מיכאיל סטסינופולוס

נשיא יוון

מיכאיל סטסינופולוסיוונית: Μιχαήλ Στασινόπουλος;‏ 27 ביולי 190331 באוקטובר 2002) היה משפטן ופוליטיקאי יווני, אשר כיהן כנשיא נשיא יוון מ-1974 עד 1975. חבר בדמוקרטיה חדשה, הוא היה נושא המשרה הראשון תחת הרפובליקה ההלנית השלישית.

מיכאיל סטסינופולוס
Μιχαήλ Στασινόπουλος
אין תמונה חופשית
לידה 27 ביולי 1903
קלמטה, ממלכת יוון
פטירה 31 באוקטובר 2002 (בגיל 99)
אתונה, יוון
מדינה יווןיוון יוון
השכלה אוניברסיטת אתונה (1924, 1934) עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה דמוקרטיה חדשה עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא יוון
18 בדצמבר 197419 ביולי 1975
(30 שבועות ו־4 ימים)
ראשון
חתימה Michail Stasinopoulos signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

סטסינופולוס למד משפטים באוניברסיטה הלאומית והקפודיסטרית של אתונה והוענק לו תואר דוקטור במשפטים ב-1934. בשנת 1937 הוא מונה לפרופסור חבר למשפט מנהלי באוניברסיטת אתונה ובשנת 1934 הפך לפרופסור באוניברסיטת פנטייון, אשר כיהן כרקטור מ-1951 עד 1958.

מ-1951 עד 1953, הוא היה הנשיא של תאגיד השידור ההלני. בשנת 1952, הוא כיהן כשר זמני במשרד ראש הממשלה ושר העבודה בממשלתו הזמנית של דימיטריוס קיאופולוס ובשנת 1958 הוא היה שר הנשיאות בממשלתו הזמנית של קונסטנטינוס גאורגקופולוס. בשנת 1929, הוא התקבל אל מועצת המדינה, לאחר שהגיע למקום הראשון במבחן הכניסה, וכיהן כנשיא הגוף זה מ-1966 עד 1969.

בבחירות למחוקקים ביוון ב-1974, סטסינופולוס נהפך לחבר בפרלמנט בכרטיס הארצי של מפלגת הדמוקרטיה חדשה. כאשר משאל עם (8 בדצמבר 1974) קבע את יוון כרפובליקה, סטסינופולוס נבחר לנשיא של הרפובליקה על-ידי הרוב בהפרלמנט ההלני. הוא כיהן כראש המדינה מ-18 בדצמבר 1974 עד 19 ביולי 1975, כלומר, עד להשלמת המוסדות הפוליטיים החדשים על ידי האספה הלאומית המחודשת באמצעות פרסום החוקה החדשה של יוון. סטסינופולוס מת ב-31 באוקטובר 2002, בגיל 99. מ-8 בפברואר 2000, כאשר ראש ממשלת רומניה יון גאורגה מאורר מת עד למותו עצמו, סטסינופולוס היה ראש המדינה לשעבר החי המבוגר ביותר בעולם.

כתביםעריכה

סטסינופולוס היה סופר פורה. יצירתו הספרותית הופיע לראשונה במגזין "המוזה" (1920-1923). הוא פרסם מאמרים מדעיים רבים ויצירות ספרותיות, וכן תרגומים של שירה ופרוזה צרפתית. בשנת 1968 הוא נבחר אל האקדמיה של אתונה כחבר מלא ובשנים 1969 ו-1970 הוא הועמד על-ידי נשיא מועצת המדינה הצרפתית, רנה קאסן, כמועמד לפרס נובל לשלום.

הערות שולייםעריכה