פתיחת התפריט הראשי

מיס סייגוןאנגלית: Miss Saigon) הוא מחזמר שנוצר על ידי קלוד-מישל שנברג ואלן בובליל, המבוסס חלקית על האופרה "מאדאם באטרפליי" של ג'אקומו פוצ'יני, ומביא באופן דומה סיפור רומנטי-טרגי על אישה אסיאתית שננטשה על ידי המאהב האמריקאי שלה. העלילה במחזמר עברה לסייגון בסוף מלחמת וייטנאם, ועוסקת ברומן בין חייל אמריקאי ובחורה וייטנאמית.

מיס סייגון
Miss Saigon
MissSaigonPoster.jpg
כרזת המחזמר
מבוסס על "מאדאם באטרפליי" מאת ג'אקומו פוצ'יני
ליברטיסט אלן בובליל, ריצ'רד מאלטבי
מוזיקה קלוד-מישל שנברג
מקום ההתרחשות סייגון
תקופת ההתרחשות 1975
מדינה בריטניהבריטניה  בריטניה
ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
סוגה מחזמר
הצגת בכורה 19892014
מספר מערכות 2
שפה אנגלית
www.miss-saigon.com

העלאה ורקעעריכה

המחזמר הועלה לראשונה בתיאטרון דרורי ליין בלונדון בספטמבר 1989, זכה להצלחת ענק וירד אחרי יותר מ-4,000 הופעות, באוקטובר 1999. במקביל עלה בתיאטרון ברודוויי בשנת 1991, ושיחק לאחר מכן בערים רבות אחרות. לפני עלייתו מחדש בלונדון 2014, נטען כי "מיס סייגון" קבע שיא עולם חדש למכירת כרטיסים ליום הפתיחה. הצגה זו היא ההצלחה הגדולה השנייה של שנברג ובובליל, לאחר "עלובי החיים" ב-1985. נכון ל-2017, מיס סייגון עדיין מוצג בברודוויי.

ההשראה לכתיבת המחזמר הייתה תמונה עם כיתוב, ששנברג מצא במקרה במגזין. בתמונה נראית אם וייטנאמית שהשאירה את הבת שלה בשער היציאה של בסיס חיל האוויר "טאן סון נוט" בסייגון, לקראת עלייתו על מטוס בדרך לארצות הברית, שם עמד לאסוף אותה אביה, חייל משוחרר. שנברג ראה את האם כקורבן האולטימטיבי, שמוכנה להקריב את אושרה על מנת לספק לבתה חיים טובים יותר, מה שהניב את הרעיון המרכזי לעלילה של "מיס סייגון"[1].

הקטע הבולט במחזמר כולל את הפינוי של האמריקנים במסוק מגג השגרירות בסייגון בזמן שקהל וייטנאמים נטושים צורחים בייאוש, מצעד הניצחון של המשטר הקומוניסטי החדש וסצנת מועדוני הלילה המטורפת בעת התבוסה.

עלילהעריכה

סייגון, אפריל 1975, השבועות האחרונים של מלחמת וייטנאם. במועדון "ארץ החלום" מתקיימת תחרות יופי. בין הבנות מופיעה גם הנערה הווייטנאמית קים בת ה-17, שמבלה את הלילה הראשון שלה שם. אחד האורחים, החייל האמריקאי הצעיר כריס, נמשך אליה. ידידו ג'ון קונה מבעלי הבר (המכונה "המהנדס") ראש טבעת על מנת לתת לכריס לבלות ליל אהבים עם קים. שניהם מתאהבים, אבל האושר הוא קצר מועד: המצב הצבאי בסייגון מגיע לסופו, וכריס עוזב אותה עם המסוקים האמריקאים שנחתו בעיר. זמן קצר לאחר מכן, כוחות הוייטקונג נכנסים לסייגון.

שלוש שנים מאוחר יותר. קים ילדה לכריס ילד בשם טאם וחיה את חייה תחת הדיקטטורה של השליטים החדשים. היא עדיין מאמינה בחזרתו של כריס, שאינו יודע דבר על בנו. יום אחד, מצווה בן דודה של קים, טְהוי, שנעשה לקומיסר בממשלה הקומוניסטית החדשה, לחפש אחר קים, אשר שודכה לו בגיל שלוש עשרה, על מנת לממש את נדר הנישואין. כאשר קים מסרבת לו, הוא מתרתח. לאחר שהיא מציגה בפניו את בנה, הוא מנסה בכעס להורגו. בייאושה, קים יורה בו ונמלטת עם "המהנדס" ואלף פליטים אחרים בספינה לבנגקוק.

בארצות הברית, כריס עתה נשוי לאלן האמריקאית והקים חיים חדשים, אבל לא יכול לשכוח את קים ואת וייטנאם. שוב ושוב הוא מתייסר מסיוטים. בכנס על גורלם של ילדים וייטנאמיים אמריקאים, "בּוּי דּוֹי", כריס סוף סוף לומד מחברו ג'ון כי קים עדיין בחיים וכי יש לו בן. הוא מחליט לעשות מעשה וטס יחד עם אלן וג'ון לבנגקוק כדי לראות את ילדו. קים המאושרת לומדת על הגעתו ומספרת ל"מהנדס" שכריס בא לקחת את שלושתם לאמריקה. הוא חושב שזו ההזדמנות שלו לממש את "החלום האמריקאי", וקים היא הכתובת שלו לכך. קים עוברת סיוטים על השעות האחרונות עם כריס לפני שעזב: מאות ווייטנאמים מסתערים על שגרירות ארצות הברית, מבקשים נואשות לצאת מוייטנאם וצופים בחוסר אונים איך המסוק עוזב בלעדיהם, אבל כריס לוקח את קים לגג השגרירות.

במציאות, קים רצה למלון שבו שוהה כריס. היא מלאה בציפייה לפגישה המחודשת ורוצה להפתיע אותו בחדרו. אבל שם היא פוגשת את אשתו של כריס, אלן, שאומרת לה את האמת על החיים החדשים של כריס. קים יוצאת מהמלון נסערת ונואשת. אלן מספרת מאוחר יותר לכריס על המפגש שלה עם קים ושואלת אותו האם החליט בינה לבין קים. כריס חושף בפניה את האירועים הדרמטיים בסייגון ואומר לה שעכשיו היא מרכז חייו. לאחר מכן החליט לתת לבנו לחיות עם אמו בבנגקוק ולתמוך בהם מבחינה כלכלית. קים, לעומת זאת, לא רוצה יותר מאשר לתת לבנה לגדול בבית מוגן בארצות הברית. כאשר כריס, אלן וג'ון מתארחים אצל קים, היא רואה רק דרך אחת להעניק לבנה חיים טובים יותר: היא מתאבדת ומתה בזרועותיו של כריס.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Schönberg, Claude-Michel " This Photograph was for Alain and I the start of everything..", October 1995. Retrieved on 2007-December 15.