The Basement Tapes

*The Basement Tapes*
	אלבום אולפן מאת בוב דילן
יצא לאור	26 ביוני 1975
סוגה	רוק, רוק שורשי, קאנטרי אלטרנטיבי
שפה	אנגלית
אורך	76:41
חברת תקליטים	קולומביה רקורדס
הפקה	בוב דילן

The Basement Tapes (הקלטות המרתף) הוא תקליט של בוב דילן, שראה אור ב-26 ביוני 1975 בחברת קולומביה רקורדס. התקליט כולל הקלטות שנערכו בין החודשים מרץ - יוני 1967 על ידי דילן ולהקת הבנד במרתף ביתם המשותף של חברי הלהקה, Big Pink בוודסטוק, ניו יורק, ארצות הברית. הקלטות אלה נערכו כתיעוד מפגש יצירתי ללא כל כוונה ליצור ולהקליט חומרים לתקליט חדש. בשנת 2014 ראה אור מארז של שישה תקליטורים בשם The Bootleg Series Vol. 11: The Basement Tapes Complete, הכולל את 138 ההקלטות המלאות שנערכו. הרולינג סטון דירג את התקליט במקום ה-292 ברשימת 500 התקליטים הטובים ביותר בכל הזמנים.^[1]

ההקלטות במרתף עריכה

בסוף שנת 1965 חיפש בוב דילן הרכב ליווי לסיבוב ההופעות העולמי שלו, לאחר שההרכב שהקליט איתו את 'Highway 61 Revisited סירב לצאת איתו לסיבוב ההופעות שיקדם את הוצאת התקליט. דילן ביקש שההרכב יהיה אמון על רוקנרול חשמלי. דילן קיבל מהגיטריסט מייק בלומפילד המלצה על "להקת הברים הטובה ביותר בצפון אמריקה", שמנתה את לבון הלם, רובי רוברטסון, ריק דאנקו, ריצ'רד מנואל וגארת' הדסון. לאחר ששמע אותם בהופעה הציע להם דילן להצטרף אליו לסבב ההופעות. החל מספטמבר 1965 החלו חברי הלהקה ללוות את דילן בסיבוב ההופעות העולמי שלו, הסיבוב זכה לתגובות עוינות מצד חלק מהצופים בעיקר סביב המעבר של דילן מהופעות אקוסטיות של מוזיקת פולק להופעות חשמליות של רוק אנד רול. ב-29 ביולי 1966, אירעה לדילן תאונת אופנוע וסיבוב ההופעות הופסק.

באותה תקופה שכרו חברי הלהקה דנקו, מנואל והדסון בית פרטי שנקרא Big Pink ליד מגוריו של דילן בוודסטוק. בין החודשים מרץ - יוני 1967 נהגו דילן וחברי הלהקה להיפגש במרתף ביתם המשותף. הדסון התקין במרתף הבית ציוד הקלטה ובמהלך חודשים אלה קליטו דילן וחברי הלהקה את המפגשים בניהם, כאשר הכוונה הייתה לתעד את המפגשים אך ללא כל כוונה ליצור ולהקליט חומרים לתקליט חדש. החומרים שנוגנו כללו בעיקר שירי עם ישנים, שירי בלוז, גוספל, קאנטרי ופולק וגם מספר קטעים חדשים שכתב דילן בבעיקר עם רוברטסון, שהכיר לו למשל את הגוספל. החומרים אשר הוקלטו באותה התקופה לא פורסמו באופן רשמי עד שנת 1975. מתוך סשן ההקלטות במרתף נלקחו הקטעים "Tears of Rage", "This Wheel's On Fire", "I Shall Be Released" לאלבום הבכורה של הבנד, Music from Big Pink.

באוקטובר 1967 יצא דילן לנאשוויל על מנת להקליט את תקליטו John Wesley Harding וההקלטות נפסקו.

על אף שהיה מדובר בפעילות פרטית, הידיעות על דילן העובד על חומר חדש נפוצו בקרב גורמים בתעשיית המוזיקה. אמרגנו של דילן, אלברט גרוסמן הפיק דמו שכלל 14 שירים תחת המותג Dwarf Music על מנת להעביר חלק מהחומרים החדשים שנוצרו במרתף לאמנים אחרים שלו. פיטר, פול ומרי, למשל, קיבלו את השיר Too Much of Nothing; הרכב הקאנטרי הקנדי Ian & Sylvia קיבל את Tears of Rage, Quinn the Eskimo ו-This Wheel's on Fire. ב-1969 הקליטה להקת מנפרד מן את The Mighty Quinn (והגיעה עמו למקום ה-5 במצעד הסינגלים הבריטי) ו-Brian Auger and the Trinity הקליטו את This Wheel's on Fire (אף הוא הגיע למקום ה-5 במצעד הסינגלים הבריטי). להקת הבירדס הקליטה באותה שנה את You Ain't Goin' Nowhere ואת Nothing Was Delivered עבור תקליטה Sweetheart of the Rodeo.

גם עיתונות המוזיקה של התקופה קיבלה דוגמאות מן ההקלטות. ביוני 1968 כתב מבקר הרולינג סטון ג'אן וונר (Jann Wenner) ש"הקלטות המרתף של דילן חייבות לראות אור".^[2] שנה לאחר מכן, ביולי 1969, הופיע בלוס אנג'לס בוטלג ראשון (הפצה בלתי-חוקית) מתוך ההקלטות, תחת הכותרת Great White Wonder והושמע בתחנות רדיו בקליפורניה.

התקליט The Basement Tapes עריכה

בינואר 1975 נתן דילן במפתיע אישור לחברת התקליטים שלו, קולומביה רקורדס, להוצאת חומרים מן ההקלטות באופן רשמי. הטכנאי רוב פאראבוני (Rob Fraboni) ביצע מיקס ומאסטרינג להקלטות, שנערכו בציוד לא מקצועי. ניקה רעשים ושיפר את איכות הסטריאו. בבחירת השירים שיראו אור בתקליט היו מעורבים דילן, אמרגנו גרוסמן וחברי הבנד (בעיקר רובי רוברטסון וגארת' הדסון) באולפני הבנד במאליבו, קליפורניה.

התקליט הגיע עם צאתו למקום השביעי במצעד האלבומים האמריקאי ולמקום השמיני במצעד האלבומים הבריטי. הניו יורק טיימס קרא לו "אחד האלבומים הגדולים בהיסטוריה של המוזיקה הפופולרית האמריקאית". ומבקר הרולינג סטון פול נלסון כתב שזהו אוסף השירים "הקשה ביותר, הקשוח ביותר, המתוק ביותר, העצוב ביותר, המצחיק ביותר והחכם ביותר המוכר לי" (the hardest, toughest, sweetest, saddest, funniest, wisest songs I know).‏^[3] מבקר המוזיקה רוברט צ'ריסטגו (Robert Christgau) טען ש"אין לנו להתבייש שהתקליט הטוב ביותר לשנת 1975 נוצר ב-1967. זה הוא התקליט גם הטוב ביותר שנוצר ב-1967".

העטיפה עריכה

העטיפה מורכבת מצילום שצולם במרתף בניין ימק"א בלוס אנג'לס ובו נראים דילן והבנד לצד דמויות המייצגות באופן אסוציאטיבי את שירי האלבום וכן אורח - ניל יאנג.

רצועות האלבום עריכה

רצועה	כתיבה	אורך
צד ראשון
1. Odds and Ends	בוב דילן	1:47
2. Orange Juice Blues (Blues for Breakfast)	ריצ'רד מנואל	3:39
3. Million Dollar Bash	דילן	2:32
4. Yazoo Street Scandal	רובי רוברטסון	3:29
5. Goin' to Acapulco	דילן	5:27
6. Katie's Been Gone	מנואל ורוברטסון	2:46
צד שני
1. Lo and Behold!	דילן	2:46
2. Bessie Smith	ריק דאנקו ורוברטסון	3:06
3. Clothes Line Saga	דילן	2:58
4. Apple Suckling Tree	דילן	2:48
5. Please, Mrs. Henry	דילן	2:33
6. Tears of Rage	דילן ומנואל	4:15
צד שלישי
1. Too Much of Nothing	דילן	3:04
2. Yea! Heavy and a Bottle of Bread	דילן	2:15
3. Ain't No More Cane	עממי	3:58
4. Crash on the Levee (Down in the Flood)	דילן	2:04
5. Ruben Remus	מנואל ורוברטסון	3:16
6. Tiny Montgomery	דילן	2:47
צד רביעי
1. You Ain't Goin' Nowhere	דילן	2:42
2. Don't Ya Tell Henry	דילן	3:13
3. Nothing Was Delivered	דילן	4:23
4. Open the Door, Homer	דילן	2:49
5. Long Distance Operator	דילן	3:39
6. This Wheel's on Fire	דילן ודאנקו	3:52