מירי נשרי

מירי נשרי (נולדה ב-28 בנובמבר 1950) היא אמנית בין תחומית.

מירי נשרי

אמנית בין תחומית
לידה	28 בנובמבר 1950 (בת 73) קולומביה
לאום	ישראלית
מקום לימודים	המכללה האקדמית בית ברל
תחום יצירה	ציור, צילום, וידאו ארט ומיצב וידאו
יצירות ידועות	"סרט כחול כחול", "האם תינוק זה הוא שלך?", "מים אחרונים"
www.mirinishri.com

ביוגרפיה

נולדה ב-1950 בקולומביה, עלתה לישראל עם אימה ואחותה ב-1958. גדלה בקיבוץ גניגר, מתגוררת ועובדת כיום בתל אביב.
למדה הנדסאות בניין בין השנים 1974–1976 באורט טכניקום בגבעתיים, ובין השנים 1977–1981 במדרשה לאמנות ברמת השרון (כיום חלק ממכללת בית ברל).
מלמדת בסדנאות לאמנות של מוזיאון ת"א. זוכת פרס אוסקר הנדלר לשנת 1988 ופרס שר החינוך התרבות והספורט לאמנויות פלסטיות לשנת 1996.

עבודותיה נעות בין ציור, צילום, וידאו ארט ומיצב, והוצגו בתערוכות רבות ובפסטיבלים בישראל ובעולם, בהם: מוזיאון תל אביב, מוזיאון ישראל, מוזיאון חיפה, מוזיאון רמת גן, מוזיאון ינקו דאדא, ביאנלת הקיץ בלוליאה שוודיה, פסטיבל אולימפוליס ביוון, Human Emotion Project ברומא ומוזיאון סטנרסן באוסלו.

עבודותיה הפלסטיות מתאפיינות בחומריות חזקה, והיא מרבה להשתמש בין השאר בקפה כצבע בציוריה. לדבריה: "אפשר לומר שכל העבודות שלי נובעות מתוך החומר. חומרים מדברים אלי לא פחות מחומרים ספרותיים. הם טעונים באסוציאציות. מתחילת הדרך המרקם תמיד הוליד את הנושא."

עבודות הווידאו שלה, עוסקות עוד מראשיתן, בהרכבת זהות עצמית, פירוקה ובנייתה מחדש, תוך תהיות באשר לטיבו של האמן ושל האמנות. האופי הקולאז'י של יצירתה, הנעה מעניין לעניין, מזהות לזהות ומז'אנר לז'אנר, באופן כמעט בלתי מורגש, מבטא את זהותה השסועה כמהגרת, יתומה מאב ובת לניצולת שואה.
חומרים דוקומנטריים משולבים לעיתים קרובות בקטעים מבוימים, והגבול בין מציאות לבדיון נחצה פעמים רבות באותה יצירה.

עבודות בולטות

תגובתה של יוקו אונו, מתוך הפרויקט "האם תינוק זה הוא שלך?", 2000

סרט כחול כחול (1981) עבודת הווידאו ארט הראשונה של נשרי, המורכבת משני מסכי טלוויזיה הפועלים באופן סימולטני, עוסקת בבחינת גבולות המדיום האמנותי בתחומי המסך. היצירה עושה שימוש באלמנטים צורניים פשוטים, בחזרות והכפלות מסוגים שונים, במעין תקלות של ציוד הווידאו ובציטוטים לימודיים, ספרותיים ומוזיקליים. רוני שר כתב על היצירה בעיתון העיר: "הסרט מזכיר לי את 'מספר שניים' של ז'אן-לוק גודאר מבחינת המבנה וצורת ההצגה. [...] מה שמשותף לגודאר ולאוונגרד המודרני הוא התפיסה האמנותית הבסיסית: דיבור על העולם על ידי התבוננות עצמית. רפלקסיה עצמית של עשיית סרט על עשיית סרט." העבודה הוצגה בשנות השמונים במוזיאון תל אביב ובמוזיאון ישראל, ופעמיים במוזיאון חיפה: בשנת 2003 בתערוכה "הפרעות בתקשורת" של האוצרת אילנה טננבוים, שעסקה בעבודות החשובות של ראשית יצירת הווידאו ארט בישראל, ושוב ב-2008 בתערוכה "צ'ק פוסט" שסיכמה את שנות ה-80 באמנות הישראלית.

נמרים (1981) סדרת ציורים בטכניקה מעורבת העושים שימוש בטקסטורה טבעית של עץ על מנת לדמות את חברבורות הנמר, תוך שילוב של אלמנטים פיסוליים, חומרים סינתטיים כגון פוליאסטר, סיבי זכוכית ואקריליק וחומרים טבעיים כגון אדמה, חימר ועצמות. לדברי נשרי: "אני מעוניינת באינוס אלמנטים פיסוליים אל פורמט ציורי. האלמנטים הפיסוליים מחוברים למשטח הציורי בדרך של הנגדה. המשטח הציורי הוא דקורטיבי ורזה לעומת האלמנטים הפיסוליים הכבדים והגסים."

האם תינוק זה הוא שלך? (2000) פרויקט דואר שנמשך כשנתיים במהלכן שלחה נשרי כ-300 קופסאות ובהן עוברים מצוירים אל אנשי רוח, אמנים, ובעלי עמדות השפעה, גברים ונשים כאחד, בצירוף השאלה "התכיר באבהותך על התינוק הזה?" את כ-120 התגובות שהתקבלו מאנשים מרחבי העולם, בהם: יוקו אונו, אסא כשר, אבי מוגרבי, אדם ברוך, גדעון עפרת, קובי הראל, הדלאי לאמה, אנט מסג'ה, והאפיפיור, הציגה נשרי בתערוכה מסכמת בגלריית הקיבוץ. ב-2003 יצא בהוצאת "אמנות לעם" ספר אמן המרכז את התגובות ואת הפרויקט.

מים אחרונים (2006) מיצב וידאו המתעד את תודעתה המתפוררת של אימה ניצולת השואה של האמנית, בימיה האחרונים. חוויית המעבר לבית קשישים בקיבוץ נדמית לה כלכידה בידי הנאצים, ואירועים טראומטיים מעברה השואתי מתאחדים בתודעתה עם אירועי האחד עשר בספטמבר. המיצב הוצג בבית האמנים בתל אביב, בביאנלת הקיץ בלוליאה שוודיה (2007) ובפסטיבל Stuttgarter Filmwinter בשטוטגרט גרמניה (2010). גרסת הווידאו הוצגה במקומות נוספים, בהם: פסטיבל Olympolis ביוון, Human Emotion Project ברומא ופסטיבל CologneOFF IV בגרמניה.

תערוכות נבחרות

• 1984 "הכר אמן ישראלי", מוזיאון ישראל, ירושלים.
• 1987 "עיניים שלי", גלריה קלישר 5, תל אביב.
• 1988 גלריה שרה לוי, תל אביב.
• 1988 גלריית קיבוץ לוחמי הגטאות
• 1996 "ירידת מים", מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד.
• 2000 "האם תינוק זה הוא שלך?", גלריית הקיבוץ, תל אביב.
• 2001 "ארץ יולדת", המכון לאמנות, אורנים.
• 2002 "חול במיטה", מיצב וצילומים, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן.
• 2006 "מים אחרונים" מיצב וידאו, בית האמנים ע"ש זריצקי, תל אביב.
• 2007 "Troubled Water" מיצב וידאו, ביאנלת קיץ, לולאה, שוודיה.
• 2010 "אוקיינוסים של עופרת" מיצב וידאו, בית האמנים ע"ש זריצקי, תל אביב.
• 2014 "מוטלת בספק" ציורים, גלריה צדיק, תל אביב יפו.
• 2017 "פוסט 67", הגדה השמאלית, תל אביב.
• 2018 "BLUE BLUE",' הקרנת וידאו, Times Square, ניו יורק. תכנית Staring Back at the Sun' של ארגון Artis.
• 2019 "האם תינוק זה הוא שלך? הדור הבא", מוזיאון חיפה לאמנות
• 2020 "נשים יוצרות מציאות-עמק יזרעאל", מוזיאון בית חנקין, כפר יהושע.

עבודות השייכות לאוספי מוזיאונים בישראל

• "מלאכים נופלים", רישום קפה, אוסף מוזיאון ישראל
• "אבקת מים", רישום, אוסף מוזיאון ישראל
• "בת יענה", טכניקה מעורבת, אוסף מוזיאון ישראל
• "אבקת מים", רישום, אוסף מוזיאון חיפה לאמנות

גלריה

• 
  "ללא כותרת" מתוך הסדרה "נמרים", 1981
• 
  "Down and Doubt" מתוך הסדרה "פרידה לאין קץ", 2003
• 
  "ללא כותרת" מתוך הסדרה "קן", 2009
• 
  "ללא כותרת" מתוך הסדרה "מלאכים נופלים", 1988

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מירי נשרי בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של מירי נשרי
• https://isthisbabyyours.com אתר אינטראקטיבי של הפרוייקט "האם תינוק זה הוא שלך?"
• עבודות וידאו של מירי נשרי יוטיוב
• על עבודת הווידאו ארט "סרט כחול כחול" באתר מוזיאון חיפה
• אריאלה סבא, ‏התינוק הזה הוא שלי, לא שלי, באתר גלובס, 23 באפריל 2000
• טלי כהן-גרבוז,"הטרנספר האחרון", 2 בנובמבר 2006
• על המיצב "אוקיינוסים של עופרת" באתר בית האמנים
• על המיצב "מים אחרונים" באתר בית האמנים
• על הספר "האם תינוק זה הוא שלך?" באתר אמנות לעם
• על סדרת הצילומים "צל פרה אדומה" באתר קרן עדי
• ריאיון עם מירי נשרי באתר של Videochannel (אנגלית)
• ביקור וירטואלי בתערוכה הבינלאומית הנודדת בהשתתפות מירי נשרי "Off the Beaten Path" שהוצגה בין השאר במוזיאון סטנרסן באוסלו, באתר artworksforchange.org (אנגלית)
• על התערוכה "Off the Beaten Path" באתר imaginepeace.com (אנגלית)
• דניאל זילברברג‏, עופרת מצוקה: ראיון עם האמנית מירי נשרי, באתר וואלה!‏, 1 בנובמבר 2010