Graduation

Graduation הוא אלבום האולפן השלישי של אמן ההיפ הופ האמריקאי קניה וסט. האלבום יצא לאור ב-11 בספטמבר 2007, וההקלטות לאלבום התקיימו במהלך 2005–2007 באולפני צ'אנג קינג וסוני מיוזיק בניו יורק, ובשני אולפנים בלוס אנג'לס. האלבום הופק בעיקר על ידי וסט ו-DJ Toomp. בין האמנים שמשתתפים בו ניתן למנות את מוס דף, טי פיין, דוולה, ליל ויין וכריס מרטין, סולן להקת קולדפליי. האלבום ועטיפתו עוצבו על ידי האמן היפני טאקאשי מוראקאמי.

Graduation

אלבום אולפן מאת קניה וסט
יצא לאור	11 בספטמבר 2007
הוקלט	2005-2007
סוגה	היפ הופ, פופ ראפ
שפה	אנגלית
אורך	51:15
חברת תקליטים	רוק-א-פלה, דף ג'אם
הפקה	קניה וסט
כרונולוגיית אלבומים של קניה וסט Late Registration (2005) Graduation (2007) 808s & Heartbreak (2008)
סינגלים מ-Graduation "Can't Tell Me Nothing" תאריך יציאה: 15 במאי 2007 "Stronger" תאריך יציאה: 31 ביולי 2007 "Good Life" תאריך יציאה: 2 באוקטובר 2007 "Flashing Lights" תאריך יציאה: 12 בנובמבר 2007 "Homecoming" תאריך יציאה: 18 בפברואר 2008

כשהוא מושפע בעיקר מלהקת הרוק האירית U2 ומהרכבי רוק מוזיקליים אחרים, וסט שילב צלילי סינתסייזר בייצור והפקת האלבום וטיפח בשיריו גם מוזיקה אלקטרונית, בעודו מסמפל מגוון רחב של אמנים וז'אנרים מוזיקליים. לירית, "Graduation" הוא אלבום מופנם יותר לעומת קודמיו, כשוסט מקדיש הרבה מהאלבום לניתוח עצמו כשהוא מעביר השקפה אמביוולנטית שלו על התהילה והפרסום החדש שהשיג. האלבום ממשיך את העיסוק בנושא הקולג' הקיים באלבומיו האחרים של וסט, The College Dropout ו-Late Registration.

בשבוע הראשון לצאתו, האלבום הגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד 200, כשמכר מעל 957,000 עותקים. תאריך השחרור של האלבום היה במקביל לשחרור אלבומו של הראפר 50 סנט, Curtis, ולפיכך זכו שני האלבומים לפרסום רב ושברו שיא במספר מכירות. "Graduation" זכה לביקורות חיוביות מאוד מרוב מבקרי המוזיקה, וזכה לשבחים רבים ופרסים, ביניהם פרס גראמי בקטגוריית "אלבום הראפ הטוב ביותר". "Graduation" מכר מעל 3,000,000 עותקים בארצות הברית.

מגזין הרולינג סטון דירגו את האלבום במקום ה-204 ברשימת "500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים" אשר הרכיבו בשנת 2020, לאחר שני גרסאות שנוצרו בעבר.

רקע

"Graduation" הוא הפרק השלישי בטרילוגיית אלבומי הקולג' המתוכננת של וסט, שלאחר מכן סטה מנושא זה באלבום שאחריו, 808s & Heartbreak, עקב מספר אירועים סביב וסט שהשפיעו עליו רבות, כשהבולט ביניהם הוא מות אמו, דונדה וסט. האלבום ממחיש אבולוציה ייחודית נוספת בסגנון המוזיקלי של וסט ובגישת הייצור וההפקה. לאחר שבילה את השנה הקודמת בסיור ה-"Vertigo Tour" של U2, וסט הרגיש שקיבל השראה להלחין שירי ראפ "המנוניים" שיכולים לפעול ביעילות רבה יותר בתחומים גדולים. על מנת להשיג את "מצב האצטדיון", שילב וסט סינתיסייזר בהפקת שירי ההיפ הופ באלבום, כשהשתמש גם במפעם איטי. וסט ניסה ליצור מוזיקה אלקטרונית המושפעת מהמוזיקה של שנות ה-80'. בנוסף ל-U2, שאב וסט השראה מוזיקלית מהרולינג סטונז ולד זפלין מבחינת לחן והתקדמות האקורד. בנוסף, הרחיב וסט את הפלטה המוזיקלית שלו על ידי הימנעות מסמפול שירי ה-R&B והנשמה בצורה רגילה, ובמקום זאת ניצל מגוון אקלקטי יותר של אינטרפולציה מז'אנרים מוזיקליים, הכולל פופ רוק, הארד רוק, יורו דיסקו, אלקטרוניקה, סינת'פופ, רוק מתקדם, קראוטרוק, האוס ודאב.

וסט החל לעבוד על האלבום מיד לאחר יציאתו של אלבום הסטודיו השני שלו, Late Registration. הוא תכנן שהאלבום יכיל 10 שירים, ו-3 מהשירים באלבום היו מוכנים כבר בסוף ספטמבר 2005. בהשוואה לאלבומיו הקודמים, "Graduation" כולל פחות זמרים אורחים. מהאלבום יצאו 5 סינגלים, כשל-7 שירים מהאלבום יצאו וידאו קליפים. בריאיון עם בילבורד הודיע וסט כי שיתף פעולה עם סולן קולדפליי כריס מרטין, וכי השיר Homecoming היה יכול להיות הסינגל המוביל מהאלבום. שיתוף הפעולה בין השניים קרה בשנת 2006 בקונצרט באולפני אבי רוד, שם הם חלקו ג'אם סשן מאולתר. אף על פי שהאלבום היה מיועד להיות ללא אמנים אורחים, וסט הזמין את הראפר מניו אורלינס, ליל ויין. באותו זמן, שיתוף הפעולה בין השניים היה כאשר וסט השתתף בעבודת אלבומו של ויין, "Tha Carter III".

מוזיקה

שירים

האלבום נפתח בנעימה דלילה עם השיר "Good Morning", כשבזמן השיר נשמעות ברקע הקשות של כלי מתכת, אז וסט מדקלם בפזמון את הצירוף "Good Morning", בעוד ברקע ישנה מנגינה שזורת סינתסייזר וסימפול ווקאלי מהשיר המפורסם "Someone Saved My Life Tonight" של אלטון ג'ון. האלבום נמשך בשיר "Champion", שמכיל השפעה קלה של ג'אז פופ, כשהוא נמנע מחצוצרות לטובת קול דומה של סינתסייזר המציג פזמון קליל המסופק מסימפול השיר "Kid Charlemagne" של סטילי דן. הוא מכיל גם קטע בסגנון רגאיי קצבי, שמבוצע על ידי קוני מיטשל מההרכב האלקטרוני האוסטרלי סניקי סאונד סיסטם. לפי וסט, יותר מאשר כל שיר באלבום, I Wonder הוא השיר שהכי הושפע מ-U2, גיוון שחיפש לשלב היפ הופ במקביל ודומה לשירה של הלהקה, City Of Blinding Lights. הוא מתחיל בהקדמה של נגינת פסנתר, כשברקע ישנו סימפול משירו של משורר הג'אז-פולק הבריטי לאבי סיפר, "My Song". מנגינת הסינגל Good Life היא סימפול משירו של מייקל ג'קסון, P.Y.T. בקצב מהיר וקול גבוה, ומשתתף בו זמר ה-R&B מפלורידה, טי פיין, כשגם בשיר זה הוא משתמש בסימן ההיכר שלו, auto-tune. השיר Barry Bonds, שמשתתף בו הראפר ליל ויין, בנוי על קו של גיטרת בס בסגנון גותי, והוא מכיל סימפול מהשיר Long Red של להקת מאונטיין.

"Drunk and Hot Girls" מציג ואלס איטי ודק עם קצב בעל צליל גבוה עם קצב של "שיר השיכורים" המזרח אירופי. הוא מכיל שילוב של תזמור כהה ואלקטרוניקה, כשמתחיל עם אלמנטים של הלהקה הגרמנית Can משירה "Sing Swan Song". במקום ראפ, מוס דף שהשתתף בשיר, שר לפי המנגינה בצורה רגועה. בפתיחב הדרגתית, מנגינת הסינגל Flashing Lights עולה לשיא של מחרוזת סימפונית במפעם הסינתסייזר, לפני שהופכת למתונה. לאחר ההקדמה, שבה קוני מיטשל חוזרת על הפזמון 4 פעמים, שר וסט שתי פסקאות, כשזמר הנשמה דוולה שר בעקבות וסט וחוזר על הפזמון ביחד עם מיטשל. השירים "Everything I Am" ו-"The Glory" מבטאים ארעיות נוסטלגיות בטכניקות הייצור של וסט. "Everything I Am" מלווה במנגינת פסנתר בהדרגה לסירוגין, כשהוא מכיל סימפול מהשיר "Bring the Noise" של הרכב פאבליק אנמי לאחר שוסט אומר את השורה "Damn, here we go again". הקצב העולה בשיר "The Glory" הוא סימפול מהשיר "Save The Country" של לאורה נירו בסגנון מקהלת גוספל וסימפוניה בצליל גבוה. סולן להקת קולדפליי, כריס מרטין מספק את הפזמון ואת נגינת הפסנתר בסינגל "Homecoming", כשברקע ניתן לשמוע פטפוט בלתי מובן של הקהל ברקע. "Big Brother" מבטא ייצור איטי בגוון רוק כשתכונות הסינתסייזר המלודי מופיעות בנגינת התופים ובנגינת הגיטרה המעוותת.

תוכן לירי

בהשוואה לאלבומיו הקודמים, אשר היו מונעים בעיקר בעניינים הנוגעים ברווחה חברתית על ידי פרשנות תצפיתית, Graduation הוא אלבום מופנם ומכונס בתוך עצמו יותר, כשהוא מטפל בנושאים יותר אישיים. וסט הודיע כי הוא מעוניין להפוך את המוזיקה באלבום למעוררת השראה יותר, ולהתמקד יותר בפרספקטיבה האינדיבידואלית של האלבום, שיכולה ליצור קשר עם המאזינים בניסיון ליצור את "שירי הנושא של האנשים". כמה ממבקרי המוזיקה ציינו כי בשיריו של וסט ישנו ראפ רגשי והתקליט נשמע כאילו חווה משבר קיומי.

השיר Good Morning מדבר על התלותיות שיוצרת מערכת החינוך אצל הילדים ובעיקר על העובדה שאפשר להגשים את השאיפות שלך גם מבלי להיות התלמיד המצטיין ביותר בכיתה, ווסט מציע את עצמו כדוגמה אישית לכך. השיר Champion מורכב ברובו במילים הקשורות למוטיבציה, אך וסט נוגע בקצרה גם ביחסים המתוחים שהיו לו עם אביו, שהתגרש מאמו כשהיה בסה"כ בן 3 שנים, וקניה מגיע לבסוף למסקנה שלמרות העליות והמורדות ביניהם, אביו עדיין היה אלוף בעיניו, כשם השיר. וסט תיאר את השיר Stronger כ"אמנציפציה", כפי שהוא משתמש בשיר כדי לפרוק את התסכול שלו על טעויותיו בעבר. I Wonder נושא נימה מופנמת, ותומך בפזמון במציאת החלומות של אנשים, ואילו וסט מתאר בפסקאות את המאבק בחוויות האדם לקביעת המשמעות אחר החיים והדרך להשגת החלומות הללו. באמצעות אותו סגנון ווקאלי, Flashing Lights מגולל את הסיפור האופראי של אדם המהרהר לגבי המורכבות של מערכת יחסים טראגית. Can't Tell Me Nothing מדבר ברובו על שני נושאים עיקריים. מצד אחד, השיר מבקר את החברה החומרנית באמריקה (ושוב וסט מציע את עצמו כדוגמה אישית) אשר עיקר עולמה נסוב סביב חומר וכסף ואנשים בה מאמינים כי כסף הוא הפתרון לבעיותיהם, בלי לדעת שהוא בעצם המקור לבעיותיהם. קניה טוען בשיר כי החומרניות למעשה מונעת מאנשים לחיות חיים עמוקים ופוגעת בקשרים הבינאנושיים. מצד שני, השיר מטיף לעצמאות. קניה מדבר בשיר רבות על כך שכל אדם הוא האחראי הבלעדי לגורלו ואל לו לנסות להתחמק מאחריות זו. מבחינה אישית, השיר מהווה את ההשתקפות של וסט על התהילה שהשיג ומאופיין בנקיפות מצפון, מרירות והתגרות במודעות עצמית של אנשים. וסט מתחיל את השיר כשהוא מרצה את הרגשות הסותרים שלו לגבי העושר והתשוקה, כשהוא מתאר דחף הגובר על הרצון לבזבז זאת בשביל מטרות אחרות בחיים. וסט חוזר על המיומנות הלירית שלו בשיר Barry Bonds, קרב תחרותי וידידותי בו זמנית עם ליל ויין כביכול, שבו שני הראפרים מתרברבים במילים המתחרזות בשיר. שם השיר לקוח משחקן הבייסבול האמריקאי, בארי בונדס, המשמש כמטאפורה ליכולתו של וסט ליצור להיטים מוזיקליים. Drunk and Hot Girls הוא סיפור בגוף ראשון הממחיש גבר המחזר אחר אישה שיכורה במועדון, אך מקבל יותר ממה שהוא ציפה. Everything I Am הוא שיר בחינה עצמית, כשקניה מנסה להתעמת עם הטעויות שלו על ידי מדידת ההשלכות שלהן בהרהורים על הדרכים השונות שאנשים מצפים ממנו להתנהג. ברצועה, וסט מטבל באדישות שלו כלפי בניית פרסונת הגנגסטר וסירובו להתנהג ולהתלבש כמו כל ראפר אחר, כלפי הנטייה שלו לכיוון הפרשנות הפוליטית חברתית וחוסר הריסון העצמי. וסט מגיע למסקנה כי בזמן שהוא לעולם לא יהיה מסוגל לעמוד בציפיות של האנשים, כל הפגמים שלו הם אלה שהופכים אותו למי שהוא. בעת כתיבת השיר, אמר וסט כי הוא חשב על נערה בתיכון שהתעסקה עם אנשים שיורדים עליה.

Homecoming משמש כמחווה לעיר הולדתו של וסט, שיקגו. באמצעות המטאפורה המורחבת שבה וסט האניש את העיר בדמותה של ילדה אהובה בשם "ונדי", וסט שר בחריזה על אשמתו בכך שעזב את שיקגו על מנת לרדוף את חלומותיו ולהמשיך לככב. וסט מקדיש את השיר Big Brother לראפר ג'יי זי, שהוא חבר כל כך טוב של קניה עד כי הוא רואה אותו כאח. בשיר וסט מביע את אהבתו והערצתו, כמו גם את האנטגוניזם כלפי ג'יי זי באופן מטאפורי, כשהוא משווה את יחסם ליריבות בין אחים. בפזמון לשיר, וסט מקדיש מסר למורו נו איי.די., אשר לימד אותו כיצד להפיק מוזיקה. בדומה למאפיינים המוזיקליים שלו, רצועת הסגירה של האלבום Good Night רומז על האבולוציה המוזיקלית הבאה של וסט. רוב השיר מורכב ממין הרצאות חוזרות ונשנות וגשרים על ידי מוס דף ואלברט דניאלס. וסט שר פסקה אחת בודדה, שבה הוא נזכר בנוסטלגיה על טיוליו למוזיאון עם סבו וסבתו. בסוף הפסקה וסט מייסר כי אדם לא יכול לסמוך על העבר ומחייב עצמו לחיות את חייו כאילו אין לו מחר.

אומנות

Dropout Bear נרדף על ידי ענן מפלצתי במסגרת אמנות האלבום Graduation

וסט שיתף פעולה עם האמן העכשווי היפני, טאקאשי מוראקאמי, כדי לפקח על כיוון האמנות של האלבום, כמו גם על עטיפת האלבום ועיצוב עטיפות הסינגלים שמלווים את האלבום. כשהוא מכונה לעיתים קרובות "הוורהול של יפן", האמנות החזותית הסוריאליסטית של מוראקאמי מתאפיינת ביצורים מצוירים הנראים ידידותיים ועליזים ממבט ראשון, אך בעל גוון כהה ומעוות. שיתוף הפעולה בין השניים הגיע כאשר וסט ביקר את הסטודיו של מוראקאמי, Kaikai Kiki, במהלך טיול קצר בטוקיו, יפן, בעיצומו של סיבוב הופעות שנה לפני כן. גרפיקת האלבום מבטאת דימויים צבעוניים מפסטל המושפעים מתנועת האמנות הפוסטמודרנית שייסד מוראקאמי, Superflat, המושפעת ממאנגה ואנימה. תהליך הייצור התקיים במשך מספר שבועות, כשוסט שלח מספר רעיונות לגבי דימויים חדשים למוראקאמי והצוות שלו. כשהוא מביע את נושא החינוך באלבומיו הקודמים, הוא מסיים את העלילה החזותית של הדימויים הכלולים בהערות האלבום, המובילים עד לטקס הסיום במכללה בדיונית הממוקמת במטרופולין פוטוריסטית בשם Universe City.

העלילה ביצירת האמנות מתרכזת סביב "Dropout Bear" (הדוב הנושר מהקולג'), שהוא קמע הדובי האנתרופומורפי של וסט בטרילוגיית האלבומים. האיורים הכרוניים בקליפ לשיר Good Morning מציגים את הדובי מתגבר על מכשולים שונים, בניסיון להגיע לקמפוס הקולג' שלו בזמן הטקס שלו. הסיפור מתחיל ביום גשום כש-Dropout רץ מדירתו אל מכוניתו, שבסגנון מכונת הזמן דלורין. כאשר המנוע לא עובד, הוא מנסה לעצור מונית, אך היא עוברת דרכו ומתיזה עליו מים. Dropout מנסה לעלות על רכבת תחתית, אבל הוא מחמיץ אותה והיא מתרחקת. כאשר אין אפשרויות אחרות, הוא מנסה להגיע בהליכה, ובדרכו לאוניברסיטה מופיעות פטריות רבות עיניים והוא נרדף על ידי ענן גשם מפלצתי שמנסה לבלוע אותו שלם. בסופו של דבר, Dropout מגיע לאוניברסיטה בזמן טקס הסיום, Graduation, כשהוא עומד בפני עמיתיו ומגוון של יצורים אנתרופומורפיים כמוהו. הסיפור החזותי מסכם את Dropout נזרק מן האוניברסיטה אל השמיים בעטיפת האלבום הקדמית והאחורית. עטיפת האלבום דורגה בתור עטיפת האלבום החמישית הטובה ביותר של שנת 2007 על ידי מגזין הרולינג סטון.

שחרור האלבום ומכירות

ביולי 2007 וסט שינה את תאריך ההוצאה לאור של האלבום מ-18 בספטמבר 2007 ל-11 בספטמבר, התאריך שבו האלבום Curtis של 50 סנט יצא. מהלך זה הביא את האלבומים להתחרות על המקום הראשון בטבלת המכירות. 50 סנט טען בעבר כי אם אלבומו של וסט ימכור יותר עותקים מאלבומו, הוא יפסיק להוציא אלבומי סולו. לאחר מכן הוא חזר מדבריו. Graduation הגיע למקום הראשון במכירות בקנדה, בריטניה וארצות הברית, אך "קרטיס" הגיע למקום הראשון באירלנד ובשוודיה ולמקום הראשון בטבלת המכירות האירופאית של מגזין בילבורד. בשבוע הראשון מאז יציאתו של האלבום נמכרו כ-957,000 עותקים, לעומת 691,000 של האלבום קרטיס. זוהי הפעם הראשונה מאז 1991 שבה שני אלבומים שיצאו לאור באותו שבוע נמכרו במעל ל-600,000 עותקים. האלבום מכר מעל 435,000 עותקים כבר ביום הראשון לצאתו. Graduation הוא האלבום השני של וסט שמגיע לראש מצעד "בילבורד 200" ומגיע למקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי והקנדי. הוא פורסם באותו השבוע שבו הסינגל "Stronger" טיפס לראש מצעד בילבורד הוט 100. הוא גם האלבום בעל מספר המכירות הכי גבוה של וסט בשבוע הראשון לצאתו, כשעקף את מספר המכירות של אלבומו הקודם, Late Registration, שמכר מעל 860,000 עותקים בשבוע הראשון לצאתו. עד כה, האלבום מכר מעל 3,100,000 עותקים ברחבי ארצות הברית.

רשימת השמעה

מס'	שם	אמן משתתף	משך
1.	Good Morning	קניה וסט	3:15
2.	Champion	קניה וסט	2:48
3.	Stronger	קניה וסט	5:10
4.	I Wonder	קניה וסט	4:05
5.	Good Life	קניה וסט, טי-פיין	3:31
6.	Can't Tell Me Nothing	קניה וסט	4:31
7.	Barry Bonds	קניה וסט, ליל ויין	3:22
8.	Drunk and Hot Girls	קניה וסט, מוס דף	5:13
9.	Flashing Lights	קניה וסט, דוולה	3:59
10.	Everything I Am	קניה וסט	3:46
11.	The Glory	קניה וסט	3:32
12.	Homecoming	קניה וסט, כריס מרטין	3:23
13.	Big Brother	קניה וסט	4:50

• בגרסת ה-iTunes, האלבום מכיל שיר בונוס; רצועה מס' 14 - Good Night (עם מוס דף)
• בבריטניה האלבום מכיל 2 שירי בונוס; רצועה מס' 14 - Good Night (עם מוס דף), ורצועה מס' 15 - Stronger (רמיקס)
• ביפן האלבום מכיל 2 שירי בונוס; רצועה מס' 14 - Good Night (עם מוס דף), ורצועה מס' 15 - Bittersweet Poetry (עם ג'ון מאייר)

מיקומי שיא

‏ ‏‏  מצעדי סוף שנה (2023)
מדינה	מצעד	מיקום שיא
ארצות הברית	בילבורד 200	58
	מצעד אלבומי הקטלוג	18

קישורים חיצוניים

• מידע על האלבום Graduation באתר MusicBrainz
• מידע על האלבום Graduation באתר AllMusic
• האלבום Graduation באתר Discogs
• איל רוב‏, וסט אלגנט, באתר וואלה!‏, 01 באוקטובר 2007

הערות שוליים

הקודם: 2007: לודאקריס - Release Therapy

פרס גראמי לאלבום הראפ הטוב ביותר 2008: קניה וסט - Graduation

הבא: 2009: ליל ויין - Tha Carter III

הקודם: 2007: T.I. – ‏T.I. vs. T.I.P.

פרס המוזיקה האמריקאית לאלבום הראפ/היפ-הופ האהוב ביותר 2008: קניה וסט – Graduation

הבא: 2009: ג'יי-זי – The Blueprint 3