פתיחת התפריט הראשי
נחלות שבטי ישראל

מֵיפַעַת (גם: מֵפָעַת) הייתה אחת מ-48 ערי הלויים בעבר הירדן שהשימשה גם כעיר מקלט, העיר ומגרשיה היו בתחומי בנחלת שבט ראובן.

בתנ"ךעריכה

תחילה נזכרת העיר בספר יהושע, בתיאור נחלת שבט ראובן: "חֶשְׁבּוֹן וְכָל עָרֶיהָ אֲשֶׁר בַּמִּישֹׁר דִּיבֹן וּבָמוֹת בַּעַל וּבֵית בַּעַל מְעוֹן וְיַהְצָה וּקְדֵמֹת וּמֵפָעַת"[1]. העיר עלה בגורלם של הלויים בני מררי על פי הגורל שנערך במשכן שילה על ידי אלעזר הכהן ויהושע בן נון.

לאחר מכן, נזכרת העיר ב"משא מואב" שנשא ירמיהו הנביא על ערי מואב: "מִשְׁפָּט בָּא אֶל אֶרֶץ הַמִּישֹׁר אֶל-חֹלוֹן וְאֶל יַהְצָה וְעַל מופעת (מֵיפָעַת)"[2].

העיר נזכרת כאחת מערי המקלט שבנחלת שבט ראובן[3]. העיר גם נזכרת באונומסטיקון של אוסביוס.

זיהוי העירעריכה

החוקר שארל קלרמון-גנו הציע את זיהויה עם ח'רבת ניפעה שבצפון מואב, דרומית לרבת עמון[4]. חיזוק לזיהוי זה נמצא בפסיפס שנתגלה באתר הארכאולוגי "אום א-רצאץ" שבהרי מואב, שם נרשם השם "מיפעת" ביוונית פעם אחת ב- M תחילית ופעם אחת ב- N תחילית[5]. מנגד, יש הטוענים[6] כי זיהוי זה שגוי, הואיל ונמצאו באזור שרידים מהתקופה הרומית-ביזנטית ולא מתקופת הברזל.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר יהושע, פרק י"ג, פסוק י"ח.
  2. ^ ספר ירמיהו, פרק מ"ח, פסוק כ"א.
  3. ^ ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוק ס"ד.
  4. ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך ד', 918.
  5. ^ יהודה אליצור, שמות מקומות קדומים בארץ ישראל השתמרותם וגלגוליהם, הוצאת יד יצחק בן-צבי והאקדמיה ללשון העברית, 435-436.
  6. ^ שמואל אחיטוב, מקרא לישראל: יהושע, ירושלים, מאגנס, 1995, עמ' 219.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.