Woman Is the Nigger of the World

סינגל מאת ג'ון לנון

Woman Is the Nigger of the World (בתרגום לעברית: "אישה היא הכושי של העולם") הוא שיר שכתבו ג'ון לנון ויוקו אונו בשנת 1972, באלבום "Some Time in New York City". השיר שיצא כסינגל בארצות הברית, הצית מחלוקת קשה, הן בשל שמו שנחשב פרובוקטיבי, והן בשל הנושא בו עסק.

"Woman Is the Nigger of the World"
סינגל בביצוע ג'ון לנון ויוקו אונו
בהרכב Plastic Ono Band
מתוך האלבום Some Time in New York City
יצא לאור 25 באפריל 1972
הוקלט נובמבר 1971 - מרץ 1972
מקום הקלטה Record Plant, ניו יורק
סוגה רוק
בי-סייד Sisters, O Sisters (יוקו אונו)
אורך 5:15
חברת תקליטים אפל רקורדס
כתיבה ג'ון לנון, יוקו אונו
הפקה ג'ון לנון, יוקו אונו, פיל ספקטור
כרונולוגיית סינגלים של ג'ון לנון ויוקו אונו בהרכב Plastic Ono Band
"Happy Xmas (War Is Over)"
(1971)
"Woman Is the Nigger of the World"
(1972)
"Mind Games"
(1973)

השיר נועד במקור למחות נגד השוביניזם הגברי והדרת הנשים לאורך ההיסטוריה. אך השימוש בו במילה "Nigger", הנחשבת פוגענית בציבוריות האמריקאית, הביא לאי שידור השיר. לכן, הוא מוכר כיום יותר כ"שירו הלא מושמע" של לנון.

חיבור השיר עריכה

 
ג'ון לנון ויוקו אונו, יוצרי השיר
Woman Is the Nigger of the World

הביטוי "אישה[1] היא הכושי של העולם" נטבע על ידי יוקו אונו בריאיון שנתנה למגזין Nova בשנת 1969, וצוטט על גבי שער המגזין. השיר מתאר את השיעבוד של נשים לגברים, את אפליית הנשים ואת השוביניזם הגברי החוצה את כל התרבויות.

השיר היה פורץ דרך בשני מובנים. ראשית, בגלל הכותרת, בה השתמש לנון במונח השנוי במחלוקת "Nigger" (בעברית: "כושי") הנחשב כפוגעני ומשפיל בציבוריות האמריקאית. המילה אינה ניתנת לתרגם מדויק, מאחר שבעברית לא נילווה למילה זו המִטְעָן התרבותי הגזעני השורשי שקיים לה בתרבות האמריקאית, בה התקיימה עבדות של בני אדם שחורים. בתרבות האמריקאית נילווה למילה זו מיטען תרבותי שורשי של 400 שנים של עבדות, בהן הייתה התייחסות אל בני האדם השחורים כאל תת-אדם וכאל רכוש, תוך ניצול קשה, העבדה בפרך לעיתים עד מוות, ובנסיבות אחרות רצח ואונס.[2] הסיבה השנייה להיותו של השיר פורץ דרך, היא בגלל נושא השיר הפרובוקטיבי, המשווה את מצב האישה למצבו של העבד. בריאיון שנתן בשנת 1972 בתוכנית הטלוויזיה "המופע של דיק קאווט", הסביר לנון כי המהפכן ג'יימס קונולי היה עבורו מקור השראה לשיר. לנון ציטט משפט שאמר קונולי: "the female worker is the slave of the slave" ("האישה העובדת היא העבד של העבד") כשהסביר את ההשראה הפרו-פמיניסטית לשיר.[3]

פרסום השיר עריכה

בשל השימוש במילה Nigger הנחשבת בתרבות האמריקאית בת זמננו כמילה פוגענית ולא נאותה, סירבו רוב תחנות הרדיו להשמיע את השיר. השיר פורסם בארצות הברית באפריל 1972, ואף על פי שכמעט לא הושמע בציבור, הגיע במהירות למקום 57 במצעד בילבורד הוט 100, תוך התבססות בעיקר על מכירות תקליטים, ובכך היה לאחד הסינגלים הנמכרים של לנון בחייו.

תגובות וביקורת עריכה

מסיבות תרבותיות והיסטוריות, מהווה המונח "Nigger" תזכורת כאובה לתקופה אפלה בתחום זכויות האדם ברוב שנות ההיסטוריה האמריקאית, מאחר שהיא נקשרת לעבדות בארצות הברית. בתקשורת האמריקאית כיום נחשב המונח כטאבו ואסור לשידור. לכן השימוש בו בשיר הרגיז כה רבים.

לנון הסביר כי כוונתו בשיר זה הייתה לתאר את מצבן הנמוך של הנשים בחברה, וציין כי הנשים נמצאות בתחתית שרשרת המזון ללא קשר לגזעים ותרבויות. להגנתו אף יצאו דמויות בולטות מהקהילה האמריקאית אפריקאית. הסנאטור מקליפורניה רון דלומס (אנ') פרסם הודעה בתגובה לשיר, ובה כתב: " אם אתה מגדיר במילה 'כושי' (Nigger) מי שכל אורח חייו מוגדר בידי אחרים, שההזדמנויות שלו מוגדרות על ידי אחרים, שתפקידו בחברה מוגדר על ידי אחרים - אז החדשות הטובות הן שלא צריך להיות שחור באמריקה כדי להיות 'כושי' בחברה שלנו. חלק גדול מבני האדם באמריקה הם 'כושים'." בהופעה המפורסמת בטלוויזיה נימק לנון את הנושא העומד מאחורי השיר ואף ביצע אותו, בעוד המנחה דיק קאווט, נאלץ להתנצל מראש בפני הקהל, למקרה שמישהו ייפגע.

בניגוד לתקשורת המסתייגת, ברך ארגון הזכויות האמריקאי לנשים (National Organization for Women) את ג'ון לנון ויוקו אונו על אמירתם הפרו-פמיניסטית.

השמעות מאוחרות עריכה

גרסה ערוכה של השיר נכללה באלבום האוסף משנת 1975 Shaved Fish. השיר הודפס בשנית ונכלל ב"בי-סייד" של הסינגל "Stand by Me" . כמו כן נכלל במספר מארזי תקליטורים נוספים.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אין מדובר בשגיאה. אישה, ולא האישה. ללא יידוע. בדומה ל-boy ללא יידוע, כ-שם מקטין. זו בדיוק כוונת המשורר.
  2. ^ להרחבה בעניין השימוש במילת ה-N, ראו בערך Nigger בוויקיפדיה באנגלית.
  3. ^ הריאיון הטלוויזיוני לתוכנית הבידור של קאווט, ששודרה ב-11 במאי 1972. מתוך יוטיוב.