מיכאל כפיר
מיכאל ("מיקי") כפיר (23 באפריל 1933 - 29 בדצמבר 2017) היה שחקן ובמאי תיאטרון ושחקן קולנוע ישראלי.
 | |
| לידה |
1933  |
|---|---|
| פטירה |
29 בדצמבר 2017 (בגיל 84 בערך) |
| מדינה |
ישראל |
| שפה מועדפת |
עברית |
| עיסוק |
שחקן, במאי תיאטרון |
  | |
ביוגרפיהעריכה
היה חבר בקיבוץ משגב עם. שיחק בלהקת פיטר פריי, בה ערך את הופעת הבכורה שלו בהצגת "על עכברים ואנשים" (1961); ובתיאטרון זווית והיה אחד ממייסדי תיאטרון במת השחקנים יחד עם עודד קוטלר, אמנון מסקין והלל נאמן.[1] במסגרות אלה שיחק בהצגות "מעגל הגיר הקווקזי", "סיפור אוריה",[2] "שידוכים" ועוד וביים את ההצגה "אשה עייפה" מאת ישראל חברוני.
מאז 1971 היה חבר התיאטרון העירוני חיפה, במסגרת זו ביים את "אשת הבן" מאת ד.ה. לורנס[3] ואת "האוצר" על פי סיפורי שלום עליכם, כיכב בהפקת 1979 של ההצגה "חשמלית ושמה תשוקה" בתפקיד מיטש ושיחק בהצגות "המתאבד", "ביבר הזכוכית", "סילבסטר 72",[4] "נמר חברבורות", "אכזר מכול המלך", "נפש יהודי", "גטו", "אדי קינג", "מבקר המדינה", "וינה על הים", "פלאטונוב", "רוסמרהולם", "משפט הקופים", "עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי" ועוד. ב-1980 העלה הצגת יחיד (אותה ביים ובה הופיע) לפי "הדרשה" מאת חיים הזז. ההצגה זיכתה אותו בפרס מרגלית לשנת תש"ם.[5] ב-1982 העלה את ההצגה "כשהחביתה נוגעת בסלט" במסגרת פסטיבל עכו לתיאטרון ישראלי אחר שעליה זכה בפרס השחקן המצטיין וההצגה זכתה בציון לשבח. ב-1988 הופיע בתפקיד ראשי בהצגה "יהודי בחצר הדוכס" מאת יהודה סומו.[6] ב–2003 השתתף בהצגה "הומלסים" מאת איציק ויינגרטן שביימה נולה צ'לטון.
בקולנוע הופיע בסרטים "תנו לי עשרה מיואשים" (1961); "רובה חוליות" (1979) בתפקיד האב ו"ההתחלפות" (2011) בתפקיד אפרים.
חיים אישייםעריכה
אשתו הראשונה הייתה רות פגי, ולזוג נולדו שני ילדים. אשתו השנייה הייתה רבקה משולח, מתרגמת מחזות, ולשניים נולדה בת אחת. אשתו השלישית הייתה דורית (דוקי) עצמון, מורה לפיתוח קול.
קישורים חיצונייםעריכה
- מיכאל כפיר, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- יעקב בר און, השיניים של מיקי כפיר, דבר, 19 ביולי 1974
- מיה אשרי, שחקן התיאטרון הוותיק מיקי כפיר מת בגיל 85, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2017
הערות שולייםעריכה
- ^ חוה נובק, המלחמה בסריסים, דבר, 19 בינואר 1967
- ^ משה בן-שאול, אוריה ואתה בחרתנו, מעריב, 29 בספטמבר 1967
- ^ נילי פרידלנדר, לתפוש אותך בצוואר, מעריב, 17 ביוני 1971
- ^ מיכאל הנדלזלץ, האב והבן בלי רוח הקודש, דבר, 9 בדצמבר 1977, המשך
- ^ פרס מאיר מרגלית למיכאל כפיר, דבר, 19 במאי 1980
- ^ שעור בעברית יפה, מעריב, 2 במאי 1988