזל"טים של חברת אירונאוטיקס לביצוע משימות מודיעין טקטי, לצורכי ביטחון שוטף. זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות צה"ל שהוא החליט לרכוש שירותי מודיעין מקבלן אזרחי, במיקור חוץ[2]. המשימה שקיבלה החברה הייתה שיגור מזל"טים לרצועת עזה ולגדה המערבית כדי לעקוב אחרי פעילות מחבלים בשטחי הרשות הפלסטינית, ולהתריע מפני ניסיונות שיגור חוליות טרור לשטח מדינת ישראל[2]. לטענת מנכ"ל החברה, אבי לאומי, הוא זכה בחוזה לאחר שפגש את מפקד אוגדת עזה באותה העת, אלוף ישראל זיו במסיבה, והוא סיפר לו שיש קשיים בעקבות סגירת יחידת נחשון של חיל המודיעין בסוף שנת 2000. מאחר שאירונאוטיקס טיפלה קודם בציוד של היחידה, הציע לאומי למכור את שירותי המזל"טים כשעות טיסה[3]. בעקבות הזכייה בחוזה התלוננה התעשייה האווירית שהוא ניתן ללא מכרז, משרד הביטחון נענה לבקשתה ופרסם מכרז. במכרז החדש זכתה התעשייה האווירית, אך אירונאוטיקס הגישה תביעה לבית המשפט, בטענה שהתעשייה האווירית הציעה מחיר הפסד כדי לדחוק אותה מהשוק. המכרז להפעלה של מזל"טים בוטל לבסוף[4]. המחלוקת בין התעשייה האווירית לאירונאוטיקס הייתה על רקע הסכם שותפות בין החברות שנחתם באפריל 2001, אך בוטל אחר כך[5].
בינואר 2004 נערכה תחרות הדגמת יכולות על ידי זרוע היבשה, בו התמודדו בין השאר מזל"טים מתוצרת התעשייה האווירית, אלביט מערכות ורפאל - מערכות לחימה מתקדמות, לאחר התחרות הודיע צה"ל כי הוא מעדיף את סקיילרק 1 של אלביט[6]. בשלב זה הוחלט במנהל למחקר ולפיתוח לפרסם מפרט טכני ומכרז רשמי לפיתוח ורכישת מזל"טים עבור צה"ל, בתוכנית שקיבלה את שם הקוד "רוכב שמים"[1]. במקביל הכניס צה"ל לשימוש ניסיוני כמה מערכות שפותחו בידי רפא"ל ("סקיילייט בי") ואלביט ("סקיילרק"). המערכות נוסו גם בתנאי קרב במלחמת לבנון השנייה ובפעילות מבצעית ברצועת עזה[7].
בפברואר 2004 הציגה לראשונה התעשייה האווירית את המזל"ט, בשם "I-See", בתערוכת הנשק 2004 DefExpo, שנערכה בניו-דלהי, הודו. לפי הנתונים שפורסמו המזל"ט יכול לשהות באוויר 60-45 דקות, ולפעול בטווח של 10-5 ק"מ ממערכת ההפעלה שלו. משקל ההמראה של המזל"ט הוא 7.5 קילוגרמים, ומערכת המצלמות שלו תשקול כ-800 גרם בלבד[8].
חמש חברות התמודדו במכרז "רוכב שמים": אלביט מערכות, התעשייה האווירית, רפא"ל, אירונאוטיקס ו"רותם תעשיות", חברת מסחור ידע של הקריה למחקר גרעיני – נגב. היקף המכרז היה כ-30 מיליון דולר, לאספקת בין 70 למאה מערכות לזרוע היבשה[9]. במקביל למכרז המנהל למחקר ולפיתוח העניק לחברת "קונטרופ", שבה מושקעת חברת "אירונאוטיקס", מענק של כשני מיליון דולרים לפתח את המצלמה של המזל"ט. כדי להחזיר לעצמו את כספי השקעתו החליט המנהל למחקר ולפיתוח, כי אחד מתנאי הסף להגשת ההצעה במכרז הוא להצטייד במצלמה של "קונטרופ". בשנת 2008 הודיעה המנהל למחקר ולפיתוח כי "רותם תעשיות" נופתה מהמכרז מאחר שאין לה הכישורים לניהול פרויקט צבאי מסוג זה והתעשייה האווירית נופתה מאחר שהמזל"ט שלה היה כבד מדי[7]. חברת אלביט זכתה לבסוף במכרז, ולשם הפעלת מערך המזל"טים הוקמה יחידת רוכב שמיים[10].
שיווק בעולם עריכה
במקביל להתמודדות במכרז בישראל, ערכה התעשייה האווירית ניסיונות שיווק של המזל"ט בעולם. המזל"ט שווק במספר תצורות, החל מהדגם Bird-Eye 100 שמשקלו 1.3 ק"ג ועד דגם Bird-Eye 600 שמשקלו 8.5 ק"ג.
באפריל 2009 חתמה התעשייה האווירית על עסקה לאספקת 50 מזל"טים לרוסיה. העסקה כללה שלושה דגמים: מזל"ט מדגם "בירד-איי 400" שמשקלו 5 ק"ג וטווח טיסתו 10 ק"מ; מל"ט "איי וויו-150" שמשקלו 160 ק"ג וטווח טיסתו 100 ק"מ; ומל"ט שמשקלו 426 ק"ג וטווח טיסתו 250 ק"מ. ההחלטה על רכישת כלי הטיס התקבלה עקב הנחיתות המבצעית שהורגשה ברוסיה בזמן מלחמת גאורגיה–רוסיה, שבה הגיאורגים הפעילו מל"טים של אלביט מערכות מסוג הרמס 450[11]. שנה אחר כך הורחבה העסקה, לאחר שראש הממשלה בנימין נתניהו אישר העברת ידע לרוסיה, ונחתם הסכם למכירת מכלולים של המל"טים ומערכות שונות לייצור מקומי שלהם, תמורת 400 מיליון דולר[12].
פיתוח ושיווק הדור השני עריכה
ביוני 2016 הכריזה התעשייה האווירית על השקת הייצור הסדרתי של הדגם Bird-Eye 650. דגם שיכול לבצע משימות אוטונומיות כולל המראה ונחיתה אנכית, בטווחים של עד 150 ק"מ עד 15 שעות. דגם שיש לו יישומים מסחריים, לרבות: "מיפוי, ניטור קווי חלוקה של נפט, גז וחשמל, ניהול זיהום מים על פני שטחים יבשתיים וימיים ומעקב מהיר אחר אזורי אסון"[13].
בינואר 2019 חתמה התעשייה האווירית על הסכם עם חברת "Santos Lab" הברזילאית לספק מל"טים מדגם BirdEye 650D, ש"Santos Lab" תפעיל ליישומים חקלאיים[14].
בספטמבר 2020 הודיעה התעשייה האווירית כי חתמה על הסכם לרכישת 50% מ-BlueBird Aero Systems, מפתחת ואינטגרטורית ישראלית של מל"טים טקטיים קטנים[15]. בעקבות הרכישה שילבה התעשייה האווירית את קווי המל"טים הטקטיים שלה עם אלו של BlueBird. ביוני 2021 הכריזה החברה על עסקה למכירת 100 מל"טים ללקוח אירופאי[16].
מאפיינים טכניים של Bird-Eye 400 עריכה
רכיבי המערכת עריכה
המערכת ארוזה בשני מנשאי גב, מתופעלת על ידי צוות בן שני אנשים ומכילה את המרכיבים הבאים:
- שלושה כלי טיס
- מטע"די יום ולילה
- מערכת בקרה קרקעית נישאת
- ערוץ תקשורת
- מקור אספקת מתח וערכת תיקונים.
תכונות עריכה
למערכת התכונות והיכולות הבאות:
- מטען ייעודי אלקטרו-אופטי יום או לילה לקבלת תמונת וידאו של השטח המצולם בזמן אמיתי, שמותקן באמצע גחון המטוס נקי מכל התקנות שמסתירות חלק משדה הראייה.
- שיטה ייחודית של הפיכת המטוס לקראת נחיתה, שמתבצעת כאשר המטע"ד נמצא אז בחלק העליון של המטוס חפשי מפגיעה בעת הנחיתה עצמה.
- שיגור מהיד או בסיוע באנג'י.
- מנוע חשמלי להשגת חתימת רעש מינימלית שעלולה לגלות את המטוס.
- המראה, טיסה ונחיתה אוטומטיות.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 יוסי מלמן, טלטלות במכרז המזל"טים של צה"ל, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2007
- ^ 1 2 אמנון ברזילי, פתרון במשקל 400 גרם, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2002
- ^ אורה קורן, "אני רוצה להיות טבע של התעשיות הביטחוניות", באתר הארץ, 12 ביוני 2009
- ^ יצחק דנון, נדחתה בקשת אירובוט לצו ביניים נגד זכיית תע"א במכרז להפעלת מזל"ט, באתר גלובס, 17 בספטמבר 2003
יצחק דנון, חב' אירובוט: לא נמשוך העתירה לפסול זכיית תע"א במכרז של משרד הביטחון, באתר גלובס, 20 באוקטובר 2003 - ^ יואל - אירונאוטיקס נתנה לתעשייה האווירית אופציה על 25% לפי 15 מיליון דולר, באתר הארץ, 10 באפריל 2001
- ^ פליקס פריש, צה"ל קיבל החלטה עקרונית לרכוש מיני מזל"ט של אלביט, באתר גלובס, 4 בפברואר 2004
- ^ 1 2 יוסי מלמן, חשאי בחמישי - במשרד הביטחון לא סומכים על אנשי הכור בדימונה, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2008
- ^ פליקס פריש, תע"א תציג בניו-דלהי לראשונה את המיני מזל"ט, באתר גלובס, 3 בפברואר 2004
- ^ אמנון ברזילי, מז"י תרכוש מזל"טים בכ-30 מ' דולר - למרות שאין כסף, באתר הארץ, 22 במרץ 2004
- ^ גילי כהן, צה"ל שוקל הקפאת מערך המל"ט בחטיבות החי"ר, באתר הארץ, 1 בפברואר 2012
- ^ מירב אנקורי, התעשייה האווירית תמכור 50 מזל"טים לרוסיה ב-50 מ' ד', באתר גלובס, 12 באפריל 2009
אורה קורן, התעשייה האווירית תספק לרוסיה מטוסים ללא טייס ב-50 מיליון דולר, באתר הארץ, 11 באפריל 2009 - ^ יעל פטר, התעשייה האווירית חתמה על עסקה של 400 מיליון דולר למכירת מל"טים לתאגיד הענק אובורנפרום הרוסי, באתר TheMarker, 13 באוקטובר 2010
- ^ Globes correspondent, Israel Aerospace begins production of mini-drone, Globes, 22 Jun, 2016
- ^ Globes correspondent, IAI teams with Brazil's Santos on precision agriculture drones, Globes, 10 בינואר 2019
- ^ טל שניידר, התעשייה האווירית רכשה 50% מחברת מל"טים קטנים ששווייה מוערך ב-100 מיליון שקל, באתר גלובס, 24 בספטמבר 2020
- ^
יורם גביזון, התעשייה האווירית מכרה מל"טים בעלי יכולת המראה ונחיתה אנכית בעשרות מיליוני דולרים, באתר TheMarker, 15 ביוני 2021
