פתיחת התפריט הראשי

מיכאל (מייק) אשבל (2 בפברואר 1922 - 4 במאי 1947) היה מלוחמי האצ"ל, נידון למוות, נהרג בפריצת כלא עכו.

מיכאל אשבל
Michael Ashbel.jpg
לידה 2 בפברואר 1922
וילנה, ליטא
נהרג 4 במאי 1947 (בגיל 25)
כינוי מייק
השתייכות Irgun.svg אצ"ל

קורות חייועריכה

אשבל נולד ב-1922 בווילנה שבליטא. מהוריו קיבל חינוך ציוני ובגיל צעיר הצטרף לתנועת בית"ר בעירו ואף מונה למפקד ה"קן". בהמשך הצטרף לאצ"ל בפולין ועבר "קורס סגנים". לאחר פלישת גרמניה לפולין ב-1939 ברח לרוסיה, התגייס ל"צבא פולין החופשית" (צבא אנדרס) ולאחר גלגולים רבים הגיע דרך עיראק לארץ ישראל.

עם הגיעו לארץ ישראל ערק מהצבא הפולני והתגייס לאצ"ל. תקופה קצרה התגורר בבית דודו בבנימינה. אחר כך עבר לנתניה, שם כיהן כסגן קן בית"ר המקומי. במסגרת האצ"ל עבר קורס מפקדים ונמנה עם ראשוני הח"ק (חיל הקרב) של הארגון וממפקדיו באזור נתניה. ב-1944 נעצר על ידי המשטרה הבריטית והועבר למחנה המעצר בלטרון, אך בהמשך שוחרר לאחר שהצליח לשכנע את אנשי המשטרה שאינו חבר במחתרת. באחד הלילות, כשעסק בניקוי נשק, התפוצץ בידו רימון וידו נפגעה. הוא קיבל טיפול רפואי בבית החולים, אך ידו נשארה פגומה. דבר הפציעה נודע לבולשת הבריטית ומאחר שאנשיה החלו לחפשו עבר לגור בתל אביב. באותה תקופה עסק לאורך כל שעות היום בפעילות מחתרתית: בייצור חומרי נפץ, בהכנת פעולות, בפיקוד על גונדת חי"ק וביציאה למבצעי-קרב במסגרת תנועת המרי העברי שפעלה באותם ימים. בין השאר נטל חלק בהתקפה על בניין הבולשת ביפו, החרמת 35,000 לא"י מרכבת ליד חדרה, החרמת נשק ממחנה צבאי בתל אביב ובחבלה במטוסים בשדה התעופה לוד.

ב-6 במרץ 1946 השתתף בהתקפה על מחנה הצבא הבריטי בצריפין שנועדה לצורך החרמת נשק. בדרכם החוצה נפצע אשבל יחד עם חברו יוסף שמחון[1] מיריות ונעצר על ידי המשטרה הבריטית בדרכו לבית החולים גלעד בתל אביב[2]. כעבור חודשיים הועמדו השניים לדין.[3] הם הפכו את משפטם לבימה פוליטית בה השתמשו לנאומים שקיבלו חשיפה תקשורתית גם מחוץ לארץ ישראל.[4] ב-13 ביוני 1946 נידונו למוות בתלייה.[5] לצד התגייסות מוסדות ואישי ציבור עבריים להצלתם של הנידונים בבקשות חנינה ועתירות שונות,[6] איים האצ"ל ב"מדיניות גרדומים" משלו. מיד לאחר פרסום גזר-הדין שודרה ב"קול ציון הלוחמת", תחנת השידור של האצ"ל, ההצהרה: "אל תתלו את חיילינו השבויים. חי האלוהים, כי שבור נשבור את עמודי התלייה שלכם. על גרדום בגרדום נשיב".[7] חמישה ימים לאחר שניתנו גזרי הדין, חטף הארגון חמישה קצינים בריטיים בתל אביב.[8] שבועיים לאחר מכן, המיר הנציב העליון את גזר הדין של אשבל ושמחון למאסר עולם.[9] למחרת שוחררו שלושת הקצינים שנותרו בידי לוחמי האצ"ל.[10]

בפריצת כלא עכו היה אשבל מן הבורחים, אך הוא נפצע מיריות, נשבה מחדש ומת כעבור כמה שעות מפצעיו.[11] לימים סיפר מתתיהו שמואלביץ איש הלח"י שמילותיו האחרונות של אשבל הגוסס היו: "מספיק להתלוצץ צריך להיפרד".[12]

על שמו נקרא רחוב בבאר שבע.

כתביו ושיריועריכה

בעת שבתו בתא הנידונים למוות בכלא בירושלים כתב את השיר "עלי בריקדות" המבוסס על שיר ביידיש (אויף די קאנאנען), את השיר תרגם לבקשת שרה רוזנברג שכונתה אז "שרה הקטנה". השיר הולחן על ידי אליהו טיטלבוים והפך לאחד מהמנוני המחתרות בסוף ימי המנדט ובתקופת מלחמת השחרור. ספרו של יהודה לפידות על לוחמות האצ"ל נקרא "היום שרה הקטנה" כמילותיו הראשונות של השיר.[13]

שיר נוסף אותו חיבר בכלא הוא "פברואר 1946" הפותח במילים: "ללא דרך הגונדה צועדת" ומתאר את הפעולה בשדה התעופה בלוד. לשיר הותאמה מנגינה וגם הוא הפך לאחד משירי הלכת הפופולריים של לוחמי האצ"ל.

ב-1976 יצא לאור היומן שכתב בכלא בשם "עלי בריקדות" בתוספת הקדמה מאת יוסף נדבה.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ראו עליו: יוסף נדבה, דרכו של לוחם עברי; סיפור-חייו של יוסף שמחון, מרחב, 1995.
  2. ^ עשהאל לובוצקי, לא דרכי האחרונה, הוצאת ידיעות ספרים, 2017. עמוד 155:"מכיוון שאבטחתי את המשימה, נשלחתי לסייע בפינוי הפצועים. לקחתי במונית את מיכאל אשבל הפצוע, חברי מבית"ר בווילנה, שהשתתפתי עמו גם בהתקפה על שדה התעופה בלוד. לרוע המזל מיכאל אשבל ויוסף שמחון, הפצועים קשה, נלכדו כעבור זמן‑מה בידי הבריטים בדרכם לבית החולים פוחובסקי (גלעד) בתל אביב, ששם לרוב טופלו פצועי האצ"ל והלח"י."
  3. ^ החל משפט הנאשמים בהתקפה על סרפנד, דבר, 13 ביוני 1964
  4. ^ קאו גם: המשטרה לא הוכיחה שעברו עבירה, דבר, 3 בספטמבר 1946
  5. ^ יוסף שמחון ומיכאל אשבל נידונו למיתה, דבר, 14 ביוני 1946
  6. ^ תזכיר בעניין ה"נדונים למות", דבר, 16 ביוני 1946; מצטרפים לדרישת החנינה, דבר, 27 ביוני 1946; לחון את יוסף שמחון ומיכאל אשבל, דבר, 24 ביוני 1946; רבני היישוב הישן מבקשים חנינה, דבר, 28 ביוני 1946
  7. ^ אצ"ל: התקפה בצריפין, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
  8. ^ הוטל עוצר על תל אביב לאחר שנחטפו בעיר חמשה קצינים בריטיים, דבר, 19 ביוני 1946; שוחררו שניים מהקצינים, דבר, 23 ביוני 1946; הקצינים ששוחררו מספרים קורותיהם, דבר, 24 ביוני 1946
  9. ^ משפט המות הוחלף במאסר-עולם, דבר, 4 ביולי 1946
  10. ^ שלושת הקצינים שוחררו, דבר, 5 ביולי 1946
  11. ^ חיפושים אחר האסירים שברחו, דבר, 6 במאי 1947
  12. ^ צבי אלגת, הנידונים לחיים, מעריב, 26 בנובמבר 1965
  13. ^ יהודה לפידות, ‏היום שרה הקטנה, מכון זבוטינסקי, 2003, באתר "דעת"