פתיחת התפריט הראשי

מיכאל אדוארד סטון (נולד ב-22 באוקטובר 1938) הוא פרופסור אמריטוס למדע הדתות וללימודים ארמניים באוניברסיטה העברית בירושלים, ומשורר.

מיכאל סטון
Professor Michael Stone.jpg
מיכאל סטון, 2007.
לידה 22 באוקטובר 1938 (בן 81)
לידס, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריה של הגות דתית, לימודים ארמניים
מקום מגורים אנגליה, אוסטרליה, ארצות הברית, מדינת ישראל
מקום לימודים אוניברסיטת הרווארד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

מיכאל סטון נולד באנגליה. משפחתו עברה לאוסטרליה לפני מלחמת העולם השנייה, ושם גדל, עשה תואר ראשון באוניברסיטת מלבורן בלימודים שמיים וקלאסיים בשנים 1956–1960. עלה לישראל ב-1960. אביו, יוליוס סטון, היה פרופסור למשפט בינלאומי באוניברסיטת סידני ושימש כמנהל האקדמי הראשון של מרכז טרומן באוניברסיטה העברית.

לאחר שנת השתלמות (1960-61) באוניברסיטה העברית בירושלים עבר סטון לאוניברסיטת הרווארד בארצות הברית, ושם כתב דוקטורט בהנחיית פרופסור פרנק קרוסוב במחלקה לשפות המזרח הקרוב בשנים 1961–1965. נושא העבודה היה "תפיסת אחרית הימים בספר חזון עזרא". לאחר מכן שימש מרצה למדע הדתות באוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה. הוא שב לישראל ומונה ב-1966 למרצה במחלקה למדע הדתות באוניברסיטה העברית בירושלים, ולפרופסור חבר ב-1976. ב-1980 הוא מונה לפרופסור מן המניין ללימודים ארמניים ולמופקד על הקתדרה על שם גייל לוין דה נור ללימודי הדתות. שימש כפרופסור נלווה על שם טרזיאן להיסטוריה ותרבות ארמנית באוניברסיטת פנסילבניה בשנים 1977–1983. יצא לגמלאות מהאוניברסיטה העברית בשנת 2007.

סטון מילא תפקידים רבים במוסדות אקדמיים בחו"ל. היה עמית מחקר באוניברסיטת הרווארד (1971-2), שימש כעמית על שם ג'ורג' סקוט בארמונד קולג' באוניברסיטת מלבורן (1974), חבר אורח באוניברסיטת ליידן (1975), כיהן כפרופסור על שם ברג ללימודי היהדות באוניברסיטת פנסילבניה (1977-8), היה עמית מחקר בכיר במכון למחקר מתקדם של הולנד (1980-1), ועמית שם (1984, 1986), כיהן כפרופסור בכיר באוניברסיטת פנסילבניה (1985), עמית מחקר בכיר באוניברסיטת מלבורן (1988), פרופסור אורח באוניברסיטת הרווארד (1989), פרופסור אורח באוניברסיטת ייל (1991), פרופסור אורח בכיר של הקרן הלאומית למדעי הרוח של ארצות הברית באוניברסיטת ריצ'מונד (1993), ניהל סמינר ביחד עם אנדרסון מטעם הקרן הלאומית למדעי הרוח של ארצות הברית ופרופסור אורח באוניברסיטת וירג'יניה (1993, 1996), עמית מחקר בכיר ומנהל קבוצת מחקר לטכניקות תרגום במכון למחקר מתקדם של הולנד (1997-8), פרופסור אורח באוניברסיטת הרווארד (2001), עמית מחקר בכיר במרכז קלוגי שבספריית הקונגרס (2003), עמית מחקר בכיר על שם סוגדן בקווינס קולג' באוניברסיטת מלבורן (2004), ופרופסור אורח בכיר באוניברסיטת צפון קרולינה בשארלוט (2006-7).

הוא חבר מערכת של כתבי העת (Revue des études arméniennes (Paris ו- (Patmabanasirakan Handes [Historico-Philological Journal] (Erevan Journal for the Study of the Pseudepigrapha, Dead Sea Discoveries.

הוא מייסד וחבר הוועדה של קבוצת הפסאודואפיגרפיה של ה-Society of Biblical Literature (ארצות הברית). סטון כתב ופרסם שירים רבים באנגלית והוא חבר באיגוד הישראלי של הסופרים הכותבים באנגלית.

מיכאל סטון היה נשוי מאז 1961 לנירה לבית ויינטראוב ז"ל, שהייתה ד"ר לתולדות האמנות הביזנטית והארמנית, תחום שאותו לימדה שנים רבות באוניברסיטה העברית. להם שני ילדים ושישה נכדים.

חברויות של כבודעריכה

פרסים והרצאות חשובותעריכה

  • 1988 - פרס ג'ק קוליגיאן עבור הישגים יוצאי דופן ותרומה לתרבות הארמנית
  • 1991- פרס לקריץ על הפירוש לחזון עזרא, מטעם המכון למדעי היהדות, האוניברסיטה העברית
  • 1999 - פרס החברה לארכאולוגיה מקראית עבור הספר Biblical Figures Outside the Bible, ביחד עם ט.א. ברגרן.
  • 2002 - פרס לנדאו למדעים ולמחקר במדעי הרוח
  • 2007 - נושא הרצאת אליס טייט בלימודי היהדות, באוניברסיטת צפון קרולינה בשארלוט
  • 2009 - הרצאה לזכר צ'ן קינג, האוניברסיטה הסינית בהונג קונג.

מחקריועריכה

מיכאל סטון הוא בראש ובראשונה היסטוריון של ההגות הדתית. הוא עוסק במחקריו בשני תחומים: 1. מחשבה וספרות יהודית בימי הבית השני ומסירתה לימי הביניים. 2. לימודים ארמניים.

עבודתו שמה דגש חזק על טקסטים ופירושיהם, אבל מתרחבת מעבר למיקוד טקסטואלי צר ומנתחת מושגים וסוגיות בהיסטוריה של הדת והמחשבה.

לימודים ארמנייםעריכה

בנושא זה התמקד סטון בשלושה נושאים עיקריים:

חקר הספרות היהודית שתורגמה לארמניתעריכה

בחקר הספרות היהודית שתורגמה לארמנית, וכן בחקר העיצוב מחדש והמסירה של סיפורים ומסורות יהודיים והמקראיים על ידי העם הארמני, פרסם סטון כמה ספרים[1]

בספרו "הגרסה הארמנית של חזון עזרא"[2] פרסם סטון את המהדורה הביקורתית הראשונה של הטקסט הקשור לאסופה המקראית הארמנית. בעקבות כך פרסם מספר כרכים נוספים של טקסטים ופרשנות על טקסטים המתייחסים למסורות מקראיות או יהודיות. כרכים אלה מכילים טקסטים שנערכו מחדש מכתבי היד כולל הרבה מהדורות ראשונות של חיבורים שהיו לפני כן בלתי ידועים. כמו כן, מאמרים רבים שלו מוקדשים לפרסום טקסטים ובכך הוא הציב גוף נרחב של טקסטים שלא היו ידועים קודם לכן.

הוא פרסם את המהדורה הראשונה של הגרסה הארמנית של ספר חיי אדם וחווה ב-1981.(The Penitence of Adam), בכך יזם מחקר ממושך של מסורות של הספרים החיצוניים הנוגעים לאדם וחוה שאותן אסף בעשור האחרון.[3] פרסם קונקורדנציות של אדם בספרות החיצונית הארמנית (1996, 2001), ועבודות נוספות הקשורות לארמנים ולמסורות אדם אחרות שהוזכרו למטה.

הספרות החיצונית הארמניתעריכה

באמצעות מחקרים אלה יצר סטון שדה חדש של לימוד ומחקר - הספרות החיצונית הארמנית, שהוא מסירת המסורות המקראיות והיהודיות בארמנית. לכך יש השפעה מתמשכת גם על חקר ארמניה וגם על חקר הספרות החיצונית. בשנים האחרונות הוא התמקד בדרך שמסורות אלה מתפקדות בתוך המסורות הארמנית ואיך הטרנספורמציה שלהם משקפת שינויים בדת ובהיסטוריה האינטלקטואלית של העם הארמני. שתיים מעבודותיו[4] מביאות חידושים מושגיים ומתודולוגיים. הוא מציג שאלות דיאכרוניות שמעולם לא נשאלו קודם לכן ועוקב אחרי תנועות של היסטוריה דתית, אינטלקטואלית ותרבותית שטיפלו בהן מעט. שאלות אלו נוגעות להבנת המצב של בני האדם בעולם, גורלם ומטרת קיומם. נוסף לכך, המחקר בדיאכרוני של מסורות שלמות מבליט שנויים שחלו המחשבה הארמנית במשך הדורות וקושר אותם לקורות הארמנים, הפוליטיים, הדתיים והמחשבתיים. כאן, בין היתר, הוא עומד על יסודות יהודיים עתיקים התרבות הארמנית, שחלקם חוזר אף לתקופה שלפני ניצור ארמניה (301 לספירה).

יישום טכניקות מחשבעריכה

סטון ביצע עבודה ראשונית ביישום טכניקות מחשב לשפה וספרות ארמנית. ב-1971 הוא השלים את מחקרו הראשון בעזרת מחשב בארמנית, שהתפרסם בספרו [5] מאז ועד היום, ובמיוחד בשלושת העשורים האחרונים. הוא השתמש במחשבים בדרכים שונות לקדום המחקר. ראוי לציון הוא השמוש במחשב להשוואת כתבי יד ולהכנת מהדורות מדעיות של טקסטים, וכן של קונקורדנציות. הוא כתב ספרים בשטחים אחרים של מחקר ארמניה, למשל פרסום מחקרו, ביחד עם ר. ארווין [6] ומ.א. שיריניאן המהדורה, התרגום והפרשנות של המסה הפילוסופית העתיקה, ששומרה רק בארמנית. [7]

פלאוגרפיה והיסטוריה של ארמניה בישראלעריכה

שני תחומים אלה מצטלבים. עניינו בכתבי היד הארמניים הוליך את סטון לעיין בכתב הארמני. הוא פרסם מספר תאורי כתבי יד טכניים ופרסם ביחד עם ד"ר נירה סטון קטלוג של כתבי היד הארמניים החדשים בספריית צ'סטר ביטי, דבלין. [8] אולם, תגליותיו העיקריות בשטח זה היו כתובות. הוא אסף ופרסם גרפיטי ארמניים מסיני בעבודה גדולה [9] לה השלכות היסטוריות, אפיגרפיות ולשוניות. הן זורות אור על תנועת העלייה לרגל קדומה של הארמנים, על אופים של עולי הרגל ובכלל על פרקים בתולדותה במשך הדורות. לכך התקשרו מחקרו בגרפיטי הארמניים בנצרת. הוא הוכיח כי כמה מהכתובות שבסיני ובנצרת הן הכתיבה הארמנית העתיקה ביותר בעולם, ונרשמו תוך כמה עשרות שנים אחרי המצאת האל"ף-בי"ת הארמני (ראשית המאה החמישית לספירה).

סטון פרסם קורפוס של כתובות ארמניות מארץ-ישראל כסדרת מאמרים, וגילה מספר תגליות משמעותיות הנוגעות לעליית לרגל ולנזירות הארמנית בארץ-ישראל. הוא יזם והוא העורך הראשי של The Album of Armenian Paleography, פרויקט גדול שמציג ומנתח את התפתחות הכתב הארמני החל מכתבי היד העתיקים ביותר המתוארכים ועד למאה התשע-עשרה לספירה. בעבודה זו הוא חידש את השימוש בטכניקות מחשב להפיק את לוחות האותיות ישר מצילומים דיגיטליים של כתבי היד עצמם. בצד אחד של כל פתיחה יש צילום של כתב היד, בצידו השני יש העתקת קטע מן הטקסט, דיון פאליוגרפי וביבליוגרפי. ובסיום הספר מופיעות טבלאות התפתחותיות. לספר הזה אין דומה בשום שפה בינתיים והוא עומד כדוגמה מתקדמת ביותר של אלבום פאליוגרפי.

היהודים בארמניהעריכה

סטון חקר ופרסם, עם הארכאולוג הישראלי ד"ר דוד עמית, בית קברות יהודי מימי הביניים בדרום ארמניה. בית קברות זה (המאות הי"ג - י"ד) אין דומה לו לא רק בארמניה, אלא בכל המזרח היהודי. על המצבות יש כתובות בעברית ובארמית שמלמדות על חיי קהילה יהודית בדרום ארמניה, עליה לא היו שום ידיעות לפני כן [10] מחקריו על יהודי ארמניה נמשכים עד היום.

מחשבה וספרות יהודית בימי הבית השניעריכה

בנושא זה סטון עסק בארבעה שטחים: במחקרו על חיבורים ספציפיים, הוא עבד על ספר חזון עזרא, מסמך לוי הארמי וצוואת שנים עשר השבטים; ספרות חנוך ונוח, והספרות הנוגעת לאדם וחווה. בשדה ההיסטוריה של ההגות הדתית, הוא עבד במיוחד על הספרות האפוקליפטית וגם על סוגיות הנוגעות למאפיינים מרכזיים של היהדות באותה עת. הוא גם כתב מונוגרפיות ומאמרים על שטחים רבים נוספים בתחום.

חזון עזרא (עזרא הרביעי)עריכה

זה היה נושא מחקרו במשך 25 שנה ותוצאתו היא פירושו לחזון עזרא שפרסם בשנת 1990. הספר נכתב במקור בעברית כ-30 שנה אחרי חורבן הבית השני, תורגם ליוונית ומשם לשפות נוספות (לטינית, געז, סורית, ערבית, ארמנית וגאורגית). מעברית ויוונית לא השתמר הכתוב, ונותרו בידינו רק התרגומים מיוונית, שעליהם עבד סטון. הספר מכיל פירוש פרטני של הפסוקים בטקסט ביחד עם ניתוח רחב יותר של הדינמיקה הספרותית ותפישת עולמו הדתית של המחבר כפי התגלה הן בדבריו והן במנה הספר ואופן הצגת העניינים. הוא כתב במשך השנים סדרת מאמרים על חזון עזרא, כולל על בעיות המבנה ההגיוני שלו, תפישתו של הצדק האלוהי, ויסודות מיסטיים ופרשניים שבו.

סטון פרסם שתי אסופות מאמריו שבהן מצויות עבודות רבות על חזון עזרא וכן על ממדים אחרים של יהדות הבית השני.[11] ביסוד גישתו לספר בפירושו עומד הרעיון כי מאחרי התיאור של החוויות הדתיות של המחבר עומדת חוויה דתית שחווה המחבר או החוגים מהם הוא יצא. גישה זו מכניסה לדיון המדעי את החוויה הדתית של המחבר כיסוד בסיסי לחקר הספרות הדתית העתיקה, יסוד שרבים החוקרים שנמנעים מלהכיר בו במחקריהם, בהם הם מעדיפים להתרכז בממדים טקסטואליים, פילולוגיים, לשוניים והיסטוריים ולהתעלם מן הספרים כביטויים של חיי הדת של המחברים.

הוא גם פרסם בספרים נפרדים[12] את המהדורה של הטקסט הארמני הנזכרת לעיל, ואת עבודת הדוקטורט שלו על האסכטולוגיה של החיבור, ב-1989. במהלך עבודה זו הוא הוביל למחקר הספרות האפוקליפטית באופן כללי ושל סוגיות בהגות הדתית הקדומה.

צוואת לוי ומגילות ים המלחעריכה

במקביל למחקרו על חזון עזרא, עם פרסומו את הטקסט הארמני של צוואת לוי ב-1969 ועתה (בעזרת תלמידתו ורד הילל) של הנוסח הבקורתי המלא של כל 12 צוואת בני יעקוב (HUAS, 13), עליה עבר במשך שנים רבות, וסדרת מאמרים ומונוגרפיות קטנות יותר שהמשיכו פרויקט זה. בעת ובאותו זמן, בשלהי שנות השישים הוא החל בשיתוף פעולה שנמשך שנים רבות עם פרופסור יונה גרינפלד, לגבי האפוקריפה הארמית. ביחד ובנפרד, סטון וגרינפלד פרסמו סדרת מאמרים שנבעו מהמחקר הזה עד למותו של גרינפלד ב-1997, כולל מאמרים על ספרות חנוך. מאז פרסם סטון את המהדורה המשותפת שלהם של הפרגמנטים של מגילות ים המלח של ספר חנוך בסדרת DJD. סטון השלים ביחד עם ד"ר אסתר אשל מאוניברסיטת בר-אילן את התרגום, הפרשנות והמחקר של העבודה הזו מהמאה השלישית או השנייה לפני הספירה. זוהי אסופת מסורות שנמסרו בצנורות יהודים (מגילות ים-המלח והגניזה הקהירית), ונוצריים אותם מצאו בגניזה, בכתבי-יד יווניים ובמגילות הגנוזות. הם חיברו יחדיו קטעים שהיו מפוזרים וכתבו לו פירוש. אין לנו כמעט חומר קדום כזה מחוץ למקרא, הספרות החוץ מקראית היא כמעט כולה מימי המכבים ואילך. בנוסף חקרו מסורות קשורות לנוח ולחנוך.

מחקר ספר חנוך הוביל את סטון לעניין במגילות ים המלח. הוא כתב על השאלה של הפסאודואפיגרפיה וספרות קומראן, על סיווג הספרות היהודית בימי בית המקדש השני ונושאים הקשורים לכך.

הוא ערך כתבי יד של המגילות על ספורי המקרא (4Q464) עם אסתר אשל, אחרית הימים עם אסתר חזון, על חיבור לוי הארמי עם יונה גרינפלד. כמו כן, במהדורתו של קטעי חיבור נפתלי הוא הראה לא רק שהחיבור שקטעו נמצא בקומראן היה מושקע בצורה מעובדת בתוך צוואת נפתלי היווני, אלא גם שר' משה הדרשן, מחבר מדרש בראשית ברתי (צרפת, המאה הי"א) הכיר חיבור דומה או זהה לחיבור הקומראני בשפה שמית. מתוך כך עלתה בחריפות השאלה של מסירת ספרות מימי הבית השני לימי הביניים. [13]

הוא יזם את הקמת מרכז אוריון למחקר מגילות ים המלח באוניברסיטה העברית. ב-1995 וניהל אותו בשנותיו הראשונות.

ספרות אדם וחוהעריכה

סטון שב בשלהי שנות התשעים לנושא שנידון באחד ממאמריו הראשונים, שהוא האפוקריפה הארמנית "מותו של אדם" [14]

אחרי חזון עזרא הוא אסף את הספרות האפוקריפית של אדם וחוה כנושא גדול. ב-1992 הוא כתב את "ההיסטוריה של הספרות על אדם וחווה" History of the Literature of Adam and Eve וב-1999 הוא הוציא לאור ביחד עם פרופ' גארי אנדרסון ספר בנושא. [15]

סטון ואנדרסון פרסמו אסופה של מחקרים על ספרות אדם ב-2000. יש לו גם עבודה נוספת על אדם וחווה [16] ועבודות נוספות. זה פרט לפרסום טקסטים וקונקורדנציות של ספרות אדם הארמנית שהוזכרה לעיל.

הספר "החוזה של אדם עם השטן" עוסק במסורות על אדם וחווה שהשתמרו בסלבית, ארמנית, גאורגית, יוונית חדשה ועוד. זהו גם מסורת שדן בתולדות המחשבה וגם בתולדות הפולקלור. הוא עקב אחרי תפוצת אגדה זו, שמדברת על כך שאחרי שאדם וחוה עזבו את גן עדן, הם חטאו בפעם השנייה. החטא השני קרה כשהשטן רימה את אדם וחוה. אם כן, המצב העגום של בני האדם בעולם מתבטא בשני מעגלים: מעגל חיצוני שמסביר לנו למה אנחנו לא בגן-עדן (המבוסס על ספר בראשית). המעגל הפנימי של גורל האדם העולם הזה הוא תוצאה לא של חטא, אלא של רמייה, השטן רימה אותם. אם כן, מי הבין את העולם ככה ראה אותו אחרת מאלו שיחסו אותו לחטא אדם וחווה בלבד או לחטא קדמון, כמו בנצרות המערבית.

ההיסטוריה של היהדות הקדומהעריכה

בשדה זה היה העמיק סטון באופי ובפנומנולוגיה של הספרות האפוקליפטית היהודית. הוא פרסם בנושא הספרות האפוקליפטית ויחסו ל"מחשבה אפוקליפטית". ויכוח בו היה שקוע עולם המחקר בשנות השבעים והשמונים. כתיבתו על סוגיות אחרות של יהדות הבית השני, כמו גם המעבר מספרות בעל פה לספרות בכתב, הגישה הסוציולוגית להבנת המורים החכמים, ושאלות של פסאודואפיגרפיה, טבעו חותם על הבנתם של המקורות הראשוניים, באותה עת, בשל חידושם המושגיים ותובנותיהם. עבודתו בשטח זה, פורסמה בעיקר במאמרים. יכולותיו והתעניינותו כהיסטוריון של הדת ניכרות יותר מכל בעבודות של הקטגוריה האחרונה הזו. עיקר מאמריו בנושאים אלו נאספו בשתי אסופות המאמרים הנזכרים לעיל.

מחקריו העכשווייםעריכה

סטון עוסק כיום בכתיבת תולדות יהודי ארמניה; בסיום מחקרו המקיף על אדם וחווה במסורת הארמנית; בהכנה לפרסום של כתובות ארמניות רבות מירושלים; ובהכנת ספר שיכלול חיבורים בלתי ידועים בארמנית על אדם הראשון.

מפעלים מדעייםעריכה

כתובות סלע וגרפיטיעריכה

סטון אסף צילומים של כתובות גרפיטי בשפות רבות מסיני, הנגב והמקומות הקדושים. מתוך זה פרסם חומרים רבים בארמנית. [17]

מרכז אוריון לחקר מגילות מדבר יהודה והספרים העוסקים בהםעריכה

סטון הקים באוניברסיטה העברית את מרכז אוריון לחקר מגילות מדבר יהודה בשנת 1995 במטרה להביא לידי אינטגרציה של המידע החדש מהמגילות לתוך ידיעותינו הקודמות על יהדות בית שני. המרכז פעיל עד היום ומהווה אחד המוקדים החשובים של חקר מגילות מדבר יהודה.

האגודה הבינלאומית ללימודים ארמנייםעריכה

סטון הקים את האגודה הבינלאומית ללימודים ארמניים (Association Internationale des Etudes Armeniennes) בשנת 1980 וכיהן כנשיאה עד שנת 2000, ומאז הוא נשיא של כבוד. החברות בארגון מוגבלת לאנשי מחקר בתחום ומונה כיום למעלה ממאתיים חברים. הוא האגודה המובילה ללימודים ארמניים.

בית הקברות היהודי בארמניהעריכה

ביחד עם הארכאולוג הישראלי ד"ר דוד עמית דאג לחפירה בבית הקברות היהודי בארמניה ולפרסום הכתובות. [18]

ספרים ומונוגרפיותעריכה

A1 Editorial assistant. Smithsonian Institution, Scrolls from the Wilderness of the Dead Sea. Berkeley: University of California for ASOR, 1965.

A2 The Manuscript Library of the Armenian Patriarchate in Jerusalem. Jerusalem: St. James Press, 1969 (pamphlet).

A3 The Testament of Levi: A First Study of the Armenian Manuscripts of the Testaments of the Twelve Patriarchs in the Convent of St. James, Jerusalem. Jerusalem: St. James Press, 1969.

A4 Apocryphal Fragments from Qumran and the Church Fathers (with the assistance of E. Shefer). *ed. Jerusalem: Akademon, 1970 (Hebrew).

A5 The Books of the Life of Adam and Eve and IV Baruch. Jerusalem: Akademon, 1970.

A6 Concordance and Texts of Armenian IV Ezra. Oriental Notes and Studies 11. Jerusalem: Israel Oriental Society, 1971.

A7 The Testament of Abraham: The Greek Recensions. SBLTT Pseudepigrapha Series 5. Missoula: Scholars Press, 1972.

A8 In cooperation with H. Attridge. Texts for the Understanding of Jewish and Pagan Religiosity in the Graeco-Roman Period. Jerusalem: Akademon, 1973.

A9 The Armenian Version of the Testament of Joseph: Introduction, Critical Edition, and Translation. SBLTT Pseudepigrapha Series 5. Missoula: Scholars Press, 1975.

A10 Editor. Armenian and Biblical Studies. Supplement to Sion 1. Jerusalem: St. James Press, 1976.

A11 Armenian Inscriptions from Sinai: Intermediate Report with Notes on Georgian and Nabatean Inscriptions. Sydney: Maitland, 1979.

A12 The Armenian Version of IV Ezra. University of Pennsylvania Armenian Texts and Studies 1. Missoula: Scholars Press, 1979.

A13 With B. Narkis. Armenian Art Treasures of Jerusalem. Jerusalem: Masada, 1979.

A14 With J. Strugnell. The Books of Elijah, Parts 1 and 2. SBLTT Pseudepigrapha Series 8. Missoula: Scholars Press, 1979.

A15 With B. Narkiss. Armenische Kunst: die faszinierende Sammlung des Armenischen Patriarchats in Jerusalem. Stuttgart: Belser, 1980.

A16 Scriptures, Sects and Visions: A Profile of Judaism from Ezra to the Jewish Revolts. Philadelphia: Fortress, 1980. Oxford: Blackwell, 1982.

A17 The Penitence of Adam. CSCO 429-30; CSCO Scriptores Armeniaci 13-14. Leuven: Peeters, 1981.

A18 Editor. Signs of the Judgement, Onomastica Sacra, and the Generations from Adam. University of Pennsylvania Armenian Texts and Studies 3. Chico: Scholars Press, 1981.

A19 An Analytical Index of Armenian Apocrypha Relating to Patriarchs and Prophets. Jerusalem: Institute of Jewish Studies, 1982.

A20 Armenian Apocrypha Relating to Patriarchs and Prophets. Jerusalem: Israel Academy of Sciences and Humanities, 1982.

A21 The Armenian Inscriptions from the Sinai with Appendixes on the Georgian and Latin Inscriptions by M. van Esbroeck and W. Adler. Harvard Armenian Texts and Studies 6. Cambridge: Harvard University Press, 1982.

A22 With G. W. E. Nickelsburg. Faith and Piety in Early Judaism. Philadelphia: Fortress, 1983.

A23 With T. J. Samuelian. Medieval Armenian Culture. University of Pennsylvania Armenian Texts and Studies 6. Chico: Scholars Press, 1983.

A24 Editor. Jewish Writings of the Second Temple Period. CRINT 2.2. Assen: Van Gorcum; Philadelphia: Fortress, 1984.

A25 With S. P. Cowe. Banin Spasaworn: Essays in Honour of Archbishop Norayr Bogharian. Revue des Etudes Arméniennes 18 (1984).

A26 Features of the Eschatology of IV Ezra. HSS 35. Atlanta: Scholars Press, 1989.

A27 With D. Satran. Emerging Judaism: Studies on the Fourth and Third Centuries B.C.E. Minneapolis: Fortress, 1989.

A28 Fourth Ezra: A Commentary on the Book of Fourth Ezra. Hermeneia Series. Minneapolis: Fortress, 1990.

A29 Textual Commentary on the Armenian Version of IV Ezra. SBLSCS 34. Atlanta: Scholars Press, 1990.

A30 Selected Studies in Pseudepigrapha and Apocrypha with Special Reference to the Armenian Tradition. SVTP 9. Leiden: Brill, 1991.

A31 A History of the Literature of Adam and Eve. SBLEJL 3. Atlanta: Scholars Press, 1992.

A32 The Rock Inscriptions and Graffiti Project: Catalogue of Inscriptions. 3 volumes. SBLRBS 28, 29, 31. Atlanta: Scholars Press, 1992-94.

A33 With S. Ajamian. Text and Context: Studies in the Armenian New Testament. Papers Presented to the Conference on the Armenian New Testament, May 22-28, 1992. University of Pennsylvania Armenian Texts and Studies 13. Atlanta: Scholars Press, 1994.

A34 With G. A. Anderson, A Synopsis of the Books of Adam and Eve. SBLEJL 5. Atlanta: Scholars Press, 1994.

A35 With C. Zuckermann. Repertory of Printed Armenian Translations of Classical Works. Jerusalem: Institute of African and Asian Studies, The Hebrew University of Jerusalem, 1995 (booklet).

A36 Armenian Apocrypha Relating to Adam and Eve. SVTP 14. Leiden: Brill, 1996.

A37 Texts and Concordances of the Armenian Adam Literature. Volume 1. SBLEJL 12. Atlanta: Scholars Press, 1996.

A38 With T. A. Bergren. Biblical Figures Outside the Bible. Harrisburg: Trinity Press International, 1998.

A39 With E. G. Chazon. Biblical Perspectives: Early Use and Interpretation of the Bible in Light of the Dead Sea Scrolls. Proceedings of the First International Symposium of the Orion Center for the Study of the Dead Sea Scrolls and Associated Literature, 12-14 May, 1996. STDJ 28. Leiden: Brill, 1998.

A40 With G. A. Anderson. A Synopsis of the Books of Adam and Eve. 2d revised edition. SBLEJL 17. Atlanta: Scholars Press, 1999.

A41 With E. G. Chazon. Pseudepigraphic Perspectives: The Apocrypha and Pseudepigrapha in Light of the Dead Sea Scrolls. Proceedings of the Second International Symposium of the Orion Center for the Study of the Dead Sea Scrolls and Associated Literature, 12-14 January, 1997. STDJ 31. Leiden: Brill, 1999.

A42 With G. A. Anderson. Studies in the Books of Adam and Eve. Part 1 of Literature on Adam and Eve: Collected Essays, eds. G. A. Anderson, M. E. Stone, and J. Tromp. SVTP 15. Leiden: Brill, 2000.

A43 With R. R. Ervine. The Armenian Texts of Epiphanius of Salamis De mensuris et ponderibus. CSCO 583. CSCO Subsidia 105. Leuven: Peeters, 2000.

A44 With M. E. Shirinian. Pseudo-Zeno: Anonymous Philosophical Treatise. Philosophia Antiqua 83. Leiden: Brill, 2000.

A45 With B. G. Wright and D. Satran. The Apocryphal Ezekiel. SBLEJL 18. Atlanta: Society of Biblical Literature, 2000.

A46 A Concordance of the Armenian Apocryphal Adam Books. Hebrew University Armenian Studies 1. Leuven: Peeters, 2001.

A47 With S. M. Paul and A. Pinnick. `Al Kanfei Yonah: Collected Studies of Jonas C. Greenfield on Semitic Philology. Leiden: Brill; Jerusalem: The Hebrew University Magnes Press, 2001.

A48 Adam's Contract with Satan: The Legend of the Cheirograph of Adam. Bloomington: Indiana University Press, 2002.

A49 Editor-in-Chief, with D. Kouymjian and H. Lehmann. Album of Armenian Paleography. Aarhus, Denmark: Aarhus University Press, 2002; currently being published in Armenian by the Catholicossate of All Armenians, Etchmiadzin.

A50 With R.R. Ervine and Nira Stone. The Armenians in Jerusalem and the Holy Land. Hebrew University Armenian Studies 4. Leuven: Peeters, 2002.

A51 With G. E. Sterling. Armenian Paradigms. Leuven: Peeters, 2003.

A52 With E. Eshel and J. C. Greenfield. The Aramaic Levi Document. SVTP 19. Leiden-Boston, Brill, 2004.

A53 Apocrypha, Pseudepigrapha and Armenian Studies: Collected Papers, 2 vols. Leuven, Peeters, 2006.

A54 Adamgirk': The Adam Book of Arak'el of Siwnik', Oxford: Oxford University Press, 2007.

A55 With Nira Stone, The Armenians: Art, Culture and Religion. Dublin: Chester Beatty Library, 2007.

A56 With G.W.E. Nickelsburg, Early Judaism: Texts and Documents on Faith and Piety, revised edition; Minneapolis: Fortress Press, 2009.

בדפוסעריכה

A57 in collaboration with V. Hillel. The Armenian Version of the Testaments of the Twelve Patriarchs: Edition, Apparatus, Translation and Commentary. Hebrew University Armenian Series. Leuven: Peeters.

A58 with Nira Stone, Catalogue of the Additional Armenian Manuscripts in the Chester Beatty Library, Dublin Leuven: Peeters.

A59 with A. Amihai and V. Hillel, The Book(s) and Traditions of Noah

New Perspectives on Ancient Judaism, Grand Rapids: Eerdmans, 2010

ספר משיריו Michael E. Stone, Selected Poems פורסם ב-2010 על ידי Cyclamens and Swords Press.

בהכנהעריכה

A60 Adam and Eve in the Armenian Tradition, 3 vols.

A61 Sinai Diary.

וגם הספרים הנזכרים לעיל בסעיף "מחקריו העכשוויים")

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ כגון: The Testament of Levi (1969), Armenian Apocrypha relating to Patriarchs and Prophets (1982).
  2. ^ The Armenian Version of IV Ezra (1979)
  3. ^ ראו Armenian Apocrypha Relating to Adam and Eve (1996)
  4. ^ 2002 (Adam's Contract with Satan, Indiana University Press) וכן Adam and Eve in the Armenian Tradition (ההולכת ומסתיים בימים אלו, אפריל 2010)
  5. ^ (Concordance and Texts of Armenian IV Ezra (1971).
  6. ^ (The Armenian Version of Epiphanius' On Weights and Measures (2000)
  7. ^ (Pseudo-Zeno: Anonymous Philosophical Treatise (2000.
  8. ^ Ηebrew University Armenian Series, 12
  9. ^ (Armenian Inscriptions from the Sinai (1982
  10. ^ ראו דוד עמית ומיכאל סטון, בית קברות יהודי מימי הביניים בארגים בדרום ארמניה, פעמים 98–99 חורף תשס"ד) 120-67.
  11. ^ Selected Studies in Pseudepigrapha and Apocrypha with Special Reference to the Armenian Tradition. SVTP 9. Leiden: Brill, 1991, וכן Apocrypha, Pseudepigrapha and Armenian Studies: Collected Papers, 2 vols. Leuven, Peeters, 2006.
  12. ^ (Textual Commentary on the Armenian Version of 4 Ezra (1990
  13. ^ "The Genealogy of Bilhah." DSD 3 (1996): 20-36.
    • "The Testament of Naphtali." JJS 47 (1996): 311-321.
    • "215. 4QTestament of Naphtali." In Qumran Cave 4. XVII: Parabiblical Texts, Part 3, ed. G. J. Brooke et al, in consultation with J. VanderKam, 73-82. DJD 22. Oxford: Clarendon, 1996.
  14. ^ Death of Adam" Harvard Theological Review, 1966".
  15. ^ 1999 Synopsis of the Books of Adam and Eve: New and Revised Edition.
  16. ^ Adam's Contract with Satan: The Legend of the Cheirograph of Adam (Indiana, 2002)
  17. ^ The Rock Inscriptions and Graffiti Project: Catalogue of Inscriptions. 3 volumes. SBLRBS 28, 29, 31. Atlanta: Scholars Press, 1992-94.
  18. ^ ראו לעיל.