מישל קישקה
מישל קישקה (בצרפתית: Michel Kichka; נולד ב-15 באוגוסט 1954) הוא קומיקסאי, קריקטוריסט ומאייר ישראלי.
לידה |
15 באוגוסט 1954 (בן 70) לייז', בלגיה |
---|---|
תחום יצירה | קומיקס, קריקטורה ואיור |
פרסים והוקרה |
|
חתימה | |
kichka | |
ביוגרפיה
עריכהקישקה נולד בשנת 1954 בלייז' שבבלגיה. הוריו יהודים ניצולי השואה: בימי מלחמת העולם השנייה אביו, אנרי קישקה, יליד בריסל, גורש בגיל 16 עם משפחתו לאושוויץ ולמחנות ריכוז אחרים. אמו, לוסי, הצליחה להימלט עם משפחתה לשווייץ. קישקה היה חניך בתנועת השומר הצעיר איתה עלה להתנדב בקיבוצים שונים בישראל.
מישל קישקה החל לצייר בגיל מאוד מוקדם, בהשפעת הקומיקס הבלגי אשר אהב לקרוא. בתחילת שנות ה-70, בהיותו תלמיד תיכון, למד קישקה הנדסת בניין בבלגיה. בין השנים 1973 עד 1974 למד אדריכלות באקדמיה לאמנויות ואדריכלות, בלייז'.
בשנת 1974, בעקבות מלחמת יום הכיפורים, עלה לישראל. בין השנים 1974 עד 1978 למד בבית הספר "בצלאל".
לאורך השנים אייר עשרות ספרים לילדים ולמבוגרים, עיתונים, וכו'. בין השאר כתב וצייר סיפורי קומיקס בירחונים שונים בישראל. הוא זכה לפרסום רב בעיקר עקב כרזות הומוריסטיות פופולריות אשר מציגות את חיי היומיום בערים הגדולות בישראל ובעולם ועל חיי היומיום בעיר ובקיבוץ.
בשנות ה-80 צייר את הקומיקס "מיסטר טי" (נער שכוחו היה טמון בשתיית תה)[1] בירחון לילדים "משהו".
בשנת 1982 זכה בציון לשבח בפרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע"ש בן-יצחק עבור איוריו לספר "דווקא כן ואי אפשר" מאת נירה הראל.
בין ספרי הילדים הידועים שאייר: סדרת ספרי "אלונה לא", "נסים ונפלאות", "מהפחד הזה אני לא מפחד", "חולצת האריה", "דווקא כן ואי אפשר", "תמונה משפחתית", "יואש בלש" ועוד.
בסוף שנות ה-90 הופיע בפינה קבועה בתוכנית הבוקר של טלעד "קפה טלעד" בה נהג להציג קריקטורה יומית אקטואלית. לקישקה מדור קבוע המתפרסם משנת 1998 במגזין הילדים "עיניים" בשם "הקומיקס שאינו נגמר" ובו הילדים קוראי המגזין מוזמנים להמשיך סיפור קומיקס שקישקה צייר וכתב.
בשנת 2008 זכה בפרס דוש לקריקטורה.
בשנת 2012 הוציא לאור רומן גרפי בצרפתית בשם: "הדור השני: דברים שלא סיפרתי לאבא" על היחסים בינו לבין אביו ניצול השואה. בשנת 2013 הספר יצא לאור בעברית[2].
הוא מרצה לאיור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל.
קישקה נשוי לאוליביה ולהם שלושה בנים, מתגורר בירושלים.
מסלול מקצועי
עריכההחל משנת 1978 הוא מאייר עצמאי. משנת 1979 ועד היום אייר כ-60 ספרי ילדים.
במהלך השנים עבד במגוון פרויקטים בתחום הקריקטורה: בין השנים 1997–2005 היה קריקטוריסט הבית של ערוץ 2 (טלעד). משנת 2000, מדור "הקומיקס שאינו נגמר" במגזין "עיניים". בין השנים 2002–2006 - קריקטוריסט אורח של הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס. משנת 2001, קריקטוריסט של הערוץ הצרפתי TV5. משנת 2001, קריקטוריסט בשבועון הצרפתי Courrier International ושל המגזין הבלגי Regards. בין השנים 2000–2012 קריקטוריסט בשבועון הצרפתי L'Arche ומשנת 2013, קריקטוריסט של הערוץ הישראלי i24NEWS.
בין השנים 2004–2010 כיהן כיו"ר איגוד הקריקטוריסטים. היה חבר ועדת ההיגוי של הקמת המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון בין השנים 2006–2008. חבר בארגון הבינלאומי "קריקטוריסטים למען שלום" מ-2006. חבר ועדת שיפוט של פרס על שם דוש בוועדות שיפוט בתחרויות בינלאומיות לקריקטורות. דעותיו הפוליטיות מזוהות עם השמאל, בספרו פלאפל עם חריף מספר קישקה שהוא ואשתו היו חברים בתנועת שלום עכשיו ולקחו חלק בהפגנות נגד מלחמת לבנון הראשונה. אשתו נכחה בהפגנה בה נרצח אמיל גרינצווייג. בהמשך הספר הוא משווה את רצח קנדי לרצח רבין, הוא מתעד את מצעד הגאווה הראשון בירושלים, כמו כן מכנה את נוער הגבעות פורעי חוק.
בשנת 2021, לאחר סיום כהונתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, פרסם קישקה פוסט בנושא אתיקה של קריקטוריסטים. הוא דן בייעודו ובחובתו של הקריקטוריסט כפרשן ביקורתי של המציאות ומכה על חטא על שלא היה חריף דיו בביקורתו על טראמפ[3].
בהשראת ספרו "הדור השני" נוצר סרט אנימציה באורך מלא, "הסודות של אבא", שהוקרן במאי 2022 בפסטיבל קאן בפני תלמידים ובהמשך בבתי הקולנוע בצרפת, בבלגיה ובישראל[4]
בנוסף, הוא אוצר תערוכות קומיקס וקריקטורות.
פרסים
עריכה- 2011 - אות אביר מסדר האמנויות והספרות הצרפתי[5] - 2012
- 2009 - פרס דוש לקריקטורה.
- 1984 - פרס בן יצחק, מוזיאון ישראל.
- 1978 - פרס סנדברג, אקדמיה בצלאל.
פרויקטים ייחודיים
עריכה- 2013 - אורח בסרט הדוקומנטרי Cartoonistes, fantassins de la "démocratie" by Radu.
- 2013 - רומן גרפי אוטוביוגרפי "הדור השני - דברים שלא סיפרתי לאבא" בצרפת (הוצאת דארגו), ישראל (חרגול-מודן), טורקיה (גוזלם), איטליה (ריצולי), גרמניה (אגמונט), מקסיקו (בייגל).
- 2013 - ייזום ואוצרות התערוכה הבינלאומית לקריקטורות על יונת השלום Peace Dove עם מוזיאון חולון.
- 2012 - אורח בסרט הדוקומנטרי Fini de rire" (Arte) by Olivier Malvoisin".
- 2012 - מנהל אמנותי ויוזם הכנס הבינלאומי Tintin במדיטק חולון.
- 2009 - אוצר תערוכה בינלאומית ניידת Cartoons in Conflict (פורום ההורים השכולים - המוזיאון לקריקטורה בחולון).
- 2008 - מנהל הכנס הבינלאומי Cartooning for Peace בירושלים, רמאללה, בית לחם וחולון.
- 2007 - מנהל אמנותי ויוזם ערב מחווה לפרידל שטרן במשכנות שאננים.
- 2007 - מנהל אמנותי ויוזם הכנס הבינלאומי Hergé במשכנות שאננים.
- 2005 - מנהל אמנותי של Jerusalem Cartoon Conference במשכנות שאננים.
- 1979–1997- יצירת פוסטרים מאוירים על ערים גדולות בישראל ובעולם: תל אביב, ירושלים, אילת, מנהטן, לונדון, אתונה, מרתון ניו יורק, הונג קונג, סינגפור.
ספריו
עריכה- הדור השני - דברים שלא סיפרתי לאבא (חרגול הוצאה לאור-מודן הוצאה לאור, 2012)
- Second Generation: The Things I Didn't Tell My Father - 2016
- פלאפל עם חריף (מודן הוצאה לאור, 2019)[6] - רומן גרפי אוטוביוגרפי, המתאר את קורותיו של קישקה מאז ביקורו הראשון בישראל בשנת 1969, שלובים באירועים בתולדות ישראל (מלחמת המפרץ, האינתיפאדה השנייה ועוד) והעולם (הפיגוע במשרדי שרלי הבדו).
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של מישל קישקה
- מישל קישקה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- מישל קישקה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- מישל קישקה, דף שער בספרייה הלאומית
- מישל קישקה, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- מידע על מישל קישקה בקטלוג הספרייה הלאומית
- מישל קישקה, באתר "דףדף"
- מרב יודילוביץ', מישל קישקה זכה בפרס דוש, באתר ynet, 9 בדצמבר 2008
- מרב ז'נו ואסף טל, "זה סיפור מאוד אישי" שיחה עם מישל קישקה, באתר "יד ושם"
- יונתן אסתרקין, צבעי מים: ריאיון עם מישל קישקה, באתר nrg, 15 באוגוסט 2010
- נירית אנדרמן, הסודות המשפחתיים של מישל קישקה, באתר הארץ, 29 במאי 2013
- יוני זאבו, הקומיקס של קישקה: עיפרון, מחק ומכונת זמן, באתר ynet, 6 בספטמבר 2013
- עופרה עופר אורן, "הדור השני", מישל קישקה, האם אפשר לספר על השואה בהומור (חלק שני), בבלוג "סופרת ספרים", 4 בנובמבר 2014
- אהרון ברנע מראיין את מישל קישקה בתוכנית "מחוץ לזמן" של ערוץ הכנסת, באתר יוטיוב, 14 בפברואר 2016
- דורון בראונשטיין, מישל קישקה: "החיים הם ההשראה הכי גדולה שלי.", בבלוג חי תרבות, 5 באפריל 2022
- הדס יום טוב, "זה התפקיד שלי: לתת אגרוף בבטן בתמונה אחת", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 5 בינואר 2024
הערות שוליים
עריכה- ^ אמנם באנגלית "Tea" (מבוטא כ"טי") זה תה, אך ייתכן שיש כאן גם ייחוס או שימוש במוניטין של הדמות "מיסטר טי" מסדרת הטלוויזיה צוות לעניין, ששודרה באותה עשור.
- ^ אסף חנוכה, הקו שמגיע מאושוויץ, באתר כלכליסט, 23 במאי 2013
- ^ הבלוג העברי של מישל קישקה, Mea culpa, 19 בינואר 2021
- ^ הודעה בבלוג, 27 באפריל 2022;
שמוליק דובדבני, "הסודות של אבא" מציג התמודדות נוגעת ללב של טראומה ואובדן דרך איור, באתר ynet, 25 באפריל 2023 - ^ הזוכים באות מסדר האמנויות והספרות, אתר הבמה, 14 ביוני 2011
- ^ גילי איזיקוביץ, ברומן הגרפי קישקה מספר על עלייתו לארץ והפיכתו לישראלי, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2019