Cliff Dwellers
Cliff Dwellers (בתרגום חופשי: דיירי הצוקים) הוא ציור מאת ג'ורג' בלווז משנת 1913. זהו ציור שמן על קנבס, בגודל 102 ס"מ על 107 ס"מ, השמור באוסף מוזיאון האמנות של מחוז לוס אנג'לס, שרכש אותו ב-1916.
 | |
| Cliff Dwellers, ג'ורג' בלווז, 1913 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | ג'ורג' בלווז |
| תאריך יצירה | 1913 |
| טכניקה וחומרים | ציור שמן על קנבס |
| ממדים בס"מ | |
| אורך | 107 |
| רוחב | 102 |
| נתונים על היצירה | |
| מספר יצירה |
16.4 (מוזיאון לאמנות בלוס אנג'לס)  |
| מיקום |
המוזיאון המחוזי של לוס אנג'לס לוס אנג'לס שבקליפורניה שבארצות הברית |
  | |
בציור מציג בלווז את הקהל הססגוני של לואר איסט סייד בניו יורק, במה שנראה כמו יום קיץ חם. האנשים יוצאים מבתי המגורים אל הרחוב, לגרמי המדרגות ולסולמות החירום. הכביסה מתנפנפת מעל הראשים ורוכלי הרחוב סוחרים במרכולתם באמצע ההמולה. ברקע, רכבת חשמלית נעה בכיוון רחוב ויזי (Vesey).
מקור השם עריכה
בתי הצוקים הם סוג בנייה מסורתי של בתי מגורים שנוצרו בשקעים או במערות בצוקים גבוהים. לשם כך היה צורך בחפירות בסלע או בתוספות בנייה שונות. דוגמה לתופעה זו ניתן למצוא במקומות שונים ברחבי העולם, למשל בצוק בנדיאגרה שבמאלי או בפטרה שבירדן.
"דירות צוקים" הוא כינוי סלנג ניו יורקי שניתן בסוף המאה ה-19, לבתים באזורים בניו יורק שאוכלסו בצפיפות, כהתייחסות לדימוי של ילידים אמריקאים המתגוררים בצוקים בדרום מערב ארצות הברית. מושג זה מתייחס גם לבניינים הגבוהים של מנהטן, שדומו לצוקים, לצד הנוף האורבני שהושווה לנופי הסלעים במערב.[1]
הקשר היסטורי עריכה
הציור, שנוצר ב-1913, מציג את פניה החדשות של העיר ניו יורק. בין השנים 1870 ל-1915, אוכלוסיית העיר עלתה מכ-1.5 מיליון לכ-5 מיליון תושבים, הרבה בשל מגמת הגירה לעיר. רבים מהמהגרים החדשים - איטלקים, יהודים, אירים וסינים - הצטופפו באזורי מגורים בלואר איסט סייט - באזור שצפונית לגשר ברוקלין, דרומית לרחוב האוסטון ומזרחית לשכונת באוורי (Bowery). מהם היו אלפי יהודים ממזרח אירופה, שמצאו פתרון דיור זמני או קבוע ברחובות כמו איסט ברודוויי, המיקום של Cliff Dwellers. העיר מעולם לא חוותה צפיפות שכזו בעבר.
מצפייה בציור עולה תחושה של צפיפות, אכלוס יתר וההשפעה של העיר על בני הנוער (שנראים בעיקר בקדמה). בראשית המאה ה-20, עם בואם של אלפי מהגרים לשכונות ניו יורק, התקיימה תנועה עקשנית של "מהפכניים עירוניים", שמטרתה הייתה להטמיע את המהגרים בתרבות האמריקאית. הספר "ציוריו של ג'ורג' בלווז", מסביר עם זאת, כי "הילדים בציור Cliff Dwellers, נראים אמנם תמימים, אך הם אינם מציגים אף סימני השפעה של תהליך ה'אמריקניזציה' שייחלו לו המהפכנים העירוניים, שראו בו קריטי לשמירה על הסדר החברתי".[2]
לצד החשדנות שהופנתה כלפי המהגרים, נוספה העובדה שהם נאלצו לחיות בתנאים, שהפכו לבלתי נסבלים לצד מגמת התיעוש באזורים אלה. הציור מציג את אזורי המגורים הללו כקטנים, דחוסים וחשוכים, בדומה לתנאי העבודה שחוו אותם מהגרים במפעלי תעשייה בהם עבדו, ומקדם את נושא ההשפעה של התיעוש על חיי מעמד הפועלים.
האמנים הריאליסטיים של ניו יורק כונו על ידי המבקרים בשמות "כנופיית המהפכנים השחורה" ו"שליחי הכיעור". אחד מאותם מבקרים אף כינה אותם בכינוי המזלזל "אסכולת אש קאן" ("פח אשפה"), בהתייחסו לנושאי עבודותיהם ולצבעים הקודרים, וכינוי זה הפך למונח הנפוץ לתיאור תנועה אמנותית זו, שהיא אחת התנועות החשובות באמנות האמריקאית בראשית המאה ה-20.
בחינה אמנותית עריכה
השימוש בהצללה לאורך הציור מייצר אמת מידה למרחק עבור כל בניין, על בסיס הגוון הכהה והבהיר של כל אחד מהם, ומסייע לתמונת הקהל להיראות עמוקה יותר מכפי שניתן לראות. התפיסה של קהל גדול כל כך, מנוגדת לדמויות בקדמת הציור, ומכוונת את עין הצופה ספציפית לאלמנטים שבאזור הקדמי, ובכך מדגישה את חשיבותם בציור. בספר "ציוריו של ג'ורג' בלווז", שמביא פרשנות על מרבית עבודותיו, מוצגת בחינה של צבעי הציור בהקשר רחב יותר של עבודתו של בלווז:
- "בלווז המשיך להשתמש בשיטת הצבעים של מראטה בציוריו לאורך 1913... היוצא דופן הוא Cliff Dwellers, שצויר במאי 1913, ומציג את השימוש המורכב ביותר שביצע בלווז לשיטת הצבעים של מראטה."[2]
העובדה שבלווז היה מוכן לסטות ממערכת הצבעים הרגילה שלו ולבחור בסט צבעים יותר מונוכרומטי, מצביעה על חשיבות היצירה ועל מידת היבדלותה מעבודותיו האחרות, לא רק מבחינה נושאית אלא גם בפן הסגנון והצבע.
מקורות עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- Cliff Dwellers, באתר המוזיאון המחוזי של לוס אנג'לס (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Irving Lewis Allen, The City in Slang: New York Life and Popular Speech, Oxford University Press, 23 February 1995, page 118
- ^ 1 2 "Young, Mahonri Sharp and George Bellows. 1973. The Paintings of George Bellows. New York: Watson-Guptill Publications.