WHA

איגוד ההוקי העולמי (באנגלית: World Hockey Association, ראשי תיבות WHA) הייתה ליגה מקצוענית בהוקי קרח שפעלה בארצות הברית ובקנדה במשך 7 עונות, מתוך כוונה להתחרות בליגת ה-NHL כליגה מקצוענית ראשית של הענף.

WHA

שם מלא	World Hockey Association
תחום	הוקי קרח
מדינות
קבוצות	12 (ביום ההקמה) 14 (מספר השיא, 1975) 6 (בסוף עונת הפירוק)
תקופת הפעילות	1972–1979 (כ־7 שנים)
אלופה אחרונה	ויניפג ג'טס
מירב הזכיות	ויניפג ג'טס (3 אליפויות)

הליגה סבלה מבעיות תפעוליות וכלכליות, חלקן כתוצאה מלחץ של ה-NHL, מיום הקמתה. למרות זאת, ולמרות הזמן הקצר בו התקיימה, הצליחה למשוך אליה כמה מכוכבי ה-NHL והטביעה חותם על ענף ההוקי קרח, ובעיקר על ה-NHL, בחידושים שהנהיגה. בנוסף, כמה שחקנים צעירים שהפכו מאוחר יותר לכוכבי על ב-NHL צמחו בשורות ה-WHA, ובראשם ויין גרצקי.

עם פירוקה של ה-WHA ב-1979 צורפו ארבע מקבוצותיה כקבוצות התרחבות ל-NHL.

היסטוריה

ההקמה

המהלך להקמת הליגה החדשה החל עוד ב-1971, ביוזמת דניס מרפי וגארי דייווידסון, מקימי ליגת הכדורסל ABA. הם גייסו איש עסקים ראשון להקמת קבוצה - ביל הנטר, שניסה שנה קודם לכן להקים קבוצת NHL באדמונטון ונדחה על ידי ה-NHL.

השלושה יצאו למסע גיוס אנשי עסקים נוספים שיקימו קבוצות לליגה החדשה, ובספטמבר 1971 הכריזו על הקמתה של ליגה מקצוענית ראשית חדשה שתתחרה ב-NHL החל בעונת 1972/73. דמי הזיכיון של קבוצה בליגה החדשה הועמדו על 25000 דולר.

באותו זמן המשכורת הממוצעת לשחקן ב-NHL הייתה 25000 דולר לעונה, והשחקנים היו כבולים לקבוצותיהם גם לאחר סיום חוזיהם במסגרת סעיף שנקרא "סעיף שימור", שהיה חלק אינטגרלי מכל חוזי השחקנים. ב-1972, לקראת פתיחת העונה הראשונה שלה, הכריזה ה-WHA כי בחוזי השחקנים עם קבוצותיה לא יתקיים "סעיף השימור", ושחקן יהיה חופשי בתום חוזהו. ה-WHA גם הבטיחה משכורות גבוהות יותר מאשר ב-NHL.

המהלך הצליח למשוך 67 שחקני NHL אל הליגה החדשה עם הקמתה, כולל כוכבים מהשורה הראשונה כמו השוער ברני פראן והחלוץ דרק סנדרסון שכיכבו לפני כן בבוסטון ברואינס. אך על כל ההחתמות האחרות האפילה החתמתו של בובי האל, כוכב שיקגו בלאק הוקס ב-שנות ה-60 ואחד החלוצים הטובים ב-NHL.

בוסטון ברואינס ושיקגו בלאק הוקס, כמו עוד קבוצות שנפגעו ממהלכי ה-WHA, נקטו בהליכים משפטיים - הליכים שה-WHA ששה אליהם, על מנת לאתגר את חוקיותו של "סעיף השימור". בין השאר הוצא צו מניעה נגד מעברו של בובי האל לוויניפג עד תום ההליכים המשפטיים בין הצדדים.

בנובמבר 1972 פסק בית משפט בפילדלפיה נגד ה-NHL וקבוצותיה, וקבע כי "סעיף השימור" אינו חוקי, הוא בטל ומבוטל, וכל צווי המניעה שהוצאו לפיו - כולל צו המניעה נגד בובי האל - אינם תקפים. כל השחקנים שאינם קשורים בחוזה, נקבע בפסיקה, חופשיים לעבור לכל קבוצה שיחפצו בה.

הפסיקה הייתה ניצחון גדול ל-WHA ומכה קשה ל-NHL, ששליטתה הבלעדית במאגר הכישרונות ברמה המקצוענית העליונה התבטלה באחת. הפסיקה היוותה גם תקדים שהקטין את כוחן של הקבוצות המקצועניות כלפי שחקניהן.

הקבוצות

12 קבוצות הוכרזו עם הקמת הליגה, בהן קבוצות מערים שלא היו בהן קבוצות NHL - כגון מיאמי סקרימינג איגלס וסן פרנסיסקו שארקס - וקבוצות מערים גדולות שהיו בהן קבוצות NHL, אולם היו גדולות מכדי להתעלם מהן וההשערה הייתה שתוכלנה להכיל שתי קבוצות. כאלה היו למשל לוס אנג'לס אייסס, ניו יורק ריידרס ושיקגו קוגרס. ניו אינגלנד ויילרס ייצגה את אזור בוסטון.

הסקרימינג איגלס היו הראשונים שעוררו עניין בליגה, לאחר שהחתימו כוכבים ראשונים של ממש כמו השוער ברני פראן שכיכב בבוסטון ברואינס וטורונטו מייפל ליפס והחלוץ דרק סנדרסון שהיה גם הוא מכוכבי הברואינס.

למרות החתמת כוכבים בודדים כמו פראן וסנדרסון, מרבית שחקני הליגה החדשה היו שחקני ליגות משניות ופליטי NHL. ה-WHA לא נתפסה כאיום ממשי על ה-NHL.

המצב השתנה עם החתמה שהרעידה את ההוקי קרח בצפון אמריקה. בובי האל, מכוכבי שיקגו בלאק הוקס של שנות ה-60, אמר בריאיון עיתונאי ספק בצחוק ספק ברצינות שישקול לעבור לליגה החדשה תמורת מיליון דולר - סכום דמיוני לאותם ימים. למרבה ההפתעה, הגיעה אל האל הצעה כזו מאחת מקבוצות הליגה החדשה, ויניפג ג'טס - מיליון דולר ל-5 עונות ועוד מיליון דולר כמענק חתימה מיידי. לבסוף חתם האל על חוזה ל-10 שנים תמורה 2.7 מיליון דולר.

מעברו של האל ל-WHA משך כוכבים נוספים לבחור בליגה החדשה, והיא התמצבה כאלטרנטיבה אמיתית ל-NHL.

משחק הבכורה של הליגה התקיים ב-11 באוקטובר 1972 באוטווה. אלברטה אוילרס (שלאחר עונה אחת שינתה את שמה לאדמונטון אוילרס) גברה על אוטווה נשיונלס 7:4. ניו אינגלנד ויילרס הייתה האלופה הראשונה של הליגה וזכתה בגביע האליפות, שבעקבות חסות מסחרית שינה את שמו לגביע אווקו העולמי (AVCO World Trophy), המקבילה של ה-WHA לגביע סטנלי.

בעיות תפעוליות וכלכליות

הבעיות התפעוליות והכלכליות של קבוצות ה-WHA החלו למעשה עוד לפני ששוחק המשחק הראשון שלה, ונמשכו לאורך כל שנות קיומה. עקב כך היה חוסר יציבות בולט בהרכב הליגה, כשקבוצות רבות עברו מעיר לעיר או התפרקו - לעיתים תוך כדי עונת משחקים.

שתי קבוצות שהיו ממייסדות הליגה - סן פרנסיסקו שארקס ודייטון ארוז - לא יכלו למצוא אולם מתאים ונאלצו לעבור לערים אחרות עוד לפני העונה הראשונה, עונת 1972/73. סן פרנסיסקו שארקס הפכה לקוויבק נורדיקס, והקבוצה מדייטון עברה ליוסטון והפכה ליוסטון איירוס. מיאמי סקרימינג איגלס, שעוררה עניין גדול עקב החתמותיהם של ברני פראן ודרק סנדרסון, נתקלה גם היא בבעיה של מציאת אולם מתאים והתפרקה עוד לפני ששיחקה ולו משחק אחד. היא הוחלפה על ידי זיכיון בפילדלפיה לקבוצה אחרת, פילדלפיה בלייזרס, שלקחה עליה גם את חוזיהם היקרים של סנדרסון ופראן. כזה היה גם גורלה של קלגרי ברונקוס, שהוחלפה על ידי קליבלנד קרוסיידרס.

בערים הגדולות בהן הייתה כבר קבוצת NHL נתקלו קבוצות ה-WHA בלחץ ובהתנכלות מצד קבוצות ה-NHL הקיימות. ניו יורק ריידרס, שהייתה אמורה להיות קבוצת הדגל של הליגה החדשה, שמה את עינה על אולם חדש, נסאו קוליסאום, שנבנה במחוז נסאו שבלונג איילנד. פרנסי מחוז נסאו היו מעוניינים לדחות את קבוצת ה-WHA ופעלו נמרצות לקבלת זיכיון לקבוצת NHL כדי ליצור צידוק לדחיית הריידרס מהאולם. בעזרת שתדלנות של ויליאם שיי (הבעלים של קבוצת הבייסבול ניו יורק מטס) העניקה ה-NHL באופן חפוז זיכיון להקמת קבוצה בלונג איילנד - ניו יורק איילנדרס, שתפסה את האולם החדש ומנעה את כניסת הריידרס אליו.

בצר להם, נאלצו הריידרס לנדוד למנהטן, אל מדיסון סקוור גארדן, שם היו בעצם דיירי משנה של קבוצת ה-NHL המתחרה ניו יורק ריינג'רס. הריידרס זכו לתנאי שכירות דרקוניים ולמגבלות קשות על לוח הזמנים שלהם, בין משחקי ה-NHL והאירועים הרבים האחרים שנערכו באולם. גם הקהל מיעט להגיע למשחקי הקבוצה, ומהר מאוד החליטו בעליה לפרוש ולהעבירה לניהול ישיר של ה-WHA כבר בעונה הראשונה לקיומה. הקבוצה שינתה את שמה לניו יורק גולדן בליידס.

בעונה השנייה הורעו תנאי הקבוצה במדיסון סקוור גארדן עוד יותר, וזמן קצר לאחר תחילתה הועברה הקבוצה לניו ג'רזי ושינתה את שמה לניו ג'רזי נייטס. ה-WHA התעקשה על קיום קבוצה באזור ניו יורק למרות שהאולם בו שיחקה הקבוצה בניו ג'רזי היה בעליל בלתי מתאים למשחק - הוא היה צפוף, חסר חדרי הלבשה נאותים, בזירת הקרח שלו היה קיים שיפוע מובנה ששיבש את מהלך המשחק, והזירה הייתה מתוחמת בגדר רשת במקום בלוחות זכוכית אקרילית כמקובל. לבסוף נכנעה ה-WHA, והקבוצה עברה לסן דייגו ונקראה סן דייגו מרינרס עד התפרקותה ב-1977.

גם בטורונטו לא רוותה ה-WHA נחת. הקבוצה המקורית אוטווה נשיונלס עברה אחרי עונה אחת לטורונטו ושינתה את שמה לטורונטו טורוס. הטורוס שיחקו במייפל ליף גארדנס, האולם הביתי של קבוצת ה-NHL טורונטו מייפל ליפס שבעליה, הרולד באלרד, היה גם בעלי האולם. למקרה הטורוס נוסף גם פן אישי - הבעלים של הטורוס היה בנו של מי שהיה שותפו של באלרד בבעלות על המייפל ליפס בעבר, ובין השניים נתגלע סכסוך מר.

גם במקרה הזה נקבעו עבור קבוצת ה-WHA תנאי שכירות דרקוניים, עד כדי כך שהטורוס חויבו לשלם בנפרד על שימוש בתאורה ועל כריות הריפוד בספסלי המחליפים. תנאי השכירות הבריחו לבסוף את הטורוס, והם עברו ב-1976 לברמינגהאם, אלבמה, והפכו לברמינגהאם בולס.

בבוסטון זכתה ניו אינגלנד ויילרס להתנכלות דומה מצד בעלי בוסטון ברואינס כשניסתה להצטרף לבוסטון גארדן כקבוצה ביתית נוספת. הוויילרס נאלצו לנדוד להרטפורד, קונטיקט.

בלוס אנג'לס היה המצב שונה. גם קבוצת ה-WHA - שהחליפה את שמה ללוס אנג'לס שארקס, במקום הקבוצה שלא קמה בסן פרנסיסקו - וגם קבוצת ה-NHL של העיר, לוס אנג'לס קינגס, סבלו מעניין מועט ומקהל מדולדל. השארקס נדדו לדטרויט אחרי 2 עונות בלבד ונקראו מישיגן סטאגס. גם שם לא שפר גורלה של הקבוצה, והיא עברה אחרי עונה אחת לבולטימור. גם בבולטימור שרדה עונה אחת בלבד בטרם התפרקה.

גם החוזים היקרים שנאלצו קבוצות ה-WHA לשלם כדי למשוך את כוכבי ה-NHL גרמו לקשיים הולכים וגוברים. דרק סנדרסון, שהחזיק בחוזה של 2.6 מיליון דולר בפילדלפיה בלייזרס, היה הספורטאי בעל השכר הגדול ביותר בצפון אמריקה באותו זמן. חוזהו היה יקר אף יותר מזה שהביא את כוכב הכדורגל פלה לניו יורק קוסמוס.

עם זאת, בשנות קיומה של ה-WHA הייתה תנופה בבניית אולמות חדשים בצפון אמריקה, חלקן בערים שהיה ברור שלא תקבלנה קבוצה NHL; האולמות שוועו לקבוצה ביתית, וה-WHA ניצלה זאת בחלק מהערים. כך למשל בסינסינטי קמה ב-1975 סינסינטי סטינגרס ששיחקה בליגה עד פירוקה. באינדיאנפוליס קמה אינדיאנפוליס רייסרס ששיחקה בה מ-1974 ועד עונתה האחרונה, 1978/79, במהלכה פורקה.

התחרות על שחקנים עם ה-NHL

לאורך כל שנות קיומה שמה לה ה-WHA בראש מעייניה את משיכת השחקנים הטובים ביותר של ה-NHL. לאחר ההצלחה הגדולה עם החתמתו של בובי האל הצליחה ה-WHA להנחית מכה יוקרתית נוספת על ה-NHL, כאשר הצליחה לשכנע את גורדי האו - מי שנחשב לגדול שחקני ה-NHL בכל הזמנים עד אז - לחזור בו מפרישה של שנתיים ב-1973 ולשחק בשורות יוסטון איירוס. האו עשה זאת בעיקר כדי לשחק עם שני בניו, מרק ומרטי, ששיחקו שניהם בקבוצה.

האו ושני בניו קצרו הצלחות גדולות בשורות האיירוס, זכו במדיה בשתי אליפויות WHA רצופות, ולאחר מכן עברו שלושתם לניו אינגלנד ויילרס והמשיכו לשחק ב-WHA עד שחדלה להתקיים.

ה-WHA הצליח למשוך כוכבים גדולים נוספים מה-NHL. בין המקרים הבולטים היה פרנק מהובליץ', שכיכב שנים רבות ב-NHL ועשה את מיטב שנותיו בטורונטו מייפל ליפס, שעבר לקבוצת ה-WHA השנואה על ידי הליפס, טורונטו טורוס, ב-1974 בדרך ל-4 עונות ב-WHA. יחד איתו חצה את הקווים פול הנדרסון, שעלה למדרגת כוכב כשכבש את "שער המאה" שהעניק לקנדה את הניצחון בסדרת הפסגה על ברית המועצות ב-1972.

מעורבות בזירה הבינלאומית

שחקני ה-WHA לא הורשו להשתתף במדי נבחרת קנדה בסדרת הפסגה של 1972 מול נבחרת ברית המועצות, ולמעשה ראשי קבוצות ה-NHL איימו שלא לאפשר לשחקניהם להשתתף בסדרה אם שחקנים שערקו ל-WHA יהיו מעורבים בה.

בתגובה ערכה ה-WHA "סדרת פסגה" משלה מול נבחרת ברית המועצות ב-1974, כאשר נבחרת קנדה הורכבה הפעם משחקני WHA בלבד, כולל בובי האל וגורדי האו. נבחרת ברית המועצות ניצחה בסדרה, שנערכה בפורמט של 8 משחקים כמו הסדרה של ה-NHL ב-1972.

ב-1976 נערכה המהדורה הראשונה של גביע קנדה - מפעל מהפכני שאורגן על ידי ה-NHL ופדרציית ההוקי קרח הבינלאומית במשותף, שבו שיחקו הנבחרות הלאומיות הטובות בעולם בהרכביהן החזקים ביותר. הרצון של קנדה להציג במפעל את ההרכב החזק ביותר שלה גבר הפעם על היריבות והאווירה הקשה בין ה-NHL וה-WHA, והנבחרת הקנדית הורכבה משחקנים משתי הליגות גם יחד. גם בנבחרות ארצות הברית ושוודיה הופיעו שחקנים משתי הליגות. זו הייתה הפעם היחידה ששחקנים מה-NHL וה-WHA שיחקו ביחד בנבחרת אחת.

בעונה האחרונה לקיומה של ה-WHA, עונת 1978/79, קיימה ה-WHA אירוע בינלאומי נוסף - סדרת משחקים של נבחרת כוכביה מול הקבוצה הסובייטית דינמו מוסקבה. הסדרה הביאה לשיתוף פעולה שבדיעבד התברר כהיסטורי - שיתוף הפעולה היחיד בין גורדי האו, שהיה אז בן 51, לבין מי שכבר נתפס כיורשו, כוכבה בן ה-17 של אדמונטון אוילרס, ויין גרצקי. כוכבי ה-WHA ניצחו בסדרה בקלות.

הדעיכה והפירוק

במשך כל שנות התחרות בין ה-NHL ל-WHA היה ברור שהיא עולה ביוקר לשתי הליגות, ולמעשה גישושי איחוד החלו כבר בשנים הראשונות לקיומן הנפרד. סלע המחלוקת העיקרי היה "סעיף השימור", הסעיף בחוזי שחקני ה-NHL ששימר את זכויות הקבוצות על השחקנים גם בתום חוזיהם, סעיף שה-WHA שמה לה למטרה לבטלו.

התחרות גבתה מחיר כבד בעיקר מה-WHA, שהמשכורות הגבוהות ששילמו קבוצותיה לכוכביהן הכבידו עליהן, והביאו לכך שקבוצות התפרקו או נמכרו ועברו לעיר אחרת במקרים רבים, גם תוך כדי עונת המשחקים.

שיחות האיחוד החלו להיות ממשיות ב-1977, כשהיה ברור שהאיחוד בלתי נמנע אם רצונו של הענף לשרוד במסגרת מקצוענית ראשית.

עם זאת, יוזמת האיחוד נתקלו בקשיים מצד מספר קבוצות NHL. בוסטון ברואינס התנגדה לקבוצת NHL נוספת שתייצג את ניו אינגלנד, ולכן התנגדה לקבלתה של ניו אינגלנד ויילרס. עזה אף יותר הייתה התנגדות הקבוצות הקנדיות של ה-NHL - מונטריאול קנדיאנס, ונקובר קנאקס וטורונטו מייפל ליפס - שהיו מודאגות מהכמות הגדולה של קבוצות קנדיות ב-WHA מערים שלא היו להן נציגות ב-NHL, שמא קבלתן ל-NHL תגרום לפגיעה בתגמוליהן משידורי הטלוויזיה בקנדה. התנגדות הקבוצות הקנדיות היטתה את הכף נגד האיחוד.

הכשלת האיחוד גרמה לתגובה קשה בקנדה. קשה במיוחד הייתה התגובה נגד מבשלות הבירה "מולסון", שהיו הבעלים של מונטריאול קנדיאנס; בערים שהיו מיוצגות ב-WHA - ויניפג, אדמונטון, קלגרי וקוויבק - הוכרז חרם על מוצריה של "מולסון", חרם שפגע קשות במכירותיה.

לבסוף, ב-1978, התרצו הקבוצות הקנדיות והסכימו לאשר את האיחוד, ועונת 1978/79 הייתה האחרונה לקיומן הנפרד של הליגות. מצבה הקשה של ה-WHA התבטא בכך שלפני עונתה האחרונה התפרקה אחת הקבוצות החשובות בה - יוסטון איירוס, קבוצתם של גורדי האו ושני בניו - ובכך שאת עונתה האחרונה היא החלה עם 7 קבוצות בלבד, כאשר במהלכה התפרקה אחת מהן, אינדיאנפוליס רייסרס, ונותרו 6 קבוצות בלבד. שחקניה של הרייסרס פוזרו בין הקבוצות האחרות, כאשר המבוקש ביותר מהם היה הכישרון הגדול בן ה-17, ויין גרצקי, שהצטרף לאדמונטון אוילרס.

בעוד שבאופן רשמי הוצג ההסכם כהסכם מיזוג, הרי שההסכם היו מוטה מאוד לטובת ה-NHL, ובעצם היה הסכם לפירוקה של ה-WHA. שתי קבוצות WHA - סינסינטי סטינגרס וברמינגהאם בולס - פורקו עם פירוקה של הליגה; ארבע הנותרות - אדמונטון אוילרס, קוויבק נורדיקס, ויניפג ג'טס וניו אינגלנד ויילרס - התקבלו ל-NHL כקבוצות התרחבות, אולם ההצטרפות לוותה בתנאים קשים מאוד שאילצו אותן לוותר על מרבית שחקניהן ולהתחיל להיבנות מחדש.

האלופות והסגניות

עונה	אלופה	סגנית	תוצאה בסדרת הגמר
1972/73	ניו אינגלנד ויילרס	ויניפג ג'טס	4 - 1
1973/74	יוסטון איירוס	שיקגו קוגרס	4 - 0
1974/75	יוסטון איירוס	קוויבק נורדיקס	4 - 0
1975/76	ויניפג ג'טס	יוסטון איירוס	4 - 0
1976/77	קוויבק נורדיקס	ויניפג ג'טס	4 - 3
1977/78	ויניפג ג'טס	ניו אינגלנד ויילרס	4 - 0
1978/79	ויניפג ג'טס	אדמונטון אוילרס	4 - 2

מורשת

למרות שה-WHA התקיימה שנים ספורות בלבד, ולמרות שהתחרות בינה לבין ה-NHL הוכיחה שאין מקום לשתי ליגות הוקי קרח מקצועניות ראשיות בצפון אמריקה, הרי שה-WHA הטביעה חותם על ההוקי קרח העולמי ועל ה-NHL בפרט.

ביטול "סעיף השימור"

"סעיף השימור", הסעיף שכבל את שחקני ה-NHL לקבוצותיהם גם אחרי סיום חוזיהם, לא התקיים ב-WHA שערערה על חוקיותו בערכאות משפטיות. למרות ההצלחה שלה בביטול חוקיות הסעיף, עמד הסעיף במרכז המחלוקת בשיחות האיחוד הראשוניות שהתקיימו בחשאי עוד בתחילת פעולתה של ה-WHA.

עם איחוד שתי הליגות בוטל "סעיף השימור" ב-NHL.

הכנסת ההארכה למשחקי העונה הרגילה

לפני תחילת פעולתה של ה-WHA לא הייתה קיימת הארכה כאשר משחק בעונה הרגילה ב-NHL הסתיים בתיקו - ההארכה בוטלה ב-NHL עשרות שנים קודם לכן. הכמות הגדולה של משחקים שהסתיימו בתיקו הביאה את ה-WHA להנהיג, לראשונה מזה שנים רבות בצפון אמריקה, הארכה במשחקים שהסתיימו בשוויון בתום 60 הדקות של הזמן החוקי.

אורך ההארכה היה 10 דקות, בשיטת "שער זהב" - כאשר קבוצה הייתה מבקיעה שער, המשחק היה מופסק והמבקיעה הוכרזה כמנצחת. רק אם לא הובקע שער בהארכה הוכרז המשחק כתיקו.

הירידה בכמות המשחקים שהסתיימו בתיקו גרמה ל-NHL לחזור ולהנהיג הארכה גם במשחקיה. השחקנים התנגדו ודרשו תוספת תשלום עקב זמן המשחק הנוסף; לבסוף נקבעה פשרה, וב-NHL הונהגה הארכה בשיטת "שער זהב" - אך בת 5 דקות בלבד.

פתיחת שוק השחקנים האירופים

בעוד ה-NHL התעלמה מהשחקנים האירופים, ה-WHA גילתה את השוק הבלתי מנוצל והביאה לשורותיה מספר כוכבים שהטביעו חותם על הליגה. הקבוצה שעשתה זאת באופן הבולט ביותר הייתה ויניפג ג'טס, שהביאה לשורותיה מספר כוכבים שוודים. קו ההתקפה הראשון שלה, עם הכוכבים השוודים אנדרש הדברג ואולף נילסון יחד עם הכוכב הגדול של הליגה בובי האל, היה אחד מקווי ההתקפה הפוריים והאיכותיים ביותר בהוקי קרח המקצועני כולו.

בעקבות הצלחתה של ה-WHA פנתה גם ה-NHL לשוק השחקנים האירופים, ומשקלם בליגה הלך ועלה אחרי האיחוד בין הליגות.

שחקנים צעירים

חוקי ה-NHL באותו הזמן אסרו על שיתוף שחקנים מתחת לגיל 20. ב-WHA לא היה קיים חוק כזה - עובדה שאיפשרה גילוי של כישרונות צעירים במדי קבוצותיה.

המקרה הבולט היה ויין גרצקי, שהחל את דרכו באינדיאנפוליס רייסרס, ומשזו התפרקה לאחר זמן קצר עבר לאדמונטון אוילרס, כשהיה בן 17. גרצקי הפך מיידית לכוכב על בהוקי קרח המקצועני, וגדל לימים להיות השחקן הטוב ביותר בכל הזמנים לדעת רבים.

שחקנים נוספים שגדלו מאוחר יותר להיות כוכבי על ב-NHL החלו את הקריירה ב-WHA בגיל צעיר, כגון מרק מסיה.

בעקבות הצלחת השחקנים הצעירים ומתוך רצון לשמר אותם ב-NHL לאחר האיחוד, בעיקר את גרצקי, ביטלה ה-NHL את הגבלת הגיל עם חתימת הסכם האיחוד.

הקבוצות ששרדו

מתוך ארבע הקבוצות שהתקבלו ל-NHL בעקבות הסכם האיחוד, שלוש עדיין משחקות ב-NHL, והרביעית שיחקה ב-NHL עד 2024; אולם רק אחת - אדמונטון אוילרס - נשארה באותה העיר ושמרה על שמה מאז קבלתה ל-NHL ועד היום. כל שלוש הקבוצות שעדיין פעילות רשמו לזכותן לפחות זכייה אחת בגביע סטנלי.

אדמונטון אוילרס

ערך מורחב – אדמונטון אוילרס

אדמונטון אוילרס היא ללא ספק הקבוצה המצליחה ביותר מבין הארבע ששרדו את פירוק ה-WHA.

למרות שכמו שאר שלוש הקבוצות נאלצה לפזר את מרבית שחקניה בין הקבוצות הקיימות ב-NHL, היא הצליחה לשמור אצלה את הנכס הגדול ביותר שלה - ויין גרצקי, שכבר התגלה ככוכב על צעיר.

אל גרצקי צורפו במחצית הראשונה של שנות ה-80 צעירים מוכשרים רבים בשורה של בחירות דראפט מוצלחות. נבחרי הדראפט שהפכו כולם לכוכבי על בליגה כללו את השוערים אנדי מוג וגרנט פיור, המגינים פול קופי וקווין לואו, והחלוצים מרק מסיה, יארי קורי וגלן אנדרסון.

בעזרת קבוצת הכוכבים שבנתה, שלטו האוילרס ב-NHL במחצית השנייה של העשור, כאשר ב-7 עונות זכו 5 פעמים בגביע סטנלי. את הזכייה האחרונה ב-1990 עשו אף ללא גרצקי, שעבר ב-1988 בעסקת ענק ללוס אנג'לס קינגס. האוילרס של המחצית השנייה של שנות ה-80 נחשבים כיום לדעת רבים לאחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה של ה-NHL.

מאז ועד היום לא הצליחה הקבוצה לשחזר את ההצלחות הגדולות. ב-2006 הגיעה לסדרת הגמר על גביע סטנלי והתקרבה לזכייה נוספת בגביע, אך נוצחה בסדרת הגמר שהגיעה למשחק שביעי ומכריע על ידי קרוליינה הוריקנס - הגלגול הנוכחי של שורדת WHA אחרת, ניו אינגלנד ויילרס. זו הייתה הפעם היחידה עד היום בה שתי קבוצות יוצאות ה-WHA נפגשו בסדרת גמר גביע סטנלי.

ויניפג ג'טס (בסיום פעילותה: אריזונה קויוטיס)

ערך מורחב – אריזונה קויוטיס

ויניפג ג'טס, שהגיעה ל-NHL כקבוצה החזקה ביותר ב-WHA, נאלצה גם היא לפזר את מרבית שחקניה והתקשתה מאוד בשנים הראשונות ב-NHL. לאחר שהתעשתה ובנתה סגל מחודש של שחקנים, הקשתה עליה נוכחותה של אדמונטון אוילרס החזקה של שנות ה-80, ושל קבוצה חזקה נוספת באותה תקופה - קלגרי פליימס. שתי היריבות החזקות, שנכללו באותו בית עם הג'טס, ניצחו את הג'טס פעם אחר פעם בסיבובים הראשונים בפלייאוף.

בשנות ה-90 המשיכה הקבוצה לקרטע, כאשר היא נעה בין החמצת הפלייאוף לבין הדחה בסיבובים הראשונים. בנוסף העיקו על הקבוצה בעיות כלכליות, שנבעו מהיותה של ויניפג אחד משוקי האוהדים הקטנים בליגה. יחד עם ירידת ערך של הדולר הקנדי, משכורות שחקנים שעלו בצורה ניכרת ומיסים גבוהים, לא יכלה הקבוצה לשאת את בעיותיה, ועברה ב-1996 לפיניקס תחת השם פיניקס קויוטיס.

המעבר לפיניקס לא שיפר את מצבה של הקבוצה. היא המשיכה להיות מודחת בסיבובים הראשונים של הפלייאוף, ומבחינה כלכלית נתקלה בבעיות תשתית באולם הביתי שלה, שהיה אולם כדורסל ייעודי שלא התאים להוקי קרח.

בתחילת המאה ה-21 נקנתה הקבוצה על ידי בעלים חדשים שכללו את כוכב העבר ויין גרצקי, שב-2005 הפך גם למאמן הקבוצה. גרצקי נכשל בקויוטיס מקצועית וכלכלית - עד שעזב את הארגון ב-2009 לא עלתה הקבוצה לפלייאוף, ובנוסף התברר שהיא סובלת מחובות כבדים ונכנסה להליכי פשיטת רגל. הקבוצה עברה לבעלות ישירה של ה-NHL שחיפשה לה קונים חדשים. ב-2011 נפוצו ידיעות על קבוצת משקיעים מוויניפג שתקנה את הקבוצה ותחזיר אותה לוויניפג, אולם לבסוף קנתה קבוצת המשקיעים קבוצת NHL אחרת (אטלנטה ת'ראשרס) והקויוטיס נותרו באזור פיניקס. רק ב-2013 הצליחה ה-NHL למצוא קונה לקבוצה - קבוצת משקיעים שהסכימה להשאיר את הקבוצה באזור פיניקס, והודיעה על שינוי שמה של הקבוצה לאריזונה קויוטיס החל מעונת 2014/15.

ב-2024 נקלעה הקבוצה למשבר, לאחר שלא התאפשר לה להתמקם באום קבוע מתאים באריזונה, ולא ניתן לה אישור לבנות אולם חדש. הקבוצה הפסיקה את פעילותה והמשיכה להחזיק רק בקניינה הרוחני כדי לנסות ולחזור לפעילות בעתיד, וכל פעילות הספורט שלה - כולל חוזי כל השחקנים והצוות - הועברו לקבוצת NHL חדשה שקמה ביוטה.

ניו אינגלנד ויילרס (כיום: קרוליינה הוריקנס)

ערך מורחב – קרוליינה הוריקנס

הקליטה של ניו אינגלנד ויילרס ב-NHL הייתה הקשה מכולן. יריבתה הגדולה בעידן היריבות בין הליגות, בוסטון ברואינס, סירבה לקבל אותה כנציגה נוספת של ניו אינגלנד שבוסטון היא חלק ממנו. הקבוצה נאלצה לשנות את שמה כתנאי לקבלתה ל-NHL ולהיקרא על שם העיר בה שיחקה את משחקיה הביתיים, הרטפורד שבקונטיקט. לכן החלה את שנותיה ב-NHL תחת השם הרטפורד ויילרס.

עם קבלת הוויילרס ל-NHL חזר ל-NHL אחד מכוכביה הגדולים בכל הזמנים, גורדי האו. יחד איתו שיחקו בקבוצה שני בניו מרק ומרטי. גם בובי האל, הכוכב הגדול שעבר ל-WHA בתחילת דרכה, הגיע לקבוצה. עם תום העונה הראשונה של הוויילרס ב-NHL, עונת 1979/80, פרשו האו והאל מפעילות.

הוויילרס לא בלטו ב-NHL בתקופתם בהרטפורד, ולמעשה ניצחו באותה תקופה רק סדרת פלייאוף אחת.

ב-1997, בגלל התיישנותו של האולם הביתי וסירוב רשויות הרטפורד לבנות אולם חדש, עברה הקבוצה לצפון קרוליינה ב-1997 ושינתה את שמה לקרוליינה הוריקנס. תחילה עברה הקבוצה לבית זמני בגרינסבורו ולאחר מכן לביתם הקבוע בראלי.

בצפון קרוליינה נעה הקבוצה בין כישלונות והצלחות, כאשר ב-2006 הצליחה לזכות בגביע סטנלי בפעם היחידה בתולדותיה.

קוויבק נורדיקס (כיום: קולורדו אוולאנש)

ערך מורחב – קולורדו אוולאנש

גם הנורדיקס, כמו פליטות ה-WHA האחרות, התקשתה בתחילת דרכה ב-NHL, אולם התאוששה במהירות בזכות צעד חסר תקדים שביצעה.

בסיוע פעיל של הקבוצה הוברח למערב כוכב העל של נבחרת צ'כוסלובקיה, פטר שטיאסטני, יחד עם אחיו אנטון שהיה גם הוא כוכב בנבחרת. שנה מאוחר יותר הצטרף אליהם אחיהם הבוגר, מריאן, גם הוא שחקן חשוב בנבחרת הצ'כוסלובקית.

בעזרת שלושת האחים שערקו לקנדה, וכוכבים קנדים לצידם, הפכה הקבוצה לקבוצה ראויה בליגה, אך לא זכתה להצלחות מיוחדות בפלייאוף. הישג השיא שלה היה הגעה לגמר "חטיבת נסיך ויילס" (כיום החטיבה המזרחית ).

לקראת אמצע שנות ה-90 העיקו על הקבוצה בעיות כלכליות קשות בשל שוק קטן, הדולר הקנדי שנשחק, מיסים גבוהים ומשכורות שחקנים שעלו במהירות, והקבוצה נמכרה למשקיעים מדנוור והפכה לקולורדו אוולאנש ב-1995.

הקבוצה התקבלה בדנוור בהתלהבות גדולה ויצרה לעצמה במהירות בסיס אוהדים נאמן, בין השאר בזכות העובדה שהפכה מיד לקבוצת צמרת ב-NHL וזכתה בגביע סטנלי כבר בעונה הראשונה שלה בעיר. בעזרת כוכבים גדולים כמו השוער פטריק רואה והחלוץ השוודי פטר פורשברג נשארה הקבוצה בצמרת בצורה יציבה עד העונה המבוטלת של 2005, כאשר ב-2001 זכתה בגביע סטנלי בפעם השנייה. עם זאת, מאז שהליגה שבה לפעילות בעונת 2005/06 שקעה הקבוצה בבינוניות והציגה הישגים דלים, עד ששבה לצמרת הליגה בעשור השלישי של המאה ה-21 וזכתה בגביע סטנלי בפעם השלישית ב-2022.

גביעים ופרסים

גביע אווקו העולמי

• גביע אווקו העולמי - גביע אלופת ה-WHA, המקבילה של ה-WHA לגביע סטנלי.
• גביע גארי דייוידסון גביע ה-MVP של העונה הרגילה. ב-1975 הוחלף שמו לגביע גורדי האו.
• גביע ביל הנטר - המבקיע המצטיין של העונה הרגילה.
• גביע לו קפלן - הרוקי המצטיין של העונה.
• גביע בן האטסקין - המגן המצטיין של העונה.
• גביע פול דנו - השחקן ההוגן של העונה.
• גביע האוורד בולדווין - מאמן העונה. ב-1974 הוחלף שמו לגביע רוברט שמרץ.
• גביע נוסף, ללא שם, הוענק ל-MVP של הפלייאוף.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא WHA בוויקישיתוף

• ה-WHA באתר hockeydb.com
• אתר היכל התהילה של ה-WHA