ויקיפדיה

מיקלוש קון (היסטוריון)

היסטוריון הונגרי-יהודי, נכדו של המנהיג הקומוניסטי בלה קון

מיקלוש קון (בהונגרית: Kun Miklós; ברוסית:Миклош Кун‏ (младший); קסין, ברית המועצות, נולד ב-11 ביולי 1946) הוא היסטוריון יהודי-הונגרי יליד ברית המועצות, זוכה פרס סצ'ני, פרופסור באוניברסיטה, מומחה לברית המועצות ולרוסיה. הוא נכדו של בלה קון (1886–1938) הפוליטיקאי הקומוניסטי, היהודי-הונגרי, שהיה המנהיג בפועל של הרפובליקה הסובייטית ההונגרית בשנת 1919 וקומיסר העם לענייני חוץ (שר החוץ) שהוצא להורג בברית המועצות במשפטי הראווה.

מיקלוש קון
Kun Miklós
לידה 11 ביולי 1946 (בן 77)
Kashin, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת אטווש לוראנד (1969) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס סצ'ני (2011)
  • אזרחות כבוד של ארז'בטווארוס (2018)
  • צלב האבירים של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה ההונגרית (2002) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Ágnes Gereben (1972–2015) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

משפחתו עריכה

אביו מיקלוש קון (1920 – 1996) היה רופא, מנתח, פרופסור באוניברסיטה, אמו הייתה אולגה סריאגובה, רופאה ילידת מוסקבה בשנת 1919 שסיימה את לימודיה באוניברסיטה הרפואית הקירגיזית בשנת 1942 והתואר שלה הוכר בשנת 1961 בהונגריה.[1] אביו, מיקלוש קון, נולד בבולוניה באיטליה, אחרי שאמו ההרה ברחה מהונגריה עם נפילת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית. המשפחה הגיעה והתגוררה לבסוף בברית המועצות בגלות. בלה קון הפך קורבן של הטרור הסטליניסטי. גם סבתה, אירן גאל ששיחקה תפקיד מרכזי בחינוכו של מיקלוש קון הצעיר, נכלאה אז. במכתב מאוחר יותר שכתב קון ליאנוש קאדאר (פוליטיקאי הונגרי, המנהיג הקומוניסטי של הונגריה בין השנים 1956–1988, ראש ממשלת הונגריה בין השנים 1956–1958 ובין 1961–1965) הזכיר ההיסטוריון את סבתו: "היא תמיד גידלה אותנו, את בני משפחתה, להיות אופטימיים לגבי הקומוניזם.[2]

מיקלוש קון נולד בברית המועצות. המשפחה הצליחה לחזור להונגריה בשנת 1959, לאחר שבלה קון טוהר וזוכה מכל אשמה על ידי מערכת המשפט הסובייטית בשנת 1956 משנת 1972 עד מותה ב-2015 אשתו הייתה ההיסטוריונית אגנש גרבן, חוקרת בכירה באוניברסיטת אטווש לוראנד, חוקרת תולדות הספרות הסובייטית, מומחית לרוסיה, חברת צוות ברשת הטלוויזיב Hír TV ופובליציסטית של היומון "מדיאר הירלפ" (Magyar Hírlap).

ביוגרפיה עריכה

מיקלוש קון למד וסיים את לימודיו בגימנסיית פרנץ ראקוצי בבודפשט בין השנים 1960 לבין 1964, ולאחר מכן למד היסטוריה ורוסית באוניברסיטת אטווש לוראנד בשנים 1964 עד 1969.

משנת 1969 לימד ברציפות היסטוריה אוניברסלית במאות ה-19 וה-20, במיוחד ההיסטוריה של רוסיה וברית המועצות. בנוסף למקורות היסטוריים קלאסיים, הוא שם דגש רב על דיווחים , סרטי תעודה וחומרי צילום שמוחזקים בארכיונים זרים, בנוסף למקורות היסטוריים קלאסיים. הוא נשא הרצאות אורח רבות באוניברסיטאות ובכנסים זרים: הממלכה המאוחד (נוטינגהאם), דנמרק (קופנהגן), ארצות הברית (ניו יורק, סטנפורד, וושינגטון), ברזיל (סאו פאולו), איטליה (ברגמו), פולין (קרקוב), ברית המועצות לשעבר (מוסקבה, סנקט פטרבורג, ריגה).

בעקבות שינוי המשטר בהונגריה בשנת 1989 פנתה עבודתו בעיקר להיבטים השליליים של ההיסטוריה של ברית המועצות והקומוניזם. הוא חקר את תולדות ההגירה במהפכות 1848, את הקשרים בין ההיסטוריה האירופית והרוסית של המאה ה-19 וה-20, הרעב באוקראינה בשנות השלושים (הולודומור), את ההיסטוריה של הסטליניזם, הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, חייו של ג'ורג' אורוול, המלחמה הקרה וסיפור האביב של פראג 1968. קון מילא תפקיד מרכזי במהדורה ההונגרית של הספר השחור של הקומוניזם (Le Livre noir du communisme). הוא לקח חלק בהקמת מוזיאון בית הטרור, עזב את אוניברסיטת אטווש לוראנד והמשיך את פעילותו בהוראה באוניברסיטה הקלוויניסטית גאשפאר קארוי. בתקופת ממשלת אורבן בשנת 1999 הוא קיבל את מלגת הפרופסורים של סצ'ני, ובשנת 2002 קיבל את צלב האביר מסדר ההצטיינות של הרפובליקה ההונגרית. בשנת 2011 קיבל את פרס סצ'ני.

תארים אקדמיים עריכה

  • 1970 – דוקטורט בבמדעי הרוח
  • 1976 – דוקטורט בהיסטוריה
  • 2003 – פרופסור באוניברסיטה

משרות, תפקידים עריכה

  • 1970–2002 – אוניברסיטת אטווש לוראנד, המחלקה להיסטוריה של מזרח אירופה, פרופסור חבר
  • 1980–1986 – פרופסור להכשרה ניסיונית באוניברסיטת יאנוס פאנוניוס בפץ'
  • 2000–2002 – מכון המאה ה-20, עמית מחקר בכיר
  • 2002–2005 – מוזיאון בית הטרור, יועץ מדעי
  • 2003–הווה – אוניברסיטה הקלוויניסטית גאשפאר קארולי, פרופסור מן המניין
  • 2005–הווה – האוניברסיטה הקלוויניסטית גאשפאר קארולי, המכון לקרמנולוגיה, ראש המכון

פרסומיו עריכה

  • Útban az anarchizmus felé. Mihail Bakunyin politikai pályaképe és eszmei fejlődése az 1860-as évek közepén; Akadémiai, Bp., 1982
  • Október emberközelben; vál., szerk., előszó Kun Miklós, ford. Gereben Ágnes, Ratzky Rita, Szabó Magdolna; Gondolat, Bp., 1987
  • Vlagyimir Iljics Lenin: „Várom válaszát!”. Válogatott levelek, 1917–1923; vál., előszó Kun Miklós, ford. Gereben Ágnes, Recski Ágnes; Kossuth, Bp., 1987 (Források)
  • Nyikolaj Ivanovics Buharin: Töprengések a szocializmusról; vál., utószó Kun Miklós, ford. Bakos Károly et al.; Kossuth, Bp., 1988
  • Buharin; Szabad Tér, Bp., 1988 (Huszadik század) (oroszul is)
  • 1917. Egy év krónikája; Kossuth, Bp., 1988
  • Moszkvának jelentjük... Titkos dokumentumok, 1944–1948; szerk., utószó Izsák Lajos, Kun Miklós, jegyz. Izsák Lajos, ford. Páll Erna, Hitseker Mária; Századvég, Bp., 1994
  • Prágai tavasz – prágai ősz. 1968 fehér foltjai; interjúford. Gereben Ágnes, Kun Miklós, Svoboda Róbert; Akadémiai, Bp., 1998
  • Prague spring – Prague fall. Blank spots of 1968; angolra ford. Csatorday Hajnal; Akadémiai, Bp., 1999
  • Vlagyimir Burcev: A Cion bölcseinek jegyzőkönyvei közönséges hamisítvány. Racskovszkij fabrikálta, és Hitler tette világhírűvé A Cion bölcseinek jegyzőkönyveit; ford. Kürtös Annamária, Gerencsér Zsigmond, Thuróczy Gergely, előszó, jegyz. Kun Miklós; Múlt és Jövő, Bp., 2001
  • Az ismeretlen Sztálin; Athenaeum 2000, Bp., 2002
  • A Csokoládé írójának titka. In: Valóság, 2003/4: 30–44.
  • Stalin. An unknown Portrait, Budapest – New York, CEU PRESS, 2003
  • Oroszország Márai Sándor szemével, Körmendi Zsuzsanna (szerk.), Budapest, XX. Század Intézet, 2003 (jegyzetek)
  • Pipes, R.: Az ismeretlen Lenin, Budapest, Kairosz, 2003 (szakmai szerkesztés, jegyzetek)
  • Egy orosz emigráns hosszú menetelése a XX. században, In: Valóság, 2004/4: 21-51.
  • Oroszország válaszúton, Budapest, Akadémiai, 2005
  • The Inherent Burden of Russian Liberalism, Ivan Zoltan Denes (ed.), Liberty and the search for identity, Budapest, CEU PRESS, 2006: 311–328.
  • A "prágai tavasz" titkos története. Budapest, Akadémiai, 2008 (Az 1998-as azonos témájú kötet bővített változata)
  • Sztálin alkonya, Budapest, Unicus, 2012
  • Sztálin alkonya. Történelmi-lélektani kollázs; 2. jav. kiad.; Unicus, Bp., 2012

פרסים עריכה

  • מלגת סצ'ני לפרופסורים (1998)
  • מדליית זיכרון סחרוב (1999)
  • צלב האביר מסדר ההצטיינות של הרפובליקה ההונגרית (2002)
  • מדליית ההצטיינות לשירות אוקראינה דרג שלישי (2009)
  • פרס סצ'ני (2011)
  • אזרח כבוד של רובע 7 בבודפשט (2018)
  • הצלב האמצעי של מסדר ההצטיינות ההונגרי (2020)

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מיקלוש קון בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ A Budapesti Orvostudományi Egyetemen végzett orvostanhallgatók jegyzéke 1951–1969 = A Semmelweis Orvostudományi Egyetem Levéltárának kiadványai 1. Promóciós könyvek IV (בהונגרית). Budapest: Semmelweis Egyetem (SOTE) Levéltára. 1997. p. 135. נבדק ב-2017-04-17.
  2. ^ Huszár Tibor (2002). Kedves, jó Kádár elvtárs! : válogatás Kádár János levelezéséből, 1954-1989. Budapest: Osiris. ISBN 9633892244.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מיקלוש_קון_(היסטוריון)&oldid=35408125"