מירנדה (ירח)

אחד מירחיו של אורנוס

מירנדה הוא הירח הפנימי ביותר מבין ירחיו העיקריים של אורנוס.

מירנדה
כוכב האם
כוכב אם השמש
מידע כללי
סוג ירח
ירח של אורנוס
תאריך גילוי 16 בפברואר 1948
מגלה ג'ררד קאיפר
על שם Miranda עריכת הנתון בוויקינתונים
מאפיינים מסלוליים
ציר חצי-ראשי 129,872 ק"מ
אקסצנטריות ~0.0013
זמן הקפה 1.413479 ימים
נטיית מסלול 4.34°
מאפיינים פיזיים
ממדים 471.6 ק"מ
שטח פנים 700,000 קמ"ר
מסה ‎6.59×1019ק"ג
צפיפות ממוצעת 1.20 גרם/סמ"ק
תאוצת הכובד בקו המשווה 0.079 מטר/שנייה2
זמן סיבוב עצמי 1.413479 ימים
נטיית ציר הסיבוב
אלבדו 0.34
בהירות נראית 15.8 עריכת הנתון בוויקינתונים
טמפרטורה ממוצעת 60 קלווין, 84 קלווין
מאפייני אטמוספירה
לחץ אטמוספירי 0 פסקל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זמן ההקפה של מירנדה סביב אורנוס הוא 34 שעות, זמן זהה לזמן הסיבוב העצמי שלו, כך שמירנדה נע בהקפה סינכרונית סביב אורנוס.

פני השטח של מירנדה ככל הנראה עשויים מקרח מימי, ואלה עוטפים את גופו שצפיפותו נמוכה. גוף זה עשוי מסיליקטים, סלע, מתאן ותרכובות אורגניות אחרות.

פני השטח של מירנדה נחצים לאורכם ולרוחבם על ידי קניונים שעומקם מגיע עד לכדי 20 ק"מ. על פני הירח ישנם מבנים גאולוגיים רבים כגון מכתשים ורכסים, ביניהם הצוק הגבוה ביותר במערכת השמש, שגובהו יותר מ-5 ק"מ. מבנים אלו מעידים כי בשלב כלשהו בעברו, הייתה על הירח פעילות אינטנסיבית מבחינה גאולוגית. פעילות גאולוגית זו כנראה הונעה והוזנה על ידי כוחות הגאות (שמתחו את פני הירח כלפי מעלה ומטה וכך נוצר חום), שיוצר אורנוס בכוח משיכתו הגדול, אולם תאוריה נוספת גורסת כי אובייקט שמימי גדול פגע בירח וריסק חלקית את פניו.

התמונות היחידות של ירח זה הם מגשושית המחקר וויאג'ר 2 שתצפתה על מירנדה בזמן שחלפה על פני אורנוס בינואר 1986. במהלך חליפה זו החלק הדרומי של הירח היה מופנה לכיוון השמש ורק חלק מהירח היה גלוי. נכון ל-2016 לא מתוכננות גשושיות נוספות לכיוון זה.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מירנדה בוויקישיתוף


  ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעי החלל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.