מיעוט רבים שניים

מיעוט רבים שניים הוא כלל שמרבים להשתמש בו פרשני המקרא והתלמוד, ופשוטו: במקום שנקט הטקסט לשון רבים – היחידה הקטנה ביותר של לשון הרבים היא: שניים. הכלל איננו מופיע כלשונו המדויק בתלמוד ובמדרשים,[1] [2] אך תוכנו והוראתו קיימים בשניהם, ורמז לכלל זה ניתן למצוא במקרא.

בית המשפט הישראלי נעזר גם הוא בכלל.[3]

מקורות לכלל עריכה

תנ"ך עריכה

ספר שמואל ב', פרק א', פסוקים א'ב' נאמר: "וַיְהִי, אַחֲרֵי מוֹת שָׁאוּל, וְדָוִד שָׁב, מֵהַכּוֹת אֶת-הָעֲמָלֵק; וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּצִקְלָג, יָמִים שְׁנָיִם. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי... " יונתן שגיב העיר על הפסוק, שהוא "היחידי בכל המקרא שניתן ללמוד ממנו ש'יָמִים' הם היחידה המינימלית".[4]

תלמוד עריכה

  • תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"א, עמוד א' "ויהי לתקופות הימים מיעוט תקופות שתים ומיעוט ימים שנים" - אותה משמעות וביטוי דומה, שאינו כוללני: במקום "רבים" נוקט התלמוד בפריט עצמו: ימים או שנים.
  • תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק א' "כמה כוכבים יצאו ויהא לילה? רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד ודאי יום. שנים ספק לילה. שלשה ודאי לילה. שני ספק?! והכתיב 'עד צאת הכוכבים' אלא מיעוט כוכבים שנים. קדמיא לא מתחשב [אין התנא מונה הראשון]"

פרשנים עריכה

  • אבן עזרא כותב בפירושו לפסוק ספר ויקרא, פרק ה', פסוק כ"ד: "אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר-יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ" - וחמשתיו - מיעוט רבים שנים והנה הם שתי חמישיות ועוד אפרשנו"[5]
  • בתלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ד, עמוד א' דנים חז"ל בפסוק בבמדבר: "וישאהו במוט בשניים".[6] "ממשמע שנאמר 'במוט' איני יודע שבשנים? שהרי נושאים במוט רק בשנים. מה אם כן תלמוד לומר "בשנים" — בשני מוטות, שנשאוהו ארבעה אנשים" ואומר על כך בעל ה"משכיל לדוד"[7]: "דר"ל אינו יודע שבשנים אנשים? ולאו ממשמעות דמוט אלא מ'וישאוהו' קא דריש שהוא לשון רבים ומיעוט רבים שנים".
  • תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ס"ב, עמוד ב' "תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר: "ייקח שני שעירי עזים" (ויקרא טז, ה), מיעוט "שעירי" — שנים, שכן מיעוט לשון רבים שלא נתפרש מניינה הריהי שנים. אם כן מה תלמוד לומר: "שני" — ללמד שיהיו שניהן שוים". את הכלל מביא הרב עדין שטיינזלץ שמפרש את הטקסט התלמודי.
  • גם הרמב"ם נעזר בכלל זה, על אף שהביא אותו במקור בערבית[8]

שימושים בעברית המודרנית עריכה

  • בעיתון הצופה, מאי 1969, במדור "תצפית" התפרסמה כתבה בשם: "ניב המדרשייה" - שמו של כתב עת חדש שיוצא וכולל פרקי ספרות. אבל בגיליון פורסם רק סיפור אחד, מתלונן העיתון, והמדור אינו מצדיק את השימוש בלשון רבים (פרקי) - "והרי מיעוט רבים - שניים"[9]
  • בעיתון מעריב, אוגוסט 1972, מסופר על השוודים שדווחו שיש בארצם 600 פליטים, מתוכם ישראלים. כאשר נשאלו כמה "פליטים" הגיעו מישראל, השיבו: שניים. "ומדוע 'פליטים', בלשון רבים? כי מיעוט רבים שניים"[10]
  • יהודה ברנדס כותב בספרו על ברכת המזון: "בשני הפסוקים מדובר על יחיד הפונה לרבים, ומיעוט רבים שניים".[11]

הערות שוליים עריכה

  1. ^ גד בן־עמי צרפתי, "עוללות מן האפיגרפיה העברית", לשוננו, כר' נ"ה, (תשנ"א) עמ' 43–53, בהערה מס' 4: "נעיר דרך אגב כי רגילים לראות את האמרה 'מיעוט רבים שניים' כמאמר תלמודי, אבל אין היא נמצאת בספרות התלמוד"
  2. ^ תורה שבעל פה : הרצאות בכינוס הארצי השני לתורה שבעל פה, בעריכת הרב י"ל הכהן מימון (פישמן), מוסד הרב קוק, תש"ך, ראו עמ' 198: "ואמרו מיעוט רבים שנים " [...] כאילו הוא נמצא בתלמוד בבלי וירושלמי ובמדרשות ההלכה. לאמתו של דבר הוא אינו נמצא במקורות התנאים והאמוראים"
  3. ^ החלטה בתיק רע"פ 248/04 : "הרשעתם של המבקשים התבססה על הכלל לפיו מיעוט רבים הם שניים"
  4. ^ "בין משנה למדרש; קריאה בספרות התנאים" האוניברסיטה הפתוחה
  5. ^ אבן עזרא על ויקרא ה', כ"ד - ספריא
  6. ^ ספר במדבר, פרק י"ג, פסוק כ"ג
  7. ^ דוד פארדו, שחיבר פירוש על רש"י בשם "משכיל לדוד". חי במאה ה-18 בוונציה
  8. ^ ראו גד בן־עמי צרפתי, "עוללות מן האפיגרפיה העברית... (ראו לעיל) : "זהו באמת לשון הרמב"ם בפירוש המשנה נגעים ו, א "
  9. ^ "תצפית", הצופה, 26 במאי 1969
  10. ^ "מיעוט רבים - שניים..." מעריב, 16 ביוני 1971
  11. ^ יהודה ברנדס, מדע תורתך - ברכות, תבונות, 2020, ע' 277