פתיחת התפריט הראשי

מירה אברך

עיתונאית ישראלית

ביוגרפיהעריכה

מירה אברך נולדה בעיר קיל שבגרמניה. בשנת 1933 עלתה לישראל במסגרת העלייה החמישית. במלחמת העולם השנייה שירתה בצבא הבריטי ולאחר המלחמה הצטרפה לאצ"ל והשתתפה בהתקפת האצ"ל על יפו.

בשנת 1950 החלה לעסוק בעיתונות, תחילה כציירת אופנה בעיתון "חרות". ביוזמתו של דב יודקובסקי החלה, בתחילת שנות ה-50, לכתוב טור בנושאי חברה בעיתון "ידיעות אחרונות". כך, הייתה לכתבת-החברה הראשונה של העיתון, בימים בהם טורי הרכילות בעיתונות הישראלית היו מועטים מאוד. אברך הקפידה לטעון שהכתוב בטורים שלה אינו בגדר רכילות ושהיא כותבת רק על הצדדים החיוביים באנשים אותם היא מסקרת. בתפקידה זה התמידה עד אמצע שנות ה-90, ובמהלך השנים כתבה בעיקר על מדינאים, בישראל ובחו"ל.

פרסמה מספר ספרים, בהם "פולה" על אשת ראש הממשלה דוד בן-גוריון, "עולמם הקטן של גדולי עולם" והרומן "שש שעות-שנה". מחזה שכתבה בשם "תקרית גבול" הועלה בלונדון. בביוגרפיה של המחזאי סמואל בקט (חתן פרס נובל לספרות) מוזכר רומן קצרצר שהיה לו עם אברך.

אברך נישאה בשנת 1996 לד"ר מקס רייס.

היא נפטרה ב-17 בספטמבר 2013 ונקברה בבית העלמין בקיבוץ עינת.[1]

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מירה אברך בוויקישיתוף

על כתביה:

הערות שולייםעריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.