מיחזור

תהליך שבו מפרקים פסולת ומחזירים אותה למצב של חומר גלם, אשר ישמש לייצור מוצרים חדשים
1) בקבוקי זכוכית 2) שקיות פלסטיק 3) מכלים מפלסטיק 4) קרטון 5) ללא סיווג, 6)קופסאות פח 7) נייר 8) קלקר 9) זכוכית 10) סוללות 11) מתכות 12 ) זבל אורגני 13) אריזות מזון 14) בד 15) ניר טואלט ומוצרי היגיינה.

מיחזור הוא תהליך שבו מפרקים פסולת ומחזירים אותה למצב של חומר גלם, אשר ישמש לייצור מוצרים חדשים. המיחזור מאפשר חיסכון בחומרי גלם בתוליים ומצמצם את כמויות הפסולת והזיהום, ועל כן נודעת לו חשיבות גם כלכלית וגם אקולוגית. מיחזור הוא המדרגה הרביעית בסדר העדיפויות של מדרג הפסולת.[1] לפיכך, מיחזור מכוון לקיימות סביבתית על ידי החלפת תשומות של חומרי גלם והפניית תפוקות פסולת ממערכת הייצור.[2]

חומרים הניתנים למחזור מגוונים וכוללים בין היתר זכוכית, נייר, קרטון, מתכת, פלסטיק, צמיגים, טקסטיל, סוללות ואלקטרוניקה. הקומפוסטציה או שימוש חוזר אחר בפסולת מתכלה כמו מזון או פסולת גינה גם הם סוג של מיחזור.[3] חומרים שניתן למחזר מועברים למרכז מיחזור ביתי או נאספים בפחים מיוחדים או מרכזי מחזור, לאחר מיון הם מונקים ומעובדים מחדש לחומרים חדשים המיועדים לייצור מוצרים חדשים.[4]

במובן הפשטני, מיחזור חומר יביא לאספקה מחודשת של אותו חומר. לדוגמה, נייר משרדי משומש יומר לנייר משרדי חדש; קצף קלקר משומש לפוליסטירן חדש. יש מעט מוצרים שמחיזור שלהם מביא לאספקה מחודשת של אותו החומר באותה האיכות. למשל פחי מתכת, יכולים להפוך שוב ושוב לפחים מבלי לאבד טוהר החומר.[5] אולם, לעיתים קרובות, זה מסובך או יקר מדי למחזר מוצרים בהשוואה לייצור אותו מוצר מחומרי גלם ולכן "מיחזור" של מוצרים או חומרים רבים מוביל לשימוש שונה באותו מוצר או לייצור של מוצרים אחרים. למשל בקבוקי פלסטיק ממוחזרים למכלים לפירות.

צורה אחרת של מיחזור היא "הצלה" של חומרים שהם חלק ממוצרים מורכבים, בין אם בגלל הערך המהותי שלהם (עופרת מסוללות לרכב, או זהב מלוחות מודפסים), או בגלל אופיים המסוכן (חילוץ או שימוש חוזר בכספית ממדי חום).

ישנם מומחים הטוענים שמיחזור הוא למעשה שימנוך[6], מאחר שמרבית הפעמים החומרים ממוחזרים לרוב אינם איכותיים כמו החומר המקורי. פירוש הדבר הוא שחומרים מומחזרים לא תמיד מתאימים לייצור אותם סוגים של מוצרים, או שניתן למחזר אותם מספר פעמים מוגבל לפני שהם כבר לא ניתנים לשימוש.[7]

היסטוריהעריכה

בתקופה טרום-תעשייתית ישנן עדויות לכך שברונזה ומתכות אחרות נאספו באירופה והותכו לשימוש חוזר.[8] מיחזור נייר תועד לראשונה בשנת 1031 כשחנויות יפניות מכרו נייר שנוצר מנייר גרוס.[9] בבריטניה נאסף אבק ואפר משריפות עץ ופחם על ידי "מנקי רחובות" ועבר תהליך של שינמוך (Downcycling) ושימש כחומר בסיס לייצור לבנים. המניע העיקרי למיחזור היה היתרון הכלכלי בהשגת חומרי גלם ממוחזרים במקום רכישת חומר מקורי, כמו גם פינוי פסולת ציבורית.[8] בשנת 1813 פיתח בנימין לאו תהליך הפיכת סמרטוטים לצמר בבטלי, יורקשייר. חומר זה שילב סיבים ממוחזרים עם צמר מקורי. לאו היה הראשון שיצר, בהיקף גדול, סיבים לחוטים מטחינת בגדים ישנים.[10]

התיעוש דרבן את הביקוש לחומרים זמינים; מלבד סמרטוטים, עלה הביקוש למתכות וגרוטאות ברזל מכיוון שהן היו זולות יותר מעפרת ברזל. חברות מסילות הרכבת רכשו ומכרו גרוטאות מתכת במאה ה-19, ותעשיות הפלדה והרכב רכשו גרוטאות בראשית המאה העשרים. עד מלחמת העולם הראשונה, אלפי רוכלים בארצות הברית סרקו את המזבלות ורחובות הערים ואספו עיבדו ומכרו חלקי מכונות, סירים, מחבתות וכלי מתכת אחרים.[11] בסקר שנערך בשיקגו ב-1919 העריך שמעל 1800 רוכלים עוסקים סחרו במוצרים למחזור.[12]

 
פוסטר בריטי המעודד מחזור בזמן מלחמת העולם השנייה. בכיתוב: ניר, סמרטוטים ועצמות עדין נדרשים למחזור

החל מתחילת המאה ה-18 חלק מיצרני המשקאות בבריטניה ובאירלנד, ובמיוחד שוופס, מכרה בקבוקי משקה שנעשה בהם שימוש חוזר עם פיקדון.[13] מערכת מיחזור רשמית לבקבוקים עם פיקדונות שניתן להחזר הוקמה בשוודיה בשנת 1884 וכמעט מאה שנה מאוחר יותר (1984), החלה לפעול מערכת מחזור לפחיות ומשקאות אלומיניום.[14]

המאה ה-20עריכה

בתקופת השפל הגדול בארצות הברית, יצרנים שיווקו מוצרים בעלי פוטנצאל לשימוש כפול ומשפחות השתמשו במכלי ביסקוויטים כקופסאות אוכל ושקי קמח כחומר גלם לבגדים.[12]

מיחזור היה נושא מרכזי עבור ממשלות לאורך כל מלחמת העולם השנייה. מחסור חומרי משמעותי עקב מאמצי מלחמה, הכריח את המדינות לעשות שימוש חוזר בסחורות ולמחזר חומרים. בריטניה הייתה תלויה ביבוא שהגיע בעיקר דרך הים ונפגע בצורה קשה עם כניסתה למלחמה. מעקות גינה ממתכת הוסרו וסירי מטבח מאלומיניום נאספו בגלל האפשרות להשתמש באלומיניום לייצור ותחזוק מטוסים.[15] בקנדה, הוקמה בינואר 1941, מחלקת הצלה, באגף לשירותי המלחמה הלאומיים. מחלקת ההצלה ארגנה מערך ארצי של ועדות מקומיות בכל הערים והתעשיות במדינה שסייע באיסוף חומרים למחזור. ב-1944 הוספק איסוף ומחזור של גרוטאות מתכת, גומי ושומן ועצמות.[16] בארצות הברית הממשלה הפדרלית פתחה בשנת 1942 בקמפיין מבצע ההצלה לניצחון (Salvage for Victory). חנויות קמעונאיות, מפעלים וערים נתבקשו לאסוף נייר, גרוטאות מתכת, סמרטוטים וגומי.[17] כתבה במגזין טיים הציגה טענה של מומחים כי הפריטים שנאספו בארצות הברית נותרו ללא שימוש ושהקמפיינים היו רק חלק ממאמציי תעמולה להגברת המעורבות והתמיכה של תלמידי בתי ספר במלחמה.[12] איסוף מוצרים למחזור הוספק כליל בסוף שנות החמישים. ראש עיריית לוס אנג'לס, יצא בקמפיין, ב-1960 שקרא לסיים את הצבת פחי מיחזור בצדי הבתים. אולם, לאחר עשור בלבד, נושא המחזור חזר שוב למודעות הציבורית.[18]

בשנות השישים והשבעים מערכת המחזור חזרה לפעול מסיבות שונות: במקום למחזר כדי להפיק את המרב מהחומרים, האמריקאים החלו למחזר כדי להתמודד עם כמויות הפסולת האדירות שנוצרו בעקבות שינוים בהרגלי הצריכה[12], במקביל החלו פעילים סביבתיים לפעול להקמת מרכזי מחזור וב-1970 צוין לראשונה יום כדור הארץ והוקמו 3000 מרכזי מחזור בארצות הברית.[18] בשנות השבעים נוצר הבסיס למערך המחזור בארצות הברית. אולם, לצד המודעות הגוברות והחינוך לשמירת הסביבה עדין נמשך ואף התגבר השימוש בכלים חד פעמיים ואשפה הוטמנה. הטמנה הייתה זולה יותר ממחזור.[19] בסוף שנות השמונים, סין החלה לייבא מארצות הברית פסולת נייר, פלסטיק, זכוכית, מתכת וחומרים נוספים שימוש חוזר. חברות סיניות העסיקו אלפי אנשים במיון הזבל שהוסב לייצור של נעליים, בקבוקים, צינורות וטלפונים. מכולות הגיעו עם סחורות סיניות לארצות הברית והחזירו חומרי מחזור שמהם נוצרו פרטים נוספים. ייצוא המחזור לסין נפסק בינואר 2018.[20]

על אף שהחלו למכור בצורה מסחרית טלוויזיות ומוצרי אלקטרוניקה נוספים כבר בשנות העשרים של המאה העשרים, המחזור שלהם החל רק ב-1991.[21] התוכנית הראשונה למיחזור פסולת אלקטרונית יושמה בשווייץ והחלה מאיסוף מקררים ישנים והתרחבה בהדרגה לכל המכשירים האלקטרוניים.[22] לאחר שמדינות מערביות השיקו תוכניות למחזור פסולת אלקטרונית, רבות מהן לא יכלו להתמודד עם הכמות העצומה של פסולת אלקטרונית והסכנות הכרוכות בטיפול בה. הן החלו לייצא את הפסולת האלקטרונית למדינות מתפתחות שלא הייתה בהן אכיפה של חקיקה סביבתית. עלות מיחזור. במקביל, הביקוש באסיה לפסולת אלקטרונית החל לגדול כאשר מגרשי גרוטאות הבינו כי ניתן לחלץ חומרים יקרים כדוגמת נחושת, כסף, ברזל, סיליקון, ניקל וזהב במהלך פירוק המוצרים. לאחר הפירוק עדין נותרה פסולת רבה שהועברה בעיקרה להטמנה.[23][24]

סוגי מיחזור (לפי סוג החומר או סוג הפסולת)עריכה

מיחזור ניירעריכה

  ערך מורחב – מיחזור נייר

בתהליך של מִיחזור נייר- מרסקים נייר ישן בתוך מים ליצירת עיסה נוזלית, אשר נפרשת בשכבה דקיקה על רשת לייבוש. בתום הייבוש ניתן לקלף נייר מן הרשת - זהו הנייר הממוחזר.

בכל פעם שהנייר עובר את תהליך המיחזור, סיבי הנייר מתפרקים, ואיכות הנייר יורדת. גורמים נוספים שמפחיתים את איכות הנייר הממוחזר הם: הדיו עמו כותבים או מדפיסים על הנייר, וציפוי מבריק מכל סוג. נייר ממוחזר מאיכות נמוכה משמש למוצרים אשר דורשים איכות נייר נמוכה יותר, או שהוא מעורבב עם נייר חדש כדי להעלות את איכותו.

אחד משלבי תהליך מיחזור הנייר הוא הלבנה, ומטרתה להשיב לנייר את הצבע הלבן ולאפשר לו לשמש כמשטח יעיל לכתיבה ולהדפסה. תהליך ההלבנה נעשה על ידי חומרים כימיים שונים (כלור במרבית המקרים).

מיחזור אלקטרוניקהעריכה

  ערך מורחב – מיחזור אלקטרוניקה

תהליכי מיחזור פסולת אלקטרונית נעשים באמצעות מגוון שיטות מכניות ותעשייתיות. השיטה הפופולרית והיעילה ביותר לסביבה היא פירוק לרכיבים (Demanfacturing) בה מופרדים הרכיבים האלקטרונים הניתנים למיחזור באופן ידני, לאחר מכן נגרסים במספר שלבים מכניים מורכבים, ואז מופרדים בתהליכים כימיים לחומרי היסוד הניתנים לשימוש מחודש. החומרים המוחזרים לתעשייה הם מתכות כבדות, עופרת, בדיל, פלטינה, בריליום, כספית וזהב. שאר החומרים, אשר אינם ניתנים למיחזור, מועברים להטמנה במטמנות עירוניות על מנת למנוע שרפה בלתי מבוקרת. תהליך מיחזור הפסולת האלקטרונית יקר ועל כן מחייב סבסוד או רגולציה ממשלתית בדומה לנהוג באיחוד האירופאי ("Waste Electrical and Electronic Equipment Directive") ותקני ה-EPA האמריקאים.

מיחזור פלסטיקעריכה

  ערך מורחב – מיחזור פלסטיק
 
איסוף בקבוקי פלסטיק למיחזור

תהליך מיחזור הפלסטיק משתנה על פי סוג הפלסטיק שאותו מבקשים למחזר (יש 6 סוגי פלסטיק עיקריים). לא ניתן למחזר סוגי פלסטיק שונים יחד שכן לסוגי פלסטיק שונים יש תכונות שונות (למשל נקודת התכה שונות). ערבוב בתהליך המיחזור של סוגי פלסטיק שונים ייצור סוג פלסטיק החלש יותר בתכונות (למשל עמידות וחוזק)

אחד מסוגי מיחזור הפלסטיק בארץ כולל מיחזור פלסטיק מסוג PET (פוליאתילן טרפתאלט), המשמש לרוב בייצור גוף בקבוקי השתייה. בתהליך מיחזור זה, בקבוקי השתייה נשטפים, נגרסים ועוברים עיבוד, עד שמתקבלים פתיתים (Flakes). הפתיתים גם מופרדים לפי צבע כאשר ערכם של הפתיתים השקופים גבוה יותר מהצבעוניים (שכן פתית שקוף ניתן לצבוע לאחר מכן לכל צבע שהוא). מפתיתים אלו מיוצרים מוצרים כגון סלסילות לפירות וירקות, תבניות לביצים, סרטי קשירה ומוצרי טקסטיל שונים, וכן החומר פליס (או: פליז) המשמש לייצור שטיחים, שמיכות, מעילים וכובעים.

מיחזור מתכתעריכה

  ערך מורחב – מיחזור מתכת

מיחזור מתכת נחשב ליעיל במיוחד שכן הפחת בתהליך הוא נמוך, ואין הגבלה על מספר הפעמים שניתן למחזר. עלות המיחזור נמוכה פי כמה מעלות כריית חומר גלם בטבע. למשל עלות מיחזור פלדה-קטנה פי ארבעה מעלות הפקתה מתחמוצות ברזל שקיימות בטבע (מגנטיט והמטיט), ועלות מיחזור אלומיניום זולה פי עשרים מהפקתה מהתחמוצת, אלומינה.

מיחזור פסולת פלדה ומתכות ברזליות נעשה במפעלי התכה בתנורים שעובדים בטמפרטורות גבוהות, כ-1800°C. פסולת המתכת שנאספת נכנסת לתנור, מותכת ומועברת לתבניות ליציקת מוצרים חדשים.

על פי סקר הרכב אשפה שנעשה בשנת 1995, בישראל המתכות השונות מהוות כ-4% ממשקל הפסולת הביתית. מתכת במיחזור תעשייתי באה לרוב מכלי תחבורה, מוצרי חשמל ופסולת בניין.

מיחזור פסולת בנייןעריכה

 
ערימה של חומר בניה ממוחזר באתר ברקת

מיחזור פסולת בניין מתבצע בעיקר באתרי טיפול ייעודיים לקליטת פסולת בניין. פסולת זו היא לרוב שאריות מפירוק מבנים שונים מענף הבנייה. סוגי החומרים שאותם ניתן למצוא בפסולת זו הם בטון, חוטי מתכת, קרשים מעץ, רעפים, לבנים ועוד. בתהליך זה עוברת פסולת הבניין תהליכים הכוללים הפרדה, גריסה, ניפוי וסינון. התוצרים של תהליכים אלו הם סוגים שונים של חומרים גרגיריים המשמשים לתעשיית הבניה והסלילה. בסמוך למחלף הסירה בהרצליה נמצא אחד ממפעלי המיחזור בארץ לסוג פסולת זה, בו מגיע אחוז הפסולת הממוחזרת ל-94%.

כשמבצעים עבודות הריסה בקנה מידה גדול, ניתן להקים מערך מיחזור נייד בתוך אתר העבודה ולמחזר את פסולת הבניין הנוצרת כתוצאה מתהליך ההריסה, לשימוש מיידי באתרי בניה אחרים, או לשימוש מאוחר יותר לבנייה באותו אתר בו התבצעה העבודה.

מיחזור אשפה אורגניתעריכה

  ערך מורחב – מיחזור פסולת אורגנית

מיחזור אשפה אורגנית הוא שימוש חלופי לפסולת אורגנית. פסולת אורגנית כוללת שיירי צמחים ומזון ופסולת גינה - גזם. הגזם מהווה אמנם רק כ־3.95% ממשקל הפסולת בישראל, אך הוא עדיין מהווה בעיה באתרי פסולת. כמות הגזם בישראל מוערכת בכ-500,000 טון לשנה, מתוכם מוחזרו בשנת 2002 כ־160,000 טון. השימושים העיקריים בגזם הם ייצור קומפוסט (בשילוב עם חומרים נוספים כדוגמת חומר אורגני רקבובי, זבלים ובוצות), חיפוי קרקע וכן רפד לרפתות. היתרון במיחזור הגזם הוא בכך שבמרבית הרשויות המקומיות הגזם מופרד משאר הפסולת, כך שאין צורך בהקמת תשתית מיוחדת למיחזור.

מיחזור של אשפה ביתית ניתן לבצע על ידי קומפוסטציה ביתית. בטבע מתרחש תהליך תמידי ויעיל מאוד של מיחזור אורגני, כאשר כל הפסולת של אורגניזם אחד (למשל עלים שנשרו מעץ), משמשת כמשאב עבור אורגניזמים אחרים (למשל חיידקים וחרקים הניזונים מהעלים ומפרקים אותם בחזרה לאדמה).

מיחזור מיםעריכה

  ערך מורחב – מיחזור מים
 
מיחזור מים בגינה בתל אביב

מי שופכין ניתנים למיחזור חלקי, שאחריו הם אינם ניתנים לשתייה, אך יכולים לשמש בהשקיה, והמשקע שבהם ליצירת קומפוסט.

מים אפורים הם מים שנעשה בהם שימוש בפעולות ביתיות של מקלחת, מי כיורים ושטיפת כלים, וכביסה, והם מהווים כ-50%–80% מהשפכים הביתיים. מים אפורים אינם מכילים פסולת אנושית. מערכות מיחזור מים אפורים ביתיות מסוגלות לאסוף מים אפורים מהבית, לבצע בהן תהליך של סינון וטיהור ולהביא אותן לטובת שימוש שני - הדחת אסלות, השקיה ועוד. ישנן גם מערכות מיחזור מים תעשייתיות המובילות מים משימוש ראשוני כמו קירור וקיטור לשימוש חוזר, או לשימוש של שטיפה ותחזוקה. כמו כן, ברמת השלטון המקומי ישנן מערכות מיחזור מים לעיריות, בתי ספר ומתקנים ציבוריים.

מיחזור טקסטילעריכה

מיחזור טקסטיל הוא התהליך שבאמצעותו ממוחזרים בגדים וטקסטיל אחר לצורך שימוש חוזר או השמשת חומרים.[25] על פי הסוכנות להגנת הסביבה האמריקאית משנת 2015, בכל שנה' נאספים בארצות הברית 16 מילון טון של טקסטיל. נכון לסוף 2019 מיחזור טקסטיל נעשה בצורה מוגבלת בהשוואה לשרפה או להטמנה שלו.[26]

שלבי מיחזור טקסטילי כוללים מספר שלבים: איסוף הטקסטיל לרוב מפחים מיוחדים לאיסוף טקסטיל. השלב השני הוא מיון הטקסטיל. המיון כולל מספר תתי שלבים. מיון הטקסטיל נעשה לפי גודל הפרטים, סוג הפריט, צבע, חומר עוד. בד ובגדים מורכבים בדרך כלל מפלסטיק סינתטי ומכותנה (חומר מתכלה). הרכב הפריט ישפיע על שיטת המיחזור והעמידות שלו. השלב השלישי, המיחזור עצמו או אם לא ניתן למחזר - הטמנה או שרפה - מושפע מהרכב החומרים בבד.[27]

מיחזור שמןעריכה

  ערך מורחב – ביו דיזל

ביו דיזל הוא דלק ביולוגי המיוצר משמנים צמחיים כתחליף לדיזל מחצבי. הוא יכול להיות מופק משמן צמחי נקי (סויה, קנולה, קוקוס, תירס, בוטנים ועוד) או להיות ממוחזר משמן טיגון ואף משומן בעלי חיים. בתהליך ההפקה, הגליצרול (גליצרין), מוצא באופן כימי מהשמן. ביו דיזל יכול לשמש כל מנוע דיזל, וכן לצורך הסקה ביתית.

מיחזור בקבוקים ופחיות שתייהעריכה

 
משפחה משליכה בקבוקי פלסטיק למיחזורית

שימוש חוזר בבקבוקי זכוכית קטנים היה קיים בארץ עוד בשנות ה-70 של המאה העשרים. הבקבוקים הוחזרו למפעל, עוקרו והושבו לשימוש. במקרים מסוימים שברי הבקבוקים שמשו לייצור בקבוקים חדשים.

עם הקמת המשרד לאיכות הסביבה, וביתר עוצמה משנת 1998 החלו ניסיונות להעביר את חוק הפיקדון על מכלי המשקה לאיסוף ומיחזור בקבוקי שתיה ופחיות שתייה. החוק נחקק בה'תשנ"ט (1999), ושנתיים אחר כך בעקבות החוק הוקם תאגיד המיחזור אל"ה.[28]

במרכולים הונחו מכונות לאיסוף פחיות (רובם עשויות מאלומיניום), ונבנו תחנות איסוף בערים. כמו כן החלה פעילות איסוף נרחבת בקרב הציבור והתפתחה תופעה של איסוף בידי חסרי אמצעים.

בנוסף לכך הוקמו בארץ מפעלים המשתמשים בפלסטיק PET (פוליאתילן טרפתאלט) שמקורו מבקבוקי שתייה ליצירת רהיטי גן, וכן פליס (או: 'פליז'). מפעל "אביב תעשיות מיחזור", מפעל המיחזור הראשון שעסק בכך, הציב ברחבי הארץ מכלי איסוף, אף הם תוצרת הארץ, שבהם משולב החומר הממוחזר מתוצרתם. הרשות המקומית הראשונה בה הוצבו מכלים הייתה תל אביב-יפו. בשנת 2002 אירע אסון ברמת בית שמש וילדה נהרגה מנפילת מכל מסוג זה.[29] בעקבות האסון שונו התקנים וההוראות לגבי הצבת המכלים והמבנה שלהם.

שיעורי מיחזור לפי מדינהעריכה

הטבלה מציגה את דרכי טיפול בפסולת - מיחזור, שריפה, הפקת אנרגיה מפסולת והטמנה - באחוזים נכון לשנת 2017[30]:

מדינה מחזור ודשונת שרפה הפקת אנרגיה

מפסולת

הטמנה אחר
בריטניה 44 36 17
טורקיה 9 91
ניו זילנד 53 47
שוודיה 48 52
ספרד 33 13 54
סלובניה 72 5 10 13
סלובקיה 30 10 60
פורטוגל 30 20 50
פולין 36 2 21 41
נורווגיה 38 53 4 5
הולנד 55 1 43 1
איטליה 52 20 27 1
ישראל 22 78
הונגריה 35 17 48
יוון 19 1 80
גרמניה 67 31 2
צרפת 43 35 22
פינלנד 40 59 1
דנמרק 46 53 1
צ'כיה 34 18 48

חסרונות וביקורותעריכה

מיחזור, יותר מתעשיות אחרות, דורש שיתוף פעולה ותיאום של בעלי עניין רבים, זמן ומאמץ.[31] ישנם מבקרים הטוענים כי מיחזור הוא למעשה שינמוך (Downcycling) משום, שבהרבה מקרים, שתהליך המיחזור מפחית מאיכות חומר הגלם והאחרון אינו איכותי מספיק לייצור המוצר המקורי ולא מחליף את השימוש בחומר הגלם. ביקורת נוספת מעלה את השאלה האם יש צורך למוצרים מחומרים ממוחזרים? האם יש להם שוק? על מנת שחברות ייצרו מוצרים מחומרים ממוחזרים צריך לייצר להם שוק.[32] חסרון משמעותי נוסף של תעשיית המיחזור הוא חשיפת העובדים לרעלים וסכנות.[32]

למרות הפופולריות הרבה שקיבלו פעולות המיחזור בעשורים האחרונים, אלו עדיין פעולות יקרות באנרגיה ומשאבים[33][34], בעיקר עצם תהליך המיחזור מייצר גזי חממה ופסולת, בשל הצורך בשינוע ועיבוד הפסולת.[דרוש מקור] החל מינואר 2018, ערים בארצות הברית החלו להטמין או לשרוף אשפה גם על מנת לייצר אנרגיה, זאת משום שסין הפסיקה לרכוש חומרים למיחזור בגלל העלות הגבוהה של הפרדת הפסולת.[35]

חלופות של המיחזורעריכה

יש להבחין בין מיחזור, כפי שתואר לעיל, לבין שימוש חוזר - שמשמעותו היא שימוש רב פעמי באותו המוצר שוב ושוב - למשל מילוי חוזר של בקבוק משקה, הטענת סוללות רב-פעמיות, מסירת חפצים משומשים שמצבם טוב ותיקון חפצים מקולקלים.

הן המיחזור והן השימוש החוזר הם "פתרונות קצה", כלומר דרכים לטיפול במוצרים ב"סוף חייהם", כאשר הם במצב של "פסולת". עבור חלק מהמוצרים הללו, ניתן למנוע את הפיכתם לפסולת עוד בראשית חייהם, על ידי עצם ההימנעות מצריכתם. שיטה זו, המכונה "הפחתה במקור", מכוונת להימנעות מצריכת אותם מוצרים שאפשר להסתדר בלעדיהם, כמו חלק מהאריזות והשקיות שניתנות במרכולים (החלופה: לשים כמה מוצרים באריזה אחת, או אריזת חיסכון, הליכה לחנות עם שקית-בד או עם תיק), וכן הימנעות מקניית מוצרים מיותרים.

 
פינת מיחזור על מדרכה בהרצליה, ובה מכל לאיסוף נייר, מתקן לאיסוף בקבוקי שתייה מפלסטיק ותיבה לאיסוף סוללות

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Directive 2008/98/EC on waste (Waste Framework Directive): European Commission Environment
  2. ^ Martin Geissdoerfer, Paulo Savaget, Nancy M.P. Bocken, Erik Jan Hultink, The Circular Economy – A new sustainability paradigm?, Journal of Cleaner Production 143, 2017-02, עמ' 757–768 doi: 10.1016/j.jclepro.2016.12.048
  3. ^ ecoscraps staff, a simple list of what can and cannot be recycled, https://www.ecoscraps.com/
  4. ^ עידו קמינסקי, מיחזור, מכון דוידסון, ‏2011-05-14 (בעברית)
  5. ^ 7 Things You Didn’t Know About Plastic (and Recycling), National Geographic Society Newsroom, ‏2018-04-04 (בAmerican English)
  6. ^ What is Downcycling?, www.buschsystems.com
  7. ^ About Downcycling, GreenXchange, ‏2014-09-15 (בAmerican English)
  8. ^ 1 2 "The truth about recycling, The truth about recycling". The Economist. ISSN 0013-0613. בדיקה אחרונה ב-17 בדצמבר 2019. 
  9. ^ Cleveland, Cutler J.; Morris, Christopher G., Handbook of energy. Volume II, Chronologies, top ten lists, and word clouds, Waltham, MA: Elsevier, 2014, עמ' 461
  10. ^ Nongpluh, Yoofisaca Syngkon., Know all about : reduce, reuse, recycle, New Delhi: The Energy and Resources Institute, TERI, 2012, עמ' 63
  11. ^ Zimring, Carl A., 1969-, Cash for your trash : scrap recycling in America, New Brunswick, N.J.: Rutgers University Press, 2005, עמ' 76
  12. ^ 1 2 3 4 OLIVIA B. WAXMAN, The History of Recycling in America Is More Complicated Than You May Think, Time, ‏NOVEMBER 15, 2016 (באנגלית)
  13. ^ Colin Emmins, Their Origins & History - British Soft Drinks Association, Shire Publications Ltd, עמ' 10
  14. ^ Rethinking economic incentives for separate collection. Zero Waste Europe & Reloop Platform, 2017
  15. ^ BBC - WW2 People's War - Supporting the War Effort - Recycling and Saving, www.bbc.co.uk, ‏18 January 2006
  16. ^ WarMuseum.ca - Democracy at War - Salvage - Canada and the War, www.warmuseum.ca (באנגלית)
  17. ^ James M. Whalen, The Scrap That Made A Difference | Legion Magazine, legionmagazine.com, ‏November 1, 1998
  18. ^ 1 2 Neil Seldman |, Brief History of Post WW II US Recycling Movement, Institute for Local Self-Reliance, ‏2012-06-06 (באנגלית)
  19. ^ Recycling through the ages: 1980s, Plastic Expert, ‏2014-08-04
  20. ^ The recycling crisis, theweek.com, ‏2019-03-30 (באנגלית)
  21. ^ CRC History - Computer Recycling Center, www.crc.org
  22. ^ Wolf Ludwig, Switzerland | Global Information Society Watch, www.giswatch.org, ‏2010
  23. ^ Where does e-waste end up?, Greenpeace International, ‏24 February, 2009 (בBritish English)
  24. ^ John Vidal, Toxic E-Waste Dumped in Poor Nations, Says United Nations - Our World, ourworld.unu.edu, ‏16.12.2003
  25. ^ Rick LeBlanc, The Basics of Clothing and Textile Recycling, The Balance Small Business, ‏May 09, 2019 (באנגלית)
  26. ^ David Watson, Maria Elander, Anja Gylling, Tova Andersson and Pirjo Heikkilä, Stimulating Textile-to-Textile Recycling, Copenhagen K: Nordic Council of Ministers, 2017
  27. ^ J. M. Hawley, Sustainable Textiles, Woodhead Publishing, 2009-01-01, Woodhead Publishing Series in Textiles, עמ' 179–199
  28. ^ חוק הפיקדון באתר המשרד לאיכות הסביבה
  29. ^ אפרת וייס, בת 5 נהרגה לאחר שנמחצה מתחת למתקן איסוף בקבוקים, באתר ynet, 19 באוגוסט 2002
  30. ^ OECD, Circular economy, waste and materials, 2019-11-18 doi: https://doi.org/10.1787/f5670a8d-en
  31. ^ Kiriaki M. Keramitsoglou, Konstantinos P. Tsagarakis, Public participation in designing a recycling scheme towards maximum public acceptance, Resources, Conservation and Recycling 70, 2013-01-01, עמ' 55–67 doi: 10.1016/j.resconrec.2012.09.015
  32. ^ 1 2 Green culture : an A-to-Z guide, עריכה: Kevin Wehr, Thousand Oaks, Calif.: Sage Publications, 2011, עמ' 383, ISBN 978-1-4129-7571-1
  33. ^ Tierney, John (3 באוקטובר 2015). "Opinion | The Reign of Recycling". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-23 בינואר 2020. 
  34. ^ Corkery, Michael (16 במרץ 2019). "As Costs Skyrocket, More U.S. Cities Stop Recycling". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-23 בינואר 2020. 
  35. ^ "ערים בארה"ב הפסיקו למחזר אשפה: הסיבה האמיתית נמצאת בסין". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-25 בינואר 2020.