מינוי פוליטי
מינוי פוליטי הוא כינוי לשני סוגים של מינויים בשירות הציבורי. הראשון, מינוי אדם לתפקיד בשל אמונו של הממנה בנכונותו וביכולתו של הממונה לקדם במסגרת תפקידו את מדיניות הממנה, לעיתים לאור תפיסת עולם דומה[1]. השני, מינוי אדם לתפקיד בשל שיוכו המפלגתי או הפוליטי או בשל קרבה לממנה.[2][3]
הגדרת המונח מינוי פוליטי בהקשר המינהלי הישראלי היא כי מינוי פוליטי הוא מינוי של אדם לתפקיד ציבורי בשל קרבה או שיוך פוליטיים, ובאופן שונה ממינוי המבוסס על גיוס תחרותי טהור.[4]
מוסד מבקר המדינה מגדיר מינוי פוליטי ככזה כאשר נתגלו בו פגמים פרוצדורלים וכשמכלול הנסיבות מעלה יסוד ממשי לחשד שהוא נעשה משיקולים פוליטיים. מינויים שלא מטעמים ענייניים אלא מטעמים מפלגתיים, וקיום שיקולים זרים של קירבה פוליטית או אחרת לממנה[5].
מודלים שונים
עריכההגישות השונות למידת המעורבות הפוליטית במינויים במגזר הציבורי, נמצאות בטווח שבין הגישה הבריטית לגישה האמריקאית.
על פי הגישה הבריטית, השירות הציבורי מאויש על ידי אנשי מקצוע אשר ממונים בגלל כישוריהם ואינם מתחלפים עם הדרג הפוליטי. אנשי השירות הציבורי נדרשים ליישם את המדיניות שמכתיב הדרג הפוליטי, ללא קשר להשקפת עולמם. עם זאת, גם בבריטניה חל שינוי בעשורים האחרונים ונוספו בה במקרים חריגים אפשרויות למינויים של שרים ללא צורך במכרז[6].
בשיטה האמריקאית הדרג הפוליטי ממנה את בעלי התפקידים הבכירים בשירות הציבורי ואלו מתחלפים עם התחלפות השלטון. על פי השקפה זאת חשוב שבכירי השירות הציבורי יהיו אנשים שהדרג הפוליטי בוחר בהם כדי שיסייעו לו במימוש המדיניות שבשמה נבחר. עם התחלפות הנשיא בארצות הברית, מתחלפים כ-3,000 נושאי משרות בשירות הציבורי[7]. עד להיבחרו של הנשיא אנדרו ג'קסון, הונהגה בארצות הברית שיטה זהה לשיטה הבריטית, אך עם היבחרו (1828), הוא קבע את הכלל: "המנצח זוכה בשלל", והוא מינה אנשים ממפלגתו בכל התפקידים הציבוריים, והשיטה המשיכה כך גם בנשיאים שבאו אחריו. במסגרת שיטה זו נוצרה תרבות מינויים מושחתת ורקובה שהשפיעה לרעה על רמת המגזר הציבורי[דרוש מקור]. בעיצומה של התקופה הזאת, בשנת 1865, הצליח הנשיא אברהם לינקולן להעביר את התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית שהיה שיא העשייה הפוליטית שלו, הודות ל-20 קולות של המפלגה הדמוקרטית היריבה, אותם קנה באמצעות הבטחה למינויים ציבוריים לכל אחד מהם[8]. אבל המצב הגיע לשפל ב-1881, עת רצח צ'ארלס גיטו את הנשיא ג'יימס גרפילד, בטענה שהוא הבטיח לו מינוי ולא קיים את הבטחתו. שנתיים אחר כך, ב-1883, נחקק החוק להגבלת המינויים הפוליטיים שהנשיא יכול לממש, ובמאה ה-21, מספר המינויים העומדים לרשות הנשיא הם כ-3,000, אשר מתוכם 600–800 טעונים אישור של הסנאט.
גישה שלישית, היא 'מודל הדמוקרטיה הקונטיננטלית' המקובלת במדינות כצרפת, שיטה זו מאפשרת לנבחרי הציבור למנות מנהלים ויועצים בכירים במשרדיהם מחוץ לשירות המדינה שיסייעו להם לגבש וליישם את מדיניותם, וכן מאפשרת למנותם מקרב אנשי שירות המדינה (שלרשותם היכרות עם המשרד). בתום כהונתו של השר הממנה חוזרים הממונים מקרב שירות המדינה לתפקידיהם[9].
לתופעת מינוי מקורבים למשרות ציבוריות, מטעמים שאינם עניינים, ישנם שורשים עוד מימי הביניים; אז השתרשו המונחים נפוטיזם (מינוי בני משפחה ומקורבים] וסימוניה (קניית המשרה בכסף). מכאן צמח גם העיקרון המשפטי המטיל אחריות על מינויים כושלים בשירות הציבורי על הגורם שבחר למנות אותם: Culpa in eligendo.
בישראל
עריכהבישראל קרובה הגישה יותר לזו המקובלת בבריטניה. לטענת תומכי השיטה הבריטית בישראל, השיטה המקובלת בבריטניה מתאימה יותר לשיטת הממשל בישראל בעיקר לנוכח ההגבלות המעטות יחסית על כוחה של הממשלה. למשל, בישראל אין חוקה כתובה, כפיפות לבתי משפט ומוסדות פוליטיים בינלאומיים, או שיטה פדרלית. לכן, לטענתם, חשוב שהדרג המקצועי הבכיר במשרדי הממשלה ישמש מעין איזון לשרים.[4] אחרים טוענים שיש להעדיף את השיטה האמריקאית, שתביא להגדלת המעורבות הפוליטית של האזרחים במפלגות ובכך תחזק את הדמוקרטיה.[10] פרופ' דויד דרי פרסם חוברת בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה בה התייחס למורכבות הנושא. הוא הכיר בכך שמינויים אלו עלולים להוביל לתוצאות שליליות, אך גם הבין את הצורך של הממשלה למנות אנשים מטעמה. הוא מציין כי כדי למזער את השפעותיהם השליליות של המינויים הפוליטיים חיוני לקיים תהליך מינויים הוגן ושקוף, תוך הקפדה על כישורים מקצועיים, מנגנוני פיקוח ובקרה, ושמירה על נאמנות העובדים למדינה [11][12]. ככלל, הדעה הרווחת בספרות המקצועית בנוגע לשירות הציבורי בישראל היא כי המינויים צריכים להיות מקצועיים ועצמאיים[13].
היסטוריה
עריכהמקום המדינה ועד שנות ה-50 עשתה מפלגת מפא"י שימוש נרחב במינויים פוליטיים. מאז שנות ה-50 של המאה העשרים, התפיסה הרווחת בישראל היא כי עובדי שרות המדינה צריכים להיות א-פוליטיים. תרמה לתפיסה זו הקמת מחלקת המנגנות בשנת 1950 (ב-1954 השתנה שמה לנציבות שירות המדינה), וחקיקת חוק שירות המדינה (מינויים) בשנת 1959[14]. במהלך שנות ה-50 הייתה ביקורת על מינויים פוליטיים בשירות הממשלתי ובחברות ממשלתיות[15]. בשנת 1958 התפטרו הפרופ' אברהם פרנקל והשופט אלפרד ויתקון מועדת הבחינות הציבורית שליד נציבות שירות המדינה במחאה על המשך המינויים הפוליטיים[16]. חברות ממשלתיות היו כר נרחב למינויים פוליטיים. על מנת לאפשר ייצוג הולם לפעילים פוליטיים של המפלגות, בראשית שנות ה-60 היו לרבות מהחברות הממשלתיות מועצות מנהלים מנופחות של מעל 20 חברים. החשב הכללי אמר שיש מינויים פוליטיים אבל שמשתדלים שיהיה להם זיקה לנושא שבו עוסקת החברה[17]. בראשית שנות ה-60 התלונן מבקר המדינה על המינויים הפוליטיים בחברת החשמל[18]. השופט רביבי אמר על דואר ישראל: "ממסכת הדברים עולה תמונה עגומה של רשות, אשר תופעת המינויים הפוליטיים פשתה בה תחת משטרו של כל שר"[19].
מנחם בגין התנגד נחרצות למינויים פוליטיים, ובממשלת הליכוד שהקים בשנת 1977 היו מעט מאוד מינויים פוליטיים. בשנות ה-80, בתקופה שלפני מלחמת לבנון הראשונה ובמהלכה, מעמדו של בגין בליכוד נחלש, והמרוץ הפנים-מפלגתי על ההנהגה אחריו סלל את הדרך למינויים פוליטיים. בסוף שנות ה-80 "שיטת השביעיות" בה נבחרו מועמדי מפלגת הליכוד לכנסת על ידי מרכז המפלגה תרם אף הוא להתגברות תופעת המינויים הפוליטיים. מסוף שנות ה-90 התגבר מספרם של המינויים הפוליטיים למרות ניסיונות שונים למתן אותה. מספר גורמים השפיעו בבלימת המגמה, ובהם פעילות מבקרת המדינה דאז מרים בן-פורת שהעלתה את הנושא לסדר היום הציבורי, המלצות גורמי מקצוע וביניהם דו"ח ועדת קוברסקי משנת 1989 ודו"ח ועדת בן דרור משנת 1995 וניסיונו של נציב שירות המדינה לפעול על פיהן ופסק דין שנתקבל בבג"ץ שהדגיש את הצורך באי פוליטיזציה ובממלכתיות. בשנת 2012 ועדת קוצ'יק המליצה על קביעת תנאי סף מקצועיים למשרות אמון במטה ראש הממשלה וצמצום מספר משרות האמון במטה. ההמלצות יושמו באופן חלקי בלבד. משנת 2016 גבר הלחץ של הפוליטיקאים כלפי הדרג המקצועי והניסיונות להחליש את עצמאותו. מגמה זו גברה משנת 2018. במקביל גברה משנה זו מגמת העלייה במינויים פוליטיים[20].
מחקר שהתפרסם בשנת 2024 מצא כי יותר מרבע (26.5%) מהמשרות הבכירות בשירות המדינה מתמנות בפטור ממכרז, בהשוואה לכ-4% בשנת 2000. המחקר מצא כי מגמת העלייה התחזקה מסוף דצמבר 2022[21][22]
נימוקים בעד התופעה
עריכהנימוק מרכזי לתמיכה במינויים פוליטיים לתפקידים בכירים בשירות המדינה הוא שהדבר הכרחי להגשמת האג'נדה שבשמה העם בחר (באמצעות הכנסת) את נציגיו לממשלה[23].
נימוקים נגד התופעה
עריכהנימוקים כנגד התופעה הם שכאשר עובדי ציבור מקבלים משרות ציבוריות על בסיס נאמנות פוליטית ולא על בסיס כישורים, הדבר יוצר מערכת בה טובות הנאה אישיות וקשרים פוליטיים גוברים על טובת הציבור.
בנוסף, מינויים פוליטיים מקשים על יישום רפורמות במערכת הציבורית. זאת כיוון שהרפורמות עשויות לכלול שינויים במערכת המינויים, כגון מעבר למערכת מבוססת כישורים. פוליטיקאים רבים יתנגדו לשינויים אלו, משום שיתקשו לוותר על הכוח וההשפעה שהם משיגים באמצעות המינויים הפוליטיים[24].
נימוק נוסף הוא כי מינוי מקורבים נתפס כחלוקת טובות הנאה למי שהשלטון חפץ ביקרו. מינויים פוליטיים עלולים להוביל לשחיתות שלטונית, כאשר משרות ציבוריות מנוצלות לטובת אינטרסים אישיים או פוליטיים ולא לטובת הציבור. מחקרים מראים שמינויים הנעשים על בסיס קשרים פוליטיים או אישיים ולא על בסיס כישורים מקצועיים, קשורים לרמות שחיתות גבוהות יותר. כאשר עובדים מתקבלים לעבודה בשירות הציבורי על בסיס כישוריהם, יש להם יותר מחויבות לנורמות של יושר והם נוטים פחות להיות מושפעים מלחצים פוליטיים [25]
נימוק נוסף הוא כי מינויים פוליטיים עלולים לפגוע באמון הציבור בשירות הציבורי ובמוסדות הדמוקרטיים, כאשר נתפשים כמשרות המחולקות למקורבים.
בנוסף קיים סיכון להידרדרות מקצועית[26] בשל מינוי אישים חסרי רקע וכישורים מתאימים בגלל רקע מפלגתי[27][28]. כמו כן, המינויים הפוליטיים עלולים ליצור "ניפוח" מלאכותי של המערכת וליצור משרות לא נחוצות[26] .
במחקר של דהן נמצא כי מינויים פוליטיים מפחיתים את האפקטיביות של הממשלה ואת יכולתה לספק שירותים ומענים לצורכי החברה והמדינה[29].
המאבק במינויים הפוליטיים וחריגים לכלל
עריכהבעקבות ביקורת ציבורית על המינויים הפוליטיים פעלו הכנסת, הממשלה, היועץ המשפטי לממשלה ובית המשפט העליון לצמצם את התופעה.
בשנת 1959 חוקק חוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959 אשר קבע בסעיף 19 חובת מכרז למרבית המשרות בשירות הציבורי, לצד מסלול של "מינויים פוליטיים" בו נכללו, בין השאר, מנכ"לי משרדי ממשלה. מסלול נוסף נקבע לאנשי המשטרה וצה"ל ונציב שירות המדינה. כן נקבע בסעיף 4: "הממשלה רשאית, לאחר התייעצות עם ועדת העבודה של הכנסת ובהודעה שתפורסם ברשומות, לקבוע שירותים, מפעלים או יחידות שעל עובדיהם או על סוגי עובדיהם לא יחולו הוראות חוק זה או מקצתן"[30]. בסוף שנות ה-60 קבע בג"ץ: "ממעמדה של הרשות הציבורית נגזרת חובתה להימנע ממינוי אך בשל השתייכותו הפוליטית של המועמד"[31].
במקביל הטיל המחוקק מגבלות ואיסורים על פעילות פוליטית בקרב עובדי המדינה: עובדי מדינה בכירים אינם רשאים להתמודד בבחירות לכנסת, ונדרשים להשעות עצמם ממקום עבודתם אם נכללו ברשימת מועמדים לכנסת. כל זאת, כדי להבטיח כי עובדי המדינה יהיו חפים משיקולים פוליטיים במילוי תפקידם.
השופטת טובה שטרסברג-כהן הסבירה בפסק דין בעתירה של ההסתדרות נגד מינויו של מנהל המינהל לבנייה כפרית במשרד הבינוי והשיכון את הנימוקים לגישה זאת[32]:
התפיסה הבסיסית של שיטת המינהל הציבורי בישראל... רואה בשירות המדינה שירות בעל אופי ממלכתי מקצועי וא-פוליטי. זוהי תפיסת יסוד שהיא נחלתנו מימים ימימה. היא עוברת כחוט השני לאורך הספרות המשפטית, הפסיקה והחקיקה. המינוי הפוליטי מתעמת חזיתית עם תפיסה זו. הבסיס המוסרי-ערכי לשלילת המינוי הפוליטי, וחובתה של הרשות הציבורית להימנע ממינוי אך בשל השתייכותו הפוליטית של המועמד נגזרת ממעמדה של הרשות הציבורית כנאמן הציבור. על נאמנות זו להיות מופעלת בהגינות, ביושר, ללא שיקולים זרים ולטובת הציבור שמכוחו ולמענו מסורה סמכות המינוי בידי הרשות הממנה... המינוי הפוליטי מהווה הפרת אמון של הרשות המבצעת כרשות ציבורית, כלפי הציבור; הוא עלול לפגוע באמון הציבור בשירות הציבורי; הוא פוגע בעקרון השוויון; הוא פוגע ברמה המקצועית של עובדי הציבור שאינם נדרשים להוכיח, במסגרת מכרז, את היותם הטובים ביותר[33]; הוא עלול להביא לתופעה שבה הקשרים קודמים לכישורים, והפוליטיקה במובן הצר הופכת לגורם המרכזי למינוי; הוא עלול להביא לניפוח המערכת על-מנת לקלוט 'מיודעים', ולגרום ליצירת תפקידים חדשים שלא לצורך ולקידום מהיר של מי שרוצים ביקרו; הוא עלול להסיט את שיקולי הרשות משיקולים ענייניים; הוא מביא לניגוד עניינים ולחשש לשקילת שיקולים זרים על ידי העדפת מפלגה או עניין מפלגתי על אינטרס ציבורי; הוא עלול להביא להשחתת המוסר הציבורי; הוא עלול לגרום לתחלופה בשירות הציבורי כל אימת שמתחלף הדרג הפוליטי, ולגרום על ידי כך לחוסר יציבות ולחוסר מקצועיות; הוא עלול לפגוע בסדרי מינהל תקין ובטוהר המידות; הוא עלול לפגוע במורל העובדים בשירות הציבורי, להשפיע על איכותו של השירות ולפגוע בדימויו. על ידי כל אלה, פוגע המינוי הפוליטי בעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית, של תפיסתנו הערכית את מהותו של השירות הציבורי ושל האמנה החברתית שהיא בסיס הווייתנו כחברה מתוקנת
בשנת 1993 תיקנה הכנסת את חוק החברות הממשלתיות באופן הדורש הקמת ועדה לבדיקת מינויים אשר תבחן מועמדים לכהונת דירקטור, יושב ראש דירקטוריון, או מנהל כללי, בחברה ממשלתית ותוודא שהם כשירים לתפקיד. התיקון לחוק דורש שכאשר יש למועמד זיקה אישית, עִיסקית או פוליטית לשר משרי הממשלה, הוועדה לא תמליץ על מועמדותו זולת אם מצאה כי יש לו כישורים מיוחדים בתחומי פעולתה של החברה, או שקיימים לגביו שיקולים של כשירות מיוחדת אחרת[34]. במספר חוקים הוחלו הוראות אלה גם על תפקידים אחרים.
בשנת 1999 דן בג"ץ בעתירת התנועה לאיכות השלטון נגד מינויו של מוריס ניסן למנכ"ל עמידר[35]. ניסן היה חבר מרכז הליכוד, ועל כן היה עליו להיות בעל "כשירות מיוחדת" כדי להתמנות לתפקיד. השופט תיאודור אור קבע בפסק דינו כי בחוקקו את הסעיף בחוק החברות הממשלתיות, "ביטא המחוקק את עמדתו, שלפיה אין לסתום את הגולל לחלוטין על האפשרות כי מועמד שיש לו זיקה לשר, מאותן זיקות המנויות בחוק, יוכל להתמנות לתפקיד של נושא משרה בכירה. בד בבד, קבע המחוקק איזון האמור לספק בלם מפני מינויים בלתי הולמים הנובעים מזיקות אלו לשר". לגבי המונחים "כישורים מיוחדים" ו"כשירות מיוחדת" קבע אור כי "מועמד בעל זיקה לשר כשיר לעבור את תנאי הסף של "כישורים מיוחדים" או "כשירות מיוחדת", רק אם בשל כישוריו המיוחדים משקלה הסגולי של תרומתו לחברה צפויה להיות כה מכרעת, עד כי הדבר מצדיק לקחת את הסיכון הטבוע במינויו בשל קשריו עם שר משרי הממשלה". במקרה הקונקרטי, לא נדרש אור לשאלה האם היו לניסן הכישורים המיוחדים, משום שפסל את המינוי בעילה של חוסר סבירות, נוכח קביעתו כי ניסן הגיש תצהיר כוזב במטרה לזכות בטובת הנאה.
בעקבות פסיקה זו של בג"ץ, קיבלה הממשלה באתה שנה החלטה הקובעת דרכי מינוי לתפקידים בכירים בשירות הממשלתי. בעקבות אותה החלטה נוצרו שלוש רמות מינוי:
- מינויים המחויבים במכרז שוויוני בהם אין לשר אמירה ישירה במינוי
- מינויים לתפקידים בכירים הפטורים ממכרז אך מחויבים בוועדת איתור. ועדת האיתור רשאית לפנות אל מועמדים שלא פנו אליה, בניגוד לוועדת מכרזים. כמו כן, ועדת איתור רשאית להציג בפני השר מספר מועמדים מהם הוא יבחר אחד.
- מינויים למשרות אמון כמו הרמטכ"ל, נציב שירות המדינה ומנכ"לי משרדים ממשלתיים, אשר אין נוהג בהם ועדת איתור, אלא ועדת מינויים הבוחנת למפרע שהמינוי היה ראוי. פרק 02.5 לתקנון שירות המדינה (תקשי"ר), עוסק בנושאי משרות אמון אישיות בלשכת ראש הממשלה, השרים וסגני השרים. מדובר במנהל לשכה; מזכיר; עוזר (ובכלל זה עוזרים פוליטיים); יועץ; ונהג[36]. עובדים אלו מתחלפים בדרך כלל כאשר מתחלף השר[37].
הביקורת הציבורית על מינויים למשרות אמון נמשך גם לאחר מכן, בדרישה להנהיג ועדות איתור גם להם. במאי 2011 בג"ץ דחה עתירה שדרשה שנציב שירות המדינה ימונה דווקא על ידי ועדת איתור. עם זאת, בעתירה אחרת לבג"ץ נקבע שאף שאין פסול בקשרים פוליטיים במינוי מנכ"ל משרד ממשלתי, אין למנות לתפקיד מנכ"ל משרד ממשלתי מקורב פוליטי שאינו כשיר לכהן בתפקיד[38].
במשרד החוץ, שבו היצע של תפקידים נחשקים בשגרירויות מעבר לים, היה לאורך השנים מאבק ממושך בין אנשי המקצוע של המשרד שראו בתפקידים יעד להתקדם אליו, לבין הדרגים הפוליטיים, ששאפו למנות אליהם אנשים המקורבים לעמדותיהם. ב-10 במאי 1999 אימצה הממשלה פשרה בעניין, שקבעה כי 11 ממשרות ראשי הנציגויות הדיפלומטיות יהיו פטורות מתנאי השייכות לסגל הדיפלומטי של משרד החוץ[39][40].
קישורים חיצוניים
עריכה- פרלמנט, גיליון 69, מינויים פוליטיים ברשות המבצעת, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, יולי 2011
- שמואל קלפנר ואח' נ' חברת דואר ישראל בע"מ ואח', אתר גלימה
- מינויים פוליטיים בישראל ובמבט השוואתי - המכון הישראלי לדמוקרטיה, יוני 2011
- ערן עסיס, 1959 - סוגיית המינויים הפוליטיים – התמודדות בחקיקה ובפסיקה, "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 1 במאי 2019
הערות שוליים
עריכה- ^ עו"ד אביטל בן־שלמה ועו"ד אריאל ארליך, "האינטרס הציבורי או האינטרס הפקידותי" השילוח גיליון 13 עמודים 31 - 35, פברואר 2019 (לא נכלל במהדורה המקוונת)
- ^ לקראת ההצבעה על הגדלת המינויים הפוליטיים, 1 באוקטובר 2017
- ^ בחזרה לממלכתיות | כיצד לחזק את מעמדו ותפקודו של השירות הציבורי בישראל, באתר דרך, 2019-11-20
- ^ 1 2 פטורים ממכרז בשירות המדינה: הסטייה מ"דרך המלך" והקשר למינויים פוליטיים
- ^ פרופ' נסים (נסי) כהן, עו"ד רון דול, טל אבוטבול, [https://www.idi.org.il/books/56950 פטורים ממכרז בשירות המדינה: הסטייה מ"דרך המלך" והקשר למינויים פוליטיים דו"ח מחקר. עמ' 32]
- ^ יצחק קליין ואביטל בן-שלמה, משילות ומינויים בישראל, פורום קהלת, סיוון תשע"ה - יוני 2015. עמ' 13.
- ^ ח. יער, הסחורה שהמפלגות מוכרות לבוחרים אנשים ומנהיגות ולא אידיאולוגיה, מעריב, 19 בינואר 1969
- ^ הסיפור מתואר לפרטים בסרט "לינקולן"
- ^ יצחק קליין ואביטל בן-שלמה, משילות ומינויים בישראל, פורום קהלת, סיוון תשע"ה - יוני 2015. עמ' 15.
- ^ חיים הר־זהב, מינויים פוליטיים טובים לדמוקרטיה, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 25 בינואר 2016
- ^ מינויים פוליטיים בישראל. פרק נבחר
- ^ צביה זיכרמן, הזיג-זג של המכון הישראלי לדמוקרטיה: בעד מינויים פוליטיים, וגם נגד, באתר מידה, 3 באוקטובר 2017
- ^ פרופ' נסים (נסי) כהן, עו"ד רון דול, טל אבוטבול, פטורים ממכרז בשירות המדינה: הסטייה מ"דרך המלך" והקשר למינויים פוליטיים. עמ' 14
- ^ פרופ' נסים (נסי) כהן, עו"ד רון דול, טל אבוטבול, [file:///C:/Users/Lenovo/Downloads/%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D%20%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9D%20%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%A7%D7%A8.pdf פטורים ממכרז בשירות המדינה: הסטייה מ"דרך המלך" והקשר למינויים פוליטיים דו"ח מחקר. עמ' 23]
- ^ פוליטיזציה במנגנון הממשלה, חרות, 20 בדצמבר 1956
- ^ אליהו מצא, פוליטיזציה של המנגנון, הַבֹּקֶר, 16 במאי 1958
- ^ יובל אליצור, 139 עובדי המדינה החולשים על מיליונים, מעריב, 29 בנובמבר 1963
- ^ יאיר קוטלר, שעות נוספות בסיטונות, הארץ, 12 בפברואר 1962
- ^ בג"ץ 4284/08 שמואל קלפנר נ' חברת דואר ישראל בע"מ, ניתן ב־י"ב באייר תש"ע, סעיף י"ט
- ^ פרופ' נסים (נסי) כהן, עו"ד רון דול, טל אבוטבול, פטורים ממכרז בשירות המדינה: הסטייה מ"דרך המלך" והקשר למינויים פוליטיים דו"ח מחקר. עמ' 21-26
- ^ פרופ' נסים (נסי) כהן, עו"ד רון דול, טל אבוטבול, יותר מרבע (26.5%) מהמשרות הבכירות בשירות המדינה מתמנות בפטור ממכרז, בהשוואה לכ-4% בשנת 2000, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 30 באוגוסט 2024
- ^ פרופ' נסים (נסי) כהן, עו"ד רון דול, טל אבוטבול, [https://www.idi.org.il/books/56950 פטורים ממכרז בשירות המדינה: הסטייה מ"דרך המלך" והקשר למינויים פוליטיים דו"ח מחקר. עמ' 10]
- ^ עו"ד אביטל בן־שלמה ועו"ד אריאל ארליך, "האינטרס הציבורי או האינטרס הפקידותי" השילוח גיליון 13 עמודים 31 - 35, פברואר 2019 (לא נכלל במהדורה המקוונת)
- ^ SUSAN ROSE-ACKERMAN, Corruption and Government
- ^ Jan-Hinrik Meyer-Sahling, Kim Sass Mikkelsen Christian Schuster, [https://meyer-sahling.net/wp-content/uploads/2020/12/2018-Meyer-Sahling_et_al-PADM.pdf Civil service management and corruption: What we know and what we don't]
- ^ 1 2 מינויים פוליטיים בישראל ובמבט השוואתי, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2011
- ^ עמיר קורץ, עוד מינוי פוליטי של מירי רגב: בכיר בקמפיין הליכוד מיועד למשנה למנכ"ל משרד התחבורה, באתר כלכליסט, 9 בנובמבר 2020
- ^ עמיר קורץ, העומד בראש ועדת החריגים: הקמפיינר של נתניהו, באתר כלכליסט, 28 בפברואר 2021
- ^ אפקטיביות הממשלה בישראל במבט בינלאומי משווה
- ^ חוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959
- ^ בג"ץ 313/67 אכסלרוד ואח' נ' שר הפנים, פ"ד כב(1) 80, 85
- ^ בג"ץ 154/98 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' נ' מדינת ישראל ואח' פ"ד נב(5) 111
- ^ פסיקה לפיה היחיד שניגש למכרז הוא מי שיודע שיזכה בגלל קשר פוליטי, ואחרים כלל אינם ניגשים כי ידוע שאי-אפשר לזכות בזכות כישורים, ניתנה בבית הדין הארצי לעבודה ב-ע"ע 12056-04-15, ע"ע 5102-04-15, מומי בן שימול - יורם כמיסה ואח'; ביום 17.2.2016
- ^ חוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975, סעיף 18, אתר נבו
- ^ בג"ץ 932/99 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' יושב-ראש הוועדה לבדיקת מינויים, כבוד השופט (בדימוס) מרדכי בן דרור ואח' פ"ד נג(3) 769
- ^ קישור ל-תקשי"ר
- ^ * להחלפת כל הלשכה כדבר שבשגרה, כאשר מתחלף ראש הממשלה, שר או סגן שר, ולשאלה אם עובדת בהריון מוגנת מהחלפה זו, ראה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ב-ע"ע 44309-05-11, שירי להב - מדינת ישראל, משרד החוץ; ניתן ביום 22.1.13.
- ^ בג"ץ 5657/09 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל ואח'
- ^ נוהל ועדת מינויים למשרות ראשי נציגויות דיפלומטיות במשרד החוץ, הנחיות נציב שירות המדינה, ז' באייר התשע"ג, 17 באפריל 2013
- ^ עפר בבלי, מינויים פוליטיים בשירות החוץ – חובבנים בחזית המדינית, באתר זמן ישראל, 30 בנובמבר 2020