מים ואש
"מים ואש" (1986) היא מזרקה קינטית, שיצר האמן הישראלי יעקב אגם ומוצבת בכיכר צינה דיזנגוף בתל אביב-יפו.
מידע כללי | |
---|---|
פַּסל | יעקב אגם |
תאריך יצירה |
15 ביולי 1986 ![]() |
טכניקה וחומרים |
פח, מים, אש ![]() |
ממדים בס"מ | |
גובה | 900 |
קוטר | 600 |
נתונים על היצירה | |
משקל |
6 טונה ![]() |
זרם אמנותי |
אמנות קינטית, אופ ארט ![]() |
מפעל מייצר | אורמת |
מיקום |
![]() |
קואורדינטות | 32°04′41″N 34°46′27″E / 32.077965°N 34.774184°E |
![]() ![]() |
היסטוריה עריכה
העבודה "מים ואש" החליפה פסל זכוכית שעיצב אלן דוד והוצב בכיכר מאז שנת 1978. היא יוצרה על ידי חברת אורמת מיבנה, שהייתה גם אחראית על תחזוקתה בשנה הראשונה. העבודה, ששוקלת כשישה טון, הובלה בלילה שבין ה-1 וה-2 ביוני אל הכיכר על גבי מוביל טנקים[1]. היא נחנכה ב-15 ביולי 1986, בטקס רב משתתפים, בהשתתפות שמעון פרס, ראש הממשלה דאז. בנוסף, זובין מהטה ניצח על יצירה מאת המלחין האמריקאי אהרן קופלנד[2].
העבודה זכתה מיד לתהודה ציבורית גדולה. מיד עם הצבתה של המזרקה בכיכר החלה להישמע ביקורת על העלות הגבוהה של התחזוקה השוטפת שלה, שהוערכה ב-15,000 דולר לשנה[3].
באוגוסט 2011 החלו עבודות לשיפוץ המזרקה שנמשכו עד ספטמבר 2012 ועלותן הוערכה בכשני מיליון שקלים. במסגרת השיפוץ עברו הלוחות המקיפים את המזרקה צביעה מחדש. באותה עת נעשו גם שינויים טכניים שונים, ובהם ביטול מנגנון הסיבוב של הגלגלים. ב-18 בדצמבר 2016 המזרקה פורקה והועברה לחניון רידינג, במסגרת עבודות להנמכת הכיכר[4]. ביולי 2018, עם סיום העבודות הוחזרה המזרקה למיקומה במרכז הכיכר, אולם ללא הצורות הגאומטריות הצבעוניות החיצוניות, וזאת עקב חילוקי דעות בין אמן היצירה יעקב אגם לבין עיריית תל אביב[5].
תיאור עריכה
הפסל מורכב מחמישה גלגלים, המונחים זה על גבי זה ומתנשאים לגובה של 9 מטר. הגלגל האמצעי, הגדול מכולם, מגיע לקוטר של 6 מטר. הוא מוצב בתוך בריכת מים רדודה ועגולה. דופנות הגלגלים הן בעלות מגרעות, המצופות בלוחות ועליהם דוגמה צבעונית מופשטת, האופיינית ליצירתו של האמן. המבנה שיצר אגם מכיל מנגנון מכני המסובב את שלושת הגלגלים המרכזיים.
בצורתה המקורית, תוכנן מנגנון המזרקה כך שארבע פעמים ביום, בשעות ב-11:00, 13:00, 19:00 ו-21:00, הופעלו מנגנוני המזרקה לכדי מופע שאורכו ב-15 דקות, וכלל סיבוב של שלושת הגלגלים האמצעיים, זרנוקי מים בגבהים משתנים ולהבת אש, שנוצרה בעזרת שרפת גז, ובקעה ממרכז הגלגל העליון. במקביל, הושמעו ברמקולים קטעים מוזיקליים שונים.
העבודה משקפת את סגנון האופ ארט, שאגם היה אחד מחלוציו. השינוי והתנועה של המזרקה הוסברו על ידי אגם כביטוי חזותי לרוח היהדות, ואילו החיבור בין אש למים כביטוי של מיסטיקה יהודית.
גלריה עריכה
-
צילום אוויר של המזרקה והכיכר (2010)
-
פרט (2013)
-
המזרקה בלילה (2016)
קישורים חיצוניים עריכה
- אבנר ברנהיימר, משפריץ בדיזנגוף, מעריב, 1 באוקטובר 1990
- ליטל לוין, היום לפני 23 שנה: הביקורת לא מהללת את פסל "אש ומים", באתר הארץ, 23 ביולי 2009
- אילן לוקאץ', פסל המזרקה בכיכר דיזנגוף לא זז לשום מקום, באתר מאקו, 26 באוגוסט 2011
- דפנה ארד, בין האש ובין המים - רק כדי להסביר את מערכת הצבע נדרש ליעקב אגם ספר שלם, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2011
הערות שוליים עריכה
- ^ ראו: תל אביב: פסל אגם מגיע, מעריב, 29 במאי 1986
- ^ ראו: ליטל לוין, היום לפני 23 שנה: הביקורת לא מהללת את פסל "אש ומים", באתר הארץ, 23 ביולי 2009
- ^ ראו: חיים נגיד, יעקב אגם יעצב בצבעים את בתי ככר דיזנגוף, מעריב, 17 ביוני 1986
- ^ אמיתי גזית ועוזי בלומר, צפו: מפרקים את המזרקה בכיכר דיזנגוף - במסגרת העבודות להנמכת הכיכר, באתר כלכליסט, 22 בדצמבר 2016
- ^ מאת עינת שרון, לא ברור מתי תושלם עבודתו של יעקב אגם על המזרקה בכיכר דיזנגוף, באתר טיים אאוט, 2019-03-07