מישל לגראן
מישל לגראן (בצרפתית: Michel Legrand; 24 בפברואר 1932 - 26 בינואר 2019) היה מלחין, מעבד, מנצח ופסנתרן צרפתי. כתב את המוזיקה לסרטים "העלמות מרושפור", "מטריות שרבורג", "מעבר לחצות", ולסדרות מזיכיון "היה היה": "החלל", "החיים", "ממציאים" ו"מגלי ארצות". חיבר יותר מ-200 פרטיטורות לסרטי קולנוע וטלוויזיה וכמה מחזות זמר.
 | |
| לידה |
24 בפברואר 1932 הרובע העשרים של פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
26 בינואר 2019 (בגיל 86) ניי-סיר-סן, צרפת |
| מוקד פעילות |
צרפת, ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
1952–2019 (כ־67 שנים) |
| מקום לימודים |
הקונסרבטואר של פריז |
| עיסוק |
מנצח, מלחין, שחקן, זמר, פסנתרן, מעבד מוזיקלי, מוזיקאי ג'אז, תסריטאי, מלחין של מוזיקה לסרטים, במאי קולנוע |
| סוגה |
ג'אז, קטע כלי |
| שפה מועדפת |
צרפתית |
| כלי נגינה |
פסנתר, זמרה |
| חברת תקליטים |
קולומביה רקורדס |
| בן או בת זוג |
Catherine Michel (2013) Macha Méril (18 בספטמבר 2014–הווה) |
| צאצאים |
Eugénie Angot |
| פרסים והוקרה |
|
| האתר הרשמי | |
  | |
זכה בשלושה פרסי אוסקר (מתוך 13 מועמדויות) וחמישה פרסי גראמי והיה מועמד לפרס אמי.
ביוגרפיהעריכה
לגראן, נולד בפריז, צרפת. היה בן 22 כשאלבומו הראשון, I Love Paris, היה לאחד האלבומים האינסטרומנטליים הנמכרים ביותר שיצאו בזמן מן הזמנים. היה פסנתרן וירטואוז, ג'אז וקלאסי, מעבד מוכשר ומנצח מצליח, שהופיע עם תזמורות בכל העולם.
בראשית שנות ה-50 היה אחד האירופאים הראשונים שעבדו עם נגני הג'אז החדשניים דיזי גילספי, מיילס דייוויס, ג'ון קולטריין, סטן גץ וביל אוונס.
במהלך תקופות שונות של עבודה יוצרת, ניצח על תזמורות בסנקט פטרבורג, ונקובר, מונטריאול, אטלנטה ודנוור. הוא הקליט יותר מ-100 אלבומים עם כוכבי מוזיקה בינלאומיים בסוגות שונות, מן הג'אז ועד המוזיקה הקלאסית. בין השאר עבד עם הזמרים פרנק סינטרה, שרה ווהן, ג'ק ג'ונס, רג'ינה ולאסקז, אלה פיצג'רלד, פרי קומו, קירי טה קאנאווה, ג'וני מאתיס וברברה סטרייסנד.
אחותו, כריסטיאן לגראן, הייתה חברה בסווינגל סינגרס.
בשנת 2014 ביקר בישראל וערך קונצרט בהיכל התרבות.[1]
נפטר בפריז ב-26 בינואר 2019.
מוזיקה לסרטיםעריכה
לגראן מוכר ביותר כמלחין חדשני לסרטים, שחיבר מוזיקה ליותר מ-200 סרטים, משל הבמאים ז'ן לוק גודאר, ריצ'רד ברוקס, ג'וזף לוסי (לסרט המקשר), קלוד ללוש, קלינט איסטווד ורבים אחרים. אחרי ששיריו הופיעו בסרטיו של ז'אק דמי, "מטריות שרבורג" ו"העלמות מרושפור", יצאו ללגראן מוניטין בעולם כולו. "מטריות שרבורג" היה סרט מוזיקלי מושר מראשית ועד אחרית, כולל הדיאלוגים, תפיסה מהפכנית שהקנתה לו למעשה צביון של אופרה מצולמת.
הוליווד לא איחרה לגלות עניין בלגראן בעקבות "מטריות שרבורג" והמטירה עליו הזמנות לחבר מוזיקה לסרטים. הוא החל לעבוד עם הוליווד והמשיך בכך שנים רבות. חילק את זמנו בין ארצות הברית לצרפת.
פרסיםעריכה
לגראן זכה בשלושה פרסי אוסקר (מתוך 13 מועמדויות) ובחמישה פרסי גראמי, והיה מועמד לפרס אמי. להלן חלק מן הפרסים והמועמדויות שהוענקו ליצירותיו של לגראן:
מועמדויות לפרס האקדמיהעריכה
- פרטיטורה מקורית בעיקרה: "מטריות שרבורג" (1965)
- פרטיטורה מקורית לסרט קולנוע שאינו מחזמר: "פרשת תומאס קראון" (1968)
- פרטיטורה לסרט מוזיקלי, מקור או עיבוד: "העלמות מרושפור" (1968)
- פרטיטורה דרמטית מקורית: "הקיץ של 42'" (1971) (זכה)
- פרטיטורת שירים מקורית או מעובדת: "ינטל" (1983)
שיר מקורי:
- "אחכה לך" מתוך "מטריות שרבורג" (1965)
- "The Windmills of Your Mind" (זכה) מתוך "פרשת תומאס קראון" (1968)
- "What Are You Doing the Rest of Your Life?" מתוך "הסוף המאושר" (1969)
- "קטעי חלומות" מתוך Pieces of Dreams משנת (1970)
- "How do You Keep the Music Playing?" מתוך "חברות טובות" (1982)
- "Papa, Can You Hear Me?" ו"The Way He Makes Me Feel" שניהם מתוך "ינטל"
קישורים חיצונייםעריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מישל לגראן (באנגלית)
מישל לגראן, באתר Spotify
מישל לגראן, באתר AllMusic (באנגלית)
מישל לגראן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מישל לגראן, באתר Discogs (באנגלית)
מישל לגראן, באתר Songkick (באנגלית)- מישל לגראן, באתר Genius
מישל לגראן, ברשת החברתית פייסבוק
מישל לגראן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מישל לגראן, באתר AllMovie (באנגלית)- מישל לגראן, באתר TV.com (באנגלית)
מישל לגראן מבצע וריאציות על הנושא מהסרט "מטריות שרבורג", סרטון באתר יוטיוב- מאדי קוסטה, הגרדיאן, תחת מטרייה אחת, באתר הארץ, 1 באפריל 2011
- נעם בן זאב, ההמצאה החדשה של המלחין מישל לגראן, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2012
הערות שולייםעריכה
- ^ מישל לגראן, ניגן כאן!, באתר חרסונסקי מיוסיק