מיכאיל קסיאנוב

ראש ממשלת רוסיה מינואר 2000 עד פברואר 2004

מיכאיל מיכאילוביץ' קסיאנוברוסית: Михаи́л Миха́йлович Касья́нов) (נולד ב-8 בדצמבר 1957) היה ראש ממשלת רוסיה מינואר 2000 עד פברואר 2004.

מיכאיל מיכאילוביץ' קסיאנוב
Михаи́л Миха́йлович Касья́нов
מיכאיל קסיאנוב, 2015
מיכאיל קסיאנוב, 2015
לידה 8 בדצמבר 1957 (בן 64)
ברית המועצות (1955–1980)ברית המועצות (1955–1980) סולנצבו (רו'), ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רוסיהרוסיה רוסיה
השכלה Moscow State Automobile and Road University of Technology (1981) עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת החופש העממי
בת זוג אירינה בוריסובנה פרלטוב
Kasyanov.ru
ראש ממשלת רוסיה ה־6
7 במאי 200024 בפברואר 2004
(3 שנים ו־41 שבועות)
שר האוצר הרוסי ה־10
25 במאי 199917 במאי 2000
(51 שבועות ויומיים)
מנהיג מפלגת החופש העממי
16 בספטמבר 2010 – מכהן
(12 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

קסיאנוב נולד ברובע סולנצבו במוסקבה. לאחר סיום בית הספר החל ללמוד הנדסה במוסקבה. בשנת 1976 גויס לצבא ושירת בגדוד הקרמלין. עם סיום שרות חובה בשנת 1979 המשיך את הלימודים וסיים אותם בשנת 1981. הוא מילא תפקידים שונים בתחום הכלכלה בברית המועצות ואחר כך ברוסיה העצמאית. בשנת 1995 מונה לסגן שר האוצר. טיפל בנושא תשלום החובות של רוסיה לבנקים באירופה, בעקבות משבר הרובל. בעקבות ההצלחות בנושא בשנת 1998 קודם לסגן ראשון של שר האוצר.

ב-25 במאי 1999 מונה לשר האוצר[1]. ב-10 בינואר 2000 קודם לסגן ראשון של ראש הממשלה. ב-17 במאי 2000 קודם לתפקיד ראש הממשלה והרכיב את ממשלתו[2]. כראש הממשלה פעל להמשך הרפורמות הכלכליות במדינה ומעבר לכלכלת שוק ויזם רפורמת מס[3]. קסיאנוב טען כי תהליך הפרטת החברות הממשלתיות של רוסיה בשנות ה-90 אולי היה פגום, אך הניב, מנגד, יתרונות רבים, והוסיף כי החברות הממשלתיות מנעו כל תחרות בענף בו פעלו טרם ההפרטה[4].

קסיאנוב, שהיה המקורב האחרון לבוריס ילצין שנשאר לכהן בממשלה הרוסית, פוטר יחד עם כל ממשלת רוסיה בפברואר 2004 על ידי הנשיא ולדימיר פוטין[5]. אחרי הפיטורים הפך לאחד מבכירי האישים באופוזיציה לפוטין ברוסיה[6]. הסיבה לפיטורים הייתה התנגדות של קסיאנוב להוראות פוטין לעצור את מנהיג האופוזיציה, האוליגרך מיכאיל חודורקובסקי ולהלאים את חברת הנפט שלו "יוקוס"[7][8]. בזמן כהונתו כראש מממשלה קיים יחסים טובים עם מדינת ישראל, ראש הממשלה אריאל שרון ערך ביקור רשמי במדינה בספטמבר 2001[9], והוא פעל לשיתוף פעולה כלכלי וטכנולוגי עם ישראל[10].

במסיבת עיתונאים לציון שנה לפיטוריו, ב-24 בפברואר 2005, הדגיש קסיאנוב את רצונו לרוץ בבחירות לנשיאות רוסיה שיתקיימו במרץ 2008, הוא קרא לאופוזיציה להתלכד, והאשים את פוטין בדיכוי ערכים דמוקרטיים[11]. הוא קיבל תמיכה נלהבת מצד לאוניד נבזלין ובוריס ברזובסקי, כמו גם מצד אלוף העולם בשחמט גארי קספרוב[12]. במאי 2005, אמר כי שמשפטם של מנכ"ל חברת הנפט "יוקוס" לשעבר, מיכאיל חודורקובסקי, ושל שותפו פלטון לבדב הוא "פארסה". "המשפט הזה אמור להוכיח, לשיפוטי הברור, שניתן יהיה לנקוט באותם צעדים או בצעדים קשים יותר נגד כל אדם ברוסיה"[13]. ביולי 2005 הודיעה התביעה ברוסיה, שבכוונתה לפתוח בחקירה פלילית נגדו, בחשד שרכש נכסים בעסקה בלתי חוקית. בדיווחים בעיתונות הואשם קסיאנוב כי השתמש בחברת קש לקניית אדמות מדינה משובחות תמורת סכום הקטן פי כמה מערכן האמיתי ביום שעזב את משרתו. קסיאנוב הכחיש בתוקף את ההאשמות ואמר "ב-25 שנותיו כאיש ציבור, לא היה לו חלק או מניות בחברה כלשהי"[11].

קסיאנוב הוא המועמד היחיד של האופוזיציה הדמוקרטית שרץ בבחירות לנשיאות רוסיה בבחירות 2008, לאחר שבוריס נמצוב וגריגורי יבלינסקי הודיעו שהם פורשים מהמירוץ עקב היותו לטענתם, בלתי הוגן ובלתי דמוקרטי. בסופו של דבר גם קסיאנוב ירד מהמרוץ כי מועמדותו לא אושרה בוועדת הבחירות[14], בנימוק ש-13% מתוך 2 מיליון החתימות הנדרשות לצורך הגשת מועמדות היו מזויפות[15]. לאחר הבחירות כינה אותן "מבצע של השירות החשאי הקג"ב להעברת השלטון מפעיל אחד למשניהו... אין בין זה לבין בחירות לא כלום... אין מנצחים – רק 140 מיליון מפסידים, תושבי רוסיה"[16].

קסיאנוב נחשב לאחד ממנהיגי האופוזיציה הליברל-דמוקרטית והוא עומד בראש תנועת האיחוד הדמוקרטי העממי הרוסי (Российский народно-демократический союз), תנועה פוליטית שייסד ב-2006[17]. מספר פעמים ניסה לרשום את מפלגתו אצל רשם המפלגות אך נענה בשלילה מסיבות שונות[18]. החל מיוני 2012 הוא אחד מיושבי ראש של המפלגה הרפובליקנית של רוסיה - מפלגת החופש העממי.

בשנת 2009 פרסם את ספרו "ללא פוטין" על הפוליטיקה של רוסיה.

לאחר רצח בוריס נמצוב, בפברואר 2015, הפך במקומו למנהיג מפלגת החופש העממי[19]. בינואר 2016 המנהיג הצ'צ'ני רמזאן קדירוב, המקורב לפוטין, פרסם סרטון שבו הופיעה תמונתו של קסיאנוב, מבעד לכוונת של רוצח שכיר. הסרטון פורסם שבועות אחדים לפני יום השנה הראשון לרצח נמצוב[20].

חיים אישייםעריכה

מיכאיל נשוי לאירינה קסיאנובה (פרלטוב), ילידת 1956, בוגרת הפקולטה לכלכלה של אוניברסיטת מוסקבה. הייתה מרצה בתחום הכלכלה הפוליטית. כיום פנסיונרית.

לזוג יש בת בשם נטליה קלינובסקאיה, ילידת 1984, בוגרת הפקולטה לפוליטולוגליה של המכון המוסקבאי ליחסים בינלאומיים (MGIMO). ב-2006 נישאה לאנדריי קלינובסקי, בנו של טימור קלינובסקי, איש עסקים, מייסד חברת "אפיצנטר מרקט" ומנכ"ל "שלטר קורפ".

בתו הצעירה של קסיאנוב היא ילידת 2005. לקסיאנוב שתי אחיות גדולות.

לקריאה נוספתעריכה

  • ללא פוטין, מאת מיכאיל קסיאנוב

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מיכאיל קסיאנוב בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שירות פייננשל טיימס, ‏שר האוצר הרוסי זדורנוב התפטר כעבור שלושה ימים בתפקיד, באתר גלובס, 31 במאי 1999
  2. ^ נחום טרדאי, ‏שר האוצר, מיכאל קאסיאנוב - ראש ממשלתה החדש של רוסיה, באתר גלובס, 11 במאי 2000
  3. ^ נחום טרדאי, ‏רוסיה מתכננת רפורמת מס חדשה; הקלה במס הישיר, הכבדה בעקיף, באתר גלובס, 30 במאי 2000
  4. ^ רונן לב, ‏קסיאנוב: תהליך ההפרטה שעברה רוסיה "בלתי הפיך", באתר גלובס, 17 ביולי 2003
  5. ^ הארץ, פוטין פיטר את ראש הממשלה, מיכאיל קסיאנוב, באתר TheMarker‏, 24 בפברואר 2004
  6. ^ סוכנויות הידיעות, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין פיטר את ממשלתו, באתר הארץ, 23 בפברואר 2004
  7. ^ נתן גוטמן, יוסי מלמן, הסוכנויות, מוסקווה דוחה ביקורת גוברת בעולם על צעדיה נגד איל ההון חודורקובסקי, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2003
    שירות פייננשל טיימס, ‏רוסיה: ראש הממשל קסיאנוב מביע "חשש עמוק" מהרחבת החקירה של חברת הנפט יוקוס, באתר גלובס, 2 בנובמבר 2003
  8. ^ איאן ברמר, מדוע דוחף פוטין את יוקוס לפשיטת רגל?, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2004
  9. ^ אלוף בן, שרון ידון ברוסיה בפיתוח קשרי המסחר בין המדינות, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2001
  10. ^ הדר חורש, מגעים להקמת חברה טכנולוגית ישראלית-רוסית משותפת, באתר הארץ, 14 בפברואר 2004
  11. ^ 1 2 הגרדיאן, חקירהפלילית נגד רה"מ לשעבר, שקרא תיגר על פוטין, באתר הארץ, 12 ביולי 2005
  12. ^ לה מונד, קספרוב לא מוותר לפוטין - הקים את "סולידריות" הרוסית, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2008
  13. ^ שירות גלובס, ‏ראש ממשלת רוסיה לשעבר, מיכאיל קסיאנוב, באתר גלובס, 23 במאי 2005
  14. ^ סי ג'יי צ'יברס, מדוודב יהיה נשיא רוסיה הבא, אך האם יפעל כבובה של פוטין?, באתר הארץ, 28 בפברואר 2008
  15. ^ פייננשל טיימס, ‏"היציבות בסכנה" - הזהיר פוטין את הבוחרים לפני ההצבעה, באתר גלובס, 2 במרץ 2008
  16. ^ סוכנויות הידיעות, הבחירות לנשיאות רוסיה: ניצחון מכריע למדבדב, באתר ynet, 3 במרץ 2008
  17. ^ שירות פייננשל טיימס, ‏"רוסיה ניצבת בפני נסיבות מסוכנות באופן חסר תקדים ועלולה לנוע לעבר חור שחור", באתר גלובס, 28 בדצמבר 2008
  18. ^ השלטונות ברוסיה מסרבים לרשום את מפלגת האופוזיציה הליברלית לבחירות, באתר הארץ
  19. ^   שון ווקר, הגרדיאן, בסילוק שלושה מנאמניו, פוטין מחזק את שלטון היחיד שלו גם בתוך הקרמלין, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2016
  20. ^   אלק לון, הגרדיאן, מנהיג צ'צ'ניה פרסם סרטון איום על חייו של אופוזיציונר רוסי בכיר, באתר הארץ, 3 בפברואר 2016


הקודם:
מיכאיל זאדורנוב
ממלא מקום שר האוצר הרוסי
1999 - מאי 2000
הבא:
אלכסיי קודרין
הקודם:
ולדימיר פוטין
ראש ממשלת רוסיה
20002004
הבא:
ויקטור כריסטנקו